השקיעה לפני 20 שנה הייתה בדיוק כמו השקיעה היום. אבל למה אז היא הייתה נראת הרבה יותר מסתורית ומעניינת? הרגשתי אז את המסתוריות והקסם של הרגע אך לא ייחסתי לכך חשיבות. פשוט הרגשתי ונהנתי. ההנאה הייתה מבחינתי המצב הרגיל. בשונה מהיום, שכאשר אני מרגיש את אותן הרגשות, בשבילי זה משהו מיוחד. ואולי טוב שכך...אולי עדיף לפעמים לשקוע בשגרה ואז לוציא את הראש מהמים ולנשום את השלווה והאושר? אחרת פשוט אתרגל למצב אידיאלי ואפסיק להנות ממנו. כי זה יהפוך להיות מובן מאליו. ואת אותה התחושה הנעימה כמו בילדות אפשר להרגיש רק ברגעים של תמימות מוחלטת. אך בחיים של היום לא אשרוד הרבה זמן עם תמימות של ילד. אבל אין לי ממה לחשוש. מצב אידיאלי אף פעם לא יקרה בפועל. וטוב שכך, אני אצור לעצמי מצב אידיאלי משלי. אני אשחה בתוך השגרה ביחד עם כל חסרונותיה. וכאשר אוציא את הראש מהמים, אני אשאף את השלווה והאושר. כך אדע שהם תמיד סביבי ומספיק לי רק לכוון את עצמי ואוכל להרגיש ולשדר אותם בכל זמן ובכל מקום.