|
מאמר על חשיבות הבסיג' בהגנת אירן
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי טל ענבר שמתחילה ב "מספר תמונות מתרגיל כוחות הבאסיג' באיראן, שנערך החודש"
לקוח מאתר ממר"י http://www.memri.org.il/
( אני מצרף את המאמר כי הוא לא מתחבר כקישור)
http://www.memri.org.il/cgi-webaxy/sal/sal.pl
היערכות המשטר האיראני למתקפה מערבית אפשרית
הקדמה
חרף נחרצות דעתם של בכירי המשטר האיראני בדבר אי קיומה של מתקפה מערבית על מתקני הגרעין של איראן,[1] נערך המשטר לאפשרות זו בהוראת המנהיג העליון, עלי ח'אמנאי, וזאת באמצעות היערכות חרום מקיפה הקרויה "הגנה פאסיבית'.[2] בחינתה של תוכנית זו מעלה כי עיקר חששו של המשטר הוא מפני השמדת המוקדים החיוניים לניהול המדינה, מתקפה שתביא להפלתו. לפיכך, לצד דוקטרינת ביטחון התקפית-הרתעתית,[3] גיבש המשטר גם תוכנית הגנה פאסיבית, המושתתת בעיקר על שיתוף פעולה בין מועצות הגנה פאסיבית מחוזיות לבין כוחות הבסיג' (מליציה סמי צבאית).
ניתוח תוכנית ההיערכות חושף את מרכזיות הבסיג' ואת התקווה שתולה המשטר במנגנון זה. יו"ר "ארגון ההגנה הפאסיבית", ע'ולאם רזא ג'לאלי, בכיר לשעבר במשמרות המהפכה, אף טען כי "הבסיג' הוא, למעשה, האחראי הבלתי ישיר לניהול המדינה בזמן מלחמה", וכי הפתרון לניהול העורף בתנאי המשבר הצפויים בעקבות מתקפה אפשרית הוא "שימוש ביכולות הבסיג' באופן בלעדי."[4] בנוסף לכך, בכנס בסיג' בנושא ההגנה הפאסיבית, הדגיש שר הפנים דאז, מוצטפא פור מוחמדי, שמונה במאי 2007 לשמש נציגו המיוחד של אחמדי-נז'אד בתוכנית ההגנה הפאסיבית, את משקלו העצום של הבסיג' בתוכנית זו, והוסיף כי "כיום הבסיג' הוא שמגן על המדינה."[5]
בנוסף, שיקפו התבטאויות בכירים במשמרות המהפכה את החשיבות של הבסיג' ואת המקום שמייעד לו המשטר בשדה הקרב, לצד כוחות משמרות המהפכה, ובעורף. כך, למשל, הצהיר מפקד משמרות המהפכה, מוחמד עלי ג'עפרי, כי "הבסיג' הוא כוח נאמן וחדור מוטיבציה, הממלא תפקיד מרכזי, בסיסי ומכריע בלוחמה הא-סימטרית" של איראן.[6] בנוסף הצהיר אחראי לענייני מודיעין במשמרות המהפכה דאז, מג'יד מיר-אחמדי, כי "כוחות הבסיג' מוכנים לבצע כל פעולת מסירת נפש למען המהפכה [האסלאמית]."[7] יש להדגיש כי לאחר כניסתו לתפקיד כמפקד משמרות המהפכה, חיזק ג'עפרי את הבסיג' והכפיף אותו למשמרות המהפכה, במסגרת השינויים המערכתיים שבוצעו במבנה משמרות המהפכה.[8]
בדצמבר 2007 אמר ג'עפרי כי הבסיג' מונה 12 מליון וחצי מתנדבים, מתוכם חמישה מיליון נשים, והוסיף כי השאיפה היא לממש את דרישת מייסד משטר המהפכה האסלאמית, איתאללה רוחאללה ח'ומיני, להגיע ל-20 מליון אנשי בסיג'.[9]
תוכנית ההגנה הפאסיבית
