|
המח"טים מעדיפים להסתער בעצמם
המח"טים מעדיפים להסתער בעצמם\ מאת עמוס הראל
צה"ל/ 5 מח"טים הרגו מחבלים בהיתקלויות
אלוף משנה יחיאל סופר, מפקדה המתפטר של חטיבת הבקעה, שהרג אתמול פעיל חמאס בהיתקלות מטווח קצר בתקרית בחמאם אל-מליח, אינו לבד. בארבעת החודשים האחרונים הרגו חמישה מפקדי חטיבות בצה"ל פלשתינאים חמושים בהיתקלויות. למרות ריבוי הכוחות בשטח, המח"טים הם שמגיעים, פעם אחר פעם, למגע הקרוב עם המחבלים. את העובדה שכל התקריות הללו הסתיימו כשהפלשתינאי הרוג והמח"ט יוצא בלא פגע, אפשר לייחס לניסיון ולמיומנות של מפקדי השדה הבכירים. עם זאת, כדי לצאת בשלום מקרב פנים-אל-פנים נדרש גם לא מעט מזל. ריבוי האירועים האלה מעלה את החשש שלבסוף תדביק ההסתברות הסטטיסטית את צה"ל, שישלם בחיי מפקדים מנוסים על הלהט בחתירה למגע. הראשון שפתח את הגל החדש היה מח"ט גבעתי, אל"מ עימאד פארס. ב-27 בנובמבר אשתקד, זחל מחבל חמוש מאזור חאן-יונס לכיוון צומת גוש קטיף. הוא פתח באש לעבר מכוניות ישראליות והרג את תושבת הגוש, אתי פחימה. פארס, ששימש אז במקביל כמפקד החטיבה המרחבית באזור, היה הראשון שזיהה אותו בבירור. יחד עם חיילי החפ"ק שלו, הסתער והרג את המחבל. ב-31 בינואר השנה, הונחו שני מטעני חבלה גדולים בכניסה הצפונית לגוש קטיף. מפקד החטיבה המרחבית בדרום הרצועה, אל"מ שלמה דגן, היה מהראשונים שהגיעו למקום. דגן והחפ"ק שלו, יחד עם מפקד גדוד החי"ר "שמשון", הרגו שני פעילי חמאס שפתחו לעברם באש. ב-9 במארס פתחו שני פלשתינאים באש על עמדת צה"ל ליד מחסום ארז. טנק של צה"ל ירה לעברם פגזים וזיהה שני הרוגים. למקום הגיעו במהירות מפקד החטיבה הצפונית ברצועה, אל"מ גאנם חמאדה (שאתמול סיים את כהונתו והוחלף באל"מ יואל סטריק) ומפקד האוגדה, תא"ל ישראל זיו. חמאדה התקרב לגופות, ואולם אז, כשהגיע למרחק של 10 מטרים, התרומם אחד הפלשתינאים וירה צרור לעברו. גאנם, לוחם מנוסה, אמר אחר כך שהיה זה הרגע המפחיד בחייו. הצרור החטיא את המח"ט, שהתעשת ראשון, ירה בפלשתינאי כמה כדורים והרג אותו. גם בהיתקלות עם חוליית המחבלים ליד קיבוץ מצובה בצפון ב-12 במארס, הרג מח"ט הגזרה המערבית, אל"מ דרור רופא את שני המחבלים, השייכים כנראה לחיזבאללה. ריבוי התקריות מסוג זה בעת האחרונה, קשור בחלקו בנפח האירועים האדיר. אך יש לכך סיבות נוספות. בחי"ר (וכל המח"טים המרחביים היום הם חי"רניקים) זהו גם עניין של גאווה. במשך שנים טופח שם דימוי המפקד כרובאי הטוב ביותר במחלקה, ואפילו בגדוד או בחטיבה. המח"טים, שמאחוריהם היתקלויות כמפקדי פלוגות וגדודים בלבנון, מתקשים להיגמל מכך. יש, כמובן, גם חשיבות למרכיב הניסיון. מי שהיה תחת אש פעמים רבות, יתפקד טוב יותר מקצין צעיר, שעשוי להיות המום בהיתקלות הראשונה שלו. הסתערות המח"ט אינה נובעת בדרך כלל מחששם של המפקדים תחתיו להסתער (אף שגם זה קרה, במוצב "מרגנית" ובמושב חמרה). נראה שהתופעה קשורה גם לתחושת האחריות