אהלן,
השאלה קשורה במידה מסוימת להיסטוריה, אבל היא מכילה פן שקשור באופן מובהק לצבא.

ולכן אודה לכל מי שיכול לענות על השאלה.

כידוע,
היום כל מדינה שמעונינת בכוח צבאי איכותי שנגיש 24 שעות, ויכול לפעול בכל העולם - יכולה לשכור את שירותיה של בלאקווטר (שכבר הספיקה להיסגר ולהיפתח מחדש בשם אחר - למי שמעוניין http://academi.com/)

השאלה שלי היא אם יש איזכור כלשהוא לכך שפעלו פעם ארגוני שכירי חרב פרטים למען מדינות?

הכוונה שלי היא לימי הביניים ולעת העתיקה, תודה לעוזרים.

בויקיפדיה

"החטיבה אינה מטה ואינה פיקוד ואינה מערכת של חוקים ופקודות.
החטיבה היא קודם כל מאות זוגות רגליים. הרגליים הובילו אל הקרב – אף כי מתוך פחד. הרגליים עמדו ולא ברחו, אף כי כמעט אבדה התקווה. והרגליים צעדו וצעדו וצעדו בעייפות, בגשם ובבוץ, כשלו וצעדו.
ולכל זוג רגליים היה לב, לב שחש בכאב, שהרגיש בעייפות, שנאבק עם הפחד. בלב הזה התחולל הקרב האמיתי, הקרב שהכריע. בלבו של הלוחם הבודד ניצחה החטיבה. זה הסוד אשר שמו "גבעתי"."
שמעון אבידן
מפקד חטיבת "גבעתי", תש"ח

קודם כל הסמוריים, הם היו שכירי חרב.

כמו כן החשישיון (עד שהושמדו על ידי המונגולים)

האבירים של ימי הביניים, לרוב גם הם היו שכירי חרב. כידוע לי מסעות הצלב אומנם היו מסיבות דתיות (ופוליטיות כמובן) אבל הלוחמים גם כן היו שכירי חרב והתשלום לרוב נעשה על ידי ביזה של ערים וכפרים בדרך לארץ הקודש.

למעשה טעית בכל השלושה.

הסמוראים היו הדבר הכי רחוק משכירי חרב. סמוראי היה כבול לבעל האדמות אותו שירת (השוגון), בחיים ובמוות. סמוראי ללא אדון - רונין - היה דבר בזוי ונקלה מאין כמוהו.

האבירים של ימי הביניים היו בעלי אדמות, צמיתים פאודליים ששירתו את האציל המקומי, שבתורו שירת אציל מחוזי, ומכאן עד למעלה לכס המלכות. אציל היה יכול להעניק אדמות במקום תשלום, אך אביר, בתור בעל אדמות, היה כבול כצמית לאציל הזה.

החשישין אכן היו שכירים, אך הם לא שירתו כלוחמים בשדה הקרב אלא כמתנקשים להשכרה

מר רוג - כי החיים קצרים מדי לשמות מלאים

בעל האדמות נקרא דיימיו. שוגון זה שליט צבאי.

או"ם שמום.

אוח. צודק. סליחה על הטעות ותודה על התיקון.

מר רוג - כי החיים קצרים מדי לשמות מלאים

האבירים בטח לא היו צמיתים, צמיתים זה האיכרים המחויבים לעבוד את אדמת אדונם בלי שיש להם זכות לעזוב ולעבור מקום. בפועל עבדים למחצה.
אבירים לעומתם הם האדונים שקיבלו אדמה מאציל בכיר יותר כחלק מהסכם דו-צדדי מחייב. תמורת האדמה הם היו מחויבים להתייצב לצד האציל לתקופות מוסכמות עם סד"כ וחימוש מוסכמים. בפועל אפילו המלכים התקשו מאוד לגייס צבא למלחמה לא רווחית, כלומר למלחמה באזור עני, שבו הביזה לא צפויה להביא הרבה רווח.
לזה יש להוסיף שאותו אביר היה מקבל אדמה מכמה אצילים ונשבע נאמנות לכל אחד מהם. מלך אנגליה, למשל, היה גם רוזן נורמנדי, ובככזה נתן שבועת נאמנות למלך צרפת. כך שבפועל אבירים יצאו למלחמה לא מכוח השבועה אלה משיקולים כלכליים ותדמיתיים. בגלל הסיבוכים האלה מלכים ואצילים בכירים העדיפו, במידת האפשר, להסתמך על שכירי חרב רגילים.

