כחלק מאהבתי הישנה למוסיקה צרפתית, גיליתי ממש במקרה את Les Poppys, קבוצה ילדים מוסיקלית ותיקה מאוד בצרפת שקיימת כבר מ-1946 - ועד היום. תקופת הזוהר של ההרכב המוסיקלי הזה הייתה בשנות ה-70, בתקופה הזו רבים מהשירים שלהם היו שירי מחאה: נגד מלחמת וייטנאם, נגד המלחמה הקרה, ונגד עוולות רבים אחרים בעולם שבוצעו נגד ילדים בעולם, או בכלל.

השיר שבו אני אפתח נקרא "Je ne veux pas faire la guerre" ("אני לא רוצה לעשות מלחמה"), הוא מ-1970, והוא שיר מחאה נגד מלחמת וייטנאם, שעדיין נמשכה במלוא עוזה באותם ימים. הקישור:

לצפייה במקור באתר YouTube, לחצו כאן.

השיר השני נקרא "Love lioubov amour" (המילה "אהבה" באנגלית, רוסית וצרפתית), והוא שיר שיצא נגד היריבות המרה בין ארה"ב לרוסיה באותה תקופה, אותה יריבות בין מזרח למערב שהייתה לה כל כך הרבה השפעה על העולם כולו.
המילים של הפזמון אומרות כך:
Love, love, love, כך אומרים באמריקה
Lioubov ברוסיה הסובייטית
Amour בארבע קצוותיה של צרפת
אני חושב, חושב, חושב
שעם כל המילים היקרות האלה
ישרור שלום יום אחד, עם קצת מזל

הקישור:

לצפייה במקור באתר YouTube, לחצו כאן.

השיר השלישי נקרא "שום דבר לא משתנה", והוא מבכה את זה שלמרות כל התקוות לשלום ולימים יפים, הכל נמשך בדיוק כפי שהיה - לרעה:

לצפייה במקור באתר YouTube, לחצו כאן.

ואת השיר הרביעי, האחרון, אין כל צורך להציג בפניכם, כי אתם כבר מכירים אותו, רק בשפה אחרת


לצפייה במקור באתר YouTube, לחצו כאן.

מותר לזרום טיפה עם הצרפתית, עם עוד שיר אחד ויחיד (אני לגמרי בשוונג..)? והפעם - לכיוון הרומנטיקה, שיר של "ילד" גדול יותר, משנת 1973, שנקרא "אהבה זה חייב להיות שניים". מה אני אגיד לכם, אותי זה סוחף, וכשאני שומע את השיר הזה, אני אשכרה יכול לדמיין את עצמי בפריז של 1973, בשדרות הרחבות, בבית הקפה, או מביט על העיר מלמעלה, על התנועה והאנשים