שלום,
התגייסתי לפני כארבעה חודשים לקורס שחשבתי בעבר שהוא מתאים לי ואצליח לממש את עצמי בו, כאשר הגעתי לקורס נכנסתי לדיכאון נוראי, הפסקתי לאכול, ויתרתי על מקלחות רק בשביל לדבר עם ההורים, ירדתי המון במשקל והגעתי לתת משקל, ובלילות לא הייתי נרדמת עקב סיוטים ומחשבות.
המפקדות הפנו אותי לקבן שלאחר שתי פגישות החליט שאני אינני מתאימה לתפקיד והעבירו אותי לבסיס אחר כשעתיים וחצי נסיעה מביתי.. אני עדיין נמצאת במצב עגום ועקב המבצע אין כאן קבן שאיתי אוכל לדבר, אני מבינה לגמרי את המצב של המלחמה והכל לוקח זמן אבל אני במצב ממש נוראי אני עם סיוטים כל לילה ואני לא אוכלת וכל היום בוכה ידיד שלי נהרג בלחימה בעזה ואני מרגישה כאילו כל החיים נופלים עליי, לא אכפת לי כבר מכלום, ההורים שלי כבר פנו לקצין העיר ומשתדלים לבוא לבקר אותי בבסיס ולשבת איתי קצת מחוץ לבסיס על מנת שאני לא ישבר לגמרי...
האם יש משהו מעבר לעשות? רק הקבן יכול לעזור לי? אני כבר לא יודעת מה לעשות, אני כבר ארבעה חודשים ככה ואני לא מסוגלת להמשיך יותר עם המועקה הזאת.
המפקדים שלי כל הזמן כועסים עליי כי אני לא מבצעת את התפקיד שלי כי אני לא מצליחה לתפקד (לא ישנה, לא אוכלת) ומרגיש כאילו פשוט הכל נופל עליי.
אם יש מישהו שיודע מה ניתן לעשות או אולי איך להגיע לקבן ומה לדבר איתו מה להגיד לו, אם צריך לערב את ההורים שיתקשרו למפקדים, מה לעשות!!!

אני מציע שקודם כל תנשמי עמוק ותרגעי. הרבה יותר קל להגיד את זה מלעשות את זה, אבל תזכרי שהמצוקה שלך קשה ככל שתהיה, היא נפשית - רגשית, והיא תעבור, והכל יהיה טוב.

השלב הראשון הוא שתיגשי למפקד הישיר שלך, ותסבירי לו את המצב שלך, איך את מרגישה, ואיך זה משפיע על התפקוד שלך. חלק מהאחריות שלו היא לדאוג לך ולשלומך. אם לא תקבלי מענה הולם מהמפקד הישיר שלך, אל תהססי לפנות למפקד שלו, או לנסות למצוא מישהו בוגר ואחראי בשרשרת הפיקוד שלך, או סביבה, שיודע איך להתמודד עם חייל במצוקה.

ברמת העקרון הטיפול ב"חייל במצוקה נפשית" נמצא תחת אחריות גורמי "בריאות הנפש" בצה"ל, אבל גם גורמי רפואה מסוגלים ואמורים לספק מענה לחייל שנמצא במצוקה. כלומר תפני למרפאה/ רופא היחידה שלך.

למיטב זכרוני, יש גם טלפון שאת יכולה לפנות בו ישירות לחר"פ, והם יפנו אותך למרפאה רלוונטית.

שוב, בריאותך, ושלומך, הם תחת אחריות המפקדים שלך, ותחת אחריות גורמי הרפואה שמטפלים בך, אם זה אומר לתת לך ימי ד', ימי ג', או להפנות אותך לקב"ן, או לפסיכיאטר...

לגבי המשמעות של זה, אין לך מה לדאוג, בערך 20%-30% מהחיילים בצה"ל פונים לגורמי בריאות הנפש בשלב כזה או אחר...

ותרגישי טוב.

