זהו מפציץ גרמני אראדו AR-234 (תת-דגם A עם כני נסע קבועים). דגם זה מוכר וידוע, והוא מונע ע"י צמד מנועי יונקרס-יומו 004B אורקאן. התת-דגם בתמונה התחתונה מונע ע"י שני צמדי מנועים מסוג אחר לגמרי - האם מישהו מכיר/יודע לפרט?

גם כשלא היה הרבה, היה לנו הכל

למפציץ , בדומה לME-262, אשר הופיע למזלנו רק בסוף המלחמה ...

"[Nuclear] war is unthinkable but not impossible, and therefore we must think about it" - Bernard Brodie

מדובר בתת דגם של האראדו - AR234C-3

השימוש בארבעה מנועים - נבע מהצורך לפנות את המנועים המקוריים של המטוס לטובת מטוסי ה-ME262, ולכן הוחלפו בו המנועים למנועי BMW.

שבעה אבות טיפוס מדגם זה יוצרו עד לתום המלחמה - אך אף לא אחד מהם זכה לפעילות מבצעית.

http://en.wikipedia.org/wiki/Arado_Ar_234

ילדים: קל לייצר - קשה לתחזק

כפי שכתבו החברים המלומדים, מדובר בדגם מונע במנועי BMW 003. דגם זה פותח בגלל:
1) בעיית סחב שהיתה לדגם הדו-מונעי - בעיקר בהמראה במשקל מלא.
2) צוואר בקבוק שנוצר בייצור מנוע היומו 004 ובגלל הצורך להפנות את רוב התפוקה של מנועים אלה לייצור ה-Me 262.
מעניין שבשלב מוקדם של פיתוח המטוס נבנו שני אבות טיפוס עם תצורות שונות של ארבעה מנועי 003: V-6 עם מנועים נפרדים ו-V-8 עם מנועים בזוגות. ב-V-6 נתגלו עומסים גבוהים על הכנף ולכן התצורה נזנחה. כאשר הוחלט לפתח גרסאות מתקדמות של המטוס נבחרה התצורה של בתי מנועים כפולים.

גם כשלא היה הרבה, היה לנו הכל

בעת ביקורי ,לפני כחודשיים במוזיאון הלופטוואפה ב GATOW ברלין ,ראיתי

דגם של מטוס הARADO והכותרת בכניסה לחדר התצוגה הייתה: "האשליה של נשק הפלא

אראדו -234 ".

מעניין כי צוות המטוס הכבד הזה מנה רק טייס אחד.

הוא יכל לשאת עד 2 טון פצצות. לפי הויקיפדיה הוא היה מטוס הסיור/תצפית הסילוני הראשון בעולם.

ולפי מקור גרמני ,האראדו היה המפציץ הסילוני המבצעי הראשון בעולם.

מטוסי האראדו השתתפו ב"קרב על הבליטה " המתקפה הגרמנית הגדולה האחרונה

בארדנים ,בדצמבר 1944.

מטוסים אלה תקפו את גשר לודנדורף ( הגשר ברמאגן ) הגשר היחיד על נהר הריין

שנתפס ע"י האמריקאים , במרץ 1945, בניסיון להרסו.

( היה דיון מעניין בנושא זה באתר שלנו ,לא מזמן ).

כולל מבחני הטיסה בתצורה הראשונית (על העגלה הנתיקה) ולאחר מכן בתצורה הסופית עם כני נסע, ראיונות עם טייסים וסקירת הפעילות המבצעית במחצית השנה האחרונה למלחמת העולם השנייה בפרק מעניין בסדרה האלמותית WINGS OF THE LUFTWAFFE ששודרה לפני כ 20 שנה בערוץ ההיסטוריה וזמין לצפיה ב YOUTUBE. לבעלות הברית לקח לא מעט שנים לפתח מפציצים מקבילים דוגמת ה B-45 והקנברה



לצפייה במקור באתר YouTube, לחצו כאן.

http://www.flightglobal.com/pdfarchive/view/1949/1949%20-%200158.html
http://z.greyfalcon.us/VS.htm

בשביל שקליע אחד לא יהפוך אותך לכדור אש...

Programming today is a race between software engineers striving to build bigger and better idiot-proof programs, and the Universe trying to produce bigger and better idiots. So far, the Universe is winning. -Rick Cook

למרות שהרעיון אכן לא היה יעיל, האמריקאים עבדו במקביל על פיתוח דומה ולא פחות מעניין.
http://en.wikipedia.org/wiki/Cornelius_XFG-1

שפונדרה
Good People, Good Food
http://www.shpondra.com/

תודה על המידע המענין.

יהודה

בידון מעופף. איזה רעיון מרתק!

מר רוג - כי החיים קצרים מדי לשמות מלאים

השאלה המתבקשת איך הדבר הזה מתמרן עם הנגרר הנ"ל?

"לוודא שלא נפסיד זה דבר התלוי בנו, אך ההזדמנות לנצח ניתנת על ידי האויב".
סן טסו

הוא לא.
הוא מכלה את הדלק במיכל בעת השיוט למטרה ומשליך אותו אח"כ.

"השגנו את מטרתינו בנחישות ובעוצמה שלא לאפשר לערבים המשוגעים האלה להשיג נשק גרעיני.
אנחנו לא חוששים מאותן 'נשמות טהורות',שכל התנינים בנהרות דרום-אפריקה לא יוכלו לספק להן די דמעות שיוכלו למחות את צביעותן,ובטוחני שאתה מבין אותנו היטב".

רא"ל רפאל איתן במברק אל שר ההגנה הדרום אפריקני מגנוס מאלאן מיד לאחר תקיפת הכור בעיראק.

אני מזכיר לך שפטרולים של מטוסי קרב אמרקאים היו דבר די נפוץ בשנת 1944 ואילך בשמי גרמניה הנאצית. ולכן טיסת שיוט היא עשויה להיות קצת מסוכנת.

"לוודא שלא נפסיד זה דבר התלוי בנו, אך ההזדמנות לנצח ניתנת על ידי האויב".
סן טסו

1. הבליץ היה מהיר ב 200-300 קמ"ש מכל מטוס קרב של בעלות הברית (למעט המטאור הצולע) ולא ניתן היה ליירט אותו או להפילו בתותחי הנ"מ הפרימיטיביים נטולי המכ"מ. בודדים בלבד הופלו בעיקר בגישה לשדות התעופה ובקלחת רמאגן.

2. גרמניה היא מדינה ענקית ובהעדר יכולות מכ"ם מוטס / אווקס אמיתיות שהגיעו 30 שנה לאחר מכן, הפטרולים של בעלות הברית יכלו לכסות סקטור נקודתי פה ושם ולא את כל המדינה. מה עוד שהרייך השלישי הפעיל שדות תעופה לא רק בגרמניה גופא אלא כמובן גם מנורבגיה, דנמרק, צ'כיה, פולין, אוסטריה, הולנד, הונגריה, צפון איטליה, יוגוסלביה וכו' דובר בשטח עצום שלא ניתן לכסות בפטרולים בלבד.

3. אזורים מסוימים לא כוסו כלל, למעט מטוסים של נומ"טים - למשל בליץ עם מיכל דלק שכזה היה יכול להמריא בניחותא מברגן שבדרום נורבגיה, להשליך את המיכל מעל הים הצפוני ולהפציץ את גלסגו או ליברפול

ישנה נטיה במקומות רבים להגזים ביכולות המטוס הזה. ראשית, תכנונו האוירודינמי היה קונבנציונלי לחלוטין. הקונספט החדשני השני שלו (אחרי ההנעה), תפעול ע"י טייס אחד, התגלה כמכשלה. למרות שימוש במערכות הפצצה אוטומטיות חדישות, עומס העבודה על הטייס היה רב מדי ודיוק ההפצצה של המטוס היה בד"כ עלוב ביותר.
רמת הגימור של המטוסים הסדרתיים היתה ירוד מאוד. מטוסים רבים הגיעו מן המפעל אל הטייסות עם כשירות גבולית לטיסה ובמקרים רבים נדרשה בטייסות עבודת תחזוקה רבה. רמת הגימור הבעייתית גם גרמה לכך שחלק ניכר מן המטוסים הסדרתיים לא הגיעו לרמת הביצועים של אבות הטיפוס.
אמינות נמוכה של מנועי הסילון הציריים המוקדמים פגמה גם היא בצורה מהותית ביכולות המטוס.

שפונדרה
Good People, Good Food
http://www.shpondra.com/

אריק סומרס, שהיה לטייס הראשון שטיס את הבליץ בפעילות מבצעית בקיץ 1944 ולאחר מכן המשיך כטייס מן המניין ב KG76 עד לסוף המלחמה (קרי במשך 10 חודשים), לא מסכים איתך. לדבריו המטוס היה קל להטסה ולתפעול ובלתי ניתן ליירוט על ידי בעלות הברית. אז נגיד שהוא טייס לופטוופה ולא ממש אובייקטיבי אבל גם טייס הניסוי האמריקני, שמופיע בסוף הסרט והטיס את הבליץ מספר פעמים חוזר על אותן הטענות ממש ואף מגדיל ואומר שאילו הלופטוופה היה מתמקד מלכתחילה בפיתוח הבליץ כמטוס קרב, הוא היה עושה שמות במפציצי בעלות הברית ואולי אף משפיע על מהלך המלחמה. ואפרופו טייסי ניסוי, גם אריק בראון האגדי חזר על אותן הטענות ממש בספרו WINGS OF THE LUFTWAFFE. נכון, שלשת הטייסים מציינים בעיות הספק ואמינות במנועי הסילון המוקדמים (ובראון כמעט וקיפח את חייו בטיסתו הראשונה בבליץ מסיבה זו בדיוק) אבל זה כמובן לא קשור לאיכותו של המטוס כמפציץ.

בסרט וכן באין ספור מקורות כתובים ואינטרנטיים נאמר שוב ושוב שהבליץ לא ניתן היה ליירוט על ידי מטוסי קרב בני זמנו והדבר גרם לפיקוד בעלות הברית מבוכה רבתית, בעיקר עקב גיחות הצילום שבוצעו בעומק השטח (ראה בהמשך). למעט בודדים (פחות מ 10?) שהופלו במארבים בעת חזרו לנחיתה בבסיסי האם שלהם או נפגעו בקלחת הנ"מ מעל רמאגן, אבדות הבליץ היו זניחות יחסית למטוס שפעל במשך כחצי שנה ויותר אל מול עליונות אווירית מוחלטת של בעלות הברית.

