06-12-2013, 12:58
|
 |
|
|
חבר מתאריך: 26.05.13
הודעות: 2,007
|
|
זה לא רק עניין של ימין ושמאל מדיני.
לא תשמע לדוגמה בתקשורת המיינסטרים (בישראל) ביקורת נגד הומואים, נגד פעילות ארגוני נשים, נגד החלטות בג"ץ, נגד מיעוטים מוגנים מסויימים.
יש איזשהו בון-טון שאני לא יודע מי קובע אותו, אבל רוב העיתונים וערוצי התקשורת מתיישרים לפיו.
יש דעות שמקובלות במילייה התקשורתי (שירים נגד הכיבוש, בעד שלום) ויש שלא (עמיר בניון, אריאל זילבר).
זה לא בהכרח בגלל מזימה של מישהו מאחורי הקלעים אלא בגלל שאלו הדעות שמקובל בתקשורת לייצג, זו כנראה הסביבה של מי שעוסק בתחום.
אם יראיינו מתנחל שחושב שאין סיכוי לשלום או גבר שרוצה לשנות את חוקי ההטרדה המינית או דתי שלא אוהב הומואים, הוא בדר"כ יהיה לבד מול פאנל של אנשים עם הדעות ה"נכונות" שיתקפו וישתיקו אותו וכל מטרת הדיון תהיה להציג אותו כמגוחך או קיצוני חשוך.
בדר"כ לכל הנ"ל מצטרפת גם אידאולוגיה מצד מאוד מסויים של המפה הפוליטית (ביבי ושרה זה רע, חרדים הם חשוכים, מתנחלים זה רע, כיבוש זה רע) ולכן התלונות על "תקשורת שמאלנית".
מתי בפעם האחרונה בישראל קראת בעיתון את המונח "פעיל שמאל קיצוני"? פעילי ארגוני השמאל תמיד מוצגים כ"פעילי זכויות אדם", ופעילי ימין יוצגו כ"קיצונים". יש פה הטייה ברורה.
לא צריך להיות קורא אדוק של לאטמה בשביל לראות את זה.
אני גדלתי בקיבוץ, הצבעתי למפלגת העבודה כמה פעמים, ואני עדיין שם לב להטייה בתקשורת.
_____________________________________
"נומה עמק, ארץ תפארת, אנו לך משמרת"
"צה"ל הוא הצבא הערבי הטוב במזרח התיכון" - עזר וייצמן (על זרוע היבשה)
נערך לאחרונה ע"י סיורניק בתאריך 06-12-2013 בשעה 13:02.
|
ראשי
צ'אט
מצב כלאיים
