11-06-2014, 00:07
|
|
מנהל משבראש, בלשנות, תכנות ויהדות
|
|
חבר מתאריך: 04.06.06
הודעות: 33,130
|
|
|
אם איני טועה, המונח "ניחוח" במקור מסמל נעימות כלשהי (אולי מאותו שורש של "נוח"?), לאו דווקא במובן של ריח.
"ריח ניחוח" הוא ריח נעים, אבל עקרונית אני חושב שהיה אפשר לומר לדוגמא גם "צליל ניחוח", או דברים אחרים בסגנון.
במקורות המילה מופיע רק בצירוף ל"ריח", ולדעתי בגלל זה סברו שמתייחסת רק להקשר הזה, וצמצמו את המשמעות שלה.
עריכה: ציטוט מהמשנה:"לשם ששה דברים הזבח נזבח: לשם זבח, לשם זובח, לשם השם, לשם אשים, לשם ריח, לשם ניחוח." (משנה זבחים, פרק ד׳, משנה ו׳) אפשר לראות מכאן ש"ריח" ו"ניחוח" הם שני דברים שונים.
עריכה 2: ובגמרא מפרשים:"ניחוח – לשם הנחת רוח לה׳" (זבחים, מ״ו:) כלומר "ניחוח" = "נחת רוח".
נערך לאחרונה ע"י ShoobyD בתאריך 11-06-2014 בשעה 00:35.
|