האבירים כן היו צמיתים (וואסאלים). המילה צמית איננה בהכרח תיאור של האיכרים בתחתית הפירמידה הפאודלית אלא מילה המתארת את הצד הסר למרותו של צד אחר במערכת פאודלית. להזכירך, גם אביר לא בדיוק היה יכול להחליט לפתע שהוא נותן את שירותיו לרוזן או ברון אחר ולרוזן או ברון הייתה היכולת לשלול את התואר - וחשוב יותר, את האדמות - מן האביר.

המערכת הפאודלית אכן הייתה מסובכת עד דמעות, אך החלק החשוב לדיון זה הוא שהאבירים לא היו שכירי חרב.

מר רוג - כי החיים קצרים מדי לשמות מלאים

צמית = serf -> איכר שכבול לצמיתות לאדמה שאותה הוא מעבד ולאדון. הצמיתים היו די מחוץ למערכת המנוריאלית, וקצת מעל סטטוס של עבדים. הם לא יכלו להעביר את הנאמנות שלהם, וגם הקרקע לא הייתה בבעלותם בכלל.

הוואסאלים ממש לא היו צמיתים.

If I can shoot rabbits then I can shoot fascists

Serf אמנם מתורגם כצמית... אך גם Vassal. בדוק בעצמך מה התרגום של Vassal.

ההיסטוריה שלי אולי נפגעת מהסניליות, אבל יכולת התרגום עדיין לא

מר רוג - כי החיים קצרים מדי לשמות מלאים

ומרשל אחראי על האורוות.

וסרן הוא שליט של עיר פלישתית ולא ראש מדור או במקרה הטוב מ"פ.

If I can shoot rabbits then I can shoot fascists

יופי, תטריל. זה בהחלט יוכיח את הנקודה שלך.

מר רוג - כי החיים קצרים מדי לשמות מלאים

אביר ואדונו היו מחויבים להסכם בינם באותה מידה, וגם האדון לא היה יכול לשלול מנאמנו את האדמה בלי סיבה מוצדקת. המערכת הפאודלית אכן מסובכת, וגם שונה מאזור לאזור ומתקופה לתקופה, אך לקרוא לאביר בן אצולה צמית זה לא נכון ומבלבל.
כך או אחרת, אביר לא היה שכיר חרב, אבל גם אצלו רווח אישי היה שיקול חשוב בהחלטה לצאת למלחמה.

רווח אישי תמיד היה חלק נכבד בהחלטה לקחת חלק במלחמה - לפני ואחרי ימי הביניים.

ראה, אני אינני חבר באקדמיה ללשון העברית ולא אני בחרתי לתרגם הן את Serf והן את Vassal כ"צמית" - אך מה לעשות, זה הוא התרגום הנכון לעברית והאביר, אף כי היה בעל אדמות, עדיין היה צמית.

מר רוג - כי החיים קצרים מדי לשמות מלאים

טרחתי ובדקתי את המילים באבן-שושן.
צמית - איכר משועבד
וסל - פאודל שנשבע אמונים לפאודל בכיר יותר (סניור).

אבל-שושן לא מביא את צמית כמילה נרדפת לווסאל, ולא מזכיר שלצמיד יש משמעות של וסאל.
גם אם ראית תירגום של וסאל כצמית - נראה שהתירגום הזה לא נכון. מה שדי הגיוני, זה דברים לגמרי שונים.

צמית=קשור לצמיתות לאחוזה; לאריס לא היה ידע מקצועי (שנרכש במסגרת גילדות סגורות), ולא רכוש- לא היתה לו כמעט אפשרות פרקטית להגר מהאחוזה.

