לוגו אתר Fresh          
 
 
  אפשרות תפריט  ראשי     אפשרות תפריט  צ'אט     אפשרות תפריט  מבזקים     אפשרות תפריט  צור קשר     חץ שמאלה ●●● ברוכים הבאים אל פורום צבא וביטחון ●●● לפני הכתיבה בפורום חובה לקרוא את דבר המנהל ●●● עקבו אחרינו! ●●● חץ ימינה  

לך אחורה   לובי הפורומים > חיילים, צבא וביטחון > צבא ובטחון
שמור לעצמך קישור לדף זה באתרי שמירת קישורים חברתיים
תגובה
 
כלי אשכול חפש באשכול זה



  #1  
ישן 24-08-2014, 19:55
  שמגר שמגר אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 01.01.12
הודעות: 216
"מנצחות את צה"ל": גיוס נשים, הכרעה יחידה של צה"ל

פורסם ביום ו' האחרון במוסף "אתנחתא" של העיתון "בשבע". (אבל מה זה בעצם משנה )

המקור:

http://www.inn.co.il/News/News.aspx/282366

מנצחות את צה"ל


[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.inn.co.il/static/pictures/514/514704.jpg]


ארגונים פמיניסטיים רדיקליים, ברובם גם ארגוני שמאל קיצוני, מובילים אג'נדה של הטמעת לוחמות ביחידות קרביות – ואת המחיר משלם צה"ל

רז שגיא נולד בקיבוץ השומר הצעיר ניר יצחק, על גבול רצועת עזה, בין חבל שלום לחבל אשכול. בגיל שש עברו בני המשפחה לתל אביב ומשם למצפה רמון.


[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://194.90.203.113/download/pictures/%D7%90%D7%9C%D7%9E%20%D7%90%D7%9C%D7%95%D7%A3%20%D7%9E%D7%A9%D7%A0%D7%94%20%D7%91%D7%9E%D7%99%D7%9C%D7%95%D7%90%D7%99%D7%9D%20%D7%A8%D7%96%20%D7%A9%D7%92%D7%99%D7%90%20%D7%9B%D7%95%D7%AA%D7%91%20%D7%A1%D7%A4%D7%A8%20%D7%A0%D7%A9%D7%99%D7%9D%20%D7%A7%D7%A8%D7%91%D7%99%20%D7%A6%D7%94%D7%9C%20%D7%91%D7%A8%D7%99%D7%90%D7%95%D7%AA%20-%20480%20%D7%90%D7%9C%D7%95%D7%A0%D7%99%20%D7%9E%D7%95%D7%A8.jpg]


הוא החליט ללמוד דווקא בפנימייה בעכו, שם עברו עליו שנות הנעורים. עם גיוסו לצה"ל ניסה שגיא להגיע לשייטת, אך נכשל והצטרף לגדוד מורן. הגדוד צורף עד מהרה לחיל התותחנים, דבר שהיה למטה מכבודו של שגיא הצעיר, והוא החליט לעזוב את הגדוד. לאחר קורס מ"כים הגיע שגיא לחטיבת גבעתי, לגדוד צבר, שם עשה את חלק הארי של מסלול השירות הקרבי שלו, מסמל סיור ועד סמג"ד. שגיא המשיך כמ"פ בפלס"ר גבעתי, נשלח לפו"ם וביצע עוד כמה תפקידים, ביניהם מג"ד של גדוד יחמ"מ (יחידת מודיעין מטרות), עד שהשתחרר מצה"ל בשנת תשס"ו בדרגת אלוף משנה.

מנרמלים את המסלול

הנושא של שירות בנות בתפקידי לחימה התחיל להעסיק את שגיא כבר בשנת תשס"א, כשהיה עדיין קצין בשירות פעיל עם דרגות על הכתפיים. "לא יכולתי לזקוף ראש כי הייתי קצין במדים, וככזה אתה לא יכול להגיד כל מה שאתה רוצה ולא לכתוב כל מה שאתה רוצה. זוהי פחות או יותר התקופה שבה שירות בנות בתפקידים קרביים התחיל לצבור תאוצה, עם כניסתן של בנות לשירות בתותחנים ובמקומות נוספים".

אבל הסיפור מתחיל קצת קודם לכן. "בשנת 1996, בעקבות בג"ץ אליס מילר, התחילו בנות להשתלב בקורס טיס, למרות שרק בשנת 2001 סיימה הבת הראשונה את הקורס. בשנת 99' התחילו בחיל האוויר להכניס בנות למערך הנ"מ. היו עם זה המון בעיות. באחד המחזורים 50 אחוזים מהבנות היו מושבתות עקב בעיות פיזיולוגיות. מפקד חיל האוויר הפסיק את הטירונות ופיזר את הבנות בכלל צה"ל. תחשוב על המשמעות, מחזור שלם שחסר בנ"מ. מפקד החיל פנה לצה"ל הגדול וביקש השלמה של בנים וכך סיימו את המחזור הזה".

"בשלב הזה", מציין שגיא, "הפנימו בצבא את הפער הפיזיולוגי, והמענה ניתן בצורה של הקלות לבנות, תוך שימוש במילה המכובסת 'התאמות' שמקוממת אותי נורא. במילים אחרות, משמעות הצעד הזה היא שיש רף, ויש תנאים ויש מדדים, אבל לבנות אנחנו 'נִרמַלנו' את המסלול והן יעשו דברים אחרים. הן ייבחנו על תוצאות אחרות, ילכו פחות, יישאו על גבן פחות, יתאמצו פחות ולמרות זאת אנחנו נסמיך אותן כלוחמות".

באותו זמן גילה שגיא שהוא לא היחיד שמתעניין בנושא שירות נשים כלוחמות ומודאג מהמשמעויות שעלולות להיות לכך. פרופ' עזר גת, ראש החוג למדע המדינה באוניברסיטת תל אביב ואחד מבכירי חוקרי ההיסטוריה הצבאית במדינת ישראל, פרסם בכתב העת הצבאי 'מערכות' מאמר שאותו מגדיר שגיא "מאוזן מאוד". גת ציין במאמרו כי הלחץ לשלב נשים בכל התחומים יגבר, נשים אכן תשולבנה במערכים רבים ואפילו במה שהוא הגדיר "תפקידי לחימה שוליים". אולם בסופו של דבר הפיזיולוגיה תנצח ונשים לא תוכלנה להשתלב כלוחמות בכל המערכים.

המאמר עצמו חשוב פחות, מה שהיה מעניין מאוד הוא התגובות שגרר. "קצינה בצה"ל, אז בדרגת סא"ל, פרסמה בגיליון העוקב מאמר תגובה ובו תקפה את פרופ' גת במילים חריפות מאוד", מספר שגיא. "הקצינה האשימה את פרופ' גת בשוביניזם, למרות שהמאמר שפרסם היה רחוק מכך, וכמעט לא עסקה בתגובה אקדמית עניינית לטענות שהעלה פרופ' גת. אותה קצינה הייתה בתקופה ההיא בעלת תואר ראשון, וזה היה קצת מוזר שבעלת תואר ראשון, גם אם היא סא"ל בצבא, מרשה לעצמה להשתלח כך בראש חוג באוניברסיטה בהתקפה מכוערת כל כך. המאמר הזה גרם לי להידלק ולהבין שיש כאן תופעה גדולה הרבה יותר. ההתקפה על פרופ' גת עוררה אותי לבדוק את הנושא".

שגיא החל להתעניין במה שקורה בעולם בתחום של שילוב נשים בתפקידים קרביים, וגילה לטענתו מאמץ עקבי בישראל להעלים מאמרים ומחקרים שאינם תומכים בגישה זו. "מישהו טורח שהמחקרים הללו לא יגיעו לידיעת קציני צה"ל. מחקר שנערך בצבא הבריטי בעקבות ניסיונות מעין אלו והתפרסם בשנת 2002 מסתכם במסקנה שתרומתן של הנשים לצבא בריטניה היא עצומה. אולם בשל הצורך בשמירה על כשירותן של היחידות והצורך בשמירה על לכידותן של היחידות, לא תשולבנה נשים ביחידות הקרקעיות הלוחמות, לא בהנדסה, לא בתותחנים, לא בשריון, לא בחי"ר וכמובן שלא ביחידות מיוחדות. המאמר הזה תורגם לעברית על ידי מערך היוהל"ן, אך מאחר שמסקנותיו לא תאמו את האג'נדה של המערך, הוא נגנז. עבדך הנאמן גילה את המסמך אצלן עוד כשהייתי בצבא, לפני השחרור. שמתי את ידי על המאמר הזה וגנבתי אותו מצה"ל, והוא פורסם בספר שלי כמעט במלואו".

"ההתקפות רק חיזקו אותי"

בשנת תשס"ה כתב שגיא ב'מערכות' מאמר בנושא זה. ההתקפות לא איחרו לבוא. "המאמר שלי זכה לעדנה במידה רבה בגלל המתקפות עליי. אבל מאז הנשים למדו, והן כבר לא תוקפות את מה שאני כותב כי הן מבינות שזה מחזק אותי. זה מאוד עצוב בעיניי, אני הייתי שמח שיתקפו אותי".

לאחר שנה פרש שגיא מצה"ל והקים את 'הפורום לחוסן צה"ל'. "בערב הראשון היו שמונה אנשים, שתי נשים ושישה גברים, כולם קצינות וקצינים במילואים, רק שניים מהם דתיים". שגיא, יחד עם חברי הפורום, התחילו בביצוע עבודה מקיפה של תרגום ספרות מקצועית מהעולם בנושאים הללו. קצינה נוספת במילואים שסייעה להם ביצעה תחקירים ושיחות עם בנות ששירתו בשירות קרבי. כולם מתעקשים לשמור על עילום שמם, עקב חשש ממתקפות אישיות.

בשלב זה הבין שגיא שזה הפרויקט שלו, ומיד לאחר צאת ספרו הראשון, 'להיות מג"ד', שזכה בפרס מולדובן של אוניברסיטת אריאל, הוא עבר לעסוק בעיקר בחיבור ספרו השני, 'נלחמות בצה"ל', שראה אור בימים אלה. "מינואר 2013, זמן קצר לפני שהספר הקודם יצא לאור, לקחתי את החומרים, שחלק גדול מהם נאספו ותורגמו על ידי חברי הפורום, ריכזתי אותם יחד עם הראיונות עם הקצינות במילואים, וזה בעצם הספר שיצא עכשיו לאור".

השורה התחתונה של המחקר שערכו שגיא וחבריו, שהפך כעת לספרו של שגיא, היא קשה ומדאיגה. "תפיסות של קידום מגדר, שמאחוריהן תפיסות שמאל רדיקלי, עשו לצה"ל מה שעשה הקומוניזם לרוסיה, וחלק גדול מהנזקים הם בלתי הפיכים. מערכים שלמים נגועים בדבר הזה ומשוכנעים שזה הדבר הכי חשוב. זה חמור מאין כמותו. ראיינתי מג"דים שאמרו לי: 'אם הייתי יכול הייתי מעיף מכאן את כל הבנות, אבל אני לא יכול. יש לי מכסה שאני חייב להסמיך וזאת המכסה שתוסמך, לא משנה מה הן עברו ובעיקר מה הן לא עברו. לא משנה אם הן עברו בוחן מסלול או לא, כמה הן הלכו במסעות - הן יוסמכו'. אלו דברים הזויים".

שגיא מתוסכל בעיקר מכך שכל ניסיון לשאול שאלות ולהעלות תהיות על הצלחת שילוב הנשים ביחידות הלוחמות נתקל בחומה של השתקה ובטענות שהשילוב מתבצע באופן מוצלח ביותר. "אין לנו עוד צבא לשחק איתו משחקים, ואף אחד לא עוצר את הניסוי הזה, שאפילו בצבאות כמו צבא ארה"ב וצבא בריטניה, שהאויבים שלהם לא יושבים על גבולותיהם, לא עושים. אין אישה אחת ביחידות הלוחמות של צבא ארה"ב, לא במרינס, לא בארמי, ולא באף יחידה אחרת, וזה בצבא של מדינה שאוקיינוס מפריד בינה ובין האויב המשמעותי הקרוב ביותר שלה".

מהפכה מתחת לאף של צה"ל

לטענת שגיא, את האג'נדה החדירה לשורות צה"ל קבוצה של פעילות ארגונים פמיניסטיים רדיקליים, שפעלו בחסותה של יועצת הרמטכ"ל לענייני נשים (יוהל"ן) במשך תקופה ארוכה, עד ששאילתות שהופנו לצה"ל הביאו לסיום ההתקשרות איתן. מדובר בפעילות שמחזיקות לדברי שגיא בנוסף לדעות פמיניסטיות רדיקליות גם בדעות שמאל קיצוני. חלקן אף היו חתומות על קריאות לסרבנות והן פעילות בארגונים בעלי אופי פוליטי מובהק. שגיא מספר בהקשר זה את סיפורו של אתר האינטרנט של היוהל"ן. "בינואר 2013 פניתי בשאילתא לצבא בנושא אתר יוהל"ן וזהותן הפוליטית של כותבות המאמרים בו. מאז ועד היום מי שינסה להיכנס לאתר יקבל הודעה בזו הלשון: 'גולשים יקרים, עקב עבודות תחזוקה האתר אינו פעיל זמנית. עמכם הסליחה'".