יו"ר ארגון ההגנה הפאסיבית, ע'ולאם רזא ג'לאלי, הסביר כי מהותה של תוכנית ההגנה הפאסיבית היא"השימוש בכל האמצעים העשויים להביא להפחתת פגיעות המשטר וליציבותו, וזאת ללא שימוש בנשק."[10] ג'לאלי הוסיף כי "הסתרתם והגנתם של המתקנים החשובים והאסטרטגיים תפחית את פגיעותם של המתקנים הרגישיםוהחשובים של המדינה ותאפשר את המשך ניהולה בתנאי משבר."[11] הוא גרס כי ניהול המדינה בתנאי משבר חייב להבטיח את הקשר בין ההנהגה לבין העם, ולהבטיח את מתן השירותים החיוניים של המדינה לעם. הוא הסביר כי אחת ממטרות הארגון היא "ניהול ההסברה מול דעת הקהל בתנאי משבר",[12] והוסיף כי "עלינו להכיר את האיומים האלו, בהם משתמש [האויב] בטכנולוגיה העדיפה שלו בתחומים שונים, כגון הכלכלה, החברה, הרפואה, הביולוגיה ותחומים נוספים, וזאת כדי שנוכל להתגונן מפניהם ביעילות או להקטין את הפגיעוּת למינימום."[13]
זאת ועוד, ג'לאלי הסביר כי תסריטי המתקפה האפשרית נגד איראן מצביעים על כך שהיא צפויה להיות ממושכת, ולכן צריכה איראן להפחית את סיכויי הצלחתה: "כבר ידוע בבירור שלא ניתן [יהיה] לסיים את [המלחמה] נגד איראן באמצעות מתקפת פתע, ומטרתה שלההגנה הפסיבית היא להשיג [את היעד הזה[."[14]
מלחמת עיראק (2003) ותפישת הביטחון של איראן
מהצהרות בכירים איראניים עולה כי הכיבוש האמריקאי במלחמת עיראק 2003 ואופי מלחמה זו, השפיעו באופן מהותי על תפישת ביטחונה של איראן. "החל משנת 2003", טען ג'לאלי, "הוקמו בהוראת ח'אמנאי ועדות הגנה [פאסיבית] בכל המתקנים [במדינה], במטרה לתאם בין הכוחות המזוינים לבין הכוחות העממיים [הכוונה לבסיג']."[15] בראיון שהתקיים עימו ב-2005 אמר ג'לאלי כי "ח'אמנאי הורה למטה הכללי של הכוחות המזוינים לזהות את [נקודות] התורפה של איראן ולהציע – תוך שיתוף פעולה מקיף עם הממשלה – דרכי פעולה הולמות להפחתת פגיעות[ן] בהתאם לסוג פעילותם."[16]
מפקד 'משמרות המהפכה', מוחמד עלי ג'עפרי, הצביע על הצורך להתאים את תפישת ההגנה של איראן לשינוי העמוק שחוללה מלחמת עיראק 2003: "'הצורך של איראן בתוכנית ההגנה הפאסיבית הוא מוחלט ובלתי נמנע לנוכח האיומים הניצבים בפניה... תוכנית זו קשורה לתנאים החדשים בהם נמצאת איראן משנת 2003 ואילך." הוא הוסיף כי "אף שלאויב אין אומץ לפתוח במתקפה יבשתית נגד איראן, ואפשרות זו נראית רחוקה מאוד, אין משמעות הדבר כי הוא לא יבצע שום פעולה נגד איראן... מודל האיום [מולו ניצבת איראן] אינו זהה לאיום [שהתממש] בעיראק או באפגניסטאן. בתנאים הנוכחיים נראה כי יש סיכוי קלוש ל[מתקפה צבאית יבשתית], אך לא ניתן לצפות את התנאים העתידיים... האויב שם לב לנקודות הפגיעות [של איראן] וההגנה הפאסיבית קשורה לכך ישירות. מכיוון שסוגיות ההגנה מנוהלות באופן ישיר על ידי [מנהיג איראן] ח'אמנאי, מתבצעת [בנושא הזה] פעילות נרחבת ללא הפוגה."[17]