המוטלת עליהם. מח"טים, ובעיקר מפקדי גזרות בשטחים ובצפון, חיים בחשש מתמיד מ"פאשלה" שתסבך אותם, בנוסח התקריות בחמרה, מרגנית, אלי-סיני או עצמונה. על רקע זה, קיים רצון טבעי להשפיע בעצמך על תוצאות הקרב. אז, דוהרים המח"טים ל"אירוע", המתרחש לעתים במרחק רבע שעה נסיעה מהחטיבה (כמו במקרה של סופר, אתמול). לעתים, הם במקרה בקרבת מקום (כמו דגן, בינואר). בניגוד לתקריות בלבנון (ובשנות השבעים בבקעה), בשטחים לעתים קרובות כלל לא מתנהל מרדף ממשי. רבים מהמחבלים הפלשתינאים בוחרים להישאר במקום, ולנהל קרב עד מוות. לכן, מגיע המח"ט לזירת קרב כמעט "מן המוכן", ואם האויב לא חוסל בינתיים, הוא יכול לערוך את ההסתערות בעצמו. "המח"ט שם כי הוא יכול", מסביר מח"ט לשעבר. "יש בזה אומץ, אבל גם קצת רצון בתהילה, אפילו טיפשות. הרי יש מי שיוכל להילחם במקומם". אחרי התקרית אתמול אומר אל"מ סופר: "אנחנו מבינים שאם לא נהיה שם, התוצאות יהיו קשות יותר. יש צורך במנהיגות, במקצועיות, ביכולת לנהל אירוע, לדאוג שלא כולם יישאבו לטפל בפצועים. יכולתי להישאר על הכביש, אבל חשבתי שיותר נכון לחבור לחוד". "בוודאי שיש אלמנט של סיכון", הוא אומר, "בחרנו מקצוע מסוכן. באירוע כזה מורכב, מח"ט צריך ללכת בראש. אישית, אני מרגיש שהכושר שלי לא נופל ממ"מ בן 20, אבל היתרון של מח"ט הוא בקור רוח, בשיקול דעת. ודאי שזו גם פונקציה של ניסיון קרבי". ואולם, הגישה הזו עולה לצה"ל בנפגעים לא מעטים. בשנים בהן שהה צה"ל בלבנון נהרגו שם מפקד אוגדה, מח"ט, שני מג"דים ומפקד סיירת. גם בעימות הנוכחי, מהווים הקצינים כ-14% מהרוגי צה"ל, ביניהם מפקד יחידת "דובדבן", סמג"ד בגבעתי ושלושה מ"פים. עוד שני מ"פים נפצעו קשה. רבים, אם כי לא כולם, נפגעו בהסתערות. לא ברור אם צה"ל לוקח בחשבון את ההשלכות האפשריות של גל פגיעות בצמרת הפיקוד שלו בשטח. על השאלה היכן צריך להיות המפקד הבכיר בזמן היתקלות נסב ויכוח ישן, שימיו כמעט כימי צה"ל. לעתים קרובות, נטיית המח"טים היא, כאמור, לבחור בקו הקדמי ביותר. קצין בכיר, ספקן מטבעו, חושב שיש לכך תופעות לוואי מזיקות. לדבריו, "הביטחון השוטף מביא לסירוס מתמשך של הדרג הבינוני והזוטר, כשהמח"ט והמג"ד מגיעים לכל תקרית. בטווח הארוך זה מבטא חוסר אמון כלפי דרגי הביניים. זה בולט בגזרות המרחביות, כי שם ההיכרות של המח"ט עם הכוחות קטנה יותר. אתה לא תראה את אביב כוכבי (מח"ט הצנחנים-ע") מסתער בכל אירוע, למרות שהוא לא פחות אמיץ מדרור רופא. אבל כוכבי יודע שיש לו על מי לסמוך". "כשמח"ט הולך קדימה", מוסיף מח"ט מרחבי, "וההיתקלות אינה מקרית, זה סימן שכל השיטה לא עובדת. שליטה היא העניין המרכזי וזה צריך להתבצע קצת מאחור. אחרת, אתה מפריע לבנות מערכת, שתוכל לתפקד בהיתקלות גם כשאתה בדיוק בדיון באוגדה". אבל, הוא מודה, "יש כאן דילמה של היגיון מול חינוך - וכל השנים חינכו אותנו להסתער". "החינוך הזה לא נעלם", הוא אומר, "כשהפכת ממג"ד למח"ט".