שגיא מעיר בציניות כי "השיפוצים שם מאוד ארוכים, עוד לא סיימו כנראה את יציקת הבטון. אני לא האקר, לא הפלתי את האתר באמצעים טכנולוגיים. הפלתי אותו כי שאלתי את האנשים הנכונים איך נותנים לחבורת הנשים הזו פתחון פה באתר רשמי של צה"ל. קצינות צבא במדים הגיעו לכנסים של החבורה הזו, חוקרות מגדר ופעילות פמיניסטיות רדיקליות הרצו בצה"ל עד שהדבר הופסק, בין היתר בעקבות פנייה שלנו. אבל השאלה שצריך לשאול היא איך קרה שהן היו שם, מתחת לאפה של הקצונה הבכירה של צה"ל. יועצת הרמטכ"ל לענייני נשים אמרה בריאיון לעמוס הראל בעיתון 'הארץ' בשנת 2009: 'מתחת לאפו של המטה הכללי עשינו מהפכה'. הן מבינות שזו מהפכה והן מבינות שאף אחד לא היה מאשר אותה, אז הן עשו את זה מתחת לאפו של הבוס שלהן".

את המחיר של המגמה הזו משלמות לדבריו היחידות הלוחמות. "קח כדוגמה את קצין תותחנים ראשי לשעבר, תא"ל דני כסיף, שנכנס למהלך הזה של שילוב נשים מתוך כוונה אמיתית לשלב אותן במגוון תפקידי הלחימה. אם אתה קורא את הריאיון שהוא נתן ל'במחנה' בתחילת המהלך, אתה רואה שהוא התכוון לזה באמת ובתמים. אחרי שנה וחצי הוא נאלץ לקפל את הזנב ואמר 'בחנו, זה לא מתאים'. ואז העבירו את הבנות למקום שבשגרה צריך פחות מאמץ, MLRS, שם יש מנוף שטוען את התחמושת. פיזיולוגית הבנות מתקשות לעמוד במעמסה הזו. אתה רואה את התופעה הזו גם אצל בנות בתפקידי הדרכה כמו מדריכות חי"ר ומדריכות תותחנים, בנות שמשרתות כנהגות האמרים ועוד. יש אצלן כמות גדולה מאוד של פריצות דיסק בגב, תופעה ששיעורה זניח אצל גברים. שברי ההליכה אצל בנות נגרמים גם מעמידה במקום, בניגוד לבנים שאצלם זה נגרם רק מהליכה, ריצה וכדומה. הפיזיולוגיה של בנים ובנות שונה, והיא לא תשתנה גם אם נצעק מאוד חזק. תהליכי שינוי ביולוגיים לא מתרחשים לא במאה שנה וגם לא באלף שנה".

בעיה נוספת שמעלה שגיא בספר היא ההשלכה של שירות עם בנות על לכידות היחידות הלוחמות. שגיא מדגיש כי הבעיה מתעוררת משום שגם לדעתן של הפמיניסטיות הרדיקליות ביותר אי אפשר לבנות את היחידות הלוחמות רק על בנות. "לכידות זה הדבק שעושה מחבורה של אנשים יחידה צבאית. כדי ליצור אותה, צריכה חבורה של גברים להתאמן ביחד ולעבור מסלול משותף שבסופו נוצרת הלכידות הזו. כאשר אתה מכניס אישה אחת לתוך מחלקה או צוות, הדבק הזה נמס. וזה לא בגללה, זה בגללנו הגברים. היא לא אשמה. אנחנו הגברים מגיבים אליה. לאחד היא מגיבה בצורה מסוימת, השני מסתכל עליו ומקנא, והשלישי מסתכל על ההוא שמקנא. יש כמובן גם את נושא המשיכה המינית שאי אפשר להתעלם ממנו, במיוחד כשאנחנו מדברים על גיל 18‑21. זה גם גורם להסחת דעת. במקום שהיחידה תתעסק בדבר אחד בלבד, עצוב ככל שיהיה כי מלחמה היא דבר מכוער אבל אין בלתה, עכשיו מתחילים להתעסק בדברים אחרים. צריך להדגיש שמי שכביכול לא בסדר בהקשרים הללו הם הבנים, אבל יש בעיה, אי אפשר להוציא את כל הבנים מהצבא. ומי שיגיד לי 'אז שיתמודדו' לא מבין מה זה צבא".

שגיא מדגיש כי הוא לא מדבר על החשש מקיום יחסים פיזיים בין חיילים, אלא על משהו רגשי שהוא הרבה יותר מורכב מצד אחד וחמקמק מצד שני. "תנסה לדמיין מציאות של זוג בתוך מחלקת חי"ר. פתאום יש תשדורת לכל המחלקה שהזוג הזה מצא זה בזרועות זו את כל מה שהעולם יכול ומסוגל לספק, וכל היתר הם ברמה פחותה. זה דבר נכון? זה דבר מלכד? אני ממש חולק על זה. לא רק אני חולק על זה, חולקים על זה גם המומחים הגרמנים ששילבו נשים בצבא שלהם ושכחו לקרוא את המחקרים שהם עצמם עשו במלחמת העולם השנייה".

קצינות עם נושאי כלים

הבעיה השלישית, קריטית לא פחות, היא בעיית הרמה המבצעית. "לכל יחידה נקבע רף. הרף הזה מגדיר מהי הכשירות הנדרשת ליחידה. לא יכול להיות שתהיה כשירות אחת לנשים וכשירות שנייה לגברים. מה הבעיה? שהנשים לא מגיעות לכשירות של הגברים, אז עושים להן התאמה. מגדירים שהן ירוצו פחות מהר, אבל למרות זאת נסמיך אותן או נשים להן ספסל לפני הקיר וככה הן יעברו אותו. הבעיה היא שכשהן יהיו בבית פלשתיני ויצטרכו להיכנס אליו או להיחלץ ממנו הן לא יצליחו, ובכל זאת מעבירים אותן.

"בבוחן כניסה בבה"ד 1 בנות עושות ניווט של 6 ק"מ עם שלושה נ"צ, ובנים עושים ניווט כמעט כפול באורכו עם חמישה נ"צ, ובסוף מנרמלים את הציון. מה שקורה בפועל הוא שבנות פחות טובות נכנסות לבה"ד 1 ויסיימו את הקורס. גם הציונים שהן מקבלות לאורך הקורס בכושר גופני הם יותר נמוכים ומנרמלים אותם. התוצאה היא שכשמגיעים לסוף הקורס ומג"ד חי"ר מחפש קצין קשר, הוא לא יודע מה הצוערים עשו בקורס. הוא מגלה שיש בת עם ציון 87 ובן עם 84. הוא לא יודע שהפער בנקודות הוא לא אמיתי כי היא נבחנה על מאמץ אחר. היא עשתה בוחן מסלול עם מחסנית אחת ומימייה אחת, והוא עשה בוחן מסלול עם שתי מימיות וחמש מחסניות. היא נמדדה על זמן אחד והוא על זמן אחר, כך שהציונים של שניהם לא בני השוואה. את כל זה המג"ד לא רואה. הוא רואה רק מספר והוא כמובן לוקח את הקצינה. אבל כשהיא מגיעה לגדוד מתברר שהיא לא מסוגלת לסחוב את מכשיר הקשר, ואז מצמידים לה חייל שיסחב את מכשיר הקשר. אנחנו צבא מאוד יעיל, שמצמיד לקצינות נושאי כלים, כמו בצבא המצרי, והכול בשם השוויון".

הבעיות לא נגמרות ביחידות. גם הבנות עצמן סוחבות את נזקי השירות הקרבי עוד שנים ארוכות אחרי השחרור. שגיא מזכיר בספר את נתוני התביעות שמגישות חיילות משוחררות בעקבות פגיעות פיזיולוגיות שנגרמו להן במהלך השירות. מהנתונים עולה כי שיעור התביעות שמגישות בנות הוא פי שלושה עד פי חמישה משיעורן ביחידות הלוחמות, וזאת למרות ההתאמות שהן מקבלות. "הן מסיימות את השירות ותובעות את צה"ל על הנזקים, ובצדק גמור. הנזקים נגרמו להן כאשר הן היו תחת אחריותו של צה"ל. מי שבסוף משלם את המחיר הן אותן בנות וגם תקציב הביטחון. בזמנים שבהם בוחנים כל שקל בתקציב הביטחון, זה לא סביר להוציא סכומים כל כך גדולים על פגיעות של בנות כתוצאה משיבוץ שלא מתאים ליכולות שלהן".

חיזוק מפתיע קיבל שגיא ממש לאחרונה, במאמר שפרסמה אל"מ טליה לנקרי בגיליון 'מערכות' האחרון. במאמרה מתעמתת לנקרי עם כמה מהתפיסות הרווחות בקרב מי שדוגלות בשוויון ובשילוב נשים בדרג המסתער, ומזכירה כי מטרתו העיקרית של צה"ל איננה חברתית, אלא הגנה על המדינה. לנקרי מציינת כי למרות מאמצי השיווק שנוקט צה"ל הבנות אינן מסתערות על היחידות הלוחמות, ומטילה ספק רב בטענה ששיווק איכותי יותר יגדיל את המספרים. היא אף מציינת כי השיעור הזעום של חיילות קרביות במילואים מעיד על חוסר הבנה של הבנות שכן מוכנות לשרת כלוחמות, מה הן באמת דרישות התפקיד.

לאורך הריאיון שגיא מדגיש פעם אחר פעם כי הוא איננו מתנגד לשירות נשים בתפקידי מפתח, בתנאי שהן אינן חלק מהיחידות הלוחמות. "אני לא נגד שירות נשים, כל אחד צריך לשרת במקום שמתאים לו. גם הבן שלי שמתגייס לצבא איננו קרבי, כי הפרופיל שלו איננו מאפשר זאת". שגיא מודה כי הקואליציה שנוצרה לו עם גורמים דתיים איננה נוחה או טבעית לו, ואולי אפילו פוגעת במאמציו ליצור הד ציבורי לטענותיו. אולם לדבריו, "אני אשתף פעולה עם כל מי שמוכן להילחם במגמות המסוכנות הללו".


אותי הטריד יותר מכל המשפט ברישא: " כשהיה עדיין קצין בשירות פעיל עם דרגות על הכתפיים. "לא יכולתי לזקוף ראש כי הייתי קצין במדים, וככזה אתה לא יכול להגיד כל מה שאתה רוצה ולא לכתוב כל מה שאתה רוצה"
אם כך פועלת ההנהגה הצבאית שביקורת שיש בה מן התועלת ישנו חשש להביעה מצבנו חמור מאד !!!!
אבל האמת זה לא חדש חכמים ובכירים ממני טוענים זאת כבר שנים (עיין ערך למשל: סא"ל עמנואל וולד ז"ל)
וזה הבסיס לרקבון ולכישלון המצוי במערכת הצבאית ולצערנו הריקבון הזה פוגע בסופו של דבר בלוחמי "קו הדם".
מזלנו שבחיל האוויר המצב בתחום הזה הרבה יותר טוב
אבל איך אמר רפול: חיל האוויר זה לא צה"ל, זה חיל זר, אבל ידידותי"

_____________________________________
"א. במשך השנים איבד צה"ל את כוח התקיפה שלו, כי כושרו ההגנתי הולך ונחלש, ועליו לעבור רפורמה מקיפה כדי שיוכל להתמודד עם האתגרים שיעמדו בפניו.
ב. למרות הלקחים של ששת הימים, יום הכיפורים ולבנון, שב הצבא וחוזר על השגיאות שנעשו במלחמות קודמות ברמת חומרה הולכת וגוברת, ולכן לא השיג את המטרות הצבאיות שהוטלו עליו, ונגרמו לו אבדות מיותרות.
ג. יותר משעסק צה"ל בחשיבה ובפעולות לתיקון טעויות, השקיע מאמצים וכסף רב בניפוח מפקדות ושירותים על חשבון הכוח הלוחם.
ד. המטה הכללי לוקה בתסמונת "הראש הקטן", מוביל את צה"ל לאובדן הגמישות הצבאית והופך אותו לגוף מסורבל וכבד תנועה.
ה. הדרג המדיני נמנע מלקבל החלטות אסטרטגיות, מלקבוע תפיסת ביטחון שתתמודד עם התמורות שחלו באזור ומלשאת באחריותו למחדלים בניהול הביטחון הלאומי."


נערך לאחרונה ע"י שמגר בתאריך 24-08-2014 בשעה 20:10.
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #2  
ישן 24-08-2014, 22:05
צלמית המשתמש של שבריר שניה
  שבריר שניה שבריר שניה אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 28.06.10
הודעות: 462
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי שמגר שמתחילה ב ""מנצחות את צה"ל": גיוס נשים, הכרעה יחידה של צה"ל"

עצוב
_____________________________________
"Watch your thoughts, for they become words.
Watch your words, for they become actions.
Watch your actions, for they become habits.
Watch your habits, for they become your character.
And watch your character, for it becomes your destiny.
What we think, we become."
מרגרט ת'אצ'ר

כל האמור בפוסט לעיל הינו הבעת דעה בלבד ואין לייחס לדברים משמעות אחרת.

