ציטוט:

ההפתעות שיחכו לצה"ל מתחת לקרקע בעזה ברצועה מנצלים את הרגיעה עם ישראל כדי לבנות עיר תחתית של מנהרות ותעלות שימתינו לכוחות צה"ל. מישהו אמר לבנוניזציה של השטח? יש בנייה בעזה. לא רואים אותה, אבל היא בתנופה. אנחנו יודעים את זה רק מהביקוש העצום למלט, כי בשטח אי אפשר לראות לאן כל המלט הזה הולך. ברחבי הרצועה אין כמעט אתרים של בנייה לגובה, ואפילו מספר המבנים הנמוכים, שנמצאים בתהליכי בנייה, הוא מועט. לפער הזה יש רק מסקנה אחת: מי שלא בונה לגובה, בונה לעומק. רוב עבודת הבנייה מתבצע בימים אלה באופן הסמוי מן העין, מתחת לאדמה.

http://www.nrg.co.il/online/1/ART1/801/983.html

פשוט מחדל, על הבעיה מסתבר דברו עוד מ2001..
מבט שני - עמוק באדמה - מה עשתה מדינת ישראל עם הבעיה האסטרטגית של מנהרות החמס בין 2006 ל 2013 .



לצפייה במקור באתר YouTube, לחצו כאן.

ומאיפה אתה יודע מה מערכת השיקולים השלמה שעמדה מאחורי דחיית הטיפול במנהרות?

לי לפחות ברור שמדובר בטיפול לא פשוט שכרוך באבידות בחזית ובעורף. אולי חיכו לקליטה של מספיק מערכות כיפת ברזל כדי לאפשר הגנה לעורף תוך כניסה משמעותית לעזה? אולי חיכו לעוד מודיעין כדי להפחית את האבידות?

אל תהיה בטוח שאלה שיושבים בצמתי קבלת ההחלטות פחות חכמים ממך. הם בטוח מודעים ליותר נתונים ממך.

אולי באמת היה מחדל, אבל אולי יש חשיבה מאחורי הדחייה בטיפול במנהרות. אני לא יודע. וגם אתה.

אני לא יודע מספיק, אבל יודע מספיק בשביל לשאול שאלות,
אם הפנימו את משמעות המנהרות, מדוע רק עכשיו מתעוררים לחפש פתרון טכנולוגי ?
מדוע החיילים ברצועה רק עכשיו מפתחים שיטות למיפוי ופיצוץ מנהרות?
האם המפגשים עם מחבלים שהגיעו דרך מנהרות מעידים שהתכוננו ?
האם רואים שינוי בהגנת הקיבוצים בגלל סכנת המנהרות [חוץ מפרוק ההגנה המקומית ?]
....כרגע קיימת בעיה יותר מסוכנת, יש חדירה יומיומית של פלסטינאים מיהודה ושומרון -על פני הקרקע- לתוך ישראל, לחמאסניקים יותר קל להיכנס משם מאשר ממנהרות, אז קל וחומר.....
התייחסות נכונה לבעיות לא קשור רק לחוכמה [תת אלוף אמציה חן : במטכ"ל יושבים אנשים חכמים המבינים בהרבה דברים, אבל לא מבינים בצבא].
כמובן יכול להיות כי משום שהיה לנו דרך לדעת את המועד שהחמאס ישלח מאות לוחמים דרך המנהרות, לכן הצבא העדיף לחכות להם במועד זה... אך אני מעריך שלא כך הוא.

את הפיקוד העליון.
קרא את חתימתי היטב.
ואם "טיפות הדם" המרובות אפילו רק מהמבצע הנוכחי אינן מורות לך שהעסק רקוב.
אז באמת חבל לדבר ולכתוב.

"א. במשך השנים איבד צה"ל את כוח התקיפה שלו, כי כושרו ההגנתי הולך ונחלש, ועליו לעבור רפורמה מקיפה כדי שיוכל להתמודד עם האתגרים שיעמדו בפניו.
ב. למרות הלקחים של ששת הימים, יום הכיפורים ולבנון, שב הצבא וחוזר על השגיאות שנעשו במלחמות קודמות ברמת חומרה הולכת וגוברת, ולכן לא השיג את המטרות הצבאיות שהוטלו עליו, ונגרמו לו אבדות מיותרות.
ג. יותר משעסק צה"ל בחשיבה ובפעולות לתיקון טעויות, השקיע מאמצים וכסף רב בניפוח מפקדות ושירותים על חשבון הכוח הלוחם.
ד. המטה הכללי לוקה בתסמונת "הראש הקטן", מוביל את צה"ל לאובדן הגמישות הצבאית והופך אותו לגוף מסורבל וכבד תנועה.
ה. הדרג המדיני נמנע מלקבל החלטות אסטרטגיות, מלקבוע תפיסת ביטחון שתתמודד עם התמורות שחלו באזור ומלשאת באחריותו למחדלים בניהול הביטחון הלאומי."

