|
25-06-2009, 22:32
|
מומחה לתעופה, תעופה צבאית, חלל ולווינות. חוקר בכיר במכון פישר
|
|
חבר מתאריך: 02.07.05
הודעות: 11,674
|
|
סקירה וביקורת של תא"ל במיל. יפתח רייכר
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי טל ענבר שמתחילה ב "ג'אספר מאסקליין קוסם המלחמה, וצבא הרפאים של מלחה"ע ה-2"
http://www.haaretz.com/hasite/spages/1089528.html
"ג'ספר מסקליין היה הנצר האחרון לשושלת קוסמים מפורסמת כשפרצה מלחמת העולם השנייה. עבור הבריטים, ועבור העולם כולו, היתה זו מלחמת קיום, וכמו אנשי מדע ואמנים רבים התגייס גם מסקליין לצבא, וביקש לתרום מכישוריו המקצועיים כקוסם וכמאחז עיניים. כדי להגיע לשירות צבאי "אמיתי", ולא לבלות את ימיו בצבא כבדרן, נאלץ מסקליין לעבור דרך לא קלה. היה עליו להוכיח את יכולתו בהסוואה ובהונאה, ואת תועלתו לצבא לפני שהוצב בראשה של יחידה מוזרה וקטנטונת שנקראה "כנופיית הקוסמים".
היחידה, ומסקליין בראשה, פעלו רבות במal המלחמה. הם בנו נמל בסמוך לנמל אלכסנדריה ומפציצי הלילה הגרמניים ביזבזו את פצצותיהם עליו. הם גם הצליחו ליצור באמצעות זרקורים מעטים מסך אור מסנוור מעל תעלת סואץ, שלא איפשר לגרמנים למצוא את התעלה, אך פסגת הישגיהם היתה התרומה למבצע ההטעיה של מונטגומרי לפני קרב ההבקעה הגדול באל-עלמיין, שכללה הקמת צבא דמה שלם באמצע המדבר. היה זה הקרב שחרץ את גורל המערכה בצפון אפריקה והנחיל ניצחון נכסף לבריטים.
בין לבין יצר הקוסם כלי נשק וריגול מיוחדים עבור ארגוני הביון והקוראים הישראלים ישמחו לדעת שיואל פלגי, מצנחני היישוב, ומחבריה של חנה סנש, השתמש במסורית נסתרת שג'ספר פיתח, כדי לנסר את סורגי החלון ולהימלט מהרכבת שבה הסיעו אותו אנשי הגסטאפו אל מותו הוודאי.
שווה קריאה? מעורר עניין? דייוויד פישר, הסופר, רוקח ממאורעות חייו האמיתיים של ג'ספר מסקלין סיפור עלילה סוחף שכתוב בכישרון רב, אלא שהוא שם דברים בפי הגיבורים ומתאר מחשבות כפי שיכול לעשות רק סופר פרוזה, ולא מי שמתיימר לכתוב מסמך היסטורי. בעמ' 308, למשל, מתוארות מחשבותיו של חברו הטוב ושותפו של מסקליין, רגע לפני שהוא נהרג בהתרסקות מטוס. התוצאה מתעתעת לפרקים. הסיפור שוזר בצורה מבלבלת בין אירועים שיש להם תימוכין היסטוריים לאנקדוטות שאין לדעת אם הן נכונות, כמו איזכור של הקוסם על ידי היטלר.
כבר לפני כ-2,300 שנה טבע אריסטו ב"פואטיקה" (בעברית, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1978) את יסודות כתיבת הפרוזה וכתב על ההבדלים בין היסטוריון ומשורר (סופר). האחד מספר את העובדות (דברים שקרו) ואילו השני - את סוג הדברים שעשויים לקרות. ייאמר לזכותם של המחבר ושל ההוצאה הבריטית שהם טרחו לכתוב כי האירועים אמיתיים, אבל חלק מן הדמויות מומצאות. חבל שהוצאת כנרת לא עשתה זאת גם כן, משום שמתחילת הקריאה ועד סופה הולך וגדל הספק המקנן באמיתותם של האירועים המתוארים, עד שהאמון הולך ומתפוגג. נדרשתי לצאת לחקירה משל עצמי בכדי לעמוד על האמת.