אנא הקפידו על ביטחון מידע והימנעו מכתיבת פוסטים המכילים מידע האסור בפרסום.

בשום אופן אין לראות בפוסט הכתוב לעיל בקשה, המלצה, השראה או עידוד לפרסום מידע האסור בפרסום ו/או לביצוע עבירה על חוקי המדינה, על הנחיות רשות שלטונית או רשות ממונה, על הנחיות גוף ציבורי או פרטי, על הנחיות המייצגים גופים אלה כאמור או על הוראת כל דין.

תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #3  
ישן 25-08-2014, 00:33
  vitaman vitaman אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 03.01.09
הודעות: 1,527
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי שמגר שמתחילה ב ""מנצחות את צה"ל": גיוס נשים, הכרעה יחידה של צה"ל"

עצוב. הכל נכון וידוע וכבר נדרש בפורום.

המבחן הוא פשוט; אם אני/חבר בצוות נופל פצוע, האם בת הצוות תוכל לקחת אותנו, כולל ציוד בסחיבת פצוע למחסה? הרי בסוף החברות בצוות קובעת. מבחינתי כל אחד בצוות שלא עומד בזה לא צריך להיות שם.

מניסיון אישי, שיחה חופשית שערכתי בנושא עם שופטת אזרחית בערכאה לא נמוכה הראה לי למה אף גבר במדים לא יתמודד מול מערכת המשפט; התעלמות מאסמכתאות ונתונים, טענות שהכל מפוברק כי נשלט על ידי גברים וכמובן לבסוף, ש"אני שוביניסט". לשאלה למה בספורט אין קיום של "ערך השיוויון" ויש קבוצות נפרדות לכבוד השופטת לא היתה תשובה. אבל בכשירות הצבא מותר לשחק.

אנחנו מזמן הפכנו את צה"ל למעין תנועת נוער. כולם באים לפתח את עצמם והטירונות נראית כמו מחנה קיץ בצופים עם מדריכים והפעלות במקום מפקדים והכשרת לוחמים. כשזה כך, אפשר לפעול בניגוד למטרות והגדרות הצבא, לפגוע בכשירות הכללית ולשחק במשחקי חברה במקום בעיקר.

כל זה לא אומר שהיכן שאפשר ובעמידה ביעדים מקצועיים נטו, כן יתבצע שילוב נכון של נשים כדי שהמערכת תמקסם את תרומתן ( לא רק בהדפסת עבודות וקפה למפקד)
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #4  
ישן 25-08-2014, 15:24
  edge540 edge540 אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 01.03.07
הודעות: 150
בשם סדר היום האישי של קיצוניות
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי שמגר שמתחילה ב ""מנצחות את צה"ל": גיוס נשים, הכרעה יחידה של צה"ל"

באמת השפיעו על הצבא, ע"י התעלמות מעובדות והגיון בריא.
על הדרך פגעו ברמת החיילות הכללית של צה"ל וכמובן בתקציב (המבוזבז על שטויות גם כך - בשביל מה
להוסיף שטויות נוספות??)

רגע! מוכר לי הדיון הזה...מממ...

איפה הפמנסטיות של הפורום?!
קדימה להתנגח בכתבה, ולהוכיח כי הכל שקר שובניסטי!

אמיל! קדימה! בתור הפמניסט הראשי של הפורום!
ספר לכולם שהם מקשקשים ושהקצין הנכבד (או שלא תלוי בדעה) לא מבין על מה הוא מדבר!

רק לפני שבועיים שלוש התנגחת בי (ממרום שנותייך חחחח כאילו שאני טינאג'ר חחחח)
ואמרת שאני קשקשן כמו שאתה אומר לכל אחד שלא נראה לך (תראו מי שמדבר!)

בקיצור כתוב פה דברים בדיוק כמו שכתבתי לפני שבועיים שלוש (היה פה עוד מזלזלני אחד שציחקק
שציינתי שהיו כתבות בעיניין בנשיונל ג'אוגרפיק למרות שלא רק שם)

אז קדימה, תגיבו בזילזול שרק מעיד על בינתכם הנמוכה!!!
ממתי ליהיות אנרכיסיט פמניסט קיצוני, הפך לדבר חיובי או נחשב?? (מהרגע שהחינוך הערכי נזרק לפח)
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #9  
ישן 25-08-2014, 20:42
צלמית המשתמש של שבריר שניה
  שבריר שניה שבריר שניה אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 28.06.10
הודעות: 462
בתגובה להודעה מספר 8 שנכתבה על ידי Cu1 שמתחילה ב "אולי כדאי לערוך מחקר מי מממן..."

אני בהחלט מסכים איתך שתמיד יש להיזהר כאשר לוקחים בחשבון עדות אנונימית.
אינך יכול לדעת מי אמר, מה בדיוק אמר, באיזה הקשר והאם הדברים בכלל נאמרו.

יחד עם זאת, שים לב שהכתבה שהביא 'שמגר' מלאה באנשים שעומדים מאחורי דבריהם, מאמריהם ומחקריהם בשמם המלא.

בנוסף לכך, יש תחומים מסויימים שבהם היכולת לבצע מחקר שבו מרואיינים יכולים להשמיע את דעתם
בצורה אנונימית מהווה כלי מצויין ומוכח ליצירת תמונה אמיתית יותר.
האם באמת קשה להאמין שמג"ד שאומר בכנות ובאנונימיות "אם הייתי יכול הייתי מעיף מכאן
את כל הבנות" לא היה אומר את הדברים אם היה מצוטט בשמו המלא?
הקצין הזה עוד רוצה להתקדם בצבא. אולי להמשיך לתפקיד ניהולי בכיר באזרחות לאחר מכן. אולי
אפילו לפוליטיקה. צריך להיות אמיץ מאוד ואידיאולוג מושבע, או לחילופין תמים להחריד, כדי לספק
אמיתות פנימיות כאלה בלי לחשוש מההשלכות.

אומנם לא 'סודות האטום של ישראל', אבל בהחלט אמירות שלא יתקבלו בברכה באירגון.
_____________________________________
"Watch your thoughts, for they become words.
Watch your words, for they become actions.
Watch your actions, for they become habits.
Watch your habits, for they become your character.
And watch your character, for it becomes your destiny.
What we think, we become."
מרגרט ת'אצ'ר

כל האמור בפוסט לעיל הינו הבעת דעה בלבד ואין לייחס לדברים משמעות אחרת.

אנא הקפידו על ביטחון מידע והימנעו מכתיבת פוסטים המכילים מידע האסור בפרסום.

בשום אופן אין לראות בפוסט הכתוב לעיל בקשה, המלצה, השראה או עידוד לפרסום מידע האסור בפרסום ו/או לביצוע עבירה על חוקי המדינה, על הנחיות רשות שלטונית או רשות ממונה, על הנחיות גוף ציבורי או פרטי, על הנחיות המייצגים גופים אלה כאמור או על הוראת כל דין.

תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #10  
ישן 25-08-2014, 19:48
צלמית המשתמש של yishain11
  yishain11 yishain11 אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 07.08.05
הודעות: 5,836
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי שמגר שמתחילה ב ""מנצחות את צה"ל": גיוס נשים, הכרעה יחידה של צה"ל"

דעתי הדלה בנושא:
הטיעון היחיד שאני חושב שווה להתייחס אליו בכתבה (לא קראתי את הספר, אבל בהחלט אעשה זאת) הוא הטיעון בעניין הכושר הגופני והרף הנדרש. הטיעון על לכידות נשמע לי כמו בלבולי מוח ופסבדו פסיכולוגיה. אני הייתי בצוות עם בנות בקורס מפקדים ולא הרגשתי פחות מלוכד איתן בגלל שהן היו נשים.
כשמציגים את עניין הרף (ואציין גם שאני הצגתי את הנושא כך לבנות ששירתו איתי בדיון שהיה לי איתן על הנושא) בד"כ מביאים שני מקרים:
או שהרף של הכושר הוא לפי יכולת החייל (כלומר, שכל אחד יוציא 80% מיכולתו בבחנים. הבנות טענו שהמאמץ שהן נדרשות לו זהה למאמץ שבנים נדרשים לו, פשוט התוצאות הן לא שוות. לטענתן, העניין הוא המאמץ) או שהוא מייצג את הרף הנדרש כדי לבצע את התפקיד.
אם א' נכון, אז ניתן לגייס גם חיילים אסמטיים, שמנים בצורה מוגזמת ולבנות להם רף כושר בו הם מתאמצים כמו לוחם רגיל. כמובן שאף אחד לא מתכוון לעשות את זה.
אם ב' נכון, אז למה מכשירים בנות שעושות תוצאות פחות טובות? כמו שאומרת הכתבה - אני הייתי רוצה לדעת שאם אני נפצע החייל שלידי יכול לסחוב אותי, ולא שיתמוטט אחרי שלושה צעדים.
עניין הרף בעיקר מתסכל כשמדברים על קורסים, ויש מספר מקומות מוגבל, שהרבה פעמים ניתן לנושא הבר אור והכושר משקל רב בשאלה האם לקבל חייל מסויים לקורס או לא. בנות יתקבלו לקורסים עם תוצאות נמוכות בהרבה, כך שיכול להיות שחייל X זהה ביכולותיו הפיקודיות לחיילת, והוא פחות טוב מחבריו בכושר (אבל עדיין עם תוצאות טובות משל בנות) ועדיין היא תתקבל ולא הוא, כאילו היא יותר בכושר ממנו.
מאידך, יש נק' אחת שאבא שלי העלה בפני לטובת שירות בנות - המילואים. בסוף צה"ל נשען בעיקר על כוח המילואים שלו. נשאל בכנות - כמה מבין אנשי המילואים שמשרתים כלוחמים בקו החזית הראשון יעברו את מבחני הכושר של הסדירים?
אם הם לא עוברים את המבחנים האלה ולמרות זאת אנו שולחים אותם, אז כנראה שכושר ויכולת ביצוע הם לא בהכרח הפקטור הקובע לגבי ביצועים בלחימה.
עוד עניין נגד זה שלמרות שאומרים שלא יסמיכו חייל שלא עובר בוחן מסלול ובר אור, בפועל (בתותחנים לפחות) זה לא כך. בגלל מחסור בכוח אדם פעמים רבות מעלים כל חייל שאפשר לשים עליו יד, ואם עושים את זה פעמים רבות, אז מה לנו שנלין על כך שהבנות לא עומדות בביצועי כושר מול בנים ובכל זאת מסמיכים אותן.

בסופו של יום, בעיני, השאלה היא לגבי ניצול יעיל של כוח אדם. צה"ל סובל ממחסור רב של כוח אדם במקומות שונים, ולא להסמיך בנות לתפקידי לחימה זה בזבוז. בעיני, אין לתת לבנות לשרת כלוחמות חי"ר שדורשים כושר גופני גבוה בעבודת היומיום שלהם. למשל - בט"ש על הגדרות ומחסומים. לעומת זאת, למצבי מלחמה הייתי נותן רק לאנשים בעלי כושר גופני בסיסי לפי צרכי המשימה, ולא על פי מדד מזויף שנועד לאפשר לבנות להיכנס ללחימה.
_____________________________________
And you've been so busy lately That you haven't found the time, to open up your mind, and watch the world spinning gently out of time

תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה

תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #11  
ישן 25-08-2014, 22:22
צלמית המשתמש של סיורניק
  משתמש זכר סיורניק סיורניק אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 26.05.13
הודעות: 1,993
בתגובה להודעה מספר 10 שנכתבה על ידי yishain11 שמתחילה ב "דעתי הדלה בנושא: הטיעון היחיד..."

האם שירתת ביחידת חי"ר לוחמת / מתמרנת? דווקא בחי"ר אין דבר חשוב יותר מהלכידות!!! לא ציונות, לא כמות שכיבות שמיכה בדקה, כלום! רק לכידות ומוראל פנים יחידתי. זה נבנה במשך שנים ונהרס בדקות.

בחילות ששמים יותר דגש על מקצוענות טכנית (טיס, תותחנים וכו') מאשר על מאמץ פיזי, הפעלת אלימות ישירה וסחיבת משקלים ממושכת, יש מקום לשקול שילוב נשים.

בתפקידי חי"ר קל או מג"ב (אבטחה, סיור רכוב / רגלי לטווח קצר, שמירה בעמדות, מחסומים וכו') יש מקום לנשים לדעתי (בהנחה שהסטנדרטים זהים לגברים ולא מכוסת"חים), וגם זה רק בגזרות פחות חמות, כדי שהלוחמים יושקעו בגזרות הבעייתיות יותר.

זו דעתי על הנושא הכללי של נשים בתפקיד לוחם. אין לי דעה לכאן או לכאן על המחקר המוזכר פה והאם יש באמת ארגונים שתפקידם לקעקע את צה"ל מתוך אג'נדה חשוכה כלשהי.
_____________________________________
"נומה עמק, ארץ תפארת, אנו לך משמרת"

"צה"ל הוא הצבא הערבי הטוב במזרח התיכון" - עזר וייצמן (על זרוע היבשה)

תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #13  
ישן 25-08-2014, 23:06
צלמית המשתמש של סיורניק
  משתמש זכר סיורניק סיורניק אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 26.05.13
הודעות: 1,993
בתגובה להודעה מספר 12 שנכתבה על ידי yishain11 שמתחילה ב "לא הבנתי למה בחי"ר חשובה יותר..."