המנהרות זה לא מחדל - ידעו, השיגו מודיעין, חיפשו פתרונות- לפעמים ברצינות יותר ולפעמים פחות - ולא רצו להיכנס למלחמה בגלל מנהרות - כמו שלא נכנסים למלחמה בחיזבאללה לצורך טיפול בעשרות אלפי הרקטות שלו - למרות שהוא שקוע עד צוואר בסוריה ואין זמן טוב מזה, מבחינה צבאית, להתקיף.

הבעיה טמונה בהבנת האיום - כאן , כמו בהרבה מקרים מהעבר - האיום ידוע אך הצבא לא מבין את משמעותו עד הסוף ולא נותן מענה יחסית פשוט וזול בזמן על מנת לנטרל את האיום.

הפתרון הזול והסביר מורכב משלשה אלמנטים:

הרחבת מערך התצפיות - במקום מקו הגדר אל עזה - מקו הישובים לכיוון עזה כולל השדות בשטח ישראל - אלו שטחים שצה"ל וחקלאים נעים בו ואפשר לתת פתרונות שיזהו מחבלים מגיחים ממנהרה - פתאום יש אנשים שלא הגיעו משום מקום - זה נעשה באופן חלקי מאוד ומאוחר.

סנסורים אקוסטיים / סיסמים לגילוי חפירה בקווים יחסית קצרים בסמוך לישובים - היכן שאין תנועת רק"מ - לוודא שאין מנהרה שמגיעה לטווח קצר מישוב -.

כוחות בט"ש ממוגנים ומהירים לריתוק המחבלים - אם יש מחבל באמצע שדה שלא מהווה איום על אף אחד - לא חייבים להסתער עם גי'פ .

אם יש פתרונות זולים לזיהוי מנהרות על קו הגבול - נהדר - אך יש לי תחושה שהמדינה עשויה להשקיע מליארדים רבים (מי אמר שאין כסף? - זה רק שאלה של סדרי עדיפות....) בבהקמת "מכשול" תת קרקעי סביב עזה .

הקמת מכשול שיעלה מליארדים זה בניגוד מוחלט לאינטרס הישראלי - האינטרס שלנו הוא שהחמס ישקיע במנהרות - פרויקט מאוד יקר מסובך ודורש זמן - כאשר מול המנהרות ישראל מציבה קו הגנה זול ומודיעין - היחס כלכלי ל התקפה / הגנה רע לחמס ומצויין לישראל.

אם החמס יפסיק לחפור כי ישראל הקימה "קו בר לב " תת קרקעי הוא לא יהפוך לציוני - הוא ישקיע את המשאבים בדבר מה אחר שיחס העלות התקפה / הגנה הרבה יותר טוב עבורו -ופחות טוב לישראל ויש כאלו לא מעט - ואז התוצאה - ישראל השקיעה מליארדים כל מנת למנוע איום א' - אז האויב הסתגל וצמח איום ב' - ששוב לא נהיה מוכנים אליו....

את המליארדים שיחסכו מאי הקמת קו בר לב 2 צריך להשקיע בכוחות החי"ר שריון הנדסה לשפר את יכולתם במתארים א - סימטריים כפי שראינו בצוק איתן - וזה שווה דיון נפרד

ובמידה ותופיע דלקת, גנגרנה, וצורך הקטיעה, תמיד נוכל לציין כי ,המצאותו של הקוץ היתה ידועה,מזמן, וננקטו הצעדים הדרושים.

מעניין אם מישהו יכול לאשש ההנחה כי 'השיגו מודיעין , חיפשו פתרונות' [ואני לא מתכוון למינימום הבלתי מתקבל על הדעת].
האם נעשה הדבר הבסיסי של ניתוח המנהרה שהתגלתה בשטחנו, כיוונה [מה שנותן אינדיקציה על נקודת ההתחלה], הערכה של הכלים והציוד שהיו מעורבים [כשיש הנתונים של מה שמעורב בחפירה יש קצה חוט לזיהוי נקודת ההתחלה],
האם נעשה ניתוח השטח שממול? כל ילד בוגר היה מניח כי חממה הינה נקודה אידאלית להתחלת חפירה, וכשעוקבים אחרי הפעילות בשטח חשוד ,רואים את סוג הפעילות סביב. והמסקנות יכולות להיות נחרצות,
עיקר הטיפול למנהרות הינו הידיעה היכן המסלול והפתחים, בלי להיכנס לנקודה אם היה צריך לשלוח כוח פנימה שיוודא או יפגע במנהרה.

עבור מערכת הביטחון המנהרות היו בעיה מוכרת ובעדיפות נמוכה. הטיפול היה הטיפול הרגיל לבעיה כזו - ניהול ברדקיסטי וללא זכרון ארגוני (מאחר שהאחראים לנושא מתחליפם בקצב גבוה), הוצאת התקציבים הלא גדולים בכיוונים שונים (תמיד יש כמה גורמים עם פתרונות). בסוף מה שמקבלים הוא לא מספיק.
עכשיו הנושא הפך לבעיה בעדיפות גבוהה - ינתנו קשב ניהולי וארגוני וגם תקציבים - ותוך שנה שנתיים גם יהיו פתרונות (אולי לא מושלמים) שיכלו להיות גם לפני חמש או עשר שנים.