ראיתי לפני שבוע את דוד שלי ואבא שלי יושבים מול המסך וצופים בכדורגל, ושאלתי את עצמי כיצד אהבתי פעם את זה בכלל?
פעם הייתי זוכר מי מלך השערים, זוכר הכניס את השערים, כמה כרטיסים יש לכל שחקן מי ניצח מי ואת התוצאות, אבל היום אני אומר לעצמי כמה זמן מיותר זרקתי לפח על 22 שחקנים שרודפים אחרי כדור ומביט באבא שלי ובדוד שלי שלא הבינו את זה.


כדורסל, הייתי משחק הרבה מאוד עד הפציעה והיום הרגל מתחילה להיות יותר מאוזנת עם הטיפול היקר החדש, אבל כל האהבה לאותו ספורט נעלמה. זה לא מרגיש אותו דבר לזרוק לסל ואין לי מזה הנאה כמו פעם.

היו סרטים שאהבתי לצפות בהם מאוד כנער והיום הם פשוט סרטים שלא שווים לראות אותם, ומצד שני למדתי להעריך סרטים שבעבר לא אהבתי.

אוכל חריף שאהבתי לאכול מאוד, היום כבר לא מדבר אליי יותר ואיבד את הקסם שלו.

אולי זה הגיל, אולי זה הפציעה של הרגל או כל המוות מסביב, אבל זה גרם לי לחשוב מה באמת חשוב לנו בעולם הזה.

will you marry me nesli barda? Operating system: Linux The day Microsoft & apple makes a product that does not suck will be the day they start making vacuum cleaners. say no to Apple&Facebook&MS&Samsung IL&Nokia&Hot&Yes,but say yes to Google

לחטט באף... סתם נו, גם היום אני אוהבת!
אבל ברצינות - לדעתי כלמיני אוספים. אני יודעת שזה 'משחק' גם של גדולים ואין לי בעיה אפילו שבן הזוג שלי יעשה את זה, אבל מבחינה אישית נראה לי ממש בזבוז זמן. ופעם הייתי אוספת המון דברים, ממכתביות ועד פקקים של בקבוקי שתייה. מי היה מאמין...