לפני שאענה לך, בוא נתחיל בזה שאני לא מזלזל באף חיל ובאף אחד. אני לא תוקף אותך באופן אישי, אני פשוט מקבל את העובדה שיש הבדל מהותי בין עבודת תותחנים / מוד"ש / ח"א או כל חיל מסייע אחר, לבין עבודת יחידה מתמרנת ומסתערת.
אני עצמי שירתתי ביחידה מסייעת, ואני לא מתבייש לומר שלמרות שכולנו אמיצים ומקצוענים בתחומנו, אני לא מחשיב את עצמי חי"רניק, כי העבודה שלי הייתה מסוג אחר.

לענות על שאלתך: תותחנים / מוד"ש / אב"כ בהגדרה לא מסתערים אל מול פני אויב. הם לא כובשים יעד ונעים בשטח כדי לחפש "מגע", הם לא מטהרים בתים ומחפשים מטווח אפס את מי צריך לשחוט כדי לבצע את המשימה, תוך כדי שיורים עליהם טילים ומרגמות, עם אפס מנוחה ומקסימום משקל על הגב.
תותחנים יכולים להיות מותקפים, הם יכולים להשתתף בקרבות, אבל הם לא אלו שהולכים בהגדרה לחפש את המחבלים בתוך המאורות שלהם או לטהר את התעלות של מגנן הנ"ט כדי שהחטיבה תוכל לעבור.
במצבים הקיצוניים האלו, אין דבר ששובר יחידה מסתערת ולוחמת יותר מחוסר לכידות. חוסר אפשרות לסמוך במאתיים אחוז על החבר שלידך = מוות. נשים באופן טבעי מכניסות דינמיקות לא רצויות של משיכה מינית, משחקי כבוד ותחרותיות שלא מהסוג הטוב.

עם כל הכבוד (ויש המון כבוד) לחבר'ה שיורים פגזים, אי אפשר להשוות את זה ללחימה רציפה ואינטנסיבית כמו שהייתה לדוגמה במנהרות בעזה.

תותחנים זה לא חי"ר, מג"ב זה לא חי"ר, קורס מ"כים זה לא חי"ר וגם קורס טיס ובה"ד 1 זה לא חי"ר.
במקומות מסויימים יש מקום לבנות, בחי"ר אין.

גם חיילות קרקל נתקלו בבט"ש במחבלים ועשו את תפקידן בצורה יפה, אבל לא זו מהות החי"ר.
_____________________________________
"נומה עמק, ארץ תפארת, אנו לך משמרת"

"צה"ל הוא הצבא הערבי הטוב במזרח התיכון" - עזר וייצמן (על זרוע היבשה)


נערך לאחרונה ע"י סיורניק בתאריך 25-08-2014 בשעה 23:11.
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #15  
ישן 26-08-2014, 20:02
צלמית המשתמש של a_tell
  משתמש זכר a_tell a_tell אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 30.05.06
הודעות: 1,500
בתגובה להודעה מספר 10 שנכתבה על ידי yishain11 שמתחילה ב "דעתי הדלה בנושא: הטיעון היחיד..."

ציטוט:
במקור נכתב על ידי yishain11
עוד עניין נגד זה שלמרות שאומרים שלא יסמיכו חייל שלא עובר בוחן מסלול ובר אור, בפועל (בתותחנים לפחות) זה לא כך. בגלל מחסור בכוח אדם פעמים רבות מעלים כל חייל שאפשר לשים עליו יד


דוגמא: בטירונות שלי בתותחנים היה את בוחן בראור הישן (שכבות סמיכה, כפיפות בטן וריצה) כשהמינימום של שכיבות שהיה צריך לבצע היה משהו בין 50 ל70, או יותר. את הריצה והכפיפות עברתי במינימום הנדרש. שכיבות סמיכה עשיתי לכל היותר 15. בהמשך השירות התוצאות היו דומות. מאז השירות הסדיר פחות ופחות שמרתי על כושר ואני ממשיך לעשות מילואים בחיל.

לגבי בנות ומילואים: אני אומר 'כן ירבו', אבל המציאות לא משתנה. בימים ההם שמענו שמכניסים בנות לשירות בMLRS ולתפקידי משנה טכני בסוללות. מאז נתקלתי פעם אחת בלבד בחיילת ששירתה בתור משנה טכני במיל', וביחידה אחרת. התפקיד הנשי היחיד בגדוד המילואים שלי הוא סמ"פ מפקדה (ואישית, אני מפרגן מכל הלב לבחורה החדשה בתפקיד שדאגה לנו להכל במילואים האחרונים).
_____________________________________
"היטלר מת, סטלין מת ועוד כמה ששכחתי את שמם

ובכל זאת עדיין נשפך כאן דם"

תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה


תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #17  
ישן 25-08-2014, 21:36
  שמגר שמגר אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 01.01.12
הודעות: 216
בשולי הכתבה ורק מתוכה
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי שמגר שמתחילה ב ""מנצחות את צה"ל": גיוס נשים, הכרעה יחידה של צה"ל"

בהרצאה אותה העביר חוקר מלחמות ישראלי מסוים נכחו גם חיילים וקצינים.
אחת השאלות הראשונות ששאל המרצה את הנוכחים ובעיקר כוונה לאנשי הצבא שבהם הייתה כדלקמן:
כמה ספרים העוסקים בצבאיות קראת בשנה האחרונה"
התוצאות היו עגומות

כותב בעל המאמר את המשפט הבא:
"אין לנו עוד צבא לשחק איתו משחקים, ואף אחד לא עוצר את הניסוי הזה, שאפילו בצבאות כמו צבא ארה"ב וצבא בריטניה, שהאויבים שלהם לא יושבים על גבולותיהם, לא עושים. אין אישה אחת ביחידות הלוחמות של צבא ארה"ב, לא במרינס, לא בארמי, ולא באף יחידה אחרת, וזה בצבא של מדינה שאוקיינוס מפריד בינה ובין האויב המשמעותי הקרוב ביותר שלה".

לי אין אפשרות לבקר משפט זה, אבל אני בהחלט סומך על בעל המאמר כבעל סמכא בהביאו משפט זה שבדק את הנושא (אחרת לא יעיז לפרסמו בפרהסיה)

אבל יש לי תחושה שגם פה ניתן לראות את היוהרה של "ההנהגה הצבאית הבכירה" (ולא מהיום) כחלק מהיוהרה הישראלית המצויה בהמון וביטוייה ניתן לראות בתחומי חיים נוספים ("הסמוך" ו"יהיה בסדר" הישראלים וכדו')
אצלנו ימציאו את הגלגל מחדש : אצלנו כן !!!! יהיו חיילות קרביות
איזה ימציאו איזה נעלי פלדיום: כשלונות, ופגמים המחופים בכיסוי עבה של רדידות מחשבתית, בעיקר בורות ולא פחות ברשעות.

ריקבון Made in israel
_____________________________________
"א. במשך השנים איבד צה"ל את כוח התקיפה שלו, כי כושרו ההגנתי הולך ונחלש, ועליו לעבור רפורמה מקיפה כדי שיוכל להתמודד עם האתגרים שיעמדו בפניו.
ב. למרות הלקחים של ששת הימים, יום הכיפורים ולבנון, שב הצבא וחוזר על השגיאות שנעשו במלחמות קודמות ברמת חומרה הולכת וגוברת, ולכן לא השיג את המטרות הצבאיות שהוטלו עליו, ונגרמו לו אבדות מיותרות.
ג. יותר משעסק צה"ל בחשיבה ובפעולות לתיקון טעויות, השקיע מאמצים וכסף רב בניפוח מפקדות ושירותים על חשבון הכוח הלוחם.
ד. המטה הכללי לוקה בתסמונת "הראש הקטן", מוביל את צה"ל לאובדן הגמישות הצבאית והופך אותו לגוף מסורבל וכבד תנועה.
ה. הדרג המדיני נמנע מלקבל החלטות אסטרטגיות, מלקבוע תפיסת ביטחון שתתמודד עם התמורות שחלו באזור ומלשאת באחריותו למחדלים בניהול הביטחון הלאומי."

תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #25  
ישן 25-08-2014, 22:36
צלמית המשתמש של סיורניק
  משתמש זכר סיורניק סיורניק אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 26.05.13
הודעות: 1,993
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי שמגר שמתחילה ב ""מנצחות את צה"ל": גיוס נשים, הכרעה יחידה של צה"ל"

תגובה מפורום אחר, בנוגע לתנאים איתם מתמודדים חיילים אמריקנים באפגניסטן. לא דומה למה שבדר"כ עושים בצה"ל, אבל שווה מחשבה:


"This career bullshit is exactly that, bullshit. CoIN is not the “New Face” of warfare, it is a type of warfare which does not exempt the possibilities of our nation being involved in other types in the future. I am so f'ing tired of this opinionated BS. There is a big difference between combat exposure, and actual combat. Being an Infantryman is solely about, overpowering and killing other men in the most violent ways possible, utilizing weapons organic to the infantryman, to close with and destroy them in close combat, through fire and maneuver, and hand to hand. To do it again, and again, and again. It is about killing in the most chaotic, gruesome, and terrifying manner, it is about looking for a fight to crush another human beings skull in. To overcome them before they overcome you. Opening this shit to females is absurd.

Grunts live in the shit, constantly, in far flung Combat Outposts away from the Mega-FOB’s of the REMF’s who are supposedly on the “frontlines” now. Grunts are fucking miserable creatures, but we are proud of it, we are proud to be Grunts! We go for months without a shower, washing ourselves with moist cloths from bottled water. We shit in trenches, or cut burn barrels to shit in, our uniforms are filthy, caked with sweat, dirt and blood, it almost feels like cardboard, and falling apart. Our hands are stained with dirt and carbon from our weapons, cuts and bruises mark our bodies. Our faces dirty, hair matted with dirt, our faces shrunken and ribs exposed due to weight loss. Our feet are full of ingrown toenails, blistered and calloused from humping miles up and down mountains under the weight of 100+ pounds of weapons and equipment looking for something to kill. MRE’s are our primary source of nutrition, and as such we eat out of necessity, not enjoyment. We don’t get to call home, or surf the web, like the REMF’s get to do, there is nothing where we are at. Our families go weeks, even months without hearing from us, our only connection to the world is the snail mail brought in by re-supply helicopters every few weeks. We sleep very little, and the only thing we have is each other. We fight every day for our existence; we experience the war at every fucking living moment. There are no breaks, no pause, your COP isn’t safe, the muj will take the high ground and launch an attack, dropping mortars, recoilless rifle, RPK, PKM, AK fire raining on you. Sometimes they get ballsy and try to overrun your COP, or even worse your position when you’re out in the badlands conducting an operation. You primarily operate as a squad +, 9 fighters, one machinegun team, your medic, maybe your FO, or Mortarmen, humping the mountains, fight, call a Medevac to take out your dead and wounded, get a Helo in for re-supply, then go hump some more, lay in an ambush, then go hump some more conducting another movement to contact, days or weeks later you return to your COP. You do this knowing you’ll always most likely be outnumbered.

You are a Grunt, and over there you know for sure that some of you are not coming back. We tattoo our bodies with names, or meaningful symbols as shrines to remember our brothers who were killed. When you’re bored on the COP you jump other grunts in your platoon or squad, fighting each other to establish who the toughest squad is. But everyone in your platoon is your best friend, you are closer to them then your own family, they are your brothers. You know them so well you can identify them at night without words. You have no personal space, every waking moment is spent with your brothers, and there is an honesty among us that is unimaginable. It is a culture and life different from the rest of the Army, it is brutal, rough, and we will gladly pray upon the weak. If you’re a weak pussy, we will let you know, pussies get people killed. We fear being labeled a coward among our brothers more then we fear death. We have no issue butt stroking some Talib, haj, or muj’s head in, but get seriously pissed when puppies are hurt. We are immature in nature, but will handle a greater responsibility to each other many in the world will never experience, or can comprehend. We give two fucks about politics, what the fuck the country thinks, the bigger picture, and think the rest of the Army is nothing but buddy fucking turd careerist dong bags. We will tell a POG 1SG to go fuck themselves, but snap too when our 1SG is around. There is no political correctness in the Grunts, our brotherhood is so close we could say the foulest, most racial, nothing is off-limits comments to each other and not be fazed, in fact it is a form of endearment. It is an environment 100% based on testosterone and violence, the very essence of who Grunts are is based on this fact, we love to drink, fight, and fuck, (women). We do not tolerate outsiders bring their ignorance into our brotherhood. We are full of hate and rage, and willing to violently destroy America’s enemies in foreign lands. No one can ever possibly fathom the cultural dynamics, brotherhood, and chaos of the Grunts, unless you were a Grunt. Many of us are out, and would give anything to be back with our brothers in some shit hole looking for some skulls to crush.
_____________________________________
"נומה עמק, ארץ תפארת, אנו לך משמרת"

"צה"ל הוא הצבא הערבי הטוב במזרח התיכון" - עזר וייצמן (על זרוע היבשה)

תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #26  
ישן 26-08-2014, 01:51
  משתמש זכר קרן-אור קרן-אור אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 11.09.06
הודעות: 10,185
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי שמגר שמתחילה ב ""מנצחות את צה"ל": גיוס נשים, הכרעה יחידה של צה"ל"

ציטוט:
את כל זה המג"ד לא רואה. הוא רואה רק מספר והוא כמובן לוקח את הקצינה. אבל כשהיא מגיעה לגדוד מתברר שהיא לא מסוגלת לסחוב את מכשיר הקשר, ואז מצמידים לה חייל שיסחב את מכשיר הקשר. אנחנו צבא מאוד יעיל, שמצמיד לקצינות נושאי כלים, כמו בצבא המצרי, והכול בשם השוויון".

