מאמר חדש שלי ב'מערכות'.
http://maarachot.idf.il/PDF/FILES/1/113361.pdf
הערות השוליים של המאמר, בעמ' 85 בגליון המלא:
http://maarachot.idf.il/PDF/FILES/3/113353.pdf

"במידה רבה, הודות למאמרי הארץ הוקמה ממשלת הליכוד הלאומי ונתמנה משה דיין כשר הבטחון. הארץ דרש תגובה צבאית על האיום המצרי שבועיים לפני המלחמה, ואף דרש את תפיסת הרמה הסורית ימים אחדים לפני הפעולה".
(הארץ מפרסם את עצמו, 22 ביוני 1967)


המדריך לשביל ישראל, מאת יגיל הנקין ויעקב סער. מהדורה רביעית, 2020
גלריית התמונות שלי

מאמר מעניין מאוד וכתוב יפה, תודה.

הסיפור של אברהם ברן בעיקרון השלישי קצת עצבן אותי, כי כלום לא השתנה בצה"ל.
מחר יכוללהיות איזה מ"מ "חי בסרט" שמפתח תרגולות עצמאיות נגד מזל"טים מתאבדים או קרני לייזר או צוללות חול (חלק מהפיתוחים כבר קיימים אבל לא נחשבים לאיומים אמיתיים ומיידיים) ואין סיכוי שגנרל כלשהו יקשיב לו. מקסימום יצחקו עליו או יגידו שהוא "פלנגה" לא מקצועי שממציא תו"לים מהראש.

רק אם איזו יחידת פיתוח מחקר תוציא מסמך בן 200 עמודים יקחו איומים חדשים ברצינות.

"נומה עמק, ארץ תפארת, אנו לך משמרת"

"צה"ל הוא הצבא הערבי הטוב במזרח התיכון" - עזר וייצמן (על זרוע היבשה)

זה טוב ויפה לכתוב על דברים שברורים למי שקורא אותם, נוגעים ליכולת הסקת המסקנות שלנו. אבל בתוך תוכנו אנו צריכים לשאול את השאלה, האם אותם גנרלים אומרים את הדברים רק כדי שישמעו נכון באוזנינו, ולאחר מכן יקודמו לעוד תפקיד נחשק, או שמא באמת מתבצע שינוי בפועל. מאוד קשה להגיד, כשלא חיים את המערכת יום יום ושעה שעה.
הפקת הלקחים, היכולת הפיקודית, והכלת השליטה על כוחות בשטח נובעת לא רק מיכולותיו של אדם לשלוט במסגרת, אלא בהון האנושי העומד לרשותו כדי לצלוח את המשימה. זה עניין חשוב להבנה, הרבה פעמים אנחנו נוכחים לדעת שכל גנרל משית על המערכת את האג'נדה שלו, גם היא נוגדת את קודמו , וגם אם היא עולה הון תועפות לצה"ל וגובה מחיר שהוא לא הכרחי. כדאי לדון באינטריגות ובמארג התוך פיקודי של יושבי הצמרת, על מנת להבין את התהליכים התוך פנימיים הגדולים.

"בגבורה ובענוווה"

מזכיר לי את הפרק בספרו של עמנואל ולד, קללת הכלים השבורים״ אשר נקרא ״מדוע לא נלמדו הלקחים החוזרים״. אני חושב שהצבעת על סוגיות מאוד מעניינות בכל הנוגע להבדל בין לקח ותובנה צבאית בסיסית, בעיית הטמעת הלקחים והמשמעויות האמיתיות של אי הפקת הלקחים מבחינה זו שחלקם פשוט משקפים כשלים אנושיים או ארגוניים יסודיים ולכן דינם לחזור על עצמם או מציאות שבה פעולה בצורה אחרת (כמתחייב לכאורה מהלקח) עשויה לגרום תוצאות קשות עוד יותר.