אריק סומרס ביצע מספר טיסות צילום נועזות וארוכות טווח כמו למשל צילום נמלי הנחיתה בארומנצ'ס בחוץ נורמנדי ראה פרטים בסרט עצמו וגם כאן. מעבר לאיכות המודיעין שהביא, שהייתה חסרת תקדים, שוב גם בטיסות הללו לא היה ניתן ליירט את הבליץ וזאת למרות שפעל בעומק שטחן של בעלות הברית ובמקרה זה גם בטווח המכ"מים שבחופי בריטניה, על משקל גיחות ה SR-71 שלושים שנה לאחר מכן.
http://aerostories.free.fr/events/juvin/page2.html

הבעיה בסרט זה ובסרטים אחרים מסוגו היא התלהבות יתר מן הטכנולוגיה של גרמניה הנאצית וחוסר שליטה במחקר העדכני בנושא. נתחיל מהנכון:
1) אין ויכוח על כך שהמטוס אכן היה מטוס צילום מעולה. למען האמת, ביולי 1943 המליץ ראש ענף פיתוח במיניסטריון התעופה להשתמש במטוס לצילום בלבד ולהמשיך לפיתוח מפציץ סילון ייעודי. השיקול העיקרי נגד ה-234 היה מטען פצצות בלתי מספיק. בסופו של דבר הוחלט על פיתוח גרסת הפצצה בעיקר כדי לפצות על פשיטת הרגל של זרוע ההפצצה של הלופטוופה. אריך זומר טס בעיקר על גרסת הצילום, שביצועיה אכן היו טובים.

2) הדוחות החיוביים של טייסי הניסוי המערביים מלמדים על ביצועי המטוס אבל לא על טיבו כמערכת נשק. ניתוח הרקורד המבצעי שלו אינו מותיר רושם רב. אמנם היה קשה לפגוע ב-234 (אם כי מספר מטוסים כאלה הופלו, למשל מטוס שנמחה בנחיתת ריסוק ב-25/12/1944 לאחר שפגע בו טמפסט), אבל ערכו כמפציץ לא היה רב. יומן המבצעים של III/KG76 מלמד שרוב משימות ההפצצה הסתכמו בשחרור פצצת חצי טון בודדה מגובה בינוני תוך צלילה שטוחה ובכיוון כללי של מטרת שטח כלשהי. בדיקת דוחות של בעה"ב על הפצצות אלו מצביעה על כך שרובן החטיאו, או גרמו לנזק זניח.

3) כתוצאה מכך, אבל כם כתוצאה מניסויים מבצעיים שנערכו ברכלין ובמקומות אחרים, הגרמנים הבינו מהר למדי את ערכו המוגבל של ה-234 כמפציץ. כתוצאה מכך ההצטיידות בו הוגבלה ומאמץ הפיתוח והרכש עבר לאותו מפציץ סילון יעודי, ה-Ju 287.

המקורות המשניים המומלצים על הנושא הם הספרים:

Price, Alfred, The Last Year of the Luftwaffe, May 1944 to May 1945, London: Arms and Armour, 1991.

Schabel, Ralf, Die Illusion der Wunderwaffen: Die Rolle der Düsenflugzeuge und Flugabwehrraketen in der Rüstungspolitik des Dritten Reiches, München: Oldenbourg, 1994. (למרבה הצער ספר חשוב זה מעולם לא תורגם לאנגלית)




Smith, Richard J. and Creek, Eddie J., Arado 234 Blitz, Sturbridge: Monogram, 1992.

שפונדרה
Good People, Good Food
http://www.shpondra.com/

הבליץ היה מהיר ב 200-300 קמ"ש מכל מטוס קרב של בעלות הברית (למעט המטאור הצולע)

מהיר שהוא על ריק, עם מטען פצצות+תחנת דלק קשורה לזנב אני בספק כמה הוא מהיר.

ולא ניתן היה ליירט אותו או להפילו בתותחי הנ"מ הפרימיטיביים נטולי המכ"מ. בודדים בלבד הופלו בעיקר בגישה לשדות התעופה ובקלחת רמאגן.

התותחים שאתה כל כך מזלזל בהם פגעו באלפי פצצות מעופפות מסוג V-1 וגם הם היו מהירות. נכון שמפציץ המדובר מהיר מהם, אבל שוב לאור העובדה שהוא צריך לטוס במהירות שיוט {אם הוא רוצה גם לחזור} ולהוסיף את מטען הפצצות הוא לא יהיה מהיר בהרבה מאותם טילי V-1 שהופלו באלפים, כמו כן תיקח בחשבון בנוסף שV-1 היה מטרה קטן מאוד לירוט בזמן שמטוס המדובר גדול מהם בהרבה.

2. גרמניה היא מדינה ענקית ובהעדר יכולות מכ"ם מוטס / אווקס אמיתיות שהגיעו 30 שנה לאחר מכן, הפטרולים של בעלות הברית יכלו לכסות סקטור נקודתי פה ושם ולא את כל המדינה. מה עוד שהרייך השלישי הפעיל שדות תעופה לא רק בגרמניה גופא אלא כמובן גם מנורבגיה, דנמרק, צ'כיה, פולין, אוסטריה, הולנד, הונגריה, צפון איטליה, יוגוסלביה וכו' דובר בשטח עצום שלא ניתן לכסות בפטרולים בלבד.

אתה צודק במאה אחוז, אין לי ספק שלא כל מפציץ כזה ייורט, אבל לאור העובדה שיוצרו ממנו מספרים נמוכים גם אובדן של כמה עשרות מטוסים מדגם זה בחודש הוא אובדן משמעותי מאוד.

3. אזורים מסוימים לא כוסו כלל, למעט מטוסים של נומ"טים - למשל בליץ עם מיכל דלק שכזה היה יכול להמריא בניחותא מברגן שבדרום נורבגיה, להשליך את המיכל מעל הים הצפוני ולהפציץ את גלסגו או ליברפול.

שוב אתה צודק, אבל אל תשכח שמספר שדות התעופה שיכלו להפעיל מטוס שכזה בנורבגיה לא רבים, בעלות הברית היו פשוט מפציצים אותם עד אפר.זה בדיוק מה שהם עשו לבסיסי השיגור של טילי הV-1 וגם V-2. רוב בסיסי השיגור השמדו עוד לפני שנורה מהם הטיל הראשון.

בלי קשר מאוד מסכים עם FOX450 שכן לגרמנים היתה טכנולוגיה פורצת דרכים בתחומים רבים, אבל אתה התקדמות פורצת דרך היתה מלווה בחוסר אמינות ושמישות נמוכה להחריד של אותם אמצעים שהומצאו.וישנם דוגמאות רבות לכך החל ממטוס הקומט, ועד טנקי הקינג טיגיר.
כלים שעל הנייר נראו מצוין אבל בשדה הקרב התגלו בהם ליקוים מחרדים.

"לוודא שלא נפסיד זה דבר התלוי בנו, אך ההזדמנות לנצח ניתנת על ידי האויב".
סן טסו

מהיר שהוא על ריק, עם מטען פצצות+תחנת דלק קשורה לזנב אני בספק כמה הוא מהיר.

>> גם וגם...

התותחים שאתה כל כך מזלזל בהם פגעו באלפי פצצות מעופפות מסוג V-1 וגם הם היו מהירות. נכון שמפציץ המדובר מהיר מהם, אבל שוב לאור העובדה שהוא צריך לטוס במהירות שיוט {אם הוא רוצה גם לחזור} ולהוסיף את מטען הפצצות הוא לא יהיה מהיר בהרבה מאותם טילי V-1 שהופלו באלפים, כמו כן תיקח בחשבון בנוסף שV-1 היה מטרה קטן מאוד לירוט בזמן שמטוס המדובר גדול מהם בהרבה.

>> לא נכון. ה V-1 טס בקו ישר, בגובה אחיד, במהירות קבועה, במסלול ידוע מראש אל מטרה אחת מול מערך מכ"מ הגנתי בחופי בריטניה. מה בין זה ובין מפציץ סילוני שיכול לפעול מ 50 שדות תעופה שונים ב 5 מדינות שונות אל מול 500 מטרות שונות בבריטניה, צרפת ובלגיה ולהגיע אליהן מכל כיוון אפשרי, ביום ובלילה? והבליץ תקף מ 30 אלף רגל, לא 2000 רגל, הרבה מעבר לטווח הנ"מ הנמצא בחזית. רוב המטרות שהבליץ תקף לא היו מוגנות במערך מכ"מ. ועוד ועוד. קיצר האנלוגיה שלך מעניינת ומקורית אך בה בעת שגויה.

אתה צודק במאה אחוז, אין לי ספק שלא כל מפציץ כזה ייורט, אבל לאור העובדה שיוצרו ממנו מספרים נמוכים גם אובדן של כמה עשרות מטוסים מדגם זה בחודש הוא אובדן משמעותי מאוד.

>> לא אבדו "עשרות בחודש", אבדו אולי 10 כל המלחמה כתוצאה מפעילות התקפית של בעלות הברית. אבדו אחרים בתאונות, הפצצות על בסיסים וכו'.

שוב אתה צודק, אבל אל תשכח שמספר שדות התעופה שיכלו להפעיל מטוס שכזה בנורבגיה לא רבים, בעלות הברית היו פשוט מפציצים אותם עד אפר.זה בדיוק מה שהם עשו לבסיסי השיגור של טילי הV-1 וגם V-2. רוב בסיסי השיגור השמדו עוד לפני שנורה מהם הטיל הראשון.