א. טוב, אם זה גדוד חיר"מ שאמור לפעול רגלית, המג"ד (או מח' כ"א מז"י, או מי שמקצה קשר"גים ליחידות) אמור לדעת זאת ולא לשבץ לשם נשים, בלי קשר לציונים הספציפיים שלהן בבראור.

ב. אם זה גדוד אב"כ/תותחנים/נ"מ, והקשר"ג אמור 2% מהזמן להיות גם קשר-מג"ד (נניח), האם הבעיה כ"כ רצינית? הרי הנחת היסוד היא שאותו גבר שהיה יכול להיות קשר"ג סביר לא הלך לשחק סטנגה או להפעיל ממטרות בגלל ששלחו אישה לקק"צ; הוא עושה תפקיד שאישה לא יכלה לעשות.
שני תרחישים:
1. "צה"ל המגדרי": תמר קשר"גית, רוב השנה היא עסוקה בישיבות, תיאומים ופעילות, פעמיים בשנה יש תרג"ד ובמשך שבועיים כל פעם היא צריכה שאמנון מהחפ"ק יסחוב לה את המ"ק. בשאר השנה אמנון עושה שמירות, אימונים וכו' פעולות של חי"רניק.

2. "צה"ל מכוון-המשימה": תמר אחראית משמרת באיזה חמ"ל-קשר עורפי ולא מתקרבת בכלל לגדוד לוחם, אמנון יצא לקורס ק. קשר, ורוב השנה עסוק בישיבות וכו'. לגדוד חסר לוחם אחד.

אלא אם יש איזשהוא משהו שגורם לתמר להיות קשר"גית פחות טובה, נראה לי שדווקא תרחיש 1 יותר "יעיל". האם הכותב באמת מודאג מהיעילות של צה"ל, או מכך שגנבו לאמנון את הסטטוס של קשר"ג ?

בסופו של דבר, עם כל הלחץ של היוהל"ן, צה"ל הוא צבא גברי מאוד ברמות הפיקוד הזוטר והבכיר. יש המון סג"מיות, ומעט סא"ל, אל"מ ומעלה. המון תפקידים ארגוניים ומקצועיים שלא צריך בשבילם לגרז צריח או לסחוב פק"ל חובש בתרג"ד סגורים בפועל לנשים. המאבק הפמיניסטי הוא שם, לא בקבלה למסלול חי"ר.

נערך לאחרונה ע"י קרן-אור בתאריך 26-08-2014 בשעה 01:59.
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #27  
ישן 26-08-2014, 15:01
  edge540 edge540 אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 01.03.07
הודעות: 150
המקום שבו אתה שוגה לדעתי
בתגובה להודעה מספר 26 שנכתבה על ידי קרן-אור שמתחילה ב "[QUOTE]את כל זה המג"ד לא..."

זה שאתה חושב שבצה"ל יש מקום למאבק הפמיניסטי.

מאבק כזה מוצדק או שלא, לא אמור לקרות בצה"ל, אלא בסביבה האזרחית בלבד!

צה"ל יקבל מדיניות הממשלה, אך לבצע את המאבק מתוך הצבא או כמו שיוהל"ן בעצמה הגדירה:
עשינו מהפכה מתחת אפו של הבוס


תחשוב לרגע, כל סוג אחר של מהפכה, שמישהו שעשה ועושה אותה בצבא, וכותב עליה בלי חשש
בעיתון, היה נכנס לחקירות וגרוע מכך מיידית.

רק להראות כמה אין איזון בדברים - אני רוצה לראות מישהו דתי שהיה מדבר כך, איך היו קופצים
לשמיים פה, כאילו אנחנו מדינה שבה אסורה דת ישראל - היה אשכול כזה כבר, ומה שמתואר שם הוא לא חצי
ממה שעשו פה נשים מחוץ לצבא בעזרת השפעתן על נשים בתוך הצבא!
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #33  
ישן 27-08-2014, 23:09
צלמית המשתמש של רגב06
  רגב06 רגב06 אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 12.05.05
הודעות: 2,892
בתגובה להודעה מספר 32 שנכתבה על ידי עבדול אלהזרד שמתחילה ב "הפוך גוטה, הפוך זה רק מבזה..."

איך לא הבאת את נבואת דבורה לברק בן אבינועם?!
"וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ בָּרָק, אִם-תֵּלְכִי עִמִּי וְהָלָכְתִּי; וְאִם-לֹא תֵלְכִי עִמִּי, לֹא אֵלֵךְ. ט וַתֹּאמֶר הָלֹךְ אֵלֵךְ עִמָּךְ, אֶפֶס כִּי לֹא תִהְיֶה תִּפְאַרְתְּךָ עַל-הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר אַתָּה הוֹלֵךְ--כִּי בְיַד-אִשָּׁה, יִמְכֹּר יְהוָה אֶת-סִיסְרָא; וַתָּקָם דְּבוֹרָה וַתֵּלֶךְ עִם-בָּרָק, קֶדְשָׁה. " שופטים ד ח-ט.
" כד תְּבֹרַךְ, מִנָּשִׁים--יָעֵל, אֵשֶׁת חֶבֶר {ר}
הַקֵּינִי: {ס} מִנָּשִׁים בָּאֹהֶל, תְּבֹרָךְ. {ס} כה מַיִם {ר}
שָׁאַל, חָלָב נָתָנָה; {ס} בְּסֵפֶל אַדִּירִים, הִקְרִיבָה {ר}
חֶמְאָה. {ס} כו יָדָהּ לַיָּתֵד תִּשְׁלַחְנָה, {ס} וִימִינָהּ {ר}
לְהַלְמוּת עֲמֵלִים; {ס} וְהָלְמָה סִיסְרָא מָחֲקָה {ר}
רֹאשׁוֹ, {ס} וּמָחֲצָה וְחָלְפָה רַקָּתוֹ. {ס} כז בֵּין {ר}
רַגְלֶיהָ, כָּרַע נָפַל שָׁכָב: {ס} בֵּין רַגְלֶיהָ, כָּרַע {ר}
נָפָל, {ס} בַּאֲשֶׁר כָּרַע, שָׁם נָפַל שָׁדוּד. "
שופטים ה כד-כז
_____________________________________
אם אתה מחזיק ביד ענף זית דק, כדאי מאוד שביד השנייה תהיה לך חרב חדה וגדולה.
(הפרשנות שלי לרעיון שמאחורי סיכת המ"מ)

"שבעה דברים בגולם ושבעה בחכם. חכם אינו מדבר לפני מי שהוא גדול ממנו בחכמה, ואינו נכנס לתוך דברי חברו, ואינו נבהל להשיב, שואל כהלכה ומשיב כעניין, ואומר על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון, ועל מה שלא שמע אומר לא שמעתי, ומודה על האמת. וחילופיהן בגולם.;" מסכת אבות- פרק ה', משנה ז'

תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #34  
ישן 26-08-2014, 20:07
צלמית המשתמש של ביטיס
  ביטיס ביטיס אינו מחובר  
מומחה ללוחמת חי"ר, סיור וצליפה
 
חבר מתאריך: 06.12.04
הודעות: 21,060
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי שמגר שמתחילה ב ""מנצחות את צה"ל": גיוס נשים, הכרעה יחידה של צה"ל"

הבעיה היא שהקפדה על הגדרות הכושר אצל נשים יביא להקפדה אצל גברים. ולא חסרי "חירניקים" שלא עוברים בראור, בוחן מסלול או בוחן 07.
_____________________________________
There are three kinds of lies: lies, damned lies, and statistics

"After the uprising of the 17th of June the Secretary of the Writers Union had leaflets distributed in the Stalinallee
stating that the people had forfeited the confidence of the government and could win it back only by redoubled efforts.

Would it not be easier in that case for the government to dissolve the people and elect another?" -Bertolt Brecht

I remember very vividly, a few months after the famous pacifist resolution at the Oxford Union visiting Germany and having a talk with a prominent leader of the young Nazis. He was asking about this pacifist motion and I tried to explain it to him. There was an ugly gleam in his eye when he said, "The fact is that you English are soft". Then I realized that the world enemies of peace might be the pacifists - Robert Hamilton Bernays -

תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #36  
ישן 27-08-2014, 00:11
צלמית המשתמש של ביטיס
  ביטיס ביטיס אינו מחובר  
מומחה ללוחמת חי"ר, סיור וצליפה
 
חבר מתאריך: 06.12.04
הודעות: 21,060
בתגובה להודעה מספר 35 שנכתבה על ידי Nargila Dwarf שמתחילה ב "Are the tests testing valid things"

אני חושב שהם בודקים היטב חלק ממכלול הנתונים, וברמת הכושר הם די מינימליים.
_____________________________________
There are three kinds of lies: lies, damned lies, and statistics

"After the uprising of the 17th of June the Secretary of the Writers Union had leaflets distributed in the Stalinallee
stating that the people had forfeited the confidence of the government and could win it back only by redoubled efforts.

Would it not be easier in that case for the government to dissolve the people and elect another?" -Bertolt Brecht

I remember very vividly, a few months after the famous pacifist resolution at the Oxford Union visiting Germany and having a talk with a prominent leader of the young Nazis. He was asking about this pacifist motion and I tried to explain it to him. There was an ugly gleam in his eye when he said, "The fact is that you English are soft". Then I realized that the world enemies of peace might be the pacifists - Robert Hamilton Bernays -

תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #38  
ישן 28-08-2014, 23:50
צלמית המשתמש של ביטיס
  ביטיס ביטיס אינו מחובר  
מומחה ללוחמת חי"ר, סיור וצליפה
 
חבר מתאריך: 06.12.04
הודעות: 21,060
בתגובה להודעה מספר 37 שנכתבה על ידי Nargila Dwarf שמתחילה ב "Thanks for the answer and followup"

שהם בודקים מעט מכלל הנתונים שכדאי לבחון. ההישג הנדרש הוא סיפור אחר, אבל מכיוון שגם כך מעבר בוחן כושר הוא לא תנאי להסמכה, הרי שנושא ההישג הנדרש די... מיותר, נקרא לזה?
_____________________________________
There are three kinds of lies: lies, damned lies, and statistics

"After the uprising of the 17th of June the Secretary of the Writers Union had leaflets distributed in the Stalinallee
stating that the people had forfeited the confidence of the government and could win it back only by redoubled efforts.

Would it not be easier in that case for the government to dissolve the people and elect another?" -Bertolt Brecht

I remember very vividly, a few months after the famous pacifist resolution at the Oxford Union visiting Germany and having a talk with a prominent leader of the young Nazis. He was asking about this pacifist motion and I tried to explain it to him. There was an ugly gleam in his eye when he said, "The fact is that you English are soft". Then I realized that the world enemies of peace might be the pacifists - Robert Hamilton Bernays -

תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #40  
ישן 26-08-2014, 22:05
  עבדול אלהזרד עבדול אלהזרד אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 02.03.06
הודעות: 6,684
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי שמגר שמתחילה ב ""מנצחות את צה"ל": גיוס נשים, הכרעה יחידה של צה"ל"

במיחזור הזה של מאמר לא מוצלח שלו מ"מערכות" מלפני עשר שנים שממש לא עמד במבחן הזמן, רז שגיא עושה סלט שלם של ירקות עם פירות. כשזה משרת את הטיעונים שלו הוא מדבר על קצינות מטה, כשצריך עובר ללוחמות תותחנים, ואז מכניס את כולן תחת מעטפת פיקטיבית ולא קיימת של לוחמת חיר"מ שהורסת את גולני עם הכושר הירוד שלה.

העובדות קצת יותר יבשות וקצת פחות טוקבקיות.

1) מה שצה"ל באמת צריך בחוד החנית שלו, הוא גברים בעלי פרופיל 82 ומעלה, בכושר מצויין ורצוי בלי משקפיים. הזן הזה של אנשים נמצא בכמות יחסית מצומצמת, ו"השמיכה קצרה". כל לוחם (הגדרה די רחבה) שמסוגל לבצע את תפקידו גם בלי לעמוד בסטנדרטים המחמירים האלה, מפנה יותר אנשים מהסוג הנ"ל למקומות בהם הם נדרשים ומהווה מכפיל כוח.