("הארץ", 19.03.2002)
http://news.walla.co.il/?w=/9/198781
"ליקויים בהיערכות צה"ל איפשרו הפיגוע בבקעה"\ מאת עמוס הראל, גדעון אלון ויהונתן ליס
מקור צבאי: האופן בו הונחה הכוח לשהות בשטח - טמטום; רמת כוננות החיילים היתה נמוכה יחסית - למרות התרעה ספציפית; בפיגוע נהרג סגן טל צמח; אמו: "לא היתה הצדקה למותו"
מקורות צבאיים אמרו אתמול כי ליקויים חמורים בהיערכות צה"ל, איפשרו את הפיגוע אתמול לפנות בוקר, בצפון בקעת הירדן. באירוע נהרג קצין צה"ל, סגן טל צמח, בן 20 מקיבוץ חולדה, ונפצעו שלושה חיילים, אחד באורח קשה ושניים באורח בינוני. שני פעילי החמאס פתחו באש מטווח קצר אל החיילים, שרובם ישנו באותה עת בשטח אימונים. השומרים הגיבו בירי, אך לא פגעו במחבלים. מפקד חטיבת הבקעה, אל"מ יחיאל סופר וקצינים נוספים שהגיעו למקום, הרגו את שני המחבלים בחילופי אש מטווח קצר. המקורות הדגישו, עם זאת, כי החיילים והמפקדים פעלו היטב לאחר שהותקפו. אל"מ סופר, שהודיע שלשום על התפטרותו בעקבות ממצאי תחקיר על הפיגוע בחמרה, אמר כי החיילים, שהתגייסו לצה"ל במחזור אוגוסט האחרון, תיפקדו בצורה מרשימה. "נדמה שלא למדנו דבר, כאילו לא עברו שנה וחצי מתחילת העימות", אמר קצין בכיר והתייחס ל"שאננות" בהתנהגות הכוח המתאמן. מקור אחר הגדיר את האופן שבו הונחה הכוח לשהות בשטח "טמטום".
הרבה לקחים מקצועיים
אלה הליקויים הבסיסיים העולים מהתקרית:
* אף שבבקעה כבר אירעו פיגועים רבים, החיילים לא שהו במקום במתכונת של מארב. מרביתם ישנו, כשרק שלושה מ-15 החיילים מאבטחים את חבריהם שהיו בשקי השינה. רמת הכוננות היתה נמוכה יחסית. חלק מהחיילים, שלא היו נעולים בנעליים, לא הצליחו להסתער על המחבלים עד לבוא הקצינים הבכירים. החיילים ישנו בצפיפות רבה, באופן שהיה עלול להביא לפגיעה קטלנית ברבים מהם.
* הכוח שהה באותו שטח במשך שלושה ימים, די והותר זמן לאנשי החמאס לעקוב אחריו ולאסוף מידע על שגרת פעילותו. המחבלים אף הצטלמו בווידיאו באיזור הפיגוע, בקלטת שהפיץ החמאס אתמול, לאחר מותם.
* נראה שהחיבור בין בסיס האימונים לחטיבה המרחבית לוקה בחסר. בחטיבה ידעו על התרעה ספציפית בדבר חדירת שני מחבלים לאזור, שעות אחדות לפני הפיגוע. הכוננות תוגברה, אך לא ביחידה המתאמנת. חיילים המשרתים באזור טענו אמש שאחד המפקדים בבסיס האימונים אף התייחס בזלזול להתרעות. אל"מ סופר כי "נצטרך עכשיו לשנות את דפוסי הפעילות. יש הרבה לקחים מקצועיים לגבי הפעילות. אפילו שזה שטח סי (בשליטה ישראלית) הוא גובל בשטח איי של הרשות".