>> אתה טועה פעמיים. למעט מבצעים נקודתיים מנומ"טים כנגד מטרות בצפון נורבגיה, פשיטות נקודתיות של מוסקיטו והפצצות של בסיסי הצי הגרמני (צוללות, טירפיץ) לאורך חופי המדינה, שדות התעופה של נורבגיה כמעט ולא הופצצו כלל וזאת בגלל חוסר הרלוונטיות שלהם למלחמה באירופה גופא. למעשה חלק נכבד מהבליצים שנפלו לידי בעלות הברית נמצאו בנורבגיה בדיוק מסיבה זו! אחרי תום הקרבות אריק בראון הטיס בליצים מסטוונגר (שבדרום נורבגיה) לגרמניה ומשם לבריטניה לניסויים וכו'.
אתה גם טועה לגבי ה V-2, כמותם שוגרו יותר מ 3000 חתיכות במשך 7 חודשים כך שמשפטים כמו "רוב בסיסי הטילים הושמדו עוד לפני שנורה מהם הטיל הראשון" אינם נכונים כמובן, זאת מאחר וה V-2 לא נזדקק לתשתית שיגור קבועה כמו ה V-1. בסופו של דבר לא הפצצות בעלות הברית מנעו את המשך השיגורים אל עבר ערי בריטניה ובלגיה אלא הכיבוש הפיזי שלהם (וגם אז השיגורים נמשכו בצורה ספורדית) ותזוזת החזית מזרחה.

בכל מקרה תודה על הדיון המרתק.

לא נכון. ה V-1 טס בקו ישר, בגובה אחיד, במהירות קבועה, במסלול ידוע מראש אל מטרה אחת מול מערך מכ"מ הגנתי בחופי בריטניה.

אם מפציץ מאותה תקופה רוצה לפגוע במטרתו עם דיוק סביר, הוא לא יבצע תימרונים כלל ביעף הפצצה שלו. בדיוק כמו שמפצצים אמרקאים שהפציצו במבנים ענקים {בשביל לשפר את הדיוק ונזק} לא תימרנו ביעף הפצצה.
בנוסף למפציף לא היה נווט בשונה ממפציצם קונבנציונלים באותה תקופה, ואותו תימרון שאתה מציג בנוסף לתקיפה לילית סביר שתוביל אותו לאי מציאת המטרה.

מה בין זה ובין מפציץ סילוני שיכול לפעול מ 50 שדות תעופה שונים ב 5 מדינות שונות אל מול 500 מטרות שונות בבריטניה, צרפת ובלגיה ולהגיע אליהן מכל כיוון אפשרי, ביום ובלילה? והבליץ תקף מ 30 אלף רגל, לא 2000 רגל,

הפצצה מגובה כו רב פוגעת בצורה משמעותית בדיוק הפצצה של המטוס, בנוסף עם המפציץ ירצה לתקוף מטרה קטנה יחסית רוב הסיכוים שהוא פשוט יפספס.
תוסיף את חוסר הדיוק לכושר הנשיאה המוגבל של המפציץ ותגלה שהסיכוי שהוא יעשה נזק משמעותי הינו נמוך ביותר.

הרבה מעבר לטווח הנ"מ הנמצא בחזית. רוב המטרות שהבליץ תקף לא היו מוגנות במערך מכ"מ. ועוד ועוד. קיצר האנלוגיה שלך מעניינת ומקורית אך בה בעת שגויה.

צערי לי ידידי האנלוגיה שלך שגויה.
הפצצת מטרות טקטיות שקרובות לחזית אינה היתה משפרת בצורה משמעותית כלל את מצבם של הגרמנים במלחמה, בשונה מהפצצת מטרות אסטרטגיות.
מסוף בשנת 1944 ביצועי חיל האוויר הגרמני ירדו בצורה משמעותית בגלל מחסור חמור בדלק.
גם עם היתה תועלת משמעותית במפציץ, השפעתו היתה נמוכה עקב מחסור חמור בדלק.

אתה צודק במאה אחוז, אין לי ספק שלא כל מפציץ כזה ייורט, אבל לאור העובדה שיוצרו ממנו מספרים נמוכים גם אובדן של כמה עשרות מטוסים מדגם זה בחודש הוא אובדן משמעותי מאוד.

לא אבדו "עשרות בחודש", אבדו אולי 10 כל המלחמה כתוצאה מפעילות התקפית של בעלות הברית. אבדו אחרים בתאונות, הפצצות על בסיסים וכו'.

מובן שלא אבדו עשרות בחודש כי המפציץ יוצר בכמויות קטנות מאוד. כדי שמפציץ יוכל ליצור השפעה מסוימת על המלחמה היה צורך במספרים רבים מימנו. דבר שהיה מוביל באופן ישר גם לאובדן של עשרות רבות מימנו בחודש.

שוב אתה צודק, אבל אל תשכח שמספר שדות התעופה שיכלו להפעיל מטוס שכזה בנורבגיה לא רבים, בעלות הברית היו פשוט מפציצים אותם עד אפר.זה בדיוק מה שהם עשו לבסיסי השיגור של טילי הV-1 וגם V-2. רוב בסיסי השיגור השמדו עוד לפני שנורה מהם הטיל הראשון.

אתה טועה פעמיים. למעט מבצעים נקודתיים מנומ"טים כנגד מטרות בצפון נורבגיה, פשיטות נקודתיות של מוסקיטו והפצצות של בסיסי הצי הגרמני (צוללות, טירפיץ) לאורך חופי המדינה, שדות התעופה של נורבגיה כמעט ולא הופצצו כלל וזאת בגלל חוסר הרלוונטיות שלהם למלחמה באירופה גופא. למעשה חלק נכבד מהבליצים שנפלו לידי בעלות הברית נמצאו בנורבגיה בדיוק מסיבה זו! אחרי תום הקרבות אריק בראון הטיס בליצים מסטוונגר (שבדרום נורבגיה) לגרמניה ומשם לבריטניה לניסויים וכו'.

ואם המפציף המדובר היה רלונטי ומהווה בעיה לבעלות הברית שדות התעופה שלו היו משמדים.
בגלל שהוא לא הווה בעיה אף אחד לא טרח להשקיע נגדו משאבים. לדוגמא שבנורבגיה היתה מטרה בעלת משמעות כמו הטריפיץ היא הושמדה מאוויר ללא קושי.

אתה גם טועה לגבי ה V-2, כמותם שוגרו יותר מ 3000 חתיכות במשך 7 חודשים כך שמשפטים כמו "רוב בסיסי הטילים הושמדו עוד לפני שנורה מהם הטיל הראשון" אינם נכונים כמובן,
זאת מאחר וה V-2 לא נזדקק לתשתית שיגור קבועה כמו ה V-1. בסופו של דבר לא הפצצות בעלות הברית מנעו את המשך השיגורים אל עבר ערי בריטניה ובלגיה אלא הכיבוש הפיזי שלהם (וגם אז השיגורים נמשכו בצורה ספורדית) ותזוזת החזית מזרחה.

תסלח לי אבל לא הבנתי, אתה מציג נתון שמספר רב של טילי V-2 נפלו על לונדון ככישלון השמדת אתרי השיגור, אבל מצד שני אתה מציג {בצורה נכונה} שטילי הV-2 אינם זקוקים לתשתית קבועה.
ובכך אתה בעצם מסכים איתי. רוב רובם של בסיסי טילי הV-2 הושמדו עוד בטרם נורה מהם הטיל הראשון, מודבר בעובדה ולא בנושא לויכוח צער לי.
המפציץ המודבר אינו משוגר ממשאית ברחבי צרפת אלא משדה תעופה בעל תשתיתקבועות וגדולת להפעלת המפציץ המתקדם. וזאת בשונה מטילי הV-2 שכדי לשגרם די במשאית אחת וטו לא. ולכן היה צורך בכיבוש פיזי של שטחי השיגור. ניתן לקחת בתור דוגמא את מלחמת המפרץ הראשונה, האמרקאים לא התקשו להשאיר את חיל האוויר העירקי על הקרקע, אבל הם כשלו בהשמדת משגרי הסקאד העירקים, בדיוק מאותם סיבות.


בכל מקרה תודה על הדיון המרתק.

תודה לך, הכבוד כולו שלי.

"לוודא שלא נפסיד זה דבר התלוי בנו, אך ההזדמנות לנצח ניתנת על ידי האויב".
סן טסו

שמע הויכוח שלך הוא לא איתי אלא עם ההיסטוריה.

א. במבצע שנמשך 10 ימים השמידה כנף 76 את גשרי רמאגן ועכבה בכך את התקדמות בעלות הברית, דבר שאף מטוס גרמני אחר לא הצליח לעשות אל מול מגנן האוויר הכבד ביותר שהוקם באירופה בידי בעלות הברית מחוץ לגבולות בריטניה. זה מזים את טענותיך (בקומבינציות שונות) על כך שהבליץ לא היה מפציץ מדויק או אפקטיבי או שהיה פגיע כמו ה V-1.

ב. הבליץ נשא 3 פצצות חצי טון סה"כ טון וחצי של פצצות, קרי בדומה ל B-26 ויותר מה B-25 האמריקנים, מפציצים בינוניים מקבילים אליו. זה מזים את טענתך על "כושר נשיאה מוגבל". נהפוך הוא, הבליץ נשא את אותו המטען כמו מטוסים גדולים וכבדים ממנו בהרבה ועשה זאת במהירות כפולה ויותר ועם איש צוות בודד ולא 5-6.

מאחר וציינתי עדויות של 3 טייסים מנוסים ביותר בני 3 אומות שונות הטוענים שהבליץ היה מטוס קל לתפעול ולהטסה, אשמח אם תביא אתה מנגד סימוכין כלשהם לכך שהבליץ לא היה מפציץ אפקטיבי או שבעלות הברית הפילו עשרות ממנו או שהשמידו את כל הבסיסים ממנו פעל, זאת מעבר לטענותיך לעיל. במידה ולא תמצא כאלו, אני ממליץ לך בחום (ובצנעה) כאחד קצת להתעמק במקורות על הפלא הזה, שהקדים את זמנו בעשור ויש הטוענים שכפליים מכך. לאמריקנים, לרוסים ולבריטים לקח 5 שנים נוספות לפתח מפציצים עם יכולות דומות.