שלום,
פניתי כבר למפקד הישיר שלי והוא רק כעס עליי ועל זה שאני בוכה כל הזמן ולא אוכלת, הוא אמר לי ״אחכ אני חוטף על זה כל הראש כשאבא שלך מתקשר לקצין העיר״ מנסה לכסות את התחת של עצמו אבל בעיקרון ממש לא מזיז לו שאני לא אוכלת ומסכנת את עצמי (יצאתי מחוץ לבסיס לשבת לבד באישור של הש.ג) הוא כעס עליי שאני מסכנת את עצמי ואחכ הוא יקבל על זה על הראש אם מישהו היה חוטף אותי או משהו כזה..
אמרתי לו שזה הכל נובע מהמצב הנפשי שלי שאני מכניסה את עצמי למצבים כאלה ושלא אכפת לי מעצמי והביטחון שלי..
הבעיה היא שהבסיס הזה הוא מאוד קטן ולכן אין ממש מענה מבחינת רפואה, יש פעם ב.. מסדר רופא ופניתי כבר לחובשת אמרתי לה שאני לא אוכלת ואני רוצה קבן וגם היא אמרה שכרגע אין ממש מה לעשות.

איפה יש את המספר הזה של החרפ שאפשר לפנות אליו? ואם זה לא יגרום לבעיות שכאילו עקפתי את המפקדים שלי...?

כרגע כולם מתייחסים אליי כ״היי הנה עוד חיילת בכיינית״ ואני מפחדת שהקבן לא יקח אותי ברצינות ושאני באמת במצוקה כי כל חייל שני בצהל מנסה לעבוד על הקבן ולצאת מצהל (אני לא רוצה לצאת מצהל אני רק רוצה פתרון לבעיה שלי כי אני כבר לא יודעת איך לפתור אותה)
אני כל הזמן לוקחת כדורי שינה וכדורי הרגעה ואני לא רוצה לחיות את החיים שלי תחת כדורים...

תראי, קודם כל למפקד שלך יש מפקד משלו, וגם לו בתורו יש מפקד. אם אתה מרגישה שמתעלמים ממך, וככה זה נשמע, תפני אליהם. חייב להיות איפשהו בסביבתך אדם בוגר ואחראי שיוכל לעזור לך.

דבר שני, אין דבר כזה "מסדר חולים פעם ב...". מרגע שביקשת להיבדק ע"י רופא חייבים לאפשר לך את זה בתוך 24 שעות. למיטב זכרוני חובש, בתאום עם רופא, יכול לדחות את זה ל48 או 72. אם מה שמעניין את המפקדים שלך זה כסת"ח אז לא לאפשר לך לראות רופא בהתאם לפקודות מטכ"ל זאת טעות קטסטרופלית...

אין דבר כזה: "אין מה לעשות". יש גורמי רפואה שאחראים עלייך, ולהם יש את כל חר"פ בשביל למצוא פתרון, ויש מגוון שלם של פתרונות, מלשלוח אותך הביתה לגימלים, דרך למצוא לך קב"ן או פסיכיאטר במרפאה צבאית איפשהו, ועד להפנות אותך לטיפול אזרחי.

אם המפקדים שלך מתקשים הם יכולים להתקשר לפה בשביל למצוא פתרון (וגם את בעצמך):
http://www.refua.atal.idf.il/1256-he/Refuah.aspx

אם המפקדים שלך מתרשלים בטיפול בך, את וההורים שלך יכולים לפנות לפה:
http://www.aka.idf.il/main/kapatz/
ולפה:
http://www.nakhal.idf.il/894-he/Nakhal.aspx

שוב, ברמת העקרון המפקד הישיר שלך אמור לעזור לך, והוא הכתובת הכי טובה. אם זה לא קורה, תפני למפקדים שלו, הם אחראים עלייך לא פחות, וכנראה הרבה יותר מנוסים בעניינים כאלה. אם המפקדים שלך נכשלים בלספק לך מענה, תפני לקצין פניות הציבור, הם אמורים גם לתת מענה מיידי במקרה של מצוקה נפשית, ולנציב קבילות החיילים, שיסביר למפקדים שלך את המשמעות של אחריות כלפי פקודים.

-----

יש לי שאלה, כמה זמן עבר מאז שדרשת לראות קב"ן, ואיך טיפלו בך עד עכשיו?