זאת ועוד, ג'עפרי הסביר את החשיבות שתולה המשטר בתוכנית ההגנה הפאסיבית: "אחת הדרכים הרציניות להתמודדותעם האיום הא-סימטרי נגד איראן שהועלה ע"י האמריקאים לפני שש-שבע שנים היא ההגנההפאסיבית..."[18] הוא הוסיף כי "בעת התמודדות עם הלחץ שיופעל על האזרחים בזמן מלחמה במטרה לגרוראותם לזירת [המלחמה], האחריות המוטלת על תוכנית הגנה הפאסיבית היא קריטית, ו[לכן] היא חשובה אף יותר מהמוכנות הצבאית שלנו."[19]
מכיבוש אדמה להחלפת המשטר הפוליטי
מלחמת עיראק 2003 השפיעה גם על הדרך בה רואה המשטר האיראני את אופיין של המלחמות הבאות. בראיון לסוכנות הידיעות מהר, הסביר ג'לאלי כי "היום סגנון המלחמות השתנה, והמטרה הראשית של האויב [כבר] אינה כיבוש המדינה אלא שינוי המשטר במדינות, ויש להסב את תשומת ליבה של כל החברה לכך."[20]
ג'לאלי הסביר לשבועון צבח-י צאדק, שופרו של ח'אמנאי במשמרות המהפכה ובכוחות הבסיג', את השינוי באופי האיומים הניצבים בפני איראן בעקבות מלחמת עיראק 2003: "למעשה, המלחמות השתנו, וכעת מחלקים אותן לארבעה דורות. הדור השלישי הוא אותה מלחמת איראן-עיראק, שהתרחשה בשדה הקרב הצבאי ובה עשו שימוש בנשק ובתחמושת קונבנציונאליים. לאחריה, היינו עדים לשינויים, וכך למשל השתמשה אמריקה במתקפתה הראשונה על עיראק בשנת 1992 ב-85% תחמושת קונבנציונאלית, וב-15% בפצצות חכמות, ואילו במלחמת עיראק ב-2003 השתנה [היחס] ל-15% תחמושת קונבנציונאלית ו-85% פצצות חכמות. אולם במלחמה החדשה מהדור הרביעי ייעשה שימוש רק בפצצות חכמות ומונחות. [דהיינו,] ייעשה שימוש בסוג ספציפי של פצצה בהתאם לסוג המתקפה.
... ב[עידן] המלחמות החדשות, האמריקאים משתמשים במלחמה כדי לשנות את המשטר הפוליטי [הקיים], כלומר המטרה הסופית כבר אינה כיבוש אדמה, אלא שינוי המשטר הפוליטי. בהתאם לכך, נבדלים אמצעי הלחימה מאלו הישנים.
לפיכך, ראשית עלינו להכיר היטב את האויב, ולדעת כיצד הוא מתכוון להתמודד עימנו, ומהן הטקטיקות שלו. הדגש של אמריקה מושם על מתקפה מרחוק או במונח המקצועי 'בלימה מרחוק' כדוגמת מלחמת לבנון 2006. בטקטיקה הזו, האויב מתקיף ממרחק, ולכן איננו יכולים להתעמת איתו ישירות, ומרבית האיומים הם מהאוויר ומהים, ללא אילו לוחמה יבשתית."[21]
צביון המתקפה האמריקאית האפשרית
ג'לאלי ביטא את חשש המשטר, כי מתקפה מערבית תחתור להפלתו, ולצורך זה ינסה האויב להשמיד את התשתיות החיוניות לניהול המדינה באמצעות מתקפה אווירית וימית:
"אמריקה מחזיקה בסיסי צבא וכוחות מסביב [לאיראן], ויש לה נגישות לכל שטחה. הרפובליקה האסלאמית של איראן היא משטר פוליטי התלוי בעם [האיראני] ואשר ניהולו מוטל על העם. אם מטרת האויב היא שינוי המשטר, הוא ישיג את מטרתו באמצעות שיבוש האיזון של ניהול העם.במסגרת זאת, ינסה האויב להשבית את התשתיות ואת המתקנים החיוניים וההכרחיים של המשטר, וישתמש בהשפעת האפקט הזה על התושבים ליצירת חוסר שביעות רצון בקירבם.