2) גיוס נשים לתפקידי לחימה (ולפני שלושים שנה, לתפקידי הדרכת יח"ש, וגם אז היו אנשים כדוגמת רז שגיא שמחו על הרס הצבא שזה יוביל אליו) הוא חלק ממכפיל הכוח הזה. כנ"ל אגב גם גיוס של אוכלוסיות מיוחדות אחרות שגם הן דורשות לפעמים מסגרות יעודיות ותנאים מיוחדים (חרדים, או דרוזים ובדווים שפחות מסתדרים עם להסתגל לצה"ל הגדול ומשרתים בגדודים מגזריים, אם לחשוב על דוגמאות שעולות לי בראש). כל לוחמת במערך הנ"מ או פקע"ר וכיו"ב, "דוחפת למעלה" עוד בחור עם פרופיל 82 שאפשר לשבץ בגבעתי או גולני במקום שם.

3) רז שגיא זועזע לגלות פמיניסטיות רדיקליות בצה"ל! ובכן, צה"ל הוא צבא העם, וככזה יש בו טיפוסים שונים ומשונים, שחלקם גם מנסים לקדם את ערכיהם - במקרה של פמיניסטיות רדיקליות ודתיים קיצוניים זה לא תמיד עובד, אבל צה"ל, שומו שמיים, התאים את עצמו בהתאם לערכיהם של כל מיני טבעונים, שמרנים, או אנשים שרואים בקליטת עליה ושיקום נוער עבריין חלק ממשימותיו הלאומיות של הצבא (בעבר מאוד התנגדתי לפרוייקט "נערי מקא"ם", עד שפגשתי את אחד הקצינים היותר טובים וערכיים שהתחיל בכלל בתור חצי פושע מהרחוב בחוות השומר. גם אם הוא היחיד שהפרוייקט הזה עשה ממנו בנאדם, אז דיינו).

4) אז שמענו טענות על קונספירציה פמיניסטית, אותן מובילה גם העמותה החצי-חשאית "משנים כיוון" של הרב ילון פרחי, שבכספי תורמים מחו"ל שמה לה למטרה לחסל את גיוס הנשים לצה"ל, ומשתמשת באנשים כמו רז שגיא כחזית כי הם "קיבוצניקים מהשומר הצעיר" ולא רבנים מזוקנים ומאיימים. עד כמה הקונספירציה הזו באמת הצליחה במשהו? במבחן התוצאה, זו כנראה קונספירציה ממש גרועה, כי שירות נשים בתפקידי לחימה נבחן בצורה די עניינית. כשאחת יערה שטולברג רצתה להיות לוחמת נ"מ טקטי, בג"ץ גלגל אותה מכל המדרגות כשהוא מקבל את טענת צה"ל שהשילוב שלה בכלי לחימה יהיה מסובך מידי ולא מועיל. כשהתברר שבנות גדוד האב"כ לא באמת מספקות את האפקט מפעיל הכוח לו ציפו (מסיבות של כושר וסיבולת, ביקוש וכו') - גיוסן לשם הופסק.

5) למרות הטענות על "פגיעה בלכידות" (כמו שכבר צויין כאן - פסיכולוגיה בגרוש. גם יחידות על טהרת הגברים סובלות מזה ממגוון סיבות שהאווילית בהן היא אהדה לקבוצות כדורגל שונות) ו"פגיעה באופי הלוחמני של צה"ל" (נשבע לכם ששמעתי את הסלוגן המוזר הזה) לא נראה שהתפקוד של יחידות לוחמות מעורבות כל כך גרוע מזה של יחידות אחרות. כיפת ברזל למשל, שמעתם עליהם לאחרונה אני מניח.

בשורה התחתונה - צה"ל לא מגייס לוחמות לתפקידי חיר"ם וחש"ן, ולא יגייס אותן לשם מעולם - סתם משתמשים בטיעון הזה כדי להפחיד אנשים ולנסות לפגוע בגיוס נשים לצה"ל בכלל, מסיבות שמרניות-דתיות בעיקרן.

קרקל אמנם עובר מסלול ששלישותית זהה לרובאי 07 של חטיבת כפיר, אבל אינו גדוד חיר"מ אלא גדוד חי"ר קל לבט"ש (ולא נדבר על האופרטיבי שלו מטעמי ביטחון מידע, אבל שימו לב שלא העלו את קרקל לעזה עדיין או משהו) ותפקידו העיקרי הוא כמכפיל כוח - כל לוחמת בקרקל משחררת את אותו בחור עם פרופיל 82 כדי שיוכל להיות מפק"ץ בסיירת אגוז (אגב, כשמ"פ גבר בקרקל יתמודד על תפקיד סמג"ד בחטיבה מתמרנת כלשהי ויזכה בו, תעדכנו אותי - זה בדיוק חלק מהסטטוס האמיתי של הגדוד מבחינת הצבא) וכן עצם קיומו של גדוד קרקל משחרר מידי שנה סד"כ שמצטבר לזה של חטיבה שלמה במילואים - אם לרז שגיא יש באיזה מקום מלאי ימ"מים לא מנוצל של חטיבה, אני בטוח שיש כמה שלישים בצה"ל שישמחו למצוא את המטמון הזה.

אגב - אם כבר הזכרנו את לוחמות כיפת ברזל - בזמן שהללו לא ראו בית, טרחה אוניברסיטת בר אילן לקיים כנס לכבוד ספרו של רז שגיא, בו גם הביאו את רונן שובל (האדם היחיד במדינת ישראל שקיבל אישור חתום מבית משפט שהוא לא נאצי) כדי שיעשה את הפוני-של-טריק-אחד שלו ויעלה באוב את רוח הבלהות המאיימת של קונספירציית הקרן החדשה. תזכרו את זה בפעם הבא שמישהו שמקבל כסף מכהניסטים בחו"ל יספר לכם על אנשים שתקעו סכין בגב הצבא בזמן לחימה.
_____________________________________
If I can shoot rabbits then I can shoot fascists

תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #43  
ישן 27-08-2014, 00:51
  YGH YGH אינו מחובר  
יגיל הנקין. ד"ר להיסטוריה צבאית, חוקר במחלקת היסטוריה של צה"ל
 
חבר מתאריך: 16.02.04
הודעות: 5,564
עכשיו, אתה מדבר שטויות ויודע את זה.
בתגובה להודעה מספר 40 שנכתבה על ידי עבדול אלהזרד שמתחילה ב "במיחזור הזה של מאמר לא מוצלח..."

ואני אומר את זה לא כי אני מסכים עם כל מילה ששגיא אומר, אלא כי התגובה שלך חוטאת *לגמרי* בכל מה שאתה מאשים אותו (ולכן הטיעון הרציני היחיד בה, על מאגר כח האדם, הולך לאיבוד בחרפות ובקשקושים).
אד הומינם לרוב (כולל, ואני יודע שאתה יודע את זה, העובדה שילון פרחי הוא גם אל"מ במיל. ועושה מילואים עד היום. הסיבה שבגללה ציינת 'הרב' ולא האל"מ היא בדיוק רוחות הרפאים הדמיוניות של הדתיים השתלטנים שאתה מעלה מפעם לפעם).
שנית, זה שתפוח הוא לא ירק ותפוז הוא לא ירק לא אומר שתפוח ותפוז זהים; אבל הכריכה שלך את ה'חרדים' וה'נשים' באותו מין, היא בדיוק זה. לזכותך ייאמר שאתה לא לבד; גם במערכות האחרון מישהי ייסדה את המין החרדי כשעשתה השוואת כושר בין נשים לחרדים, ומכאן למדתי שיש גברים, נשים, וחרדים.
שלישית, הכמות של יועצות היוהל"ן שחתומות על עצומות רדיקליות ועצומות בעד סרבנות הייתה בזמנו גדולה יותר מאשר 'יש בו טיפוסים שונים ומשונים'. אלה היו גורמים אזרחיים. יתרה מזו, לאור קריאתך לגבי עופר ווינטר "לפגוע בו ולהדיח אותו ולקבור לו את הקריירה", כולל הסבר כל-כך מופרך שאילולא היית חתום עליו לא הייתי מאמין שאתה מוכן לרדת לשם, אין לך בדיוק מילה לגבי רצונו של שגיא להמעיט את השפעתן של *אזרחיות* כאורנה ששון-לוי על הצבא.
רביעית, הכשל של 'אם באיזה שלב קרה X סימן שימשיך לקרות מעתה ועד עולם, ולכן היי, אם פעם פסלו מישהי מנ"מ, אז כל המאמצים בעולם לשלב נשים בחי"ר לא יתגשמו, והיי, בארה"ב בכלל אין הוראה כזו של שר ההגנה, ותראו, מאחוריכם, דג עם שלושה ראשים' הוא די ברור. ואם זה לא מספיק - נאמר רבנים, מזוקנים (שכחת משהו לגבי מגודלי אף, זה כן).
ולגבי לכידות - טוב, נו, לקרוא לזה פסיכולוגיה בגרוש זו דמגוגיה בגרוש בעצמה. הטיעון הזה הוא לא המצאה של שגיא, הוא לא נחלתם של מיזוגנים בלבד, ובוודאי לא של אנשים הזויים בלבד, ואפשר למצוא דיונים וויכוחים סוערים בספרות בנושא, כולל בהחלט מחקרים שמוצאים מתאם שלילי בין אחוז נשים ביחידה ללכידות היחידה (לא ביחידות חי"ר, כמובן, כי כמעט אף אחד לא עשה את הניסוי הזה. ביחידות תומכות לחימה).
_____________________________________
"במידה רבה, הודות למאמרי הארץ הוקמה ממשלת הליכוד הלאומי ונתמנה משה דיין כשר הבטחון. הארץ דרש תגובה צבאית על האיום המצרי שבועיים לפני המלחמה, ואף דרש את תפיסת הרמה הסורית ימים אחדים לפני הפעולה".
(הארץ מפרסם את עצמו, 22 ביוני 1967)


המדריך לשביל ישראל, מאת יגיל הנקין ויעקב סער. מהדורה רביעית, 2020
גלריית התמונות שלי


נערך לאחרונה ע"י YGH בתאריך 27-08-2014 בשעה 00:56.
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #44  
ישן 27-08-2014, 06:13
  עבדול אלהזרד עבדול אלהזרד אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 02.03.06
הודעות: 6,684
בתגובה להודעה מספר 43 שנכתבה על ידי YGH שמתחילה ב "עכשיו, אתה מדבר שטויות ויודע את זה."

א) איך אני יודע שילון פרחי נגד גיוס נשים? כי שמעתי אותו אומר את זה. וכי יצא לי לראות כמה תוצרים של העמותה שלו, שבזמנו מאוד דאגה להסתתר מאחורי אנשי קש, ובטח שלא לחשוף את מקורות המימון שלה. והוא עושה את זה באזרחות, לא מתוקף תפקידו במילואים.

ב) לדעתי האישית והפרטית לגמרי, עופר וינטר צריך ללכת. לא בגלל שהוא דתי, ולא בגלל שהוא לא איש נחמד (שמעתי שהוא מאוד דואג לאנשים שמשרתים כלפיו), אלא בגלל שהוא מדבר בטרמינולוגיה של מלחמת דת (באופן מפתיע, באותה החטיבה ערקו שני רופאים מוסלמים סמוך מאוד לפרסום המסמך הזה - מקרי?) וכי בזמן הלחימה הוא טרח להתראיין לאיזה עיתון חרדי (שהודגש "בלי אישור של דובר צה"ל" - גם אם זה שקר של העיתון, מעניין שזה לא הוכחש) וללהג על "ענני כבוד" ושאר מיסטיקות משונות. לי זה נראה כמו התנהלות מאוד בעייתית.

ג) וואו. אז פמיניסטיות רדיקליות מהאזרחות יעצו ליוהל"ן. כמו שאמרתי, צה"ל הוא צבא העם, והוא חשוף להמון מעורבות אזרחית מכל מיני סוגים. חלקם גם בעלי עמדות רדיקליות. גם כל מיני בעלי עמדות אחרות ומשונות לחלוטין יעצו, הציגו מצגות ואפילו עשו מילואים. במבחן התוצאה, צריך לראות מה זה באמת עשה - לא הרבה. ומקרי "דגל" הם לא אנקדוטות. בגץ שטולברג הוא לא יותר אנקדוטה מאשר בגץ אליס מילר.

ד) נשים וחרדים (ובמידה מסויימת דרוזים, ועוד כמה ששכחתי) הם אוכלוסיות שאפשר להשוות בתור "מגזר מיוחד, שהגיוס שלו דורש התאמות ליחידות מסוימות, ושמול זה אפשר להשוות את השפעתו כמכפיל כוח". ומתוך זה שיש לנו קו פרשת מים של לפני ואחרי (מתי החלו לגייס נשים לתפקידי לחימה, מתי הוחל גיוס חרדים).

