כנער, התקשתי להבין מדוע דווקא זה שמוציא עצמו מן הכלל מכונה 'רשע'. הייתי צריך להחשף כנראה למנה מספקת של צביעות אנושית כדי להתקדם בהבנת המושג.

יש ימין פוליטי ויש שמאל פוליטי ויש דיון לגיטימי בדרכים לניהול הסכסוך היהודי-מוסלמי או לחיפוש פתרונות או פתרונות ביניים אבל כאשר מישהו מחברי הכנסת, מהסופרים והאומנים או הפרופסורים באקדמיה נוטל לעצמו כדרך קבע, כמעט כמקצוע עיקרי - את זכות העברת הבקורת כ'מצפון חברתי' - אותי זה מקומם.

המצפון. אותו קול פנימי אשר צפון באדם ואשר מראה לו את הצפון - הינו משהו אישי. רכיב מתוך מכלול הנפש והגוף. הוא חלק מהמחשבה ומהאדם. הוא אכן משמיע את קולו הקטן והטהור כנגד כוחות חזקים ולעיתים מציאותיים ממנו אך תמיד ילך באשר ילכו ויפול באשר יפלו.

מצפון כקול פנימי ואישי חשוב שיהיה לכל אדם אבל האנשים שנוטעים בליבם מחשבה כי הם הם 'מצפונה של חברה' האומנם ראויים הם לכנוי זה או שמא זו אינה אלא השוואה מופרכת למצפון המקורי?

הרי חברה אינה באמת גוף אחד. חברה היא פסיפס של בני אדם אשר לכל אחד מהם נקודות מוצא ויעד שונות, לכל אחד מהם כוחות ומכשלות שונים וברצותם - יוכלו ברוב המקרים לפרוש מן החברה או לא לשלם שווה בשווה על רכיביה את מחירן של טעויות.

כאשר משים עצמו אדם כ'מצפונה של חברה' וחוזר ומבליט נקודה בעייתית בהתנהלותה מבלי לתת בדיוק את אותה מידה של התיחסות לצד השני במערכת השיקולים, תהא אשר תהא - הוא למעשה מוציא עצמו מן הכלל. בבחינת - אתם תעטפו אותי ותכילו אותי ותעשו ואני זה שאומר לכם 'מה לא לעשות'.

אם חלילה יש רווח משני כלשהו לאדם המעמיד עצמו כ'מצפונה של חברה' כגון התחבבות חברתית על קבוצה אחרת או ממון הרי שהרחיק עצמו עוד יותר מהמוסר ומדימוי המצפון ולמעשה כבר הפך ל'אנטי מצפון'. לנבל ברשות תורת המוסר. די דומה לעורכי דין של משפחות פשע אשר תמיד כמובן ידברו בלשון חוק וזכויות נאשם אך ברבות השנים ההגנה שהם מספקים לעבריין הופכת כבר חלק מחוסנו של ארגון הרשע.

אם מישהו חושב כי זכותו המוסרית לשים בצד מאות מקרים של ידויי אבנים ועשרות השלכות בקת"בים בידי ערבים, יזימות טרור שסוכלו, התבטאויות אנטישמיות מדממות בספרי לימוד ובנאומי מנהיגים ערביים וכן הלאה ולהיות הציפור העדינה המצייצת כנגד המדרון החלקלק שבכתובות 'תג מחיר' - הרי שאין כל דמיון בינו לבין המושג 'מצפון'.

שהרי הוציא עצמו מכלל החברה והוא מעמיד עצמו כשופט אובייקטיבי בצידה אך פועל כשופט בלתי אובייקטיבי בעליל וכל זאת תוך קבלת חסות מלאה מהחברה ומהקבוצה אשר כנגדם הוא משמיע קול טהרני.