במצב זה כרוכים המלחמה וניהול העם זה בזה. כלומר, האויב ינסה להשמיד את התשתיות בקרבתן חיים האנשים, ועלינו להגן על העם ובמקביל להגיש לו את השירותים הדרושים. לפי כמה פרשנויות מלחמת לבנון [2006] היתה "מלחמת גשרים", משום שישראל השמידה את כל הגשרים הקטנים והגדולים בלבנון במטרה לשבש את דרכי הגישה היבשתיות. כלומר, במלחמה הזאת, המטרה הראשונה היתה [הרס] תשתיות ניהול העם והמטרה הסופית היתה להפוך את ניהול העם לבלתי אפשרי.
בראיון בו נשאל לגבי אופן ביצוע המתקפה על איראן ועל טהראן [במיוחד], אמר קולונל אמריקאי כי... [הכוחות האמריקאיים] צפויים להתמקם סביב העיר טהראן, לפגוע באמצעות מטוסים בתשתיות, וליצור באמצעות גורמים המזוהים עם [אמריקה] אי שביעות רצון בקרב העם. כלומר, באמצעות שתי הדרכים האלו – השמדת התשתיות ולוחמה פסיכולוגית - ימרידו את העם נגד הממשלה. בהתמודדות עם סוג האיומים הזה עלינו להשתמש בכל האמצעים והיכולות ההגנתיים. המלחמה הזאת היא א-סימטרית, מפני שיכולותינו הצבאיות אינן משתוות ליכולותיה של אמריקה, ואם נרצה לעמוד איתן מולה, עלינו להשתמש בהגנה פאסיבית, לצד ההגנה האקטיבית [הצבאית-מלחמתית] ולשאוף לבצע הגנה משולבת."[22]
היערכות המשטר למתקפה אפשרית
בראיונות שונים, התייחס ג'לאלי לפעולות המשטר במסגרת ההיערכות למתקפה אפשרית נגד איראן. כך, ניתן להיווכח בחשיבות ובכובד הראש בהם מתייחס המשטר לתוכנית ההגנה הפאסיבית, ובכלל זה: מיון המרכזים ומשרדי הממשלה לפי דרגות סיכון "חיוניים, רגישים וחשובים... כל המרכזים החיוניים נכללים בתוכנית להפחתת הפגיעות, ונקבע צפי להערכת [היתכנות תקיפתם]";[23] שיבוץ תשתיות נפט,[24] ומתקנים גרעיניים,[25] בתוכנית ההגנה; הפעלת ועדות מחוזיות במחוזות המרכזיים וצפי להקימן בכל המחוזות במדינה. (יצוין כי בראיון שהעניק במחצית 2008 אמר ג'לאלי כי "בשנה שעברה הוקמו וועדות מחוזיות של ארגון ההגנה הפאסיבית במחוזות המרכזיים, וכן באצפהאן ובח'וזיסטאן, והשנה יוקמו ועדות מחוזיות בכל רחבי המדינה.");[26] קביעת נוהלי הפעלת מערך החרום בשעת הצורך; הקמת סדנת הדרכה,[27] לימודי "הגנה פאסיבית" באוניברסיטאות,[28] ועריכת תרגילים לשיפור מוכנות העורף. (כך למשל הצהיר ג'לאלי כי "בשנה החולפת הכשרנו 45 אלף בתי ספר למוכנות [לקראת מתקפה אפשרית], וביצענו כמה תמרונים, ואילו השנה אנו אמורים לבצע כמה תמרונים ותוכניות [נוספים])." [29]
ג'לאלי הוסיף עוד כי איראן יכולה לערוב לשלום מתקני האנרגיה שלה, באמצעות יצירת אינטרסים משותפים בנושא אנרגיה עם מדינות שכנות: ""אנו יכולים להפחית את הפגיעות באמצעות ייצור אינטרסים משותפים עם שכנינו, ויצירת תלות בין המדינות [השכנות לבינינו] באמצעות קווי אנרגיה כגון 'קו צינור השלום' [הכוונה לקו צינור הגז איראן-הודו-פקיסטאן]... מסיבות ביטחוניות איני יכול לספר על עיקר הפעולות שאנו מבצעים במסגרת הארגון הזה, ותוצאות פעילותו צריכות להיראות בתנאים מיוחדים."[30]
מרכזיות הבסיג' בתכנית ההגנה הפאסיבית
במאמר בצבח-י צאדק, תחת הכותרת "תפקיד הבסיג' ב[תוכנית] 'ההגנה הפאסיבית', פרט ג'לאלי בהרחבה את צעדי ההיערכות שננקטים במסגרת התוכנית, והדגיש את תפקידו המרכזי וההכרחי של הבסיג' בתוכנית:
"[בדוקטרינת] ההגנה הפאסיבית של איראן [נכללים] כל האמצעים המביאים להפחתת פגיעות המדינה ויציבותה, וזאת ללא שימוש בנשק. עלינו ליצור הגנה פאסיבית רצינית לנוכח האיום בשינוי המשטר הפוליטי, וזאת על מנת לחזק את יציבות השלטון. לכך, ישנם ארבעה גורמים שיש להפחית את מידת פגיעותם על ידי האויב: המשטר, הממשלה, העם [והכוחות המזויינים].
