האמת היא שהכותרת (בטח של העורך) פרובוקטיבית במכוון והפוכה מתוכן הכתבה, למרבה הצער ליף לא תעזוב את הארץ ולא תשפר את ממוצע האינטיליגנציה הישראלי.
http://news.walla.co.il/?w=%2F4980%2F2668654&m=1

אני מביא לכאן את המאמר הבכייני הזה כדי להעלות סוגייה.

אם מודדים את מדינת ישראל מ - 48 ועד היום הרי שהמגמה היא שיפור מתמיד באיכות החיים של תושביה והפער בינינו לבין מדינות המערב הולך ומצטמצם, ומי שמכחיש זאת מסנוור מהאידאולוגיה של עצמו. מדוע אם כך עולה מפלס הבכיינות והאיומים בסגנון "רע לי רע לי רע לי,תחזיקו אותי חזק לפני שאני יורד מפה". אני תולה זאת באובדן ערכים, מכיוון שהמדינה כבר אינה חשובה, או שהחשיבות שלה היא זניחה כל קושי מוביל את המתקשה למסקנה שעליו לנטוש.

אין לי בעייה עם אנשים שמגיעים למסקנה הזאת באופן אישי ובוחרים לעזוב את הארץ. יש לי בעייה עם אנשים שלא מספיק בטוחים בהחלטתם ומרגישים שבשביל לשכנע את עצמם שהם עשו/עושים/יעשו את הבחירה הנכונה בזה שהם נטשו/נוטשים ינטשו את ישראל, הם חייבים לבלבל במוח לכל האחרים ולשכנע אותם בצדקת דרכם. אם מישהו מוצא סיבה אחרת לגל הכתבות, הפרסומים והטורים העיתונאיים שנכתבים בעניין אני אשמח לשמוע/לקרוא .

“Much of the social history of the Western world over the past three decades has involved replacing what worked with what sounded good”

יהודי שנולד למדינה שבה הוא יכול להסתובב ברחוב בחופשיות עם שרשרת של מגן דוד ויכול לדבר בחופשיות בשפה העברית והוא מוקף באנשים כמוהו שאומנם חיים תחת עננה ביטחונית מסוימת אך חופשיים לחלוטין מרדיפה ויש כוח צבאי שמגן עליהם - יהודי כזה מתייחס למדינת ישראל כדבר מובן מאליו, אלא אם מגיל צעיר חינכו אותו אחרת.

אני למשל שמעתי מגיל צעיר את הסיפורים על החיים הלא פשוטים שהיו לסבא וסבתא שלי במדינה ממנה הגיעו. מגיל צעיר ידעתי שלפני קום המדינה, אם נולדת יהודי, אז היית בבעיה... ולכן אני כ"כ מעריך את המדינה ולא לוקח אותה כמובן מאליו.

חלק מדור ההורים של אלו שהיום הם בני 20+ ו- 30+ פשוט פישל. הם לא הצליחו להחדיר לילדים שלהם את התחושה שהמדינה הזו היא נס שצריך לתחזק אותו ולשמור עליו.

אבל לא רק ההורים אשמים. מאז הסכמי אוסלו האחדות הפנימית התחילה להתפורר ומתישהו במהלך שנות ה90 התחיל תהליך מואץ שבמסגרתו ישראל נכנסה למועדון המדינות הקפיטליסטיות בהן, מה לעשות?, הפרט, צריכה מוגזמת של דברים חומריים ורדיפה אחרי עושר וחיים מפנקים הם ה"ערכים" הכי חשובים וכאשר אלו הערכים הכי חשובים וכאשר אין אחדות פנימית... אנשים מתחילים לחשוב על לנטוש את הספינה בכל פעם שיש קצת סערה.

לך תסביר היום לישראלי כמו דפני ליף שיש דברים גרועים יותר בחיים מאשר לא להיות מסוגל לשכור דירה בפלורנטין ב2,000 שקל.

לא שאני מזדהה עם הגברת ליף, אבל הטיעונים שלך לא כל כך משכנעים.
אמנם אכן נס שקמה מדינה יהודית, ואכן נס שהיא עדיין קיימת.
אבל ראבק, זה הכל תירוצים ואני לא רואה סיבה להבליג על העובדה שבשביל שתהיה לי איכות חיים אני צריך להיות עשיר. חלאס, עברנו את התקופה של המעברות ואת התקופה של הקמת היישובים, ההבלגה היא שמשאירה אותנו בינוניים.
אז יקומו מושחתי הממשלה ויגידו שמדינת ישראל בין המדינות היציבות בעולם מבחינה כלכלית (אבל לא יגידו לכם על חשבון אילו אזרחים).
ואני ממש לא מתיימר לגור במרכז תל אביב, אני גר כרגע בפריפריה, וגם שם לצערי בשביל דירה מתפוררת בגודל של פח אשפה אתה כבר מתחיל להרגיש את הכיס מתנפח מכאבים לאט לאט.

הבעיה היא לא דירה בפלורנטין, אלא דירה בפריפריה שהשכירות שלה עלתה משמעותית,
וזה לפני שמדברים על לקנות בית בפריפריה.


אני מתנגד מאוד לדרך שליף מייצגת,
כי היא מייצגת תלישות מהמציאות - התרפקות על אידאולוגיה שעבר זמנה.

אנשים רוצים מדינה קפיטליסטית, מצביעים למפלגות קפיטליסטיות, ועובדים בחברות קפיטליסטיות
ואז מקבלים שוק דיור מנוהל בוועדות ובירוקרטיה בסגנון הכי סוציאליסטי שיש.
וזה יקר מדי, וגורם למה שתמיד קורה כשהמדינה מנהלת את השוק - נוצר מחסור.

משום שפעם הגישה היתה "קודם כל נעלה לארץ - אחרי זה כבר נסתדר". העליה לארץ היתה הדבר הכי חשוב לעולים לארץ - הרבה יותר מרמת החיים. רובם השאירו רמת חיים גבוהה מאחורה לטובת המדינה.

הבעיה היא שהתפיסה של המדינה מאז השתנתה. מי זוכר שפעם ארץ ישראל היתה בליבו של כל יהודי? היום הכל מובן מאליו. זה הטבע האנושי.

אם היינו נולדים בשנות ה50 - אם היה לך בבית לחם, גבינה לבנה וביצים היית האדם הכי מאושר עלי אדמות. היום הדברים הקטנים כבר יותר מדי בסיסיים לאנשים. זה כבר לא מספיק טוב.

מי שעוזב את המדינה בגלל שלא טוב לו בה, שילך ואני אגיד לך יותר מזה - אם מישהו משתכנע מהדיבורים על זה, זו בעיה שלו. אני יודע שאם לא טוב לי פה, אני אפעל כדי שיהיה לי טוב יותר, כי אין מקום אחר שאני אלך אליו וארגיש בו טוב יותר מאשר בארץ הזו.

אגב, בנושא השיפור המתמיד - אני לא מסכים וזה לא חדש. אני חושב שמדינת ישראל במובנים מסויימים מתקדמת אבל במובנים אחרים הולכת אחורה או נתקעת במקום ורק לפני זמן לא רב לגלגת בעצמך על הרכבת התחתית בתל אביב, כך שבוא נאמר שהפערים עוד רחוקים מלהצטמצם. יש עוד הרבה לשפר, אבל זה לא סיבה לחשוב שאם נלך למקום אחר - אז כל הבעיות יעלמו.

בעיקר עד מבצע סיני,
ואפילו עד מלחמת ששת הימים.

אחרי זה - כבר לא היה בארץ צנע,
המצב הבטחוני כבר לא היה קשה,
והגיעו כמעט מכל העולם לארץ.
המקומות היחידים שמהם כמעט לא עלו - הם ארה"ב ובריטניה.

תמיד הייתה ירידה - ובהרבה מקרים מדובר בעולים שפשוט "השתדרגו", ועברו למקום יותר נעים.
דווקא היום - היקף הירידה הוא די זניח. כמות היורדים בשנים האחרונות קטן מכמות ה"יורדים-חוזרים" (שלא רשומים כעולים), מה שלא היה קיים בשנות ה50.
פשוט היום משתמשים בנושא באופן מאוד נמוך ופוליטי.