Amphibious America Completes Builders Trials

By: USNI News Editor Friday, November 15, 2013


America -LHA-6

הספינה האמפיבית הראשונה מהדור החדש של ספינות נחיתה עם “Big Deck” שנקראת America-LHA-6 סיימה 5 ימי אימונים במפרץ מכסיקו וחזרה חזרה למספנות Ingalls במיסיסיפי.

במהלך הניסויים נבחנה מערכת ההנעה המיוחדת שמשלבת טורבינת גז במקום מערכת הגז הישנה. הספינה תעבור כעת בדיקות של חיל הים ואמורה להיכנס לשירות בשנה הבאה.
ספינה שנייה שנקראת Tripoli -LHA-7 נמצאת בשלבי בנייה.

http://news.usni.org/2013/11/15/amp...rials#more-5410

ציטוט:

במקור נכתב על ידי AJ-47 הספינה האמפיבית הראשונה מהדור החדש של ספינות נחיתה עם “Big Deck” שנקראת America-LHA-6 סיימה 5 ימי אימונים במפרץ מכסיקו וחזרה חזרה למספנות Ingalls במיסיסיפי. האניה לא הייתה באימונים, היות ועוד לא נמסרה לחיל הים. היא הייתה בשייט ניסוי של היצרן שבחן בתנאי אמת את מערכותיה השונות, ובעיקר את מערכת ההינע. במהלך הניסויים נבחנה מערכת ההנעה המיוחדת שמשלבת טורבינת גז במקום מערכת הגז הישנה. הספינה תעבור כעת בדיקות של חיל הים ואמורה להיכנס לשירות בשנה הבאה. "מערכת הגז הישנה" היא טורבינת קיטור שכמותה שרתו מאז שנות השלושים של המאה שעברה. כאן יש לנו עסק עם מערכת היברידית שהיא שכלול של מערכות CODAG/CODOG המוכרות. במערכת הישנה יש הנעה של דיזל ו/או מנוע סילון (=טורבינת גז) המחוברים למערכת ההינע הסופית במערכת תמסורת מכנית או הידראולית. החסרונות במערכת הקיטור הם בעיקר במשקל הרב, במהירות ההיענות הנמוכה והזמן הרב יחסית הדרוש לחימום המערכת. במערכות המשולבות - ישנו חיסכון רב במשקל, וכן אופציה להניע את כלי השיט בדיזל, אם צריך מהירות נמוכה, או בטורבינת גז כשיש צורך במהירות גבוהה (על חשבון צריכת דלק גבוהה) - או במקרה חרום - שניהם גם יחד. החסרונות, אמנם יש היענות מהירה ואין צורך בחימום דוודי קיטור, אולם ישנו פחת אנרגטי משמעותי במערכות התמסורת המכניות. מאידך - ישנו גיבוי הדדי בין שתי צורות ההנעה. במערכת ההנעה ההיברידית החדשה, כל תפוקת המנוע הולכת לייצור חשמל, וזה מניע את ההנעה הסופית דרך מנועים חשמליים. היתרון - אין צורך במערכת תמסורת, ואילו המנוע (הדיזל או הטורבינה) יכולים להיות מופעלים במהירות קבועה ואידיאלית, ולא במהירות משתנה ופחות יעילה. בהתאם לזה - צריכת הדלק היא פחות מחצי לעומת המערכת הלא היברידית. ספינה שנייה שנקראת Tripoli -LHA-7 נמצאת בשלבי בנייה. http://news.usni.org/2013/11/15/amp...rials#more-5410

אאל"ט השיטה של המנוע ההיבירדי כפי שתיארת, מזכירה בשיטת החיבור את הרכב האמריקאי VOLT.

מבנה של מנוע שריפה פנימית קטן יחסית (טורבו דיזל, למשל) הפועל במהירות קבועה ואידיאלית, מניע אלטרנטור, שטוען מצבר. המצבר מספק אנרגיה למנוע חשמלי המניע את הרכב. היתרונות:

• היות ואין צורך בתפוקת שיא של המנוע לצורך ביצועים קיצוניים של הרכב (זינוק, מהירות גבוהה, עליות) ניתן להפעילו במהירות האידיאלית, ובקצב קבוע, כך שאפשר להסתפק במנוע קטן יותר, חסכוני הרבה יותר ובעל בלאי (=תחזוקה) נמוך יותר. המצבר הוא הבופר שמתווך בין תפוקת המנוע לבין צריכת החשמלבפועל ע"י המנוע החשמלי של הרכב.
• במקרה של רכב עומד - ניתן לדומם את המנוע ולהתניעו שנית עם חידוש המסיעה, באופן אוטומטי. שוב - חיסכון ניכר בדלק (ובזהום אוויר), בעיקר בנסיעה עירונית.
• הינע סופי חשמלי, מאפשר לוותר על מערכת תמסורת על הפחת, המשקל, הסיבוך והעלות שלה.
• הינע חשמלי גם אומר יעילות גבוהה יותר עקב זמינות של מומנט מירבי כבר ממהירות אפס.
• חיסכון נוסף הוא שילוב בלימה רגנרטיבית. בעת לחיצה על הבלמים, הופך המנוע החשמלי לאלטרנטור, הממיר את האנרגיה הקינטית של הרכב חזרה לחשמל הטוען את המצבר. זה, אגב, לא אומר שאין לרכב גם בלמים רגילים...

עקרונות אלה מתחילים כבר להופיע גם בכלי רכב צבאיים, לרבות רק"ם.

אם נחזור לאניות - המגמה כיום היא מבנה כל חשמלי. מה שהיה פעם מבוסס על מערכות הידראוליות, פנאומטיות, או לחץ וחום של קיטור (לחמום למשל) הולך להיות חשמלי לחלוטין. הדבר הרבה פחות פגיע לנזקי קרב, קל יותר לתיקון בזמן אמת, ומאפשר יתירותזולה בהרבה מיתירות של מערכות אחרות. היבט נוסף - בעשור הקרוב עומדים להיכנס כנראה לשימוש עמצעי לחימה מבוססי חשמל כגון לייזרים ותותחים אלקטרומגנטיים. אלה וכן מערכות אלקטרוניות שונות שכבר קימות ושבתכנון, יהיה צרכנים כבדים ביותר של אנרגיה חשמלית, כך שהגיוני לבנות מערכת הינע היברידית שמספקת חשמל לכל הצרכים האלה, מבלי לפגום יתר על המידה בביצועי האניה מבחינת מהירות וכושר תמרון.
יש למבנה כזה גם תרומה לא קטנה לבטיחות של האניה. במקום להחזיק מחסני תחמושת גדולים ומסוכנים, לא יהיה יותר צורך בחומר הודף, ובמקרים רבים, בהם התחמושת היא קינטית טהורה - אז גם לא חנ"מ. כל האנרגיה תבוא מדלק נוזלי, במקרה של כלי שיט קונבנציונאלי, או מכור גרעיני על כלי שיט בעלי הנעה כזאת. זה לא רק בטיחותי יותר, אלא גם זול בהרבה מאשר ייצור תחמושת רגילה.

יתרון נוסף הוא בגמישות התכנונית - לא חייבים למקם את המנועים, הדוודים, התמסורות וכו' בסמוך לירכתיים ולאפשר תכנון יעיל יותר של פתחי יציאת רחפות וכו'. המנועים החשמליים שמחוברים למדחפים הם קומפקטיים בהרבה מיחידת ייצור הכח.

מי שראה פעם גל הינע (DRIVE SHAFT) של אניה גדולה עם המיסבים שלו, מערכת ששוקלת עשרות טונות רבות, יבין על מה מדובר מבחינת חיסכון במשקל, בנפח ובפגיעות.

יכולה לאכסן ולשגר נחתות וספינות אמפיביות.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי Cu1 יכולה לאכסן ולשגר נחתות וספינות אמפיביות. ...ומסוקים ומטוסי קרב הנ"א וכלי רכב שונים וגדוד מרינס.

שאלה ,
רכבים נישאים על הספינה הזאת , בתוך הנחתות או גם וגם ?

באנייה ישנם מספר סיפונים המיועדים לאחסון הרכב והציוד של גדוד הנחתים. ההחפה של ציוד וכלי רכב אלה נעשית או בדרך האוויר (למשל מסוקי CH-47, CH-53, V-22), או דרך הים בנחתות או ברחפות. האנייה גדולה מכדי להתקרב לחוף בעצמה, אלא אם כן מדובר בנמל מסודר, ואז היא מסוגלת לטעון ולפרוק את הציוד לרציף, ואם צריך אז גם בלי עזרת מנופים על החוף.
אני מקווה שזה עונה על שאלתך.

ציטוט:

ההחפה של ציוד וכלי רכב אלה נעשית או בדרך האוויר (למשל מסוקי CH-47, CH-53, V-22), או דרך הים בנחתות או ברחפות.

יש לציין שהאמריקה עצמה לא נושאת נחתות ורחפות- רק כלי טיס.