עכשיו ניקח את הבן השני של אביר; גם אם לא קיבל מאביו שום רכוש בירושה, יש לו את הייחוס, ההשכלה והההכשרה כאביר; הוא יכול בקלות למצוא פרנסה ושידוך ולהגר מהאחוזה.

ואביר היה צמות לרוזן או ברון אשר חלש על האיזור בו ישבו אדמותיו של האביר. ראוי לזכור שחלוקת האדמות הייתה במדרג רב שלבי (ולעיתים מטורפת לגמרי) כשאדמות ישבו על חלק מעיר או מחוז ואלו השתייכו בדרך כלל לדוכסות איזורית וכו' וכו'.

אם אדמות של אביר ישבו בתוך נחלתו של רוזן X, הרי האביר לא יכול היה להעביר את האדמות לנחלתו של רוזן Y.


בבדיקה שלי במילון של וובסטר מופיע צמית כתרגום של vassal.

בכל מקרה אני חושב שמיצינו את הנצל"ש הזה ומן הראוי להחזיר את האשכול לנושאו המקורי - שכירי חרב. תמיד אפשר להחזיר לתחייה את אשכול העברית קשה שפה: http://www.fresh.co.il/vBulletin/sh...ad.php?t=558239

מר רוג - כי החיים קצרים מדי לשמות מלאים

היסטורית, רוב הצבאות הורכבו משכירי חרב. באירופה אזורים מסוימים סיפקו חיילים לכל הצדדים הלוחמים. אפילו אבירים, שלכאורה היו חייבים להלחם עבור אדונם מכוח שבועתם, בפועל ציפו -וקיבלו - טובות חומריות עבור השתתפותם.

גם בימי קדם זה היה ככה......אנשים היו מקבלים אדמה בתמורה לשירותם(מקדוניה,מצרים של תלמי,סלוקיה)

ואולי גם הגדוד היהודי באי אלפנטיין, המוכר פחות בשמו "יב" (הי' נהגית בצירה) בדרום מצרים.
הם אבטחו את תחנת סחר השנהב מאפריקה למצרים, א''י ובהמשך למזה''ת ואירופה.
אפילו היה להם מקדש לאלוהי היהודים! (חפשו "אגורא זי יהו") ותופתעו אולי לגלות שיצוא בטחוני היה מוצר להיט אצל היהודים כבר במאה השביעית לפני הספירה...

אם אתה מחזיק ביד ענף זית דק, כדאי מאוד שביד השנייה תהיה לך חרב חדה וגדולה.
(הפרשנות שלי לרעיון שמאחורי סיכת המ"מ)

"שבעה דברים בגולם ושבעה בחכם. חכם אינו מדבר לפני מי שהוא גדול ממנו בחכמה, ואינו נכנס לתוך דברי חברו, ואינו נבהל להשיב, שואל כהלכה ומשיב כעניין, ואומר על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון, ועל מה שלא שמע אומר לא שמעתי, ומודה על האמת. וחילופיהן בגולם.;" מסכת אבות- פרק ה', משנה ז'

אכן, בייחוד האיזורים הגרמנים-פרוסים. כמו החיילים הגרמנים שהובאו על ידי האנגלים ככוח מכריע במלחמת העצמאות האמריקאית.

הרישום ההסטורי הראשון של פעילות שכירי חרב הוא מתקופת מצרים העתיקה, אין לפני כרגע פרטים נוספים.

המקרה הראשון של חברה מסחרית של שכירי חרב הוא Executive outcomes ז"ל הדרום אפריקאית, מתחילת שנות ה-80 ועד עשור לאחר מכן.

גם כשלא היה הרבה, היה לנו הכל

ציטוט:

במקור נכתב על ידי סירפד הרישום ההסטורי הראשון של פעילות שכירי חרב הוא מתקופת מצרים העתיקה, אין לפני כרגע פרטים נוספים. המקרה הראשון של חברה מסחרית של שכירי חרב הוא Executive outcomes ז"ל הדרום אפריקאית, מתחילת שנות ה-80 ועד עשור לאחר מכן.