אפשר וצריך לבקר ולצאת נגד ולדרוש אכיפה וענישה למשחיתי הקירות בכתובות גזעניות בסגנון 'ערבים החוצה' המנסות להטיל אימה על אזרחים שלווים רק בשל מגזרם. אבל מי שעושה זאת תוך פרוט כתובת 'תג' לכתובת 'תג' מבלי להזכיר באותה דייקנות אבן לאבן ובקת"ב לבקת"ב המוטחים מהצד השני או מבלי להזכיר גרפיטי לגרפיטי המצוירים על קירות ת"א בידי שמאל קיצון או על קירות רמאללה - אינו אלא צבוע המשרת בדעת או בבלי דעת את הצד האלים פיזית.

שהרי אכיפה סלקטיבית של כללי מוסר היא סוג של תועבה, לא פחות. ואכן לא מפליא לראות כי גדולי הזועקים כנגד גרפיטי שמקורו טרם הוברר במרבית המקרים ואשר בד"כ אינו אומר מאומה מלבד המילים המטופשות 'תג מחיר' [כלומר: 'היינו כאן ולא תפסו אותנו'] - הם אותם אלה המטהרים בקן טעמים את התפרעויות אוקטובר או את רצחנות הרש"פ ומשכתבים את הסטורית הרדיפה של מוסלמים אחר יהודים מבלי למצמץ.

אז חבר'ה, תגידו שיש לכם עמדה פוליטית קיצונית. תגידו שזה טוב לעסקים או שנעים לכם בחיקם של טיבי וברגותי או שזה ממש מגניב להאזין לקשקשת של כמה סטודנטים ערביים שמורחים לכם דבש בעברית ואין לכם שום ענין לדעת מה הם אומרים עליכם בערבית. אבל אל תזכירו בבקשה את המילה 'מצפון' כי זו מילה מאוד חשובה ואתם פשוט מטמאים אותה.

מדוע דווקא זה שמוציא עצמו מן הכלל מכונה 'רשע'. כיצד תכנה משהו שהוציא עצמו מכלל של רשעים ? זה שבמושב לצים לא ישב ?

יש ימין פוליטי ויש שמאל פוליטי ויש דיון לגיטימי בדרכים לניהול הסכסוך היהודי-מוסלמי או לחיפוש פתרונות או פתרונות ביניים . אבל אין זה לגיטימי לנהל את הסכסוך ( מילה יפה לנהל - אם לא יהיה סכסוך לא יהיה מה לנהל ) כאשר הניהול נעשה באופן חד צדדי מבלי לראות את האחר. שישנם כאלו הרואים את סיום הסיכסוך בגירוש או לפחות בהכנעת הצד האחר. כנגד פתרון כזה העברת הביקורת היא לגיטימית בהחלט. תקרא לזאת מצפון, תקרא לזאת דרך ארץ, תקרא לזאת אנושיות.

המצפון. אותו קול פנימי אשר צפון באדם ואשר מראה לו את הצפון - הינו משהו אישי. המוטו שלו הוא מה ששנוא עליך על תעשה לחברך.

הרי חברה אינה באמת גוף אחד. חברה היא פסיפס של בני אדם אשר לכל אחד מהם נקודות מוצא ויעד שונות, לכל אחד מהם כוחות ומכשלות שונים . על מנת שתתקיים חברה ולא תוהו ובוהו ואנדרלמוסיה כל אחד חייב לשמור על הכלל חיי ותן לחיות בה.

המוכיחים בשער הם אלו השומרים על התנהלותה של החברה בצורה אנושית על פי כללי התנהגות הראויה לבני אדם - תוך כדי הכלה כלל השותפים. החברה עצמה קבעה כללי התנהגות ומטפלת בחריגים.

הביקורת הקיימת אינה מתעלמת מכל מקרי הרצח, ידויי אבנים ועשרות השלכות בקת"בים בידי ערבים, התבטאויות אנטישמיות מדממות בספרי לימוד ובנאומי מנהיגים ערביים וכן הלאה. הטענה היא שכוחות הבטחון הם אלו החייבים לקחת תחת טיפולם את כל המעשים הנפשעים הללו ולטפל בהם בהתאם. לא כל בעל זרוע וזב חוטם יפעל על פי ראות עיניו.
אפשר וצריך לבקר אפילו את כוחות הבטחון, ולדרוש אכיפה וענישה למשחיתי הקירות בכתובות גזעניות בסגנון 'ערבים החוצה' המנסות להטיל אימה על אזרחים שלווים רק בשל מגזרם.