אשמח גם להסבר על המשפט "רוב רובם של בסיסי טילי הV-2 הושמדו עוד בטרם נורה מהם הטיל הראשון, מודבר בעובדה ולא בנושא לויכוח צער לי." אם מדובר בעובדה אז שוב אשמח לסימוכין. אני שב ושואל, כיצד השמידו את בסיסי ה V-2 שלא היו קיימים מלכתחילה מאחר ומדובר במערכת ניידת? ואם לא היו בסיסים, אזי כיצד עובדה זו מחזקת את טענתך ליכולתן של בעלות הברית "לפצפץ כל בסיס" בטרם נעשה בו שימוש?
יתכן שהתבלבלת ובמקום לכתוב V-1, שלו אכן היו בסיסי שיגור קבועים, כתבת V-2. אבל גם אם התכוונת ל V-1 ולא ל V-2 שהרי שוב טעית, מאחר ושוגרו כמעט 2500 רקטות V-1 מבסיסי שיגור קבועים ובוודאי שלא כל בסיס V-1 הושמד בטרם נעשה בו שימוש וגם לא מיד לאחר מכן. ואגב, בדיוק כמו עם ה V-2, גם במקרה של ה V-1, רק כיבוש פיזי של הבסיסים מנע את המשך השיגורים ולא הפצצות.

אתה שוב ושוב מייחס לבעלות הברית יכולות צבאיות כמעט מיתיות - למשל שליטה מוחלטת בשמי גרמניה או למשל השמדת בסיסי אוויר (או שיגור) ברגע הפעלתם או גילויים. ברשותך אביא לכך דוגמא (פעוטה)

"לדוגמא שבנורבגיה היתה מטרה בעלת משמעות כמו הטריפיץ היא הושמדה מאוויר ללא קושי."

ה "הושמדה מהאוויר ללא קושי" זה אקסטרפולציה קלילה למדי שלך לתהליך ארוך ומורכב בן 3 שנים של אינספור נסיונות בריטיים כושלים אווירים וימיים כאחד במחיר של עשרות מטוסים ומאות חיי אדם בטרם צלחו בכך בסופו של דבר רק בנובמבר 1944, כאשר חיל הים הגרמני כבר היה לא הרבה יותר משלד ארגוני, שחלק נכבד מחייליו נשלח ללחום כרגלים בחזיתות. גם פה החומר זמין לגמרי, גם באינטרנט וגם בספרות הכתובה, רק צריך למצוא זמן, לפתוח ספר ולקרוא.

שמע הויכוח שלך הוא לא איתי אלא עם ההיסטוריה.

חלילה אני ממש לא מתווכח, ואני לבטח לא מטיל ספק בידעתך בנושא. אנשים מטבעם חלוקים בדעותהם ולא תמיד רק אחד צודק. דווקא לכבוד הוא לי לדון איתך בנושא.

ברשותך לגופו של עניין:

אשמח גם להסבר על המשפט "רוב רובם של בסיסי טילי הV-2 הושמדו עוד בטרם נורה מהם הטיל הראשון, מודבר בעובדה ולא בנושא לויכוח צער לי." אם מדובר בעובדה אז שוב אשמח לסימוכין.
אני שב ושואל,

מקור:

http://www.v2rocket.com/start/deployment/wizernes.html

וכדי לחסוך ממך לקרוא את הכל:

At the end of July, 1944, Hitler ordered the site abandoned, along with the Roquetoire guidance bunker. Soon the V2 would be deployed exclusively on mobile launchers in Belgium, Holland and Germany.

כיצד השמידו את בסיסי ה V-2 שלא היו קיימים מלכתחילה מאחר ומדובר במערכת ניידת? ואם לא היו בסיסים, אזי כיצד עובדה זו מחזקת את טענתך ליכולתן של בעלות הברית "לפצפץ כל בסיס" בטרם נעשה בו שימוש?

המערכת לא נועדה להיות נידת, היא נעשתה נידת עקב השמדת אתרי השיגור. כפי שמוסבר במקור הקודם. אתה גם יכול לקבל מושג בדבר ההשקעה האדירה שהשקיעו הגרמנים באתר השיגור, מבלי שניתן להם לירות מימנו ולו טיל אחד.

יתכן שהתבלבלת ובמקום לכתוב V-1, שלו אכן היו בסיסי שיגור קבועים, כתבת V-2. אבל גם אם התכוונת ל V-1 ולא ל V-2 שהרי שוב טעית, מאחר ושוגרו כמעט 2500 רקטות V-1 מבסיסי שיגור קבועים ובוודאי שלא כל בסיס V-1 הושמד בטרם נעשה בו שימוש וגם לא מיד לאחר מכן. ואגב, בדיוק כמו עם ה V-2, גם במקרה של ה V-1, רק כיבוש פיזי של הבסיסים מנע את המשך השיגורים ולא הפצצות.

אתה צודק ששיגור הV-1 היה ממשגר נייח, אולם היה מדובר במסילה קצרה.
או במילים אחרות אתר שיגור קל ופשוט להקמה, גם אם יושמד תכל לבנות חליפי בזמן קצר ביותר.

אתה שוב ושוב מייחס לבעלות הברית יכולות צבאיות כמעט מיתיות - למשל שליטה מוחלטת בשמי גרמניה או למשל השמדת בסיסי אוויר (או שיגור) ברגע הפעלתם או גילויים. ברשותך אביא לכך דוגמא (פעוטה)

"לדוגמא שבנורבגיה היתה מטרה בעלת משמעות כמו הטריפיץ היא הושמדה מאוויר ללא קושי."

ה "הושמדה מהאוויר ללא קושי" זה אקסטרפולציה קלילה למדי שלך לתהליך ארוך ומורכב בן 3 שנים של אינספור נסיונות בריטיים כושלים אווירים וימיים כאחד במחיר של עשרות מטוסים ומאות חיי אדם בטרם צלחו בכך בסופו של דבר רק בנובמבר 1944, כאשר חיל הים הגרמני כבר היה לא הרבה יותר משלד ארגוני, שחלק נכבד מחייליו נשלח ללחום כרגלים בחזיתות. גם פה החומר זמין לגמרי, גם באינטרנט וגם בספרות הכתובה, רק צריך למצוא זמן, לפתוח ספר ולקרוא.

אישתי תהרוג אותך עם היא תגלה שאתה ממליץ לי לקרוא עוד ספרים מעבר לספר בחודש שאני קורא
בנושא חיל הים הגמני {ציי השטח} באותה שנה אני מסכים עם כל מילה שכתבתה.
אולם הטריפיץ בשנת 1944 כבר היתה מטרה משנית, ולכן לא הושקעו בהשמדתה מאמצים ניכרים.
פיקוד המפצצים האמרקאי ראה לנכון להשמיד את תעשית הדלק ומיסבים הגרמנית הרבה לפני השמדת הטריפיץ. אני חלילה לא מזלזל בנסיונות של בעלות הברית להשמיד את האוניה, אבל היא עדיין נתפסה כמטרה משנית מבחינת הקצעת משאבים, מאותם סיבות שאתה רשמתה, שבעצם הצי {אוניות השטח} הגרמני חדל להתקיים ככוח אפקטיבי.

"לוודא שלא נפסיד זה דבר התלוי בנו, אך ההזדמנות לנצח ניתנת על ידי האויב".
סן טסו

כבודו, נוסף לדברים שרשמתי למעלה, הייתי מציע שתבדוק שנית את נתוניך לגבי התקיפות על גשר לודנדורף.
9 במרץ - 3 מטוסים תקפו בצלילות שטוחות. אחד הופל, כנראה באש נ"מ. נזק קל בלבד, אם בכלל.
11 במרץ - זוג מטוסים תוקפים. כנראה לא פגעו.
12 במרץ - 18 מטוסים תוקפים בהפצצה אופקית מגובה רב תוך שימוש בכוונת ההפצצה האוטומטית ובאמצעי ניווט מתקדמים. נזק קל בלבד.
13 במרץ - 19 מטוסים תוקפים באותה שיטה. נזק קל.
14 במרץ - 11 מטוסים שניסו לתקוף בצלילה שטוחה נתקלו בפטרולים של מטוסי קרב וארבעה מהם הופלו. הגשר לא נפגע.
17 במרץ - הגשר התמוטט מעצמו כתוצאה מנזק מצטבר של חבלה, הפצצות (לא רק של ה-234), פגיעות ארטילריה וכנראה גלי הלם שגרמו החטאות של טילי V-2 שנורו על הגשר מוקדם יותר באותו יום.

בהקשר זה אני ממליץ בייחוד על ספרו של פרייס שציינתי למעלה (ע"מ 140-142) וכן על הספרות הענפה שיש על הצליחה ברמאגן.
לגבי המטען המועיל של המטוס, אתה שוב נצמד למספרים היבשים. יומני המבצעים מוכיחים כי כמעט בכל הגיחות המבצעיות המטוסים נשאו פצצת חצי טון בודדה. נתון זה מתבסס כאמור על יומן המבצעים של III/KG76, אשר נמצא בארכיון הצבאי בפרייבורג. חלק ממנו מצוטט אצל פרייס.