אחרי המלחמה כתב מסקליין ספר אוטוביוגרפי על מעלליו במלחמה, ואף ניסה לחזור, ללא הצלחה מרובה, לעסקי השעשועים. משלא נמצאו לו פרנסה ופרסום די הצורך, עבר לגור בקניה, ניהל שם זמן מה את התיאטרון הלאומי, ומת, לבסוף, באלמוניות בגיל 70, מאוכזב עד עמקי נשמתו מהממסד הצבאי הבריטי שלא העניק לו את העיטורים והכבוד הראויים לו. אין עוררין על כך שג'ספר מסקליין אכן השתתף ותרם רבות מכישרונותיו כקוסם ומאחז עיניים למערכה בצפון אפריקה ולארגון הביון הבריטי, וזכה שתמונתו תוצג במוזיאון המלחמה הבריטי, אלא שהמחבר, ברצונו כנראה להאדיר את דמותו של הקוסם, נצרך למעשה קסמים בעצמו וליצירת עולם בדיוני סביב הקוסם ועלילותיו.
אין בכך כל רע, כל עוד הקוראים מכירים ויודעים את מגבלות הז'אנר. סוג כזה של ספרים, המבוססים על אירועים אמיתיים, אך שלוקחים לעצמם חופש מלא ליצור פרוזה בדיונית, קיים מאז ומעולם, ומעניין שאחד הספרים המרתקים ביותר שנכתבו על המערכה בצפון אפריקה נכתב באותה שיטה. זהו "מפקד הרפאים" מאת וירג'יניה קואלס, אשר מתאר את פעולות הקומנדו של דייוויד סטרלינג וחבורתו (יחידת הקומנדו העילית הבריטית המפורסמת אס-איי-אס הוקמה על ידי ותיקי היחידה ועל פי רוחה). הספר הפך להיות רב מכר בסיירת מטכ"ל, שאימצה את סיסמתו: "המעז מנצח", ואיש שם לא מערער על התדמית שנבנתה בספר למפקד היחידה.
קראתי את "קוסם המלחמה" ונזכרתי איך בעבר, כששירתתי במודיעין, נהגנו לגייס אנשים מיוחדים במינם מכל התחומים כדי להתמודד עם המשימות המורכבות שעמדו לפנינו. גם אנחנו חיפשנו קוסמים, אבל לא העלינו בדעתנו להתייעץ עם הרב איפרגן (הרנטגן), או לגייס את אורי גלר שיכופף עבורנו את המציאות. נעזרנו בבעלי מקצוע למיניהם, שעזרו להפוך רעיונות דמיוניים למבצעים אפשריים. ידענו, כמו הקוסם וחבורתו, שאיננו ממציאים את הגלגל, אלא רק ממשיכים את דרכם של יוצרי הסוס הטרויאני מלפני שלושת אלפים שנה.
ג'ספר מסקליין מצטייר מהספר כמי שהייתי רוצה שישרת אתי במודיעין, כמי שתרומתו למאמץ המלחמתי ניכרת. טוב עשה הסופר, שהחליט והצליח לחלץ אותו מעולם הניירת המבצעית המשעממת אל תחום הפרוזה ואל העולם הבדיוני. אלא שבכתיבת פרוזה כורת המחבר ברית בלתי כתובה עם הקוראים, שגורמת להם להאמין. אחרת אי אפשר להתרגש, לבכות ולצחוק במהלך הקריאה ואחריה. כך נהפך העולם הספרותי הבדיוני למציאות, ממש כמו במופע קסמים. דייוויד פישר משתדל יותר מדי להאדיר את גיבורו, והמאמץ ניכר והתפרים נפרמים והקסם הולך ומתפוגג."
|
|