 |
06-05-2015, 07:47
|
 |
|
|
חבר מתאריך: 06.02.07
הודעות: 2,326
|
|
|
ביקורת שלי על הספר "אנשי פנפילוב"
[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://nuritha.co.il/sites/default/files/styles/book_picture_150x225/public/611399.jpg?itok=c3ENbGRv]
"תפקידו העיקרי של המפקד – לחשוב, לחשוב ולחשוב." (עמוד 108)
הספר "אנשי פנפילוב" (הוצאת הקיבוץ המאוחד, המהדורה ה-17, 2001) מאת אלכסנדר בק, מתאר מנקודת ראותו של באורג'ן מומיש-אולי, מפקד גדוד חי"ר במילואים בצבא האדום של בריה"מ, שאנשיו גויסו מקרב תושבי קאזחסטן, את הקרבות להגנת מוסקבה במלחמת העולם השנייה כנגד הצבא הגרמני. מומיש-אלי מספר לבק על חישול והכשרת הלוחמים בטרם יוטל הגדוד ליורה הרותחת של המלחמה ועל האתגרים עימם נאלץ להתמודד בעת שנדרש לאמן את לוחמיו לבאות. במילותיו של המג"ד, מומיש- אולי, על האימון וההכשרה: "לחוס - משמע לא לחוס." (עמוד 135). בהמשך מתואר נתיב הקרבות של הגדוד, המשתייך לדיוויזיית רגלים בפיקוד הגנרל איוואן פאנפילוב, ומכאן שם הספר.
הספר רווי בסיפורים ודוגמאות הנוגעים לערכים חשובים בלחימה ובהם: ערך הרעות ואחוות לוחמים, חשיבות דמות המפקד, כפי שמתאר זאת המג"ד, מומיש-אולי בספר: "חובה על המפקד לדעת, כי בקרב כל מילה שלו, כל תנועה, הבעת פנים נתפסת על ידי הכל, משפיעה על הכל; חובה עליו לדעת, שניהול קרב איננו ניהול האש בלבד, או ניהול תנועת הלוחמים, אלא גם ניהול התודעה." (עמוד 203) דבקות במשימה, ומשמעת קפדנית, אותה מגדיר הגנרל פאנפילוב כקריטית לפיקוד על גדוד: "וכן דרוש עוד דבר אכזרי מאוד... אכזרי מאוד: משמעת." (עמוד 64)
התפיסה (אותה הגדיר בשעתו קלאוזוביץ') המגדירה את שדה הקרב כנחלת אי-הוודאות, המשתקפת באמירתו של הגנרל פאנפילוב כי: "עוד זאת, חבר מומיש- אולי. בחן את כושר התנועה של הבאטאליון. ותן דעתך תמיד, המוכנים כלי הרכב, הרתמות, הסוסים... במלחמה יקרה הכל. היה מוכן לפי פקודה להתכנס מהר, להיעתק מהר." (עמודים 124-125) מוטיב הדבקות במשימה מודגש רבות בספר, בשיחות בין המפקדים והחיילים ובמחשבותיו של המפקד, נוכח הלחימה הקשה בה נתון הגדוד. כך מתאר זאת המג"ד, מומיש-אולי: "'אלחם בתוך הכיתוּר'...תקנוֹן הצבא האדוֹם, כפי שכבר הגדתי לך, מטיל על המפקד חובה לנקוט, בּדבּרוֹ על יחידתו, לשון 'אני'. ה'אני' של המפקד- הַיְינוּ חייליו. הם, הם יילחמוּ בתוך הכיתוּר." (עמוד 220)
הספר הראשון תורגם לראשונה לעברית בשנת 1946 על יד שלמה אבן שושן וראה אור בהוצאת הקיבוץ המאוחד. יכולת העמידה בפרץ של הצבא האדום מול מכונת המלחמה הנאצית, הייתה מודל לחיקוי עבור לוחמי הפלמ"ח. הספר, שהיה לספר מכונן בפלמ"ח ובצה"ל, אף חולק כמתנה על ידי קצין החינוך של הפלמ"ח, בני מרשק, והונהגה חובת קריאה בו בקורסי קצינים ומפקדים. בספרו "פלוגה ד'" מתאר מוטה גור כיצד השתמש בספר למטרות חינוך בצנחנים. הספר ניתן בצה"ל כשי לבוגרי קורסי פיקוד בחיל השריון וחיל הרגלים, ובהם קורס קצינים וקורס מפקדי כיתות, וללוחמי ומפקדי יחידות מובחרות. וכך ראוי שייעשה גם בעתיד.