המשטר – המחזיק בעיקר היכולת לנהל ולתת מענה לצרכי העם, ו[מקיים את] הקשר שבין הבכירים שהם ההנהגה, הממשלה והעם.
הממשלה – [המבטיחה את אספקת] תשתיות כגון תברואה, טיפולים רפואיים, אנרגיה, מזון, מידע, ביטחון וכו'...
העם – כלומר קהל היעד [של הלוחמה הפסיכולוגית של] האויב.
החלק ההגנתי – [דהיינו הצבא] אינו קשור לתחום דיוננו.
לצורך השגת מטרות אלה יש לבצע כמה דברים. אחד מהם הוא הגנה פאסיבית המפחיתה את הפגיעות לנוכח איומי [האויב]; השני ניהול המשבר הנובע מהמלחמה, כלומר, ניהול [עורף] המדינה, המחוזות, הערים, השכונות, המנגנונים, הארגונים... מלאכה הנחשבת לקשה מאוד. לדעתנו, הפתרון לסוגיה הזו הוא שימוש ביכולות הבסיג' באופן בלעדי. הבסיג' הוא, למעשה, האחראי הבלתי ישיר לניהול [העורף] בזמן מלחמה, ו[בכך] הוא מראה את תפקידו החיוני. למרבה המזל, איראן היא מבין המדינות המעטות שיש ברשותן כוחות בסיג' מאורגנים. כדי ש[הבסיג'] יוכל לנהל [את העורף] ברמה לאומית בתיאום עם משרד הפנים ובאישור מוסד הנשיאות הוקם מנגנון מחוזי בשם "מועצת ההגנה הפאסיבית של המחוז", והאחריות למועצה זו מוטלת בכל מחוז על מושל המחוז, ולצידו [כוחות] משמרות המהפכה והבסיג' כעוזריו בענייני 'הגנה פאסיבית'.
במסגרת המועצה הזו הוקמו עד כה בכמה מחוזות שמונה קבוצות עבודה לענייני איומים, מודיעין, ניהול משבר, תברואה, רפואה ועוד... וביתר המחוזות נמצא נושא [הקמת קבוצות עבודה דומות] בטיפול. לפיכך, ניהול המחוז מוטל על מושל המחוז והוא יהיה נותן המענה [לצרכי האזרחים], אולם הבסיג' יסייעו לו בערים ובמנגנונים [שבמחוז]. פעולה נוספת שאנו מבצעים היא פרסום דבר קיומה של המועצה להגנה פאסיבית במשרדי הממשלה ובמנגנוניה...
התפקיד הראשון של ארגון ההגנה הפאסיבי הזו הוא הכרת האיומים או הכרת האויב באופן מקצועי. איומים קיימים בכל תחום ויש להקדיש לכך תשומת לב. בכל ארגון שהוא, על קבוצה מסוימת לזהות את הנזקים ואת האיומים האפשריים, והקבוצה הזו צריכה להיות מורכבת ממומחים.
התפקיד השני [של הארגון] הוא שיתוף פעולה עם [הבסיג'], כלומר על הבסיג' לבוא לזירה ולהשתתף בה.