שפונדרה
Good People, Good Food
http://www.shpondra.com/

החומרים שנעזרתי בהם הם כדלקמן:
1. Profile 215 Arado Blitz של ריצ'רד בטסון, 1972
2. Bomber Units of the Luftwaffe 1933-1945 Vol. II של פלויד וורנר, 2008
3. Arado Blitz של מארק מורוסקי, 2007
4. גרסא מאוחרת יותר של הספר של סמית' וקריק (שלך לדעתי זו מהדורה שניה או שלישית, שלי זו מהדורה חמישית מ 2006)
5. ספר נוסף מסוף שנות ה-80 או תחילת שנות ה-90, אם אני זוכר נכון זה ספרו של דיויד דונלד Warplanes of the Luftwaffe אבל למרבה הצער כרגע לא מוצא אותו כך שאינני בטוח, אעדכן בהמשך.
6. הספר של אוספרי על רמאגן מאת סטיבן זלוגה, 2006
7. שלל מידע מהאינטרנט

טענה ראשונה, אבדות הבליץ במלחמת העולם השנייה, מצ"ב סך פירוט סך אבדות, בעיקר מתוך ספרו של בטסון:
א. 21 דצמבר 1944 התקלות ראשונה של בעלות הברית במטוס - מוסטנג פוגע בבליץ, נזק בלבד, הבליץ חומק
ב. 4 ימים לאחר מכן פגעו 2 טמפסטים במטוס נוסף אולם גם הוא הצליח לחמוק
ג. ב 1 לינואר 1945 נתקל מוסטנג בבליץ אולם הוא חמק ממנו
ד. ב 11 לפברואר הפיל טמפסט קנדי בליץ צילום שהיה בפיינל לבסיס האם שלו
ה. ב 24 לפברואר צמד תנדרבולטים מאלץ בליץ עם מנוע פגוע לבצע נחיתת ריסוק. למחרת האזור נכבש על ידי בעלות הברית והאוצר נופל לידי בעלות הברית. (נקרא לזה הפלה? יאללא, הפלה)
ו. ב 25 לפברואר רביעית מוסטנגים פוגעת בבליץ, הטייס נכנס לפניקה ופוגע באדמה
ז. ב 2 למרץ הופלו ככל הנראה 2 בליצים על ידי ספיטפייר וטמפסט בהתאמה
ח. ב 9 למרץ הופלו 2 בליצים באש נ"מ מעל רמאגן (מקורות אחרים טוענים מטוס אחד בלבד אבל נחמיר למטרת הדיון)
ט. ב 14 למרץ הופל בטעות בליץ על ידי אש נ"מ גרמנית מעל בסיס האם שלו, כאשר טמפסט בריטי היה על זנבו
י. באותו היום מופלים 4 בליצים בקלחת רמאגן, 2 על ידי מטוסי מוסטנג אמריקנים, 2 על ידי נ"מ (ראה פרטים נוספים בהמשך). מקורות אחרים טוענים שבאותו היום הופלו 5 בליצים מעל רמאגן אבל לדעתי הם כוללים (בטעות או שלא בטעות) את המטוס מהסעיף הקודם.
י"א. ב 15 למרץ ניסה טמפסט בריטי אחר להפיל בליץ אולם הוא חמק ממנו
י"ב. ב 19 למרץ 4 מוסטנגים יורים על צמד בליצים ופוגעים באחד מהם. הטייס הגרמני נטש את מטוסו, שהתרסק.
י"ג. ב 21 למרץ נפגעו 10 בליצים על הקרקע בתקיפה משולבת של ליברייטורים מגובה רב ומוסטנגים מגובה נמוך על בסיס אכמר.
י"ד. ב 11 לאפריל הפילו 2 מוסטנגים אמריקנים בליץ צילום מעל צפון מזרח איטליה (הבליץ היחיד שלא הופל מעל גרמניה), אגב הפלה זו אינה מוזכרת בספר של בטסון אלא רק בספרם של סמית' וקריק.
ט"ו. ב 12 לאפריל הפילו 2 ספיטפיירים בריטים בבליץ מעל בסיס האם שלו
ט"ז. ב 18 לאפריל הופל בליץ על ידי מוסטנג אמריקני
י"ז. ב 20 לאפריל תקפה שמינית טייפונים בריטים שד"ת גרמני והשמידה בליץ על הקרקע.
י"ח. ב 25 לאפריל הופל בליץ על ידי מוסטנג אמריקני
י"ט. ב 2 למאי 1945 הופל בליץ בפיינל על ידי רביעית ספיטפיירים בריטית

לשם העניין, ניקח את כל טענות הבריטים והאמריקנים כאמת לאמיתה, סה"כ הופלו 10 בליצים בקרבות אוויר, 3 נוספים בגישה לשד"ת שלהם ועוד 5 על ידי נ"מ (ארבעה באזור רמאגן ואחד בטעות על ידי הגרמנים עצמם). סה"כ 18 אבדות מבצעיות, כ 20 בליצים נוספים אבדו לאורך תקופה זו בתאונות טיסה ובהפצצות. היתר נפלו שלל לידי בעלות הברית בתום הקרבות, חלקם עדיין בקווי הייצור. מדובר באבדות זניחות יחסית.

טענה נוספת - לגבי קלות ההטסה והתפעול של הבליץ כמטוס ומפציץ כאחד, הטענה המוזכרת על ידי שלשת הטייסים חוזרת על עצמה גם בספרות, ראה למשל עמוד 9 בספרם של סמית' וקריק.

טענה נוספת - לגבי סוג הפצצות שנעשה בהן שימוש ברמאגן, ראה בעמוד 24 באותו הספר - ברמאגן נעשה שימוש בפצצות 1 טון ולא בפצצות חצי טון.



טענה זו אגב חוזרת על עצמה במספר מקורות נוספים, ראה למשל עמודים 55-56 בספרו של זלוגה וכאן (כולל ההתייחסות לנזק שגרמו הפצצות לגשר)

http://www.aviationbanter.com/archi...php/t-5885.html

- the jet attacks launched from KG 76 succeeded in hitting the bridge
with 1000 kg bombs several times from March 12-14. A total of 48
Ar-234 jet bombers were used in these 3 attacks and 55 over all from
Mar 9-14. The earlier raids were failures due to the few jet bombers
used and the dive bombing tactics employed. However, the strategy
changed with in the latter raids with medium alt. horizontal bombing
of the bridge. The Arados made several hits using the "Egon" system
which is believed to have contributed heavily in the structural
failure of the bridge 3 days later. I am not suggesting in any way
that the Arados by themselves caused the eventual collapse of the
bridge. Allied heavy traffic increased to such an extent that it was
inevitable that the bridge would collapse. But the Arado hits meant
that it collapsed sooner rather than later. To be fair, let's just say that a combination of Ar-234 strikes and the heavy Allied traffic on the weakened bridge caused its collapse on
Mar 17, 1945. But history is written by the victors...

טענה נוספת היא שנגרם נזק קל בלבד. פגיעות של פצצת 1 טון בגשר לא משאירות נזק קל, לא ב 1945 וגם לא ב 2012. מקורות אמריקנים (למשל זלוגה) מוטים לכיוון אחד וטוענים בד"כ שהפצצות הלופטוופה בכלל והבליץ בפרט גרמו לנזק מועט בלבד, הגרמנים כמובן מוטים לכיוון השני והאמת כנראה כרגיל נמצאת איפשהו באמצע. טענה נוספת לגבי יכולת הנשיאה, 3 פצצות חצי טון לא נחשבו למטען חריג ולראיה בליצים פעלו גם בתצורה זו וגם עם פצצת טון וחצי. ראה תמונות מצורפות.

זה מתוך הסרט - בליץ עם 3 פצצות חצי טון ו 2 ערכות ראטו

וזה למשל מתוך הספר של מורוסקי - שוב 3 פצצות חצי טון וגם פצצת טון



טענה נוספת לגבי זה שגם מטוסים אחרים גרמו לנזקים לגשר מה שבהחלט יתכן אבל ברור שעיקר הנזק נגרם על ידי הבליצים ולא על ידי מטוסים אחרים. על פי מקורות גרמנים ואמריקנים כאחד (ראה למטה) נראה שהבליצים היו היחידים שהצליחו לגרום לגשר נזק כלשהו. מבין יתר המטוסים שפעלו במרחב, השטוקות הופלו בהמוניהם, היינקלים בודדים (אחרים מזהים אותם דווקא כיונקרסים) הונסו על ידי אש נ"מ ויתר מטוסי קרב (190, 109, 262) שנשאו פצצות קלות של רבע טון, בוודאי בהשוואה לפצצות הטון שנשאו הבליצים.

לגבי המבצע ברמאגן, האמריקנים העמידו בתוך שבוע מגנן נ"מ כמותו נראה שוב רק מקץ 30 שנה על גדות הסואץ ובצפון ויאטנם. כמעט 700 כלים מכל הסוגים והמינים (90 מ"מ, 40 מ"מ, 37 מ"מ, 20 מ"מ, מק"כים בתוספת זרקורים, צפלינים, תצפיתנים, מכ"ם ומה לא) מ 15 גנמ"מים שונים נפרסו ב 3 טבעות הגנה סביב הגשר וקיבלו אש חופשית יום ולילה לגובה 10 טווח 10 (וזה עוד לפני המוסטנגים בדרך פנימה והחוצה). למעט הבליצים וה 262 דבר לא יכול לשרוד כוח אש שכזה (ראה התייחסות האמריקנים מטה למטוסי הסילון) והטייסים הגרמנים שנשלחו למשימת ההתאבדות הזו הפגינו נחישות ואומץ לב ראויים לציון. אגב גיחות צילום של בליצים (שטסו מעל האמ"ת) הביאו תיעוד הן של עוצמת המגנן, הן של הגשר שהתמוטט והן של הגשרים הנוספים שהוקמו ותרמו בכך לסיום המבצע.




עוצמת מגנן רמאגן




מקורות
http://www.skylighters.org/hammer/chapter6.html
http://www.airdefenseartillery.com/.../AAARemagen.pdf
וגם הספר של זלוגה כמובן

תודה על סיעור המוחות והמידע שספקת.

הוא אכן לא הספר שרשמתי לעיל אלא BOMBERS OF THE LUFTWAFFE של יואכים דרסל ומנפרד גרייל מ 1994. ספר שאמנם עשיר בתמונות אך לצערי דל בפרטים, שאפילו טרם עידן האינטרנט לא היה שווה את המחיר הניכר ששלמתי עבורו, ואכן הוא אינו מעשיר את הדיון שלנו כאן במידע חדש.
הסיבה לבלבול בין צמד הגרמנים ודיויד דונלד הוא שהאחרון כתב כתבה נרחבת על הבליץ (המבוססת על הפרק התואם בספרו המוזכר לעיל) לגיליון 24 של INTERNATIONAL AIR POWER REVIEW, סדרה נהדרת שהפכה לכמעט פריט אספנים. אני אמור לקבל עותק מגיליון זה בחודשיים הקרובים ואני מקווה שיכלול גילויים מעניינים.

רשימת המקורות שהבאת כוללת מספר פריטים חשובים, למרות שרוב ספרי הפרופילים לוקים כמו ספרים רבים מז'אנר זה בבהסתכלות צרה מדי ובחוסר עבודה ביקורתית מול המקורות. ספרם של סמית' וקריק הוא אכן הטוב ביותר על המטוס ועל ההיסטוריה המבצעית שלו. חסרים ברשימה שלך בעיקר מספר מחקרים הנוגעים לתמונה הכוללת של פיתוח, ייצור, הצטיידות והפעלה מבצעית של מטוסי הלופטוואפה.

