14-07-2014, 21:25
|
|
|
|
חבר מתאריך: 27.05.10
הודעות: 3,407
|
|
טוב, אז נראה לי שזה הזמן להודות: כל מי שאמר לי שזו הייתה טעות לעבור לכאן: צדקתם.
עבודה? אין. אני אוכלת כאן חסכונות, שזה מאוד לא חכם. ב"הוט" לא רציתי להישאר כי מוקדים זה חרא של מקום לעבוד בו, ומה שלא ניסיתי, וכמה לא שלחתי, ואיפה לא שאלתי - לא חוזרים אלי, ואני לא מצליחה למצוא,
אפילו לא כמוכרת בחנות! אפילו לא במפעל!
רקטות - יש, ועוד איך, והערב עוד אזעקה תפסה אותי ברחוב בלי מרחב ממוגן בסביבה להתחבא בו, והרגשתי את הפיצוץ של הרקטה ממש קרוב וחזק! תאמינו לי, שזו ממש לא ההרגשה הכי מלבבת בעולם.
אז ניסיתי, חשבתי, אולי. אחי הגדול אמר לי שהפריפריה היא המקום בגלל מחירי הדיור, ואני קיבלתי את עצתו, לא התפנקתי, הייתי אמיצה, עשיתי צעד שלא הרבה עושים. אבל אני לא חושבת שהניסיון
הזה הצליח, לצערי. אני יושבת בבית, ואוכלת אזעקות ורקטות. האם החיים האלה מתאימים לי? האם הם בריאים לי? בפירוש לא.
אז הערב אני ואחי סיכמנו שאני נותנת לעיר הזו צ'אנס רק עד סוף החודש: היום ה-14 ביולי (יום הבסטיליה), אם עד סוף החודש אני לא מצליחה למצוא עבודה (ותאמינו לי - אני אקח כל דבר - כמעט) -
אני חוזרת הביתה לירושלים, שבניגוד לב"ש, לא אוכלת טילים כל שנה וחצי. הגעגועים מציקים לי גם ככה. |
ראשי
צ'אט
מצב כלאיים