התפקיד השלישי הוא ניהול בתנאי משבר, כלומר על המנגנונים והארגונים להתנהל בתנאי מלחמה. מה שיכול להרגיע את העם, כלומר הקשר בין המנהיג [ח'אמנאי] לעם מתנהל באמצעות רשות השידור, ו[לכן] יש להפחית את פגיעות המוסד הזה מבחינה טכנית. המנגנונים ומשרדי הממשלה האחרים צריכים להימצא באותה רמת כוננות, כדי שמומחי הבסיג' יוכלו למלא את מקומם [של מי שנפקד] ולבצע את המלאכה. הצורך הזה אינו כרוך בצו והבסיג' יפעלו באופן ספונטני.
התפקיד הרביעי שיש לבצע הוא הנחלת תרבות והסברה. הדרכת כל האוכלוסיה מוטלת על רשות השידור, על החינוך הגבוה, על משרד החינוך והתרבות ועל הארגונים הנוגעים בדבר.
התפקיד החמישי הוא עזרה להשכנת הביטחון ואבטחת המודיעין. הנושא הזה מתבצע בדרג הערים באופן עצמאי ומוטל על כוחות השיטור והמנגנונים הנוגעים בדבר. האחריות הזאת מוטלת על משרדי הממשלה ומנגנוני הממשל, אך על הבסיג' לעזור. [היות ו]אחד הנושאים עליו שם האויב דגש מיוחד הוא השימוש ב'גיס חמישי' ובסוכנים, על הבסיג' להיות ערני ובמקרה של הרס מבנה כלשהו על הבסיג' לקבל את השליטה על המבנה לידיו במהירות ולמנוע כניסת אנשים למבנה.
משמעות נוספת שאנו שואפים להשיגה במסגרת 'ההגנה הפאסיבית' היא הגנה לא צבאית. לפני 'המהפכה האסלאמית' היה קיים ארגון בעל כינוי דומה... על כוחות התנגדות הבסיג' מוטל, בנוסף לגיוס [כוח אדם], גם ארגון והפעלת הכוחות העממיים ואחריות ההגנה הלא צבאית."[31]
ההגנה על מאגרי המידע
במאמר שפורסם בצבח-י צאדק ב-3 בספטמבר 2007 הוצגה החשיבות שמייחס המשטר האיראני לשימור מידע דיגיטלי באמצעות מערכת מיקרופילם, במסגרת תוכנית 'ההגנה הפאסיבית':
"אחת השיטות החדשות של מתקפה על מידע היא שימוש בפצצות אלקטרומגנטיות, בהם נעשה מספר פעמים שימוש בקרבות ביוגוסלביה ובעיראק. יש הקרנה של אור חזק, ובאחת הכל מוכה בחשיכה. ריח שריפת האמצעים האלקטרוניים מורגש בחלל האוויר. כיסויי הכבלים נשרפים, קווי טלפון עדינים נקטעים והחשוב מכל לא נשאר בתוך אף אחד מהמחשבים ולו ביט מידע אחד, וזאת בשעה שאף אדם לא נפגע ולו באופן הקל ביותר. המשמעות היא אובדן כל המידע הפיקודי, המפות והמידע הטכני שנשמר בצורה דיגיטלית...
[התשובה לאיום זה היא] החזקת מידע במערכות מיקרופילם המסוגלות לשמור כמות גדולה של המידע רחוק מהאיומים האלה, ויכולות לעמוד לרשות האחראים הרלוונטים בעת הצורך לשחזור המידע...
מערכות מיקרופילם הוא כלי חשוב בתוכנית ההגנה הפאסיבית. בהשוואה לשאר שיטות תיעוד ושימור המידע (הכתוב או הדיגיטלי) המיקרופילם הוא פחות פגיע לנוכח מתקפות צבאיות אפשריות, ולאחר מתקפה צבאית ניתן לשחזרו בצורה קלה יותר..."[32]
|
ראשי
צ'אט
15-11-2008, 12:48
A nation is a society united by delusions about its ancestry and by common hatred of its neighbors - William Ralph
מצב כלאיים