ה) יש לנו מספיק זמן קיום של יחידות מעורבות בצה"ל (כבר עשור) - שווה לבדוק איך הלכידות או היעדרה השפיעה שם (כיפת ברזל היא דוגמא אקטואלית למשל, לא נראה שתפקוד היחידה ניזוק מהיותה הטרוגנית) ואם כבר - האם להגדיר לכידות רק על רקע מיני זה לא לצייר את המטרה מסביב לחץ? אני ראיתי פגיעות בלכידות גם על דברים טפשיים יותר.
_____________________________________
If I can shoot rabbits then I can shoot fascists

תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #45  
ישן 27-08-2014, 09:07
  YGH YGH אינו מחובר  
יגיל הנקין. ד"ר להיסטוריה צבאית, חוקר במחלקת היסטוריה של צה"ל
 
חבר מתאריך: 16.02.04
הודעות: 5,564
נו, אז כשאתה רוצה בלי לחרף אתה יכול.
בתגובה להודעה מספר 44 שנכתבה על ידי עבדול אלהזרד שמתחילה ב "א) איך אני יודע שילון פרחי..."

אין לי מושג מה שמעת מפרחי וזה גם לא רלוונטי. העמותה שהוא שותף בה מוציאה דברים *בעיקר על שירות קרבי*, וטענת 'הוא נגד שירות נשים' זה איש קש גמור מצד מי שמוכן לקבל את ששון-לוי (ההיא עם טיעוני פתיחת שירות קרבי לנשים תצמצם את חשיבותו של צה"ל בחברה ועם התלונה ש"הנשים שמתקדמות ומצליחות בצבא מאמצות את הערכים הבסיסיים שלו, ולכן הן לא משנות את המבנה הגברי והירארכי של הצבא, וכן לא מרוויחות את היתרונות שגברים מרוויחים מהצבא") כיועצת ליוהל"ן בתשלום של צה"ל וכמובילה מדיניות. מאחורי כל זה אין הרבה יותר מאשר ההנחה שלדתיים אסור להתבטא (ואם, באסה, שגיא הוא חילוני - אז הוא דחליל של דתיים מזוקנים. ושוב, לא במקרה זכרת לציין שהוא רב ושכחת את זה שהוא אל"מ במיל. ושבתור קצין בקבע היה מעורב עם 'מנהלת השילוב הראוי').
ב. לדעתך האישית והפרטית, כפי שביטאת אותה במילים חריפות, ווינטר צריך ללכת כי הוא מדבר בטרמינולוגיה *דתית*, יהיה מפקד קרבי טוב איך שיהיה. שוב אני חוזר על כך שהטיעון שלך מאותו דיון על פקודת-היום (עוד לפני הראיון המוזר ההוא בעיתונות החרדית) היה מופרך מאין כמוהו וללא שום ביסוס. בקיצור, יש טרמינולוגיות קיצוניות וערכים חוץ-צבאיים שאתה מוכן לקבל, ויש כאלה שלא. וכמובן, אחד מהעריקים בכלל לא היה בגבעתי אלא בגדס"ר הבדואי, ולא מצאתי שום התייחסות לווינטר בדבריהם אלא למעשי הצבא. אבל דתיים מזוקנים פוטר כנראה מהגיון אחר: חייל בגבעתי עורק בגלל מח"ט גבעתי וחייל בגדס"ר הבדואי עורק בגלל מח"ט גבעתי. כן בטח. ג. לאור הסעיף הקודם, הנכונות שלך לקבל בסלחנות מוחלטת את זה שצה"ל העסיק לקביעת מדיניות תומכות סרבנות פומביות וכאלה שמתייחסות אליו כאל מוסד עם ערכים מזיקים, היא חתיכת דוגמה של דאבל-סטנדרט. את מי שאתה לא מרוצה ממנו אתה הופך ללוחם ג'יהאד מזוקן, ואת מי שכנראה יש לך פחות בעיה איתו - ל'מעורבות אזרחית מכל מיני סוגים', ומשווה לשירות מילואים (שגם זה כמובן לא קשור כהוא זה).
כמו-כן, שוב השקר הזה (ואין לי דרך להגדיר את זה חוץ משקר) של בג"ץ שטולברג. במבט של כמה שנים, ברור לחלוטין לאיזה משני הבג"צים הייתה יותר השפעה. יותר מזה: זה לא רק עניין של בג"צים. צה"ל דילג על כמה שלבים אחרי בג"צ מילר (ושילוב נשים בקורס טיס, אגב, הוא דוגמה למגבלות טיעון 'כח האדם': לאור העובדה שאחוז הנשירה של נשים עדיין גבוה יותר משל גברים בצורה ניכרת, ושמדובר בקורס התנדבותי, ברור ששיקולי יעילות ועלות לא היו פקטור מכריע פה), יש הרבה שינויים גם בשנים האחרונות, כל מי שבילה בשטחי כינוס לאחרונה יכול לומר שהמצב *השתנה* בעשור האחרון, לטוב או לרע. נוסף על כך, וועדת שגב בהחלט המליצה על פתיחת *כל* התפקידים בצה"ל לחיילות, ואם כי הרמטכ"ל הנוכחי התנגד, היו גם תומכים, ויש גם לחצים לכיוון הזה. טיעון "
צה"ל לא מגייס לוחמות לתפקידי חיר"ם וחש"ן, ולא יגייס אותן לשם מעולם" הוא להד"ם, כי כשיש לוחצים לכיוון הזה, ברור שהמתנגדים חוששים מכרסום זוחל, וזה די הגיוני.
ד. כמו שאמרתי, תפוח הוא לא ירק ותפוז הוא לא ירק, אבל זה לא הופך אותם לאותו דבר. הנסיון להתעלם מההבדלים ולומר 'היי, אלה צריכים התאמות ואלה צריכים התאמות' הוא כמו לקחת כיתת מחוננים וכיתת חינוך מיוחד ולטעון שהם דוגמאות לאותו דבר. הסיבות והמגבלות שונות. ושוב, כמו במסמך של פנינה שרביט וכו' ובלחץ לשינוי פקודת 'השירות המשותף' אפשר לראות שזה לא רק עניין של כח אדם: כי אם יש משהו ש*כן* זהה, הוא הטיעון על חסכון כח האדם של המילואימניקים. ובכל זאת זה לא הפריע לפנינה שרביט (ולגופים בתוך הצבא) לקבוע קטגורית ש"במקרים שבהם העיקרון של גיוס חיילים דתיים וחרדים ושילובם בצה"ל מתנגש עם העיקרון המשמר את מעמדן של הנשים בצה"ל, יגבר האחרון, גם אם המשמעות היא ויתור על מתגייסים פוטנציאליים". זה כמובן עוד שקר, כי ברור הרי שהיחידות הקרביות היו מלאות נשים עד שבאו הדתיים והדירו אותן משם, אבל זו בהחלט גישה קיימת: כח אדם? שיקול משני לעומת אידיאולוגיה. לרז שגיא לפחות יש טיעונים על כשירות קרבית, ולא רק הנחה שהדבר הכי חשוב בצה"ל הוא תפקידו החברתי.
ה. כיפת ברזל היא לא יחידת חי"ר ולא שריון וגם לא קרוב, ובנתיים, עד שתעשה את המחקר (אני ממליץ על ששון-לוי. ככה תקבל בדיוק את התוצאה שתרצה) יש גם מחקרים מרחבי העולם (אלה שאת כולם פטרת מראש כ'פסיכולוגיה בגרוש'), שההתעלמות מכולם לפה ולשם היא, טוב, נושא לפסיכולוגיה בגרוש.
_____________________________________
"במידה רבה, הודות למאמרי הארץ הוקמה ממשלת הליכוד הלאומי ונתמנה משה דיין כשר הבטחון. הארץ דרש תגובה צבאית על האיום המצרי שבועיים לפני המלחמה, ואף דרש את תפיסת הרמה הסורית ימים אחדים לפני הפעולה".
(הארץ מפרסם את עצמו, 22 ביוני 1967)


המדריך לשביל ישראל, מאת יגיל הנקין ויעקב סער. מהדורה רביעית, 2020
גלריית התמונות שלי


נערך לאחרונה ע"י YGH בתאריך 27-08-2014 בשעה 09:15.
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #46  
ישן 27-08-2014, 21:55
  עבדול אלהזרד עבדול אלהזרד אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 02.03.06
הודעות: 6,684
בתגובה להודעה מספר 45 שנכתבה על ידי YGH שמתחילה ב "נו, אז כשאתה רוצה בלי לחרף אתה יכול."

ראשית, תזכורת לעצמי - לא לכתוב דברים בבוקר כשאני צריך לצאת מהבית עוד 10 דקות, ואז לא יהיו לי שגיאים כמו "משרתים כלפיו" במקום "משרתים תחתיו", או לעשות בדיקת גוגל קצרה ולראות שזה שזכרתי שאחד משני העריקים (שערקו ביחד, במשותף, בתזמון מפתיע עם פמפלטו של וינטר) היה מגבעתי לא אומר שגם השני (אבל שוב - שניהם ערקו יחד, עם אותו טיעון שנשמע כהד חשוד להכרזות על מלחמה נגד הדת שבמקרה שניהם מחזיקים בה).

שנית, צא נא מההגנה המגזרית. האינטרנט הוא המקום היחיד בערך שאני יכול להשתמש בו בשפה לא רשמית, ככה שהתואר "רבנים מזוקנים ומאיימים" הוא בסה"כ בחירה סגנונית - בדיוק כמו שבמקום אחר אני אכנה פעילים פציפיסטיים מהסוג היותר צבוע ומכעיס כ"היפי עם קן ציפור על הראש" או אתאר אישי ציבור לא-מזיקים ולא-מועילים כ"כרסתן חביב-פזל". על הטיעון שמאחורי בחירת הניסוח (שאם אתה או דתי אחר נעלב ממנה, הריני מתנצל. בפני ההיפים אינני מתנצל בינתיים) אני עדיין עומד - זו טקטיקה מוצהרת ויחסית עובדת של קבוצות אידאולוגיות-פוליטיות שמגלות שהן לא בדיוק מורכבות מאנשי המיינסטרים - להציב "איש חזית" שיסתיר אותם. בהרבה פרסומים של שדולות דתיות שאני ראיתי, מדגישים את עברו הקיבוצניקי של פרזנטור כזה או אחר. אגב - גם ההיפים עם קן הציפור מכירים את הטריק הזה, וגם הם גילו שהרבה יותר קל לשווק עמדות שמאליות רדיקליות באמצעות קצין צחור-שיניים לשעבר במגלן למשל מאשר באמצעות אושפיזיו הטיפוסיים של פורום האתר "פרופיל חדש".

שלישית, העמותה (להזכירנו, שניסתה להיות די חשאית, ושמקורות המימון שלה די עלומים) של ילון פרחי מתנגדת לשילוב הראוי ככלל. את זה ראיתי בעצמי לפני כמה שנים בפמפלטים מטעמם. וזאת, מתוך עמדה דתית-שמרנית מובהקת (ודוק - דתית-שמרנית ולא סתם דתית, שכן בערך שליש מבנות הזרם הציוני הדתי עושות דווקא ומתגייסות, וממדגם לא מייצג נראה שהן גם יותר אדוקות מאלו היוצאות לשירות לאומי). למיטב ידיעתי (ותקנו אותי אם אני טועה) גם אין יותר מידי רבני-מיינסטרים (עם או בלי זקן מאיים) שיתמכו בגיוס בנות לכתחילה, אלא לכל היותר בדיעבד.

כמובן שהתנגדות לגיוס נשים אינה נחלתם של שמרנים-דתיים בלבד, אלא גם של סתם שמרנים (ובהפוך-על-הפוך, גם של פמיניסטיות רדיקליות), אבל כאג'נדה מרכזית, זה נושא יותר דתי בארצנו - בעיקר, כך עושה רושם, בגלל מה שנתפס כסוגיה של צניעות שלכשעצמה הפכה לנושא די מרכזי גם בקרב מי שדגלו בעבר ב"חברה מעורבת וצנועה".

רביעית, סטנדרטים כפולים? בוודאי! הרי אי אפשר להשוות בין השפעתן האפסית של כמה פמיניסטיות רדיקליות, שבדומה לאפיפיור "אין להן דיביזיות" בקרב קהל היעד שלהם, לעוצמתה של התיאולוגיה הפוליטית החמושה. עוד לא ראיתי למשל קצינה שהכווינה לסביות זועמות מהחמ"ל נגד החיילים של עצמה, או שיתוף פעולה בין מרצות פמיניסטיות, פלוגות של חיילות ופוליטיקאיות נחרצות להקמת מעונות יום לילדי נשים עובדות על קרקע פרטית, אכיפת צווי הרחקה נגד אבות גרושים וכיו"ב.

דת לטעמי היא עניין אישי בין אדם לעצמו ולחבריו, כמה שפחות תיאולוגיה פוליטית בצבא, כן יטב. מח"טים לא אמורים להודיע לחיילים שלהם שהם יוצאים למלחמת דת (דווקא פניה להיסטוריה של עם ישראל נעשתה בהמון נאומים ודפים קרביים בלי ערבוב אלוהי מערכות ישראל וענני כבודו), רבנים שמצטטים פסוקים המהללים ריצוץ עוללים (הרב פנדל, עופרת יצוקה) אינם רצויים בשום צבא מהצד הזה של הגבול הסורי, וטקסי התעוררות דתית לפני קרבות מזכירים לי יותר מידי סרטוני תעמולה איראניים בהם מישהו מנופף קוראן מעל לראשו של השהיד-לעתיד. אז לוחם דגול או לא, תנו כמה שפחות מטיפוסים נוסח "הסמח"ט הדתי מראה לגוי מי בעל הבית על ארץ ישראל" ותומכיו הנלהבים.