היא אכן לא נושאת נחתות בעצמה, אולם הכללתי אותן בין אמצעי ההחפה, כי היא לרוב לא תפעל לבדה, ואלה יהיו זמינים. האמריקה היא תולדה של אניות LSD ישנות יותר והחידושים הם אלה:

• ביטול המבדוק האחורי וחללי האיחסון של הנחתות. דבר זה פינה חלל גדול שנוצל להרחבת ההנגרים לכלי טייס, איחסון דלק, חלפים וחימוש לכלי הטייס, ופינוי מרחב נוסף לצרכים הראשוניים של האניה.
• הגדלת משטח הנחיתה עד כדי הפיכת כלי השיט לנושאת מטוסים בכל מובן המילה.
• יכולת תפעולית מודולארית מגוונת: היא יכולה לשמש כאנית נחיתה הנושאת יחידות מרינס על כליהם עם החפתם לפי הצורך, נושאת מגוון כלי טייס - החל ממסוקי סער/סיור/הצלה, דרך מסוקי תובלה, מטוסי הנ"א הן לתובלה והן מטוסי קרב (מיועדת לקלוט את ה- F-35). בהתאם לצרכים ניתן לשנות תמהיל זה, עד לנשיאת טייסת קרב שלמה, כנושאת מטוסים מחפה (ESCORT CARRIER). אפשר להכשיר את האניה בזמן קצר ביותר לשמש כמוצב פיקוד לשייטת ייעודית או לזירה. ניתן להפוך אותה - שוב בהתראה ובזמן קצר מאד - לאנית בית חולים. לסיכום - זה כלי שיט אחד המסוגל לקחת על עצמו את תפקידיהן של נושאת המטוסים, נושאת הגייסות, אניית הנחיתה האמפיבית, נושאת המסוקים, אניית הפיקוד ואניית בי"ח גם יחד.

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://i.imgur.com/hd8TW.jpg]

דומה כי ההגדרה כ"אמפיבית" צריכה להיות לכלי השיט (או הרכב) עצמו, אשר יש לו יכולת ים - יבשה.

האם לכלי שיט הנושא בעצמו כלים אמפיביים, נכונה ההגדרה "אמפיבית"?

לכאורה, גם נושאת מטוסים יכולה להיקרא "אמפיבית". יש לה מטוסים ומסוקים. היא יכולה לשאת כוחות קרקע ואף כלי רכב מסוגים שונים.

נושאת מטוסים אינה מיועדת לפעולה אמפיבית כתפקיד עיקרי (היינו הובלת והנחתת כוחות אל היבשה), אם כי היא יכולה להשתתף במבצעים כאלה בפן האווירי שלהם. אניה אמפיבית, היא לא בהכרח אניה שמטפסת בעצמה על החוף, אלא נושאת כוחות אמפיביים.

אמפיבי - בהשאלה מעולם החי "יצור החי גם בים וגם ביבשה" (ע"פ ויקימילון ). הספינה הזו, כמובן, לא מיועדת לנחיתה בחוף אלא לשיגור כוחות שיבצעו נחיתה כזו ולכן אי אפשר להגדיר אותה כאמפיבית.
אמנם ויקיפדיה בחר לתרגם מאנגלית את סוג הספינה הזו כ- "אוניית סער אמפיבית", אבל התואר "אמפיבית" לא יכול להתייחס לספינה אלא לתקיפה, שהיא אכן ים/יבשה.
לדעתי השם המתאים הוא "אניה לתקיפה אמפיבית", או אולי כמו שקראו לזה פעם "נושאת מסוקים". במילא כל תפקידה של נושאת המסוקים "המסורתית", כמו ה- Wasp האמריקאית או ה- Mistral הצרפתית, היה להתקרב לחוף ולשגר את המסוקים שלה לתקיפת היבשה. כמעט וללא היו משימות ימיות למסוקים הללו (קצת נצ"ל, קצת פינוי מוקשים) אלא בעיקר לתקיפת החוף.

כאן יִרְוֶה לוֹ מִשֶּׁפַע וָאֹשֶׁר בֶּן-עֲרָב, בֶּן-נַצֶּרֶת וּבְנִי (ז. ז'בוטינסקי, 1930)

ציטוט:

במקור נכתב על ידי אל-בחאר כמעט וללא היו משימות ימיות למסוקים הללו (קצת נצ"ל, קצת פינוי מוקשים) אלא בעיקר לתקיפת החוף. וגם סיור, בקרת אש, לוחמה אלקטרונית, ממסר קשר, חיפוש והצלה, תקיפה ימית (עם טילי אוויר ים, טורפדות).

כאן יִרְוֶה לוֹ מִשֶּׁפַע וָאֹשֶׁר בֶּן-עֲרָב, בֶּן-נַצֶּרֶת וּבְנִי (ז. ז'בוטינסקי, 1930)