ביצועיו של המטוס היו אכן טובים. תשמח לשמוע שבסדרת ניסויים השוואתיים שנערכו ברכלין בקיץ 1944 בין ה-234 וה-262 התגלה כי כושר התמרון של המפציץ עולה על זה של מטוס הקרב (אם כי ה-262 שהוטסו בניסויים אלה היו מטוסי קדם-סדרה עם בעיות קשות שנבעו מבקרת איכות ירודה בתהליך הייצור). יחד עם זאת, אני שב וטוען שביצועיו של המטוס כמפציץ היו בלתי מספקים.

אני חוזר למשל על הצורך לבחון את תהליך קבלת ההחלטות בנוגע להצטיידות ב-234. למרות שכבר בסוף 1943 היטלר הורה לתת להצטיידות בו עדיפות עליונה, באמצע 1944 כבר החלו לעלות ספקות בנוגע לדגם B והוא נחשב לדגם ביניים בלבד. בעקבות דיון התייעלות שקיים ה"ייגרשטאב" ב-3/7/1944 הפיצה חברת אראדו תוכנית ייצור מעודכנת ובה דובר על עצירת ייצור דגם B עם סיום ייצור 210 המטוסים עליהם הוסכם בחוזה הייצור המקורי. במקומו תוכנן לעבור לייצור המוני של דגם C-3 עם תפוקה כוללת של 3,000-3,500 מטוסים עד סוף 1946. שינוי המגמה בא לידי ביטוי בעקבות זאת בתוכנית הייצור 226/2, אשר דיברה על הצטיידות במספיק מטוסים מדגם C כדי לצייד 14 טייסות הפצצה עד סוף 1945. בתוכנית זאת גם נכנס לראשונה המפציץ הסילוני המודרני יו 287.
אמנם בהמשך ה-287 נכנס ויצא מתוכניות הייצור, אבל הכוונה היתה להצטייד בו בסופו של דבר כמפציץ העתידי העיקרי של הלופטוואפה, כפי שעולה מתוכנית הייצור הגרמנית המסודרת האחרונה, מס' 228/2.

חשוב לציין כי גורמים רבים ב-RLM וב"ייגרשטאב" תמכו בייצור ה-234 לאו דווקא בשל איכויותיו כמפציץ, אלא בתור מנוף השפעה על היטלר לותר על ההצטיידות ב-262 כמפציץ.

לגבי מטען הפצצות, אכן הפצצת גשר לודנדורף היתה אחד המקרים הבודדים בהם המטוס נשא פצצת טון במשימה מבצעית. לצערי לא רואים את סימון המטוסים בתצלומים שצרפת, אבל לדעתי כולם מראים אבות טיפוס או מטוסים ששימשו לניסויי טיסה במרכזי הניסוי השונים.
אבידות. לאור ההצטיידות המוגבלת במטוס, כמות גיחות הקטנה יחסית ולאור ביצועיו על הנייר, שיעור האבידות מאש אויב דוקא נראה לי קצת גבוה. בעיקר "מדאיג" שיעור הפגיעות מידי מיירטי בוכנה.

שפונדרה
Good People, Good Food
http://www.shpondra.com/

בקרתי בתל השומר בנושא אחר ויצא לי לעיין במספר ספרים מצויינים נוספים. בהתאם להמלצתך קראתי את הפרק הרלוונטי בספרו של פרייס ומעבר למידע המעניין הרב אני מפנה אותך ל

1. האזכורים של רמאגן הם לא בעמודים 140-142 אלא דווקא בעמוד 118 ומדובר בפסקה וחצי שאינה מחדשת דבר בהשוואה לרוב הספרים שהוזכרו לעיל.

2. בעמוד 151-152 מצוין שהבליץ היה לא רק פלטפורמת צילום מעולה אלא גם מפציץ מוצלח (ולא רק מטוס סיור מצוין) ראה להלן. זה כאמור במקור שאתה הבאת ובניגוד לטענתך המקורית לעיל.



3. מבחינת חימוש בסופו של דבר התמהיל (גודל הפצצות, סוגיהן ומספרן) נקבע בסופו על פי טיב המטרות – בהחלט יתכן שברוב המשימות הטקטיות פצצות חצי טון מסוגים שונים הספיקו. אבל אין בכך לסתור את הטענה הנכונה שהבליץ פעל מן המניין גם עם פצצות במשקל כבד יותר, שזה כזכור היה נושא הדיון מלכתחילה.

4. מבחינת אבדות, הן כמובן נגזרת לא רק של כמות המטוסים הזמינים בלבד אלא של כמות המטוסים אל מול הטיסות שבוצעו – על פי הספר של ניק בל (ראה מטה) מדצמבר ועד פברואר היה קצב הטיסות היומי הממוצע למטוס חד ספרתי, לאחר מכן גבר לדו ספרתי עד להפצצת בסיס אכמר ולאחר תקופת ההתאוששות (של שבוע) חזרו המטוסים לטוס אך קצב הגיחות כבר היה רובו חד ספרתי, עקב מחסור במטוסים, דלק, חלקי חילוף, אנשי צוות וכו'. אגב אני בניגוד אליך כלל לא תמהה על האבדות ממטוסי בוכנה משני טעמים:
a. בסופו של דבר מדובר במפציץ בינוני טקטי שתקף עמדות ארטילריה, מאגרי תחמושת ושיירות כלי רכב ולא במפציץ אסט' ככזה הבליץ נחשף גם למטוסי קרב וגם לנ"מ ועדיין ברוב המקרים חמק מהם בקלות (במדד אבדות לגיחות).
b. בקוריאה הצליחו מטוסי בוכנה כמו סי פיורי וקורסייר הצליחו להפיל מספר מטוסי מיג-15 בקרבות אוויר. האם יש להסיק מכך שהמיג-15 היה "פגיע למטוסי בוכנה" או "מטוס קרב לא אפקטיבי"?

5. גם לא כל כך הבנתי את הטענה או ההשוואה לגבי היונקרס 287 שאמנם אין ספק שגם הוא הקדים את זמנו בשנים רבות אבל נראה שאינו כל כך רלוונטי לדיון מאחר ו:
א. הוגדר כמפציץ אסטרטגי כבד ולא מפציץ טקטי בינוני (משקל המטוס היה כפול מזה של הבליץ)
ב. בסופו של דבר לתקופה הרלוונטית היה לא יותר ממדגים טכנולוגיה (שחובר יחדיו כייצור כלאיים מחלקי מטוסי קיימים כולל אפילו גלגל קדמי מ B24 שנפל שלל...) ובעיקר שלא תוכנן להיכנס לשירות מבצעי לפני 1946-7. לראיה הסובייטים שניסו להשלים את פיתוח אחד מאבות הטיפוס שנפל לידיהם לא הצליחו לעשות כן במשך שנתיים לאחר המלחמה. כך שאפילו אם הטענה נכונה, הרי שהבליץ היה בכל מקרה המפציץ הסילוני המבצעי היחיד שעמד לרשות הלופטוופה לתקופה של בערך 2-3 שנים (זאת בהנחה שהמלחמה הייתה נמשכת כמובן) וצבר ההזמנות שלו שלא מומש עמד על מאות, כולל כמובן דגמי ה C וה D בעלי 4 המנועים.

The last days of the Luftwaffe, German Luftwaffe Combat Unit, 1944-1945
מחבר מנפרד גריהל, 2009
בספר זה יש מעקב סדור אחר פעילות כנף 76 כולל הגיחות האחרונות בסוף אפריל מעל ברלין הבוערת, מעניין מאד. קצת עדכונים לרשימת האבדות שלא מוזכרים במקומות אחרים. 24 לינואר 1945 – 2 מופלים מעל שדה התעופה באכמר על ידי טייסת 401 הבריטית, אחד מושמד על הקרקע. ב 12 למרץ אחד ממפקדי הטייסות של כנף 76 נפגע מעל רמאגן אך המטוס המשיך לטוס מערבה והתרסק רק באזור ליון (!). ב 19 לאפריל הופל מטוס – ככל הנראה המטוס המוזכר ב 18 ברשימה המקורית. ב 2 למאי המטוס ככל הנראה חמק ולא הופל. בספר גם מסופר על הגעתן של הגרסאות ה 4 מנועיות של הבליץ בחודש האחרון למלחמה, למרות שלא נטלו בה חלק פעיל.

BOMBERS OF THE LUFTWAFFE - KAMPFLIEGER VOLUME 4 - Summer 1943 – May 1945 מחבר ניק ביל, 2005
ספר מעניין נוסף יש בו אזכור לכך בחודשיים הראשונים לפעילות סבלו הבליצים מבעיות ילדות במנועים ויתכן שזו אחת הסיבות שבגינה המפציצים נשאו פצצות מועטות יחסית בתחילת הדרך.

בכל מקרה תודה על ההפנייה המעניינת!

מקור נוסף, ציטוט:

" None of these sites would ever launch a single V-2 rocket toward England"

מקור:

http://www.v2rocket.com/start/deployment/bunkers.html

"לוודא שלא נפסיד זה דבר התלוי בנו, אך ההזדמנות לנצח ניתנת על ידי האויב".
סן טסו

עכשיו הבנתי לאילו בסיסי שיגור התכוונת, ואכן הצדק עמך במקרה זה. בה בעת זכור שהשמדת מגה בונקר כזה או אחר אינה דומה להשמדת שדה תעופה, כמותם היו לגרמנים מאות על פני אירופה הכבושה. שים גם לב שמאמצים דומים של בעלות הברית לנטרל דירים של צוללות לא תמיד צלחו (מעטים זוכרים שהנאצים המשיכו להחזיק במובלעות לה-הוור וברסט עד ל 8 למאי 1945, קרי כמעט שנה אחרי הפלישה!)

לגבי
"אולם הטריפיץ בשנת 1944 כבר היתה מטרה משנית, ולכן לא הושקעו בהשמדתה מאמצים ניכרים.