באופן אישי קראתי את הספר כמה פעמים. ראשית, בטרם גיוסי לצה"ל, בהמשך בשירותי בצנחנים (וזכור לי כי דובר בו בעת שהייתי בקורס קצינים) וגם לאחר מכן. תמיד מצאתי בו תובנות על שדה הקרב, הפיקוד, הלוחם הכשרתו ותפקידו, טבע המלחמה ועוד. כשאחי התגייס נתתי לו במתנה את הספר (גם הוא נהנה מאוד). אחד הספרים הטובים ביותר שנכתבו על מלחמת העולם השנייה ועל האדם בקרב, אם לא הטוב שבהם. הקריאה בו נעימה ומהנה וראוי שיקראו בו קציני ומפקדי צה"ל, בוודאי ובוודאי בחילות השדה בכלל והרגלים בפרט, שם, כפי שתיאר זאת בספרו האלוף במיל' אורי שגיא: "אני גם סבור שהמבחן והאתגר שלמולו עומדים המפקדים ביחידות חי"ר הינו נוקב ותובעני מאין כמוהו, וקשה מאוד למפקד להוליך שולל את פקודיו ואפילו את מפקדיו." (מתוך ספרו "אורות בערפל", הוצאת ידיעות ספרים, 1998, עמוד 41), וכן חובבי מורשת הקרב וההיסטוריה הצבאית.
מומלץ ביותר!!!
_____________________________________
"לא חוזרים עד שמבצעים"(המוטו של גדוד 890 של הצנחנים, כפי שניסח אותו מפקדו אריק שרון)
"איפה האופניים שלך עכשיו? תאר לעצמך, שאתה יורד עכשיו למטה, למקום הרגיל, אבל האופניים לא שם. עצור את עצמך ברגע הזה, בשנייה שאתה מגלה שהאופניים לא שם, ותכפיל את הרגע הזה פי אלף. זאת המלחמה." (מתוך הספר "גוף שני", מאת עפר שלח, "זמורה ביתן", 1989, עמוד 92)
"סבלנות התמדה ולעיתים כדור בין העיניים" (סיסמת המארינס לללוחמה בטרור, אותה אימץ בשעתו מפקד גדוד 890 של הצנחנים, אמיר ברעם, כמוטו גדודי)
"המבחן שלנו כצבא הוא מבחן היכולת ולא מבחן הכוונה." (מתוך ההרצאה שנשא האלוף גדי איזנקוט "מאפייניו של עימות אפשרי בזירה הצפונית ובעורף" בסמינר לזכר חללי מלחמת לבנון השנייה שנערך באוניברסיטת חיפה ב־30 בנובמבר 2010)
"אני חושב שצנחנים מחזיקים מעצמם כמחויבים למשהו שכולם מחויבים אליו, אבל הם רוצים קצת יותר. זה לא שאנחנו פועלים מאחורי קווי האויב - אנחנו לכאורה כמו כולם. אז מה בעצם ההבדל? זה שצנחן עושה הכול וקצת יותר. זה מחייב אותך ביוזמה, בהובלה, בדוגמה אישית בקרב - וגם בקימה בפני שיבה באוטובוס." (הרמטכ"ל בני גנץ על השירות בצנחנים. מתוך הכתבה "מסיבת גנץ" מאת יוני שנפלד ונועה הורוויץ, "במחנה", 6 בינואר 2011)
|
|
ראשי
צ'אט
) , אז תרגמתי אותו בעצמי. ומה פרוש הדבר: אסור לסגת ולו במעט. חובה לעמול מול פני האויב.
שנועדה לשרת את התעמולה הסובייטית (כמה מפתיע ).
מצב כלאיים