נדמה לי שהאכיפה הסלקטיבית היא מצד כוחות הבטחון שלנו. הם שמים עין בוחנת ( שבע עינים בוחנות ) , בצדק ובהכרח על חלק מהאוכלוסיה, בהצלחה מרובה ( אף פעם אין 100% ) וחוסר הצלחה, כמעט מוחלט באוכלוסיה אחרת.

אני מקווה שבכל זאת ישלוט המצפון בליבות כולנו ונהיה חברה טובה יותר ולא אדם לאדם זאב - בין אם הוא יהודי ובין אם הוא ערבי..

ציטוט:

במקור נכתב על ידי ישראל היפה מדוע דווקא זה שמוציא עצמו מן הכלל מכונה 'רשע'. כי הוא כפר בעיקר... מה הוא העיקר? אמונה ביהדות בכל היבט שלה! כיצד תכנה משהו שהוציא עצמו מכלל של רשעים ? זה שבמושב לצים לא ישב ? צדיק ..

ציטוט:

"מה הוא הסביר לך?" שאלתי. "שני דברים עיקריים", השיב אבי: "הראשון, שכל פרט ופרט במציאות, כל שערה בזקן שלי, קשורים זה בזה ודבר אינו מקרי; והשני, שיש טוב ורע בעולם, ויש לבחור בטוב ולדחות את הרע". מונחי הטוב והרע שאליהם התוודע בחלום, היה ברור, שונים מאוד מאלה שבהם הורגל. הוא לא שכח את החלום הזה, וכששאלתי אותו עליו זמן מה אחר כך, הוא זכר אותו בבירור.

וכיצד אכנה אדם שהוציא עצמו מהכלל של 'מושב ליצים' ['ליצים' - כי הם אינם מוכנים לבצע חרקירי לאומי כי מוישה גרוס כתב על קיר 'תג מחיר'] אבל מוצא עצמו מסנגר בוקר, צהרים וערב על סיסמאות 'זרוע התעמולה המדינית' של כנופיות רוצחים מהלאום הנגדי?

כיצד אכנה אותו בזמן שאת שכרו הוא מקבל מאותו מושב ליצים ואת ביתו ומרכז עולמו ממקם בטבורו של מושב הליצים כדי להיות מוגן מאחרי כידוניו?

יש הבדל עצום בין זמרת רוסיה היושבת בכלא קשה בגלל עיקשותה לשיר כנגד פוטין [מוסיקה נוראה וגם סביר שלא תמיד היא צודקת] לבין זמר שמנת ישראלי המציג עצמו כ'לוחם אמיץ בכיבוש' ומספר לכל 'ליברל' לונדוני כי הוא משלם מחיר בעבור אומץ ליבו בעוד בארץ הוא זוכה לחוזים שמנים מכל מוסדות המדינה, מושמע ללא הרף בגל"צ או אפילו זוכה למשרות ציבוריות וכל דלת שלטונית וממסדית פתוחה בפניו במידה ששום אזרח ממוצע לא יכול לחלום עליה.

אתה מדבר על כאלו העושים איפה כאיפה - אלו אינם בעלי מצפון.

קח תחום אחר לחלוטין - כמו למשל הרדידות של התקשורת המשודרת. ישנם אנשים לא מעטים המדברים גבוהה גבוהה אודות 'עד כמה נמוך הגענו' אבל הם עושים זאת באותו ערוץ שמשדר תוכניות ראליטי. הם לכאורה נביאי זעם או משימים עצמם כמצפונה של חברה אבל בפועל הם חלק ממנגנון הסיאוב.