נורא תלוי איך אתה מגדיר.
אני לא יודע אם היא החברה המסחרית הראשונה לעסוק בכך, אבל הDutch East Indies עסקה בכך לפני כן.

"בטבע הסוס הוא בלונדינית מטומטמת. גם טיפש וגם בעל נורמות מיניות מופקרות.אי לכך, אני גאה להיות חמור."

אראל סג"ל


ותודה לדורון

Dutch East Indies העסיקו שכירי חרב במודל הפעלה דומה יותר לזה של ליגיון הזרים מאשר של חברה בע"מ, כתוצאה מאילוצים פוליטיים שנכפו עליהם. ההבדל בין Dutch East Indies לבין החברות המודרניות (PMC) גדול מאוד, אם בעבר המבנה היה צבאי או סמי-צבאי כיום המודל הוא עסקי לגמרי.

גם כשלא היה הרבה, היה לנו הכל

יש הבדל כמובן, אבל אני לא חושב שהוא איפה שמיקמת אותו.
הDEI הייתה בעצמה חברה שהיו לה נדבכים שונים שהמרכיב הצבאי הוא רק חלק ממנו. למעשה היא הייתה מעין חברה-מדינה שככזאת המרכיב הצבאי שלה היה רק המוציא לפועל של המדיניות שלה, בעוד שPMC מודרניים הם אך ורק חברות צבאיות שמושכרות תמורת רווח.

"בטבע הסוס הוא בלונדינית מטומטמת. גם טיפש וגם בעל נורמות מיניות מופקרות.אי לכך, אני גאה להיות חמור."

אראל סג"ל


ותודה לדורון

הייתי משווה אולי לפינקרטון- סוכנות הבילוש/אבטחה/שבירת שביתות מהמאה ה-19; להבנתי גם בלאקווטר ומתחרותיה עוסקות יותר באבטחה (אמנם בשטח כבוש) ולא בלחימה מול אויב סדיר.

ציטוט:

להבנתי גם בלאקווטר ומתחרותיה עוסקות יותר באבטחה (אמנם בשטח כבוש) ולא בלחימה מול אויב סדיר.

לא "יותר" אלא רק באבטחה, ומסיבה הגיונית ולגמרי אינטרסנטית: חברות הקבלן פועלות תמיד בשטח בו יש ריבון שלטוני ובטחוני, שתחתיו הן פועלות וממנו הן מקבלות גיבוי וחיפוי בשעת צרה. זאת בניגוד ל-Executive outcomes שנכנסה לתוך סיירה ליאון לבד לגמרי, אך עם חימוש וסד"כ כבדים בהרבה מהמוכר כיום.

גם כשלא היה הרבה, היה לנו הכל

אם אני זוכר נכון חלק מהתשלום לEO היה בעיסקה סיבובית של זכיונות הפקת יהלומים (במכרות אותם שחררה EO מידי המורדים) לחברה בשם בראנץ' מיינינג שהייתה חברת-אם של EO.

If I can shoot rabbits then I can shoot fascists

במלחמת האזרחים צבא הצפון גילה שאין לו מודיעין, ושכר את פינקרטון גם למטרה הזו...

If I can shoot rabbits then I can shoot fascists

לכן הבאתי אותם- בניגוד לדוגמאות הרבות של לוחמים-למטרות-רווח לאורך ההיסטוריה, זו היתה:
חברה מסחרית (לא גוף אד-הוק)
שפעלה תחת ממשלה דמוקרטית
כך שבעיני היא קרובה לבלטקווטר יותר מהקונדוטיירי או EO.

מדובר על אותם חבר'ה שלמעשה עצרו מעשי טבח רבים במלחמות אזרחים שונות אבל נאלצו לצאת בגלל שלמישהו במערב לא בא טוב בעין שיוצאי משטר האפרטהייד ממשיכים להילחם?