החיילים הטריים נלחמו כמו נמרים
סגן צמח הובא אתמול למנוחות בבית העלמין בקיבוץ חולדה. מאות צנחנים, קצינים בכירים, ובהם אלוף פיקוד המרכז יצחק איתן, וחברי הקיבוץ, השתתפו בלוויה. צמח הוא החייל הראשון מחולדה שנהרג מאז מלחמת יום כיפורים, שבה נהרגו שלושה מחברי הקיבוץ. "במלחמת שלום הגליל ובאינתיפאדה הראשונה דילגו עלינו", אמר אתמול מזכיר הקיבוץ, אמוץ פלג. הוריו של סגן צמח, מלכה ודוד, הם מוותיקי קיבוץ חולדה. דוד, בן מושב מרגליות, שירת בסיירת מטכ"ל, ומרכז זה 20 שנה את ענף הנוי בקיבוץ. הוא אחראי גם לטיפוח בית הקברות הקטן של הקיבוץ, הגובל בכרמי המשק. שם קבור עתה בנו. מלכה, שנולדה בחולדה, היתה במשך שנים אחות של הקיבוץ. והיום היא עובדת במחלקה הגריאטרית בבית חולים קפלן. היא חברה בארגון "נשים בשחור" ומדי יום שישי היא מתייצבת עם חברותיה למשמרת מחאה בצומת נחשון, עם שלטים הקוראים "די לכיבוש". האם אמרה אתמול, כי "לא היתה הצדקה למותו ולא הצדקה למותם של הרבה בחורים צעירים, שנהרגים כל יום בשטחים. "למרות שאני מתנגדת לכיבוש, לא חינכתי את בני לסרב לשרת. לצערי, לא נותנים לנו, הנשים בשחור, לדבר". בני משפחתו של צמח סיפרו שהוא תמך בשלום בהתלהבות, אך נהג לומר שיש תמיד למלא פקודות, גם אם מתנגדים להן. צמח סיים קורס קצינים לפני ארבעה חודשים, ומונה למפקד צוות ביחידה מובחרת של הצנחנים. ביום ראשון בא עם חייליו לשטח האימונים המרוחק 500 מטר מבסיס האימונים החטיבתי של הצנחנים, חמאם אל מליח. הקצין שניהל את הקרב, רס"ן גיא חזות, אמר שנדהם מהמקצועיות שגילו החיילים הטריים בקרב. לדבריו, כמה מהם הסתערו כשהם יחפים. "הם נלחמו כמו נמרים. נדהמתי כשראיתי איך טירונים, שמשרתים בצבא רק שלושה חודשים, נלחמים. הפצועים אפילו לא הוציאו הגה", הוא אמר. ." ("הארץ", 20.03.2002)
_____________________________________
"לא חוזרים עד שמבצעים"(המוטו של גדוד 890 של הצנחנים, כפי שניסח אותו מפקדו אריק שרון)
"איפה האופניים שלך עכשיו? תאר לעצמך, שאתה יורד עכשיו למטה, למקום הרגיל, אבל האופניים לא שם. עצור את עצמך ברגע הזה, בשנייה שאתה מגלה שהאופניים לא שם, ותכפיל את הרגע הזה פי אלף. זאת המלחמה." (מתוך הספר "גוף שני", מאת עפר שלח, "זמורה ביתן", 1989, עמוד 92)
"סבלנות התמדה ולעיתים כדור בין העיניים" (סיסמת המארינס לללוחמה בטרור, אותה אימץ בשעתו מפקד גדוד 890 של הצנחנים, אמיר ברעם, כמוטו גדודי)
"המבחן שלנו כצבא הוא מבחן היכולת ולא מבחן הכוונה." (מתוך ההרצאה שנשא האלוף גדי איזנקוט "מאפייניו של עימות אפשרי בזירה הצפונית ובעורף" בסמינר לזכר חללי מלחמת לבנון השנייה שנערך באוניברסיטת חיפה ב־30 בנובמבר 2010)
"אני חושב שצנחנים מחזיקים מעצמם כמחויבים למשהו שכולם מחויבים אליו, אבל הם רוצים קצת יותר. זה לא שאנחנו פועלים מאחורי קווי האויב - אנחנו לכאורה כמו כולם. אז מה בעצם ההבדל? זה שצנחן עושה הכול וקצת יותר. זה מחייב אותך ביוזמה, בהובלה, בדוגמה אישית בקרב - וגם בקימה בפני שיבה באוטובוס." (הרמטכ"ל בני גנץ על השירות בצנחנים. מתוך הכתבה "מסיבת גנץ" מאת יוני שנפלד ונועה הורוויץ, "במחנה", 6 בינואר 2011)
נערך לאחרונה ע"י marloweperelab89035 בתאריך 24-02-2014 בשעה 12:21.
|
ראשי
צ'אט
07-06-2006, 08:48
מצב כלאיים