חמישית, מדוע אתה מכנה את משמעות בג"ץ שטולברג כשקר? בג"ץ אליס מילר היה "בוקע הקרח" מבחינת כלל ההתייחסות של צה"ל לגיוס נשים לתפקידי לחימה כמובן, אבל בג"ץ שטולברג קבע עובדה לא פחות חשובה שמאז לא ממש נקרא עליה תגר - לצה"ל הזכות להגדיר את צרכיו המבצעיים, ומתי שילוב נשים מתנגש בהם במידה שאי אפשר לגשר עליה.

וגם גיוס נשים לקורס טיס מהווה מכפיל כוח, אגב, בדיוק כמו לקרקל. מסלול טיס הוא מסלול ממיין, אין בו מכסות והוא בוחן כישורי טיסה (ולפני שלב הטיסה - ממיין ע"י תנאים קשים כמו יציאות גרועות ומבחני כושר, כאשר אלו האחרונים מותאמים לסרגל מאמצים שונה אבל עדיין קשה) - מישהי שהתקבלה להיות טייסת, לא תופסת את מקומו של גבר שיכל להיות טייס - היא פשוט מוסיפה עוד אוכלוסיה למאתר הטייסים האפשרי. והבחור שהודח מקורס טיס והיא לא? הוא עכשיו סמג"ד בשריון, מה שהיא לעולם לא תהיה. אז גם הרווחנו טייסת וגם הרווחנו עוד סמג"ד עם נתונים אישיים גבוהים. אשרינו!

שישית, מחקרים על עמדות סובייקטיביות בנוגע למה אתה חושב על הלכידות ביחידה שלך, הם מה שהם - סקר עמדות סובייקטיביות. תמהני אם נשאלו גם שאלות בנוגע לעוד גורמים מערערי לכידות כמו שסעים חברתיים שאינם מצטלבים, משימות פוליטיות שנויות במחלוקת (שירות בשטחים לאלה, שירות בזמן ההתנתקות לאחרים), הרגלי תזונה (ארוחה משותפת היא עניין מגבש עוד מימי קדם - ומה תעשה עם טבעונים ומהדרי כשרות?) וכו'.

מכיוון שסקר או משאל לא ערכתי, אני יכול להסתכל רק על מבחן התוצאה. אם לכידות משמעותה יחידה שממשיכה להילחם למרות תנאים לא קלים (להלן דוגמא מוקצנת - חטיבה 188 שאיבדה את שדרת הפיקוד הבכיר שלה ביוה"כ והמשיכה להלחם כחטיבה), שאיננה סובלת ממרידות ועריקות ושאין בין חייליה מעשים פוגעניים הדדיים, אז אנחנו יכולים להסתכל על עשור וקצת קיומן של יחידות מעורבות ולראות האם זה באמת קרה - תוך השוואה למקרים מקבילים ביחידות רגילות בשלבי הקמה (מחלות ילדות של יחידות) או בתנאים דומים. ובמבחן התוצאה - כנראה שהלכידות של יחידות מעורבות מספיק טובה בשביל המתארים שהן פועלות בהם, כי אחרת היינו צריכים להתקל בתופעות הפסולות האלה הרבה ומזמן.
_____________________________________
If I can shoot rabbits then I can shoot fascists

תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #47  
ישן 27-08-2014, 22:40
צלמית המשתמש של ביטיס
  ביטיס ביטיס אינו מחובר  
מומחה ללוחמת חי"ר, סיור וצליפה
 
חבר מתאריך: 06.12.04
הודעות: 21,060
בתגובה להודעה מספר 46 שנכתבה על ידי עבדול אלהזרד שמתחילה ב "ראשית, תזכורת לעצמי - לא..."

בג"צ מילר ממש לא הבקיע את הקרח. צה"ל ידע ושילב נשים בכל מקום שהוא היה צריך עוד לפני כן - בג"צ מילר ושטולברג הביאו למציאות בה צה"ל נדרש לתרץ למה הוא לא מגייס נשים לתפקידים אחרים, וטוב עשה בג"צ שנפנף את האחרונה.

ההבדל בין אז להיום הוא שאז היו לצה"ל המון חיילים לאיוש יחידות השדה והיום לא.
_____________________________________
There are three kinds of lies: lies, damned lies, and statistics

"After the uprising of the 17th of June the Secretary of the Writers Union had leaflets distributed in the Stalinallee
stating that the people had forfeited the confidence of the government and could win it back only by redoubled efforts.

Would it not be easier in that case for the government to dissolve the people and elect another?" -Bertolt Brecht

I remember very vividly, a few months after the famous pacifist resolution at the Oxford Union visiting Germany and having a talk with a prominent leader of the young Nazis. He was asking about this pacifist motion and I tried to explain it to him. There was an ugly gleam in his eye when he said, "The fact is that you English are soft". Then I realized that the world enemies of peace might be the pacifists - Robert Hamilton Bernays -

תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #49  
ישן 29-08-2014, 14:57
צלמית המשתמש של ביטיס
  ביטיס ביטיס אינו מחובר  
מומחה ללוחמת חי"ר, סיור וצליפה
 
חבר מתאריך: 06.12.04
הודעות: 21,060
בתגובה להודעה מספר 48 שנכתבה על ידי ע"ש שמתחילה ב "שום ראציונאל לא יעזור לך..."

יש לך טיעון נגד רציונאלי למשהו ממה שיגיל אמר?
_____________________________________
There are three kinds of lies: lies, damned lies, and statistics

"After the uprising of the 17th of June the Secretary of the Writers Union had leaflets distributed in the Stalinallee
stating that the people had forfeited the confidence of the government and could win it back only by redoubled efforts.

Would it not be easier in that case for the government to dissolve the people and elect another?" -Bertolt Brecht

I remember very vividly, a few months after the famous pacifist resolution at the Oxford Union visiting Germany and having a talk with a prominent leader of the young Nazis. He was asking about this pacifist motion and I tried to explain it to him. There was an ugly gleam in his eye when he said, "The fact is that you English are soft". Then I realized that the world enemies of peace might be the pacifists - Robert Hamilton Bernays -

תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #51  
ישן 27-08-2014, 01:21
  YGH YGH אינו מחובר  
יגיל הנקין. ד"ר להיסטוריה צבאית, חוקר במחלקת היסטוריה של צה"ל
 
חבר מתאריך: 16.02.04
הודעות: 5,564
לפני כחמש שנים התחלתי מאמר בנושא ולא השלמתי,
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי שמגר שמתחילה ב ""מנצחות את צה"ל": גיוס נשים, הכרעה יחידה של צה"ל"

אז למרות שזה חצי גמור, בלגן גדול ולחלק מהנתונים והציטוטים לא חיברתי את ההפניות, אני חושב שיש בזה עניין - לפחות באשר לנתונים. כאמור, הנתונים נכונים לאזור 2009. השינוי הגדול מאז אצל האמריקאים היא ההחלטה של שר ההגנה לפתוח את *כל* המקצועות לנשים - כולל כל מקצועות הלחימה, בכפוף בערך לבחינה (ידיעה קצרה על זה פה:
http://www.bloomberg.com/news/2013-...s-by-2016.html; אפשר לראות בקלות את הדעות השונות, גם אם הן מוסתרות-למחצה מאחורי בחינה ונייטרליות וכל השאר). כמובן אין לדעת אם זה באמת יקרה בצורה ששר ההגנה רוצה.

"לאחרונה [הלאחרונה הזה היה ב-2008...] פורסם כי וועדה בראשות ראש אכ"א לשעבר, האלוף במילואים יהודה שגב, המליצה לפתוח את כל מקצועות הלחימה בצה"ל לנשים. מטבע הדברים, הנושא עורר דיונים ציבוריים נרחבים, וצפוי כי ימשיך לעורר כאלה. עם זאת, דומה שהן המלצות הוועדה, על כל פנים אלה שפורסמו, והן הדיון מסביבה, סובלים מכמה כשלים הנלווים למרבה הצער דרך קבע לעיסוק בנושא זה.

הכשל הראשון, הוא הפיכת הדיון לאנקדוטלי. כך, כמעט בכל דיון כזה מופיעה דוגמה של אישה א' המסוגלת לעמוד בתפקיד מסויים או אישה ב' שאיננה מסוגלת, והפיכתן לראיות ברורות בדבר השאלה הכללית. כך, למשל, בדיון לפני מספר שנים שעסק בשאלה, הסבירו רוב הדוברים כי הם מכירים מישהי או הכירו כמה מישהן ששכנעו אותם כי נשים יכולות (או לא יכולות) להפוך ללוחמות, ואיש מהם לא טרח לדון בדברים כמו מחקרים מארצות אחרות, היסטוריה או תוצאות רפואיות - אלא רק חוויותיהם האישיות. בדוגמה אחרת, בדיון בוועדת הכנסת מאוקטובר 2003 נעו חלק נכבד מהטיעונים בין מעשה בחיילת שקיבלה שברי מאמץ לאחר מרדף ממושך, לבין אסטרונאוטית רוסיה שנשלחה ב-1964 "בחללית עם תותחים" לחלל.[1]
לאותה קבוצה שייכת הבאת דוגמאות מן העבר, כמו למשל הטיעון 'נשים מעולם לא היו בצבא' ומולו דוגמאות כגון ז'אן דארק. העובדה כי נשים כמעט ולא השתתפו כלוחמות בעבר איננה מוכיחה כי אינן יכולותלהיות לוחמות, והדוגמה של ז'אן דארק איננה מוכיחה כי נשים ככלל יכולות להיות לוחמות בשדה קרב מודרני, ודאי לא כאשר מן המקורות עולה כי השתתפותה בלחימה הייתה בעיקר בתפקיד פיקודי ולא פעיל.


כשל נוסף אולי הנפוץ ביותר, הוא דיון אידיאולוגי הנוטה להתעלם מעובדות, או להפוך על כרחה את השאלה לנייר לקמוס אידיאולוגי, לאמור 'הלנו אתה או לצרינו', ובהתאם למטרה הרצויה להתעלם מכל ממצא שאיננו מתאים, ויותר מזה – לסמן את בעלי הדעה הנגדית כמעט כאוייב. דיון כזה בדרך-כלל נוטה להתעלם מ-, או לצמצם בחשיבותן של, עובדות; המטרה העיקרית היא אידיאולוגית, והעובדות רק משרתות אותן. כך אירע, למשל, בתגובה למאמרו של רז שגיא 'לוחמות בצה"ל – לאן?', שהתמקדה כמעט אך ורק בביקורת אידיאולוגית. כך גם אירע בפולמוס באתר NRG השייך לעיתון 'מעריב', לאור המלצות ועדת שגב: גבי אביטל הסביר כי שילוב לוחמות בצה"ל הוא תוצאה של פעילות "ארגוני הטרור הפמיניסטי הרדיקלי", וחנה בית הלחמי ענתה לו כי "הדרת נשים בצבא היא חלק מהמאבק הגברי על השליטה במוקדי הכוח", ומסבירה כי 'שינויים יקרו למרות האביטל'ים החרדים מהם"[2]. הצהרות כאלה, מטבע הדברים, מסיטות את הדיון מן העובדות אל האידיאולוגיה, והופכות את הדיון בנושא לא לבירור אלא למאבק בין דוגמות.

והכשל השלישי, בלתי-נפרד בדרך-כלל מהשני, הוא ההתייחסות לצה"ל כאל כלי שמטרתו העיקרית היא חברתית, וייעודו הצבאי משני לכך. לפי גישה זו, זוית הראיה העיקרית המשפיעה על השאלה האם יש לשלב נשים ביחידות לוחמות היא, כהגדרתה של בית הלחמי, " שיפור מיצובן של נשים בחברה הישראלית," או מן הצד השני, כדבריו של פרופ' הלל וייס, "טרור של פמיניסטיות".[3] בעוד שאין ספק כי לצה"ל ישנו תפקיד חברתי, הרי דומה כי בדיון כזה השאלה החשובה ביותר איננה מהו השינוי החברתי שייגרם-או-לא עקב שילוב נשים ביחידות לוחמות, אלא כיצד שינוי כזה משפיע על כשירות מבצעית של יחידה לוחמת. על כך כבר עמדו שופטי בג"ץ לפני עשור, בפסק דין אליס מילר [ציטוט]

במאמר זה אבקש ללכת בעקבות שופטי בג"ץ, ולבחון את סוגיית הכשירות המבצעית של צבא, בהיבט שילוב לוחמות ביחידות שדה – תוך הפרדה בין סוגי הלוחמות והימנעות ככל האפשר מהכללות, ותוך שימוש בדוגמאות מצבאות העולם – עניין חיוני על רקע האמונות המוטעות הנפוצות בארץ לגבי לקחיהם ומעשיהם של צבאות אחרים.[4]




  • רקע היסטורי מקוצר.

    ככלל, למרות מיתוסים כגון האמזונות, נשים לא השתתפו כמעט בלחימה עד הזמן המודרני. הסיבות קרוב לודאי מעורבות, וקשורות הן לגורמים תרבותיים והן לכך שמשקל ציוד הלחימה של לוