22-08-2013, 21:11
|
|
|
|
חבר מתאריך: 18.08.12
הודעות: 3,262
|
|
|
רשמים מטיול בירושלים
אז אחרי שהגב' שי.שי מהצ'ט (שאף אחד כאן לא מכיר) גרמה לי להבין שאני לא מכיר מספיק טוב את ירושלים - מה שתאכלס נכון, כי בדרך כלל אני פשוט מגיע עד ממילא, הולך לכותל וחוזר - אז החלטתי לעשות שינוי והפעם נסעתי כדי לבלות בירושלים בלי ללכת לכותל.
כן, לבלות בירושלים בלי ללכת לכותל זה בערך כמו לטוס לפריז ולא לבקר במגדל אייפל, אבל בואו נאמר שאני מבקר יחסית הרבה בכותל, אז מותר לי לגוון.
אז כדי להתחיל את הגיוון - התחלתי את שארית היום (כי בכל זאת סיימתי לעבוד רק בארבע וחצי) בפקק תנועה בכביש מס' 1 שלא ברור איך - אבל מצאו דרך להרחיב אותו שוב. משם הגעתי לרחוב אגריפס, או לאלו שלא מתמצאים - אזור שוק מחנה יהודה. מה שלא סיפרו לי שמאז שהייתי שם בפעם האחרונה (שזה בערך בגיל 14) הכביש מתחיל להפוך לכביש של תחבורה ציבורית בלבד. כמובן שלא שמתי לב ואז נתקעתי בשיירה ארוכה של אוטובוסים ומוניות. אף משטרה באזור, אז שרדתי בסדר - אבל הקטע הקצר הזה עד הצומת לקח לי בערך 20 דקות.
אז פניתי שמאלה ברמזור ומצאתי את עצמי בחניון של שוק מחנה יהודה. אם אתם כמובן רוצים לקרוא לזה חניון. זה היה יותר משהו בסגנון החדר שלי יום לפני שמתחילים בניקיונות לפסח. אם היתה אפשרות לשים מכונית על מכונית, אני בטוח ששם היה הפיילוט. בכל אופן, נדחסתי איפשהו (אחרי איזה 5 סיבובים) וסוף סוף סיבוב בשוק.
השוק היה מפוצץ באנשים, בקושי הצלחתי לזוז. דבר אחד בטוח - הקופירייטים של ירושלים הרבה יותר טובים מהקופירייטים בתל אביב. השמות של הבאסטות והמסעדות היו משעשעות בטירוף. בקצה השוק היה תור ענקי לפלאפל שלא היה אפשר שלא להציץ ולראות מה קורה שם. ובכן, זה מדהים - עומד שם איזה בחור מבוגר ופשוט ממלא מנות בקצב מטורף תוך שהוא מעמיס כדורי פלאפל באמצעות... הידיים. בלי כפפות, בלי כף, בלי כלום. היתה שם אחת שהעירה לו על זה והוא פשוט העיף אותה מהדוכן - את האחרים זה לא עניין. משעשע משהו.
אז אחרי שעשיתי סיבוב בכל סימטה של השוק, קראתי כל שיר של יוסי בנאי על כל קיר באזור ועברתי את כל הבאסטות של החלבה שמייצרים באותה באסטה בשוק עם האבן ריחיים (זו שמוציאה טחינה בטעם פסטו) - הגעתי כנראה לחנות הכי מעניינת בשוק. החנות של המיצים. בהתחלה לא ממש שמתי לב, אבל פתאום באה קבוצה די גדולה של תיירים והבחור שלף להם מגש של טעימות - אתרוגת הוא קרא למשקה המוזר הזה. אתרוג, גת וג'ינג'ר. בהתחלה זה נשמע מוזר לאללה, אבל וואלה - טעים. אז אחרי שמילאתי לעצמי ליטר מהאתרוגת ועוד חצי ליטר מהרמב"ם (שזה משהו עם שקדים) החלטתי לעבור לאטרקציה הבאה של ירושלים - הרכבת הקלה.
זה לא היה קשה במיוחד להגיע לפסים, אבל האמת היא שלא ראיתי כלום. כאילו חיכיתי לראות - אבל לא עבר שום דבר. ואז החלטתי שה5 שקל של הרבע שעה שאני ממתין שם לא שווה - אז חזרתי ונסעתי משם לאטרקציה הבאה - קניון מלחה.
זה מדהים איך הירושלמים הצליחו להכניס את כל החנויות של קניון פ"ת, קניון איילון, קניון עזריאלי וקניון גבעתיים ביחד לקניון אחד, להוסיף עוד איזה 10 חנויות מיוחדות של ירושלמים ועוד לעשות מקום לH&O כדי לפתוח סניף ענק במרכז הקניון. סיבוב של שעה נתן לי הרגשה כאילו ראיתי הכל - לא צריך עוד כלום.
מה שעוד יותר מיוחד בקניון, זה שלהבדיל מהקניונים במרכז שבהם יש מלא מבצעים על מכנסי גברים וחולצות מכופתרות - בקניון הזה כמעט כל המבצעים היו על טי שירטים. כל החולצות המכופתרות נעלמו לחלוטין.
בכל אופן, נהנתי מאוד ונראה לי שאני אנסה לגוון בעתיד בין השוק לבין הכותל. |
ראשי
צ'אט
).
(לבנתיים טוחנת בעבודה שיהיה כסף לבזבז)
(11 ימים של אושר!)
מצב כלאיים