הקטע הוא שהם אומרים שלוקח זמן בגלל כל המלחמה ושכל הקבנים כרגע עסוקים בטיפול בנפגעי חרדה והלוחמים ובגלל זה מתעקבת הגעה של קבנית לבסיס הקטן שלנו...
כנל גם לגבי הרופא הם אומרים שכרגע אין רופא כי כולם בשטח, באמת אני מנסה לעשות את המאמצים ולמשוך שפתיים לעכשיו כי המצב הבטחוני לא טוב אבל אני פשוט במצוקה.
אני כל הזמן בפחדים בהיסטריה ובלחצים אני כבר משתגעת מעצמי..
עבר מאז שבוע וחצי וכרגע גם אין תור באופק כי אומרים שיש לחץ על קבנים.
אני לא יודעת מה לעשות אני לא רוצה לעשות בעיות ולא לעשות את העבודה אבל אני פשוט לא מסוגלת אני לא מתפקדת אני הכל היום סגורה בחדר פשוט, ביקשתי לצאת לאפטר על מנת שאני אוכל לישון סוףסוף חילה אחד שקט בלי סיוטים והתהפכויות והם לא הסכימו.. כרגע אני פשוט סגורה בחדר כל היום ואפחד לא ממש בודק איפה אני או מה אני עושה

מה שאמרו לך זה פשוט שטויות. ויותר חמור מזה זאת חוסר אחריות.

חסר אולי קבנים איפה שאת נמצאת, אבל יש קבנים ופסיכיאטרים במקומות אחרים בצבא, בתל השומר או בצריפין, ואם לא בצבא אז באזרחות. חוץ מזה, זה לא הגיוני למנוע מחייל טיפול רפואי במשך שבוע, וזה בדיוק מה שהמפקדים שלך עושים, מונעים ממך טיפול רפואי.

זה גם לא עניין של "לעשות בעיות" אלא לקבל טיפול רפואי מינימאלי.

שוב, אין לי מה להגיד לך מעבר לזה שתמצאי מפקד בכיר שאחראי עלייך, רמ"ד, מ"פ, מב"ס, רע"ן, אפילו מפקד יחדה, תבקשי לדבר איתו ותסבירי את המצב שלך. זה לגיטימי לחלוטין, וזאת זכותך המלאה לפנות לכל אחד בשרשרת הפיקוד שלך.

אם לא עוזרים לך, תפני את ההורים שלך לשני הלינקים האחרונים בהודעה הקודמת.

ושוב, חשוב שתזכרי שהמצוקה שלך, גם אם היא קשה ואמיתית, היא נפשית מיסודה, והיא תעבור, והכל ירגע...

ואת יכולה גם לנסות להתקשר לכאן:
http://www.eran.org.il/?CategoryID=194&ArticleID=173

שלום
כרגע המפקדים עקב מצבי וזה שאני לא מתפקדת החליטו לספח אותי למז״י בחזרה (הגעתי ממז״י לאחר שהוציאו אותי מהקורס) כשהגעתי למזי בפעם הקודמת ביקשתי מהם יומיות ושאני לא מסתדרת ואני נכנסת לדיכאון והם אמרו אין מה לעשות את מתאימה ליחידה סגורה אז עכשיו סופחתי שוב פעם למזי ועדיין לא ראיתי קבן ככה שהם שוב יגידו לי שאני מתאימה ליחידה סגורה ופשוט ישימו אותי בבסיס שונה...
התקשרתי לברהן תל השומר על מנת לקבל קבן לפני שאני מגיעה למזי ואולי הוא יוכל לעזור לי והם אמרו לי שמכיוון שאני לא תחת יחידה אז הם לא יכולים לקבל אותי, אני פשוט כבר לא יודעת מה לעשות כאילו אני יגיע למזי ושוב אותו סיפור?! שוב אותו דיכאון?! שוב אני יצטרך לבכות למפקדים שלי בבסיס החדש שיבינו שאני פשוט לא מסוגלת?
אני פשוט כבר לא יודעת מה לעשות אני רק רוצה לצאת מהמצב שלי ושום דבר לא נראה כאילו הוא מסתדר, הכל רק נשבר.

נסי לפנות טלפונית למספר המוזכר כאן
http://www.refua.atal.idf.il/1252-he/Refuah.aspx

כמו כן כדאי לעיין בזה
http://www.aka.idf.il/rights/asp/in...704&docId=22726

It's Never Lupus

מישהווו עזרה????

ענו לך דברים נכונים, תפני למי שצריך, תערבי את ההורים שלך במידה והצבא לא מספק טיפול הולם ונותן לך לפגוש קב"ן אחרי כל התקופה הזאת.