וכמובן גם הנינג'ות ביפן

http://en.wikipedia.org/wiki/Ninja

בעת העתיקה קבוצות של שכירי חרב יוונים פעלו לטובת כל המרבה במחיר.

או"ם שמום.

קסנופן מתאר בספרו "מסע הרבבה" כוח כזה: 10000 שכירי חרב יוונים שנשכרים תחילה לדכא מרידות בפרס - אך בהמשך משכירים את שירותיהם לאחיו של המלך הפרסי שמנסה בעזרתם לבצע הפיכה.
ויקיפדיה:
http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%90%D7%A0%D7%91%D7%A1%D7%99%D7%A1_(%D7%A7%D7%A1 %D7%A0%D7%95%D7%A4%D7%95%D7%9F).

נדמה לי שפריבטיר עונה על השאלה, לפחות בתחום הימייה.

http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A4...%98%D7%99%D7%A8

פריבטיר זה לא שכיר חרב. זאת אונייה פרטית לגמרי שקיבלה היתר מממשלתה לתקוף אוניות אויב. הם לא מקיבלו שום תשלום וגם לא קיבלו פקודות מבשילטונות, אלא בחרו לעצמם טרף והרוויחו ממנו.
יחד עם זאת כן היו אוניות שכורות יחד עם הצוות שתיפקדו תחת פיקוד קציני צי כאוניות מלחמה לכל דבר.
http://en.wikipedia.org/wiki/Hired_armed_vessels

מדינת הלאום היא "פטנט" יחסית חדש ממאות השנים האחרונות - לפני זה היו לנו התארגנויות אחרות, ככה שאף אחד לא חשב שהמצב הטבעי הוא לשרת דווקא בצבא של הארץ בה אתה חי כמו שנראה לנו היום.

ואני מופתע שאף אחד עוד לא הזכיר את הקונדוטיירי - אנשי החוזים - קבלנים צבאיים שהסתובבו בעיקר באיטליה, עם יחידות כמו "הפלוגה הלבנה" של ג'ון (ג'ובאני, בפי מעסיקיו האיטלקים) הוקווד, או טיפוסים עם כינויים מביכים כמו "חתול הדבש".

If I can shoot rabbits then I can shoot fascists

שכירי החרב הראשונים בהיסטוריה המתועדת פעלו במצרים במאה ה-13 לפנה"ס - קרב קדש הוכרע ע"י ליגיונות של שכירי חרב, לאחר מכן פעלו בשאר העולם (אך בעיקר באירופה) לכל אורך ההיסטוריה. ברובם המכריע של המקרים היה מדובר בחיילים שסיימו או הודחו משירותם והשכירו את שירותיהם לכל המרבה במחיר. עם התחזקות הריבונות של מדינות הלאום לפני 100-120 שנים נדחקו אותם שכירי חרב אל שולי האימפריות הקולוניאליות ופעלו בעיקר באיזורים המוכרים כיום כמדינות העולם השלישי.

ההשפעה של אותם שכירי חרב על התרבות ועל עולם המסחר היו גדולים בהרבה מהנהוג לחשוב. רק לשם הדגמה: המילה האנגלית "company" עבור חברה עסקית מקורו במושג "private company" - פלוגה פרטית.

Executive outcomes ראויה לציון מיוחד מאחר ובניגוד מוחלט לבלאקוואטר שפעלה למעשה תחת Carte blanche חוקי ומשפטי שאיפשר להם להתנהל בצורה מתנשאת ואלימה שנגמרה בהשתוללות הדמים המפורסמת - ואילו EO שהורכבה בחלקה הגדול מיוצאי הצבא הרודזי הצליחה, בפעם הראשונה בהסטוריה, להיכנס לתוך מדינה שהשתוללה בה מלחמת אזרחים רצחנית ובכוחותיה בלבד הכריעה את המלחמה וכפתה על הממשלה החלשה לשבת לשולחן המשא ומתן יחד עם כנופיות המורדים הרצחניות ולהגיע להסכם שלום יציב ומתמשך.

גם כשלא היה הרבה, היה לנו הכל

אקזקיוטיב אאוטקומס הצליחו איפה שהאו"ם כשל.