פה ידידי אתה מפספס ובגדול. אחרי הביסמרק (שטובעה כזכור בטרם הפכה אחותה למבצעית), הטירפיץ הפכה לאיום משמעותי על ההגמוניה הבריטית בים הצפוני / צפון האטלנטי ולכן הם הפכו את השמדתה לפרויקט דגל שנמשך כאמור כמעט 3 שנים תמימות. התהליך החל למעשה כבר בשלהי 1940, עוד טרם השלמת הספינה, אבל אז טרם היו בידיהם המפציצים (הן בכמות והן באיכות) או הפצצות לגרום לה נזק משמעותי. הבריטים השקיעו מאמצעים ניכרים (על גבול החסרי פרופורציה) בהשמדת הטירפיץ שכללו בין היתר את התקפת הצוללות הננסיות המפורסמת ביותר במלחמה (OPERATION SOURCE, שגרף ערימת מדליות כולל צמד VC), גיחות רבות של מפציצים יבשתיים וימיים ואפילו "התקפה הפוכה" של לנקסטרים שפרסו מבריטניה לארכאנגלסק ואז התקיפו את הטירפיץ ממזרח למערב בניסיון להתל בגרמנים. לבסוף נשלחה למשימה טייסת 617, בוגרת הסכרים הקרם דה לה קרם של פיקוד המפציצים הבריטי, והיא זו שבצעה את המשימה (ביחד עם טייסת 9) עם כי גם אז נדרשו למספר גיחות.

על מאמצי הכבירים של חיל הים וחיל האוויר המלכותי להשמיד את הטירפיץ בשנים 1941-1944 תוכל לקרוא כאן
http://www.kbismarck.com/tirpitz.html
וכאן
http://www.raf.mod.uk/bombercommand/tirpitz.html

"פיקוד המפצצים האמרקאי ראה לנכון להשמיד את תעשית הדלק ומיסבים הגרמנית הרבה לפני השמדת הטריפיץ. "

לאמריקנים כאמור לא הייתה יד ורגל בעניין הטירפיץ. קודם כל הספינה נכנסה לשימוש הרבה לפני כניסת האמריקנים למלחמה. שנית, רק במקרים נדירים פעלו מפציצים אמריקנים כנגד אוניות שטח גרמניות בחזיתות אירופה ואפריקה, זאת בניגוד לפסיפיק (למשל במידווי, שם תקפו B-17 את הארמדה היפנית). בכלל האמריקנים תפסו מקום שני בזירה הימית הצפונית, באוקיינוס ההודי ובים התיכון (למעט פיקים נקודתיים כמו נורמנדי, סיציליה, אנזיו, מיטשלים בים התיכון וכו') וריכזו את מירב מאמציהם בפסיפיק ובאטלנטיק.

"אני חלילה לא מזלזל בנסיונות של בעלות הברית להשמיד את האוניה, אבל היא עדיין נתפסה כמטרה משנית מבחינת הקצעת משאבים, מאותם סיבות שאתה רשמתה, שבעצם הצי {אוניות השטח} הגרמני חדל להתקיים ככוח אפקטיבי.""

כאמור מבחינת הבריטים הטירפיץ המשיכה להוות איום משמעותי משך כל תקופת חייה (שרק את מיעוטה בילתה בכלל בים) ולמעשה מאמציהם להשמידה דווקא גברו משמעותית בשנת 1944, זאת בין היתר בגלל המשך הפלגת שיירות האספקה מבריטניה לברה"מ (פעילות שנמשכה אל תוך 1945 ואפילו אחרי כניעת הנאצים) וכהכנה לשחרור נורבגיה (מבצע "דומסדיי", שבוצע ללא התנגדות אחרי כניעת הנאצים).

עכשיו הבנתי לאילו בסיסי שיגור התכוונת, ואכן הצדק עמך במקרה זה. בה בעת זכור שהשמדת מגה בונקר כזה או אחר אינה דומה להשמדת שדה תעופה, כמותם היו לגרמנים מאות על פני אירופה הכבושה. שים גם לב שמאמצים דומים של בעלות הברית לנטרל דירים של צוללות לא תמיד צלחו (מעטים זוכרים שהנאצים המשיכו להחזיק במובלעות לה-הוור וברסט עד ל 8 למאי 1945, קרי כמעט שנה אחרי הפלישה!)

כמובן שישנו שוני בין סוגי המטרות. הדוגמא שהעלתי באה להמחיש את היכולת של כוח המפציצים של בעלות הברית במלחמה בהשמדת מטרות שטח.
אני מאמין שאם בעלות הברית רצו בכך היה ביכולתם לפגוע בצורה קשה בשדות תעופה רבים, ולשתקם לפרקי זמן משמעותים ולאורך זמן.


פה ידידי אתה מפספס ובגדול. אחרי הביסמרק (שטובעה כזכור בטרם הפכה אחותה למבצעית), הטירפיץ הפכה לאיום משמעותי על ההגמוניה הבריטית בים הצפוני / צפון האטלנטי ולכן הם הפכו את השמדתה לפרויקט דגל שנמשך כאמור כמעט 3 שנים תמימות. התהליך החל למעשה כבר בשלהי 1940, עוד טרם השלמת הספינה, אבל אז טרם היו בידיהם המפציצים (הן בכמות והן באיכות) או הפצצות לגרום לה נזק משמעותי. הבריטים השקיעו מאמצעים ניכרים (על גבול החסרי פרופורציה) בהשמדת הטירפיץ שכללו בין היתר את התקפת הצוללות הננסיות המפורסמת ביותר במלחמה (OPERATION SOURCE, שגרף ערימת מדליות כולל צמד VC), גיחות רבות של מפציצים יבשתיים וימיים ואפילו "התקפה הפוכה" של לנקסטרים שפרסו מבריטניה לארכאנגלסק ואז התקיפו את הטירפיץ ממזרח למערב בניסיון להתל בגרמנים. לבסוף נשלחה למשימה טייסת 617, בוגרת הסכרים הקרם דה לה קרם של פיקוד המפציצים הבריטי, והיא זו שבצעה את המשימה (ביחד עם טייסת 9) עם כי גם אז נדרשו למספר גיחות.

על מאמצי הכבירים של חיל הים וחיל האוויר המלכותי להשמיד את הטירפיץ בשנים 1941-1944 תוכל לקרוא כאן
http://www.kbismarck.com/tirpitz.html
וכאן
http://www.raf.mod.uk/bombercommand/tirpitz.html

אתה צודק שהבריטים השקיעו מאמצים בהשמדת הטריפיץ. אולם לדעתי הבריטים בדומה לאמרקאים העדיפו להמעיט בסכונים ולכן למרות שהסיכון מטריפיץ היה פחות ככל שהמלחמה התקרבה לסיומה מאשר הסיכון הגלום בטריפיץ בתחילת המלחמה הבריטים המשיכו בנסיונתם להשמיד את האוניה. בנוסף יתכן כי שיקולים פוליטים בבריטנה גם השפיעו על סדר העדיפות של הבריטים בנושא השמדת הטריפיץ. אולם זאת בעיקר דעתי בנושא.


לאמריקנים כאמור לא הייתה יד ורגל בעניין הטירפיץ. קודם כל הספינה נכנסה לשימוש הרבה לפני כניסת האמריקנים למלחמה. שנית, רק במקרים נדירים פעלו מפציצים אמריקנים כנגד אוניות שטח גרמניות בחזיתות אירופה ואפריקה, זאת בניגוד לפסיפיק (למשל במידווי, שם תקפו B-17 את הארמדה היפנית). בכלל האמריקנים תפסו מקום שני בזירה הימית הצפונית, באוקיינוס ההודי ובים התיכון (למעט פיקים נקודתיים כמו נורמנדי, סיציליה, אנזיו, מיטשלים בים התיכון וכו') וריכזו את מירב מאמציהם בפסיפיק ובאטלנטיק.

צודק ב100%.
כידוע לי {תקן אותי אם אני טועה} מעולם מפציצים כבדים לא הצליחו להטביע או לפגוע בצורה קשה באונית מלחמה {Battleship} במלחמה, פרט למקרה המדובר.

ללא קשר תודה לך על התגובות המפורטות ומעשירות בידע.

"לוודא שלא נפסיד זה דבר התלוי בנו, אך ההזדמנות לנצח ניתנת על ידי האויב".
סן טסו

הפרינס אוף ויילס והרנאון הבריטיות שהוטבעו יחדיו לחופי מלאיה על ידי מפציצים יפנים ב 10 לדצמבר 1941, השלזוויג-הושלטיין וההיפר שהוטבעו בנמלי הבית שלהן על ידי מפציצים בריטים בדצמבר 1944 ובאפריל 1945 בהתאמה, הרומא האיטלקית שהוטבעה בפצצת גלישה על ידי מפציץ גרמני בספטמבר 1943 ויתכן שיש דוגמאות נוספות

http://www.militaryphotos.net/forum...-in-World-War-2

הפרינס אוף ויילס והרנאון הבריטיות שהוטבעו יחדיו לחופי מלאיה על ידי מפציצים יפנים ב 10 לדצמבר 1941,

כמובן אבל הכוונה שלי היתה למפציצים כבדים שמטבעים את אונית המלחמה מגובה רב בפצצות, הרי לשם כך פותח המפציץ המוכר ביותר עם המלחמה B-17.
המטוסים שתקפו את הפרינס אוף ויילס והרנאון היו מפציצים בינוניים וקלים מסוג Mitsubishi G3M, שתקפו את האוניות הבריטיות גם בטורפדו, ואל רק בפצצות.

השלזוויג-הושלטיין וההיפר שהוטבעו בנמלי הבית שלהן על ידי מפציצים בריטים בדצמבר 1944 ובאפריל 1945 בהתאמה,

לא כל כך אוניות מלחמה {battleships}.

הרומא האיטלקית שהוטבעה בפצצת גלישה על ידי מפציץ גרמני בספטמבר 1943 ויתכן שיש דוגמאות נוספות

אתה צודק, איך שכחתי את רומא. הרומא שטובעה ואחותה איטליה שנפגעה בצורה קשה, למרות שלא התקפו על ידי מפציצים כבדים, אבל כן הותקפו מגובה רב אז כן זהוי כן דוגמא טובה להטבעת אוניה מערכה על ידי מפציצים מגובה רב.

"לוודא שלא נפסיד זה דבר התלוי בנו, אך ההזדמנות לנצח ניתנת על ידי האויב".
סן טסו

2 סרטים סופר רלוונטיים וסופר מעניינים. הראשון הוא SINKING THE TIRPITZ ששודר לפני מספר שנים בערוץ ההיסטוריה המתאר כרונולוגית את הנסיונות השונים של הבריטים לטבע את ספינת הקרב בין 1941 ו 1944 ובכלל זאת חיל האוויר המלכותי, החזירים, הצוללות הננסיות, נושאות המטוסים ובסופו של דבר טייסת 617 עם פצצות הענק וכן את תשתית הריגול שהקימה המחתרת הנורבגית (ה FJORD WATCHERS) כדי לעקוב אחרי תנועות הצי הגרמני לאורך חופי המדינה. תמונות נדירות של מטוסי קורסייר מאווירית הצי המלכותי טסים מעל אירופה במלחמת העולם השנייה וכן של מפציצי ברקודה (אחד מטוסי הבוכנה המכוערים ביותר שפעלו מסיפונן של נושאות מטוסים) וכמובן השקת הטירפיץ לקולות הדויטשלנד אובר אלאס באפריל 1939, חצי שנה לפני פרוץ המלחמה. אגב הטירפיץ לקחה איתה למצולות כמעט 1000 מאנשי צוותה, לא כולל מאות נוספים שנהרגו בהתקפות קודמות לאורך השנים. כל זאת מבלי שירתה אפילו פגז אחד על ספינת אויב משך המלחמה כולה!

הסרט השני הוא OPERATION CROSSBOW שם הקוד להשמדת תשתיות ניסוי ושיגור נשק ה V מהאוויר בידי בעלות הברית. השליש הראשון של הסרט הוא מאין הקדמה הסוקרת את מעלליהם הנועזים של יחידות ה PRU הבריטיות ואת מרכז הפענוח שהוקם מחוץ ללונדון בשיתוף עם האמריקנים (ובהם בין היתר המפרי בוגרט, ששירת כאנליסט). היחידות היו מצויידות במטוסי ספיטפייר לא חמושים ואפילו האמריקנים הצטיידו בהם. למעשה אתר הניסוי בפינמונדה אותר כבר ממאי 1942 אבל אז המפענחים סברו בטעות שמדובר במתקן לטיהור שפכים בליווי סקפטיות מצד קודקודים רבים לגבי המסוגלות של הגרמנים לייצר מלכתחילה טילים ורקטות כה מתקדמים. רק מקץ שנה עמדו על טעותם, בזכות צמד מכונות הדמייה מתוצרת ווילט שנרכשו בשוויץ, הובלו דרך גרמניה הנאצית (!) לשבדיה, הוטסו במטוסי מוסקיטו לבריטניה ושימשו את המפענחים לבניית המודל של פינמונדה.

באוגוסט 1943 (בלילה אחרי השחיטה האמריקנית בשווינפורט-רגסנברג) הלמו כמעט 600 מפציצים כבדים בערך כל הסד"כ הבריטי בפינמונדה והותירו את המקום תל חורבות. המשך ההתקפות מהאוויר הביאו לביזור התכנית לאתרים ללבלזינה בפולין ולנורדהאוזן. תמונות יפות של חורבות הבונקר העצום בויזרן בצרפת, אנליזות של תצ"אות של אתרי שיגור פעילים ולא פעילים, מידע על פעילות המחתרת הצרפתית לאיתור תשתיות שיגור לצד גיחות הצילום, הקושי באיתור משגרי ה V-1 בין היתר בגלל מעבר לאזורים בנויים, אמצעי הסוואה שונים ועוד ושפע מידע על פגיעות כלי הנשק בערי בריטניה. סרט מרתק מלא בראיונות מעניינים שמאשר אגב את הטענה שרק כיבוש פיזי של השטחים בצפון מערב צרפת, בלגיה והולנד הביא בסופו של דבר לסיום השיגורים כלפי בריטניה.

Sinking The Tirpitz


לצפייה במקור באתר YouTube, לחצו כאן.

Operation Crossbow


לצפייה במקור באתר YouTube, לחצו כאן.

תודה ידידי !!!

את הסרט הראשון ראיתי בעבר באינטרנט,אכן תוכנית מושקעת בפרטים.
הסרט השני חדש לי, בהזדמנות הצפה גם בו נראה מאוד מעניין.

שוב תודה.

"לוודא שלא נפסיד זה דבר התלוי בנו, אך ההזדמנות לנצח ניתנת על ידי האויב".
סן טסו

הראשון הוא THE RAF VS. THE V-WEAPONS פרק נוסף ב SECRETS OF WORLD WAR 2 המופתית של ה BBC ששודרה בשלהי שנות ה-90 וזמין לצפיה ב YOUTUBE. הסרט סוקר את תהליך פיתוח ה V-1 וה V-2 ואמצעי הנגד של בעלות הברית נגד הטילים, בסיסי השיגור שלהם, שרשרת האספקה שלהם ואתרי הניסוי בשנתיים האחרונות למלחמה. בין היתר סקירה של מערך ההתראה וההגנה האווירית העצום שהוקם במבואות המזרחיים של לונדון, הנסיונות הגרמנים לאגף את המגנן באמצעות שיגור V-1 ממפציצי HE111 מעל הים הצפוני, ראיונות עם ותיקי מלחמה שונים ובהם המפענחת שזיהתה ראשונה את משגרי ה V-1 וטייס RAF שהפיל V-1 בהטיית כנף, מידע על פרויקט אפורדייטה הכושל להשמדת הבונקרים העצומים שנבנו בחופי צרפת (שים לב לפני הירח סביב הבונקר הלא גמור בויזרן אחרי הפצצה מסיבית במיוחד של בעלות הברית), מאמצי הבריטים להשיג מידע על ה V-2 (למשל שליחת דקוטה מאיטליה לאתר הניסוי בבלזינה בפולין אחרי שנכבש על ידי הרוסים ודליית פרטים מהשבדים אחרי שטיל V-2 נחת אצלהם בטעות ביוני 1944) ועוד. אפרופו הים הצפוני, לגרמנים הייתה תוכנית לגרור לשם בעזרת צוללות טילי V-2 ספונים בתוך פודים ענקיים ולשגרם אל עבר בריטניה. אפעס הבסיס בו התבצע התכנון נכבש בראשית 1945 בידי הרוסים והפרויקט התמסמס.

The RAF Versus The V-Weapons


לצפייה במקור באתר YouTube, לחצו כאן.






















הסרט השני הוא פרק על ה V-1 וה V-2 בסדרה האלמותית לא פחות WINGS OF THE LUFTWAFFE ששודרה ב MILITARY CHANNEL בערך באותו הזמן כמו הסדרה הקודמת ששודרה ב BBC וסוקרת את כלי הטיס העיקריים של הגרמנים במהלך המלחמה. הפרק הזה מתעלה על עצמו גם בגלל המידע הנוסף הרב על ניסויים מוקדמים במנועי סילון ורקטה וכן טילי קרקע אוויר, אוויר אוויר ואוויר קרקע שונים ומשונים שהגרמנים פיתחו בזמן המלחמה, חלקם הקדימו את זמנם בשנים רבות למשל ה X-4 של רורשטל, שניתן לראות ניסוי שיגור שלו במהלך הפרק. הבריטים, האמריקנים והרוסים כולם עשו שימוש ניסיוני ו/או מבצעי ב V-2 או בהעתקיו בעשור שלאחר המלחמה. הסינים ייצרו העתק ממנו אפילו בשנות ה-60! שים לב לשיגור ה V-2 מסיפון נומ"ט אמריקנית ול V-1 המאויש שנפל שלל בידי האמריקנים (קונספט קמיקזה דמוי הבאקה היפני שבוטל בסופו של דבר). אפרופו אמריקנים, הם העתיקו את V-1 כבר ב 1944 ותכננו לשגר אלפים כמותו מאוקינאווה אל עבר מטרות ביפן בטרם תחל הפלישה.

Wings of the Luftwaffe - V-1 - Vengence


לצפייה במקור באתר YouTube, לחצו כאן.

באמת נראת תוכנית על רמה. אני חייב למצוא זמן לשבת לצפות בה.
תודה רבה strong1 על הקישורים באשכול הזה ועוד אשכולות רבים נוספים.

"לוודא שלא נפסיד זה דבר התלוי בנו, אך ההזדמנות לנצח ניתנת על ידי האויב".
סן טסו

כמעט שליש מהפרק העוסק במטוסי הסילון הגרמנים בסדרה THE GERMAN WAR FILES מוקדש בפועל ל V-2 (שבכלל היה תכנית של הצבא ולא הלופטוופה) בסגמנט רצוף וארוך הסוקר את תהליך הרכבת הטיל במפעל, בדיקתו, הובלתו בקרונות מיוחדים לחזית (כולל קרונות לאחסון החמצן הנוזלי), העברתו בעגורן מיוחד למשאית נשיאה, הרכבת הרש"ק (עם עגורן אחר), העברת הטיל שוב הפעם ל ERECTOR (בעזרת עגורן אחר...), הכנת אתר השיגור (כולל פריסת וייצוב הבסיס, מטארולוגיה, אבטחה) הובלת הטיל בשיירה ארוכה לאתר השיגור, הצבתו על הבסיס, תדלוק הטיל, הכנות אחרונות והשיגור עצמו. שימו לב לזחל המשוריין המשמש כרכב פיקוד ושיגור ולכמות רכבי השירות, האפסנייה והנגררים השונים הנדרשים כדי לתמוך באופרציה הנ"ל.

The German War Files - German Jets And V1 And V2 Flying Bombs


לצפייה במקור באתר YouTube, לחצו כאן.

רשימת הרכבים המלאה, כולל תמונות של זחל הפיקוד
http://www.v2rocket.com/start/deplo...2_vehicles.html

המנחוס שלה עם מפציצים התחיל שנה וחצי טרם טביעתה - כבר במהלך הקרב על בריטניה, כשעוד הייתה בבנייה במספנות ליברפול, נחתה פצצה גרמנית בודדת בינה ובין המבדוק שבתוכו עגנה (מה שנקרא NEAR MISS) וגרמה נזק כבד לספינה.