לוגו אתר Fresh          
 
 
  אפשרות תפריט  ראשי     אפשרות תפריט  צ'אט     אפשרות תפריט  מבזקים     אפשרות תפריט  צור קשר     חץ שמאלה שנה טובה וגמר חתימה טובה לכל החברים ובני משפחותיהם !!! :-) חג שמח !!! חץ ימינה  

לך אחורה   לובי הפורומים > חברה וקהילה > מה שבלב
שמור לעצמך קישור לדף זה באתרי שמירת קישורים חברתיים
תגובה
 
כלי אשכול חפש באשכול זה



  #1  
ישן 05-08-2013, 16:49
  cosec cosec אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 03.12.07
הודעות: 21
דילמת חיי

שלום,
אגולל בפניכם כעת את סיפורי בצורה הכי תמציתית וענייתית שאוכל, מקווה שלמישהו יהיה כוח לקרוא ולהגיב.
שמי אילן בן 24 ממרכז הארץ, יש לי חברה (בת 22 למען הסדר הטוב) ונחגוג חצי שנה בסוף החודש.

הקשר שלנו הוא מאוד בעייתי, מכמה סיבות בעיניי.
ראשית הקשר עצמו התחיל וצמח ממקום מאוד לא בריא, קדמה לחצי שנה המופלאה הזו שאנו ביחד תקופה גם-כן של חצי שנה שניתן לתאר רק כגיהנום עלי-אדמות.
באותה תקופה היה לחברתי אקס עוד מתקופת התיכון, הם היו ביחד 5 שנים.. נוצר מצב שנכנסתי בינהם, לא ממקום זדוני אלא ממקום של ידידות שהתפתחה לאהבה ושנינו לא יכולנו לה.
למה גיהנום עלי-אדמות אתם שואלים? ובכן זו הייתה תקופה של המון אי-ודאות וכאב שממש שרף את הגוף, היא הייתה מאוד לא החלטית ולא ידעה מה לעשות עם הרגשות שלה באותה תקופה.
ההורים שלה, או בייחוד אמא שלי, השפיעו עליה לאין שיעור.. ממש שטפו לה את המוח על בסיס יומי והרעילו אותה כנגדי, אמא שלה אפילו איימה לגרש אותה מהבית אם תחליט להיות איתי.
כל זה הוביל לתקופה נוראה של חצי שנה שבכל שני וחמישי היא משנה את דעתה, אנחנו מבלים ערב קסום שבו היא מחליטה שהיא בוחרת בי ובבוקר היא מנפצת לי את כל החלומות בעקבות שיחות שניהלה עם אימה ועם האקס שלה במהלך הלילה. בסופו של דבר רק מעבר שלי לעיר אחרת בסוף הוביל אותה להבין שאותי היא רוצה, גם במחיר שתאבד את משפחתה וזה בעצם נתן את הסיפתח רישמית לקשר שלנו שכאמור יחגוג בקרוב חצי שנה.
כמובן שאם תשמעו את הסיפור מפיה אני לא איזה שה תמים, יצא לי להיות בכמה קטעים בחצי שנה ההיא עם כמה בחורות שהיא מכירה (אחת אפילו חברה די טובה שלה), דברים שפגעו בה מאוד.
בקיצור ולעניין תקופה ורגעים שעד היום מכאיב פיזית להיזכר בהם, הדבר היפה פה הוא שאנחנו פותחים הכל ומדברים על הכל, לא נותנים לשום דבר לשקוע.. כל רגש או זיכרון רע מפעם אנחנו משתפים בינינו ומנתחים ואפשר באמת לומר שבאיזשהו מקום הפצעים מחלימים ומגלידים.
אבל איך אומרים? סלחתי לה אבל לעולם לא אשכח לה את התקופה ההיא.. מצב שלעולם לא אוכל לסמוך עליה ב100%, היא באמת השאירה לי כמה שריטות עמוקות מדי על הלב.

עד כאן העבר, נעבור כעת להווה.. היא בחורה די קשה, דורשת המון תשומת לב. הקשר תובעני בלשון המעטה. אין לי הרבה מקום במחשבות לשום דבר אחר, הקשר תופס באמת נפח עצום מההתנהלות היומיומית שלי.
אלו דברים שאנשים אומרים בדיעבד אבל אני מודע להם בתוך הקשר עצמו, לא "עיוור מאהבה".. אין הרבה מקום לאני עצמי שלי, אני מרגיש שמבחינה אישית הקשר הזה מאוד מגביל אותי מלהתפתח ולצמוח.
אנחנו רבים לא מעט וכל ריב איתה מפיל אותי,רבים בעיקר עקב הקושי הרב מול ההורים שלה.. הם עדיין לא קיבלו אותי וזה אפילו לא באופק.. למה? לנו בעצמנו אין מושג, כנראה שאמא שלה אהבה את האקס שלה כמו בן.. אני חושב שעל הנייר אני הרבה יותר מוצלח ממנו, מעניק לה הרבה יותר תשומת לב, דואג לה, בדרך להיות מהנדס כשהאקס עדיין ממלצר. ולמה אני אומר על הנייר? כי אמא שלה מעולם לא טרחה להיפגש איתי ככה שעל הנייר זה כל מה שהיא יודעת ומכירה.

עד כאן הדברים השליליים, עכשיו לקצת דברים חיוביים על הקשר ועל הבחורה.. אני אוהב אותה, אוהב אותה יותר מאת החיים עצמם, יש רגעים כ"כ קסומים ועוצמתיים איתה שמעולם לא חוויתי.
אני רוצה להיות איתה כל שנייה מכל יממה עד סוף החיים, רוצה לבלות איתה, רוצה לטייל איתה בעולם.. רוצה לעשות איתה באמת הכל, באמת שחבל להכביר במילים כי **זהירות: וואחד קלישאה בדרך** את האהבה שיש לנו אי אפשר לתאר במילים.
אנחנו כבר מדברים על נישואין וילדים וזה דבר שאני באמת ובתמים רוצה, רוצה שהיא תהיה האמא של הילדים שלי. דבר שבחיים לא חשבתי שאגיד בגיל 24.

וכאן מגיעה בעצם הדילמה האמיתית והסיבה לכתיבת ההודעה הזו.. למי שעקב רשמתי מקודם מעבר לעיר אחרת, מהנדס.. אז ככה עברתי לפני חצי שנה לעיר אחרת על-מנת להתחיל לימודי הנדסה במוסד הכי יוקרתי בארץ (והמבין יבין..), כאמור המעבר שלי הרחק ממנה הוא מה שגרם לה להתעורר ולהבין שהיא לא יכולה בלעדיי ומשם בעצם התחיל הקשר.
המרחק ממנה במיוחד בתחילת הקשר עם אהבה כזו עזה לא ממש השאיר לי הרבה ברירות, לא יכולתי להתרכז בלימודים ונאלצתי לבקש חופשה עד אוקטובר הקרוב.
אוקטובר מתקרב בצעדי ענק ואני באמת לא יודע מה לעשות, מתפלל כל יום שהזמן ייעצר.. אמנם זה כבר לא תחילת הקשר אבל עדיין אני לא חושב שאצליח להתרכז בלימודים כשהיא כ"כ רחוקה ממני. מדובר בלימודי ההנדסה התובעניים ביותר במוסד הנוקשה ביותר, ובכלל אני אדם פרפקציוניסט שאוהב לעשות דברים על הצד הטוב ביותר ואיתה אני לא חושב שאצליח, הקשר איתה לא יאפשר לי להיות המהנדס הטוב ביותר שאוכל להיות, או לא יאפשר לי להצליח בלימודים כמו שהייתי רוצה.
כמובן שישנה האפשרות ללמוד פה במרכז, קרוב אליה, אבל חלום חיי תמיד היה ללמוד במקום הספיציפי ההוא שנחשב לטוב בארץ. וגם אם אלמד כאן הדברים הנ"ל תקפים, לא אוכל כל כולי להתרכז בלימודים וזו הדרך היחידה שאני מכיר.
מה עושים?? במשפט אחד- קונפליקט חזיתי בין הלב והראש.. הראש אומר לעזוב אותה, הקשר תובעני מדי, בגלל העבר או בגלל אלף ואחת סיבות אחרות.. קשר שלא יאפשר לי להתפתח ולהגשים את עצמי.
הלב רוצה אותה לידי לכל החיים ושום דבר אחר לא רלוונטי, לא רואה מצב שזה אפשרי בכלל להיפרד ממנה.

מה דעתכם על כל הסיפור שלנו? ומה הייתם עושים אילו הייתם במקומי?

נערך לאחרונה ע"י cosec בתאריך 05-08-2013 בשעה 16:56.
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #2  
ישן 07-08-2013, 13:57
  GeniusMan GeniusMan אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 13.07.13
הודעות: 54
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי cosec שמתחילה ב "דילמת חיי"

אחח..מתגברים והחיים רק מסתבכים..
אחי גם אני בן 24, עברתי מערכת יחסית מורכבת של חצי שנה, האמיתית והרצינית הראשונה שלי ,כן , הראשונה, ורק אחרי שהיא הסתיימה, והסתיימה רע מאוד שגרמה לי להתפרק והיום אחרי חצי שנה אחרי אני עדיין לא 100% , אבל הבטחתי לעצמי שאני רק אלמד מזה (ולמזלי לא היתה אהבה אצלי), אז תרשה לי לשתף אותך במשהו..

אני אתייחס דבר ראשון שמבחינתי הכי חשוב שאמרת - "אין הרבה מקום לאני עצמי שלי, אני מרגיש שמבחינה אישית הקשר הזה מאוד מגביל אותי מלהתפתח ולצמוח"...

זה לא אמור לקרות, (דומה למה שהיה אצלי), כל אחד מבני הזוג צריכים לראות את הפוטנציאל בשני ,את המקסימום שהוא יכול להוציא מעצמו ולדחוף אותו קדימה, לעזור לו, בקיצור, לפתח ולקדם אחת את השניה, ולא להעלים אותו.

אופציות של דברים שהייתי עושה:

קודם כל מנסה למצוא פיתרון לסיפור שיש עם ההורים שלה, זה מצב שלא בריא לאף אחד.
דבר שני, אחרי זה, מוצא פיתרון יחד עם החברה , ואם זה הקשר שאתם כל כך רוצים ושלמים איתו עם חסרונותיו ויתרונותיו, תתחתנו מה יש עוד לחפש פה? (לא מילה גסה בכלל)

אופציה שניה, במידה וזה קיצוני מדי בשבילך, תשכול עם עצמך אם להיות מהנדס מצליח או להצליח בלימודים במוסד הטוב ביותר יגרמו לך אותו אושר כמו להישאר עם החברה שלך אבל ללמוד במוסד פחות טוב, אבל להיות איתה!..

לדעתי, לא תיהיה בנאדם מוצלח יותר אם תלמד אי שם בצפון, אבל אין ספק שתיהיה בנאדם טוב יותר ומאושר יותר אם אתה תיהיה עם מישהי שאתה אוהב ,כי זה לכל החיים, וקשה רצח למצוא את זה..
_____________________________________


תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #4  
ישן 11-08-2013, 10:49
צלמית המשתמש של Tallyco
  משתמשת נקבה Tallyco Tallyco אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 12.05.06
הודעות: 13,563
Facebook profile
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי cosec שמתחילה ב "דילמת חיי"

כמו שסנוקי כתבה - האופציה הכי ריאלית היא מעבר למגורים משותפים. זו גם דרך נהדרת לבחון את הקשר מחדש.

מעבר לזה, אתה אומר שאתם מאד פתוחים ומדברים על הכל - דבר איתה! תתיעץ איתה ותשתף אותה. גם באיך שאתה מרגיש בתוך הקשר, גם בלבטים שלך לגבי לימודים ותנסו להגיע לפתרונות יחד. זו בעצם מהותו של קשר יציב ששורד גם מהמורות בדרך.

אתם מדברים על חתונה וילדים? נהדר (אני ממליצה בחום ). לפני כן אתם חייבים להגיע למצב שלכל אחד מכם יש את הידיעה מי הוא בפני עצמו, מי הוא בתוך הקשר ולאן אתם יכולים להתפתח, גם כאינדיבידואלים וגם כזוג.

חשוב שלכל אחד תהיה יכולת לשמר את האני שלו, את תחומי העניין שלו, גם אם הם לא חופפים, ובעיני, גם את היכולת לצאת בערב עם חברות/חברים ולא בהכרח כזוג, פעם בכמה זמן. ספייס זה דבר חשוב...
לגבי המשפחה שלה - תנסה ליזום שיחה עם הוריה, בטח אם אתם רציניים לכיוון נושא החתונה או אפילו מעבר למגורים משותפים. תן להם לדבר, תכיל (שונאת את הביטוי אבל לא מצאתי מוצלח יותר) ואל תהיה אימפולסיבי מולם. כשהם מסיימים, תסביר להם, כמו בשיחה בין אנשים בוגרים, כמה הבת שלהם חשובה לך, כמה אתה אוהב אותה (וזה המקום של בת הזוג להכנס ולדבר על רגשותיה ועל העובדה שאתה עושה אותה מאושרת) וכמה חשוב לך הקשר שלך לא רק איתה, אלא עם העולם והעבר שהיא מביאה איתה, עם המשפחה שלה. לחגוג איתם בשמחות ולנחם בשעות קשות, להיות מסוגל להיות משען במצוקות, ולהיות מסוגל גם להשען עליהם במקרה הצורך. תהיה גלוי, תגיד מה יושב לך על הלב, ואולי אפילו כדאי לכתוב מראש בראשי פרקים מה אתה רוצה להגיד.

לגבי לימודים - אתה ח-י-י-ב לדבר איתה. הנדסה זה קשה בכל מקום, ודאי וודאי שבמוסד ההוא. אתה חייב גב ותמיכה שלה, והיא חייבת להבין שיהיו תקופות קשות. תקופות שלא תהיה זמין לה כי תהיה עם האף בספרים, או מתרגל ימים ולילות לקראת מבחנים, או עובד בטירוף על פרוייקט...
_____________________________________

תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה
מיכל - 20.1.13

מאיה - 9.11.14
נטע - 2.4.20

תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
תגובה

כלי אשכול חפש באשכול זה
חפש באשכול זה:

חיפוש מתקדם
מצבי תצוגה דרג אשכול זה
דרג אשכול זה:

מזער את תיבת המידע אפשרויות משלוח הודעות
אתה לא יכול לפתוח אשכולות חדשים
אתה לא יכול להגיב לאשכולות
אתה לא יכול לצרף קבצים
אתה לא יכול לערוך את ההודעות שלך

קוד vB פעיל
קוד [IMG] פעיל
קוד HTML כבוי
מעבר לפורום



כל הזמנים המוצגים בדף זה הם לפי איזור זמן GMT +2. השעה כעת היא 14:21

הדף נוצר ב 0.04 שניות עם 10 שאילתות

הפורום מבוסס על vBulletin, גירסא 3.0.6
כל הזכויות לתוכנת הפורומים שמורות © 2024 - 2000 לחברת Jelsoft Enterprises.
כל הזכויות שמורות ל Fresh.co.il ©

צור קשר | תקנון האתר