הייתה גם איזו פרשה בה הקרן העולמית להגנה על חיות בר שקלה לשכור שכירי חרב לאבטחת קרנפים באזורי סכסוך באפריקה.

יש כמה מאמרים של דבורה אוואנט על נושא שכירי החרב, אבל הגוגל שלי משום מה לא משתף פעולה כרגע.

If I can shoot rabbits then I can shoot fascists

ועכשיו סוף סוף הצלחתי לצרף לינק למאמר של דבורה אוואנט על הנושא מלפני כמה שנים:
http://www.foreignpolicy.com/articl...ain_mercenaries

If I can shoot rabbits then I can shoot fascists

הגורקא הנאפלים?
הלגיון הרומי?
הגששים הבדואים אצלנו?

הטל ספק בכל.

ולמיטב ידיעתי הלגיון הרומי היה כפוף לסנאט, זה לא היה כוח שניתן היה לקנות בכסף.

גדוד הסיור הבדואי מורכב מלוחמים בדואים וערבים שעבורם צה"ל זה מקום עבודה (מבחינתם להמשיך לקבע זה סוג של שאיפה עוד מהרגע שהם מתגייסים).

גדוד הסיור פועל בישראל בלבד ולכן הוא לא מתאים להגדרה של ארגון שפועל גלובלית.

א. לא מדובר בשכירי חרב פרטיים אלא יחידות שפועלות תחת צבא סדיר (בעיקר הבריטי, אך גם ההודי והצבא הנפאלי עצמו). הנאמנות של הלוחמים אינה למשלם המשכורת אלא לשלטון המקומי, ורק לו - וברמה האישית, הם חשים כבוד רב לתפקידם.
אתגר קטן: נסה למצוא ותיקי גורקא שפועלים כשכירי חרב לאחר סיום שירותם (בהנחה שפרשו לפני הפנסיה). בהצלחה...
ב. בדומה לליגיון הזרים הצרפתי, הגורקא פועלים תחת מספר סעיפי חריג ספציפיים באמנת ז'נבה ולכן אינם מוכרים בשום מקום בעולם כשכירי חרב.
ג. הגורקאלי נחשבים מהלוחמים היותר אמיצים ומקצועיים בעולם, לא סתם בחר הנסיך הארי לפקד על מחלקת חי"ר בחטיבת גורקא במהלך שהותו הראשונה באפגניסטן.

גם כשלא היה הרבה, היה לנו הכל

מאבטחים של דוגמניות

http://entertainment.msn.co.nz/blog...owcomments=true

לגיטימי!

גם כשלא היה הרבה, היה לנו הכל

אאז"נ הנספח הרלוונטי לאמנת ז'נבה נוסח ככה שהוא יאפשר לכל מיני הרפתקנים ואידאליסטים להשתתף במלחמות שחרור וסכסוכים אתניים של המיעוטים החביבים עליהם.

בעיקרון שכיר חרב הוא מי שנלחם תמורת תשלום, עבור מדינה שהוא לא האזרח שלה, כשהסיבה ללחימה היא אך ורק התשלום תמורתה.

If I can shoot rabbits then I can shoot fascists

כל מי שנילחם בעולם אולי למעט הסדירניקים של צה"ל עושה את זה תמורת תשלום.

הטל ספק בכל.

ציטוט:

עבור מדינה שהוא לא האזרח שלה

דבר עם מספר יוצאי צבא ארה"ב ותחליט לבד האם הם שירתו "תמורת תשלום" (בלבד), או שיכולים היו למצוא מישרה אזרחית מכובדת, קרובה לבית, ונטולת סיכון.

למה ללכת עד ארה"ב?
אנשי הקבע כאן ברובם הגדול משרתים תמורת תשלום.
יש אף שטוענים בבדיחות שהם חיים במדינה אחרת ומשרתים תמורת תשלום.
זה דומה לליגיון הרומי שחייליו היו מקבלים קרקע עם סיום שירותם,כאן זה פנסיה

הטל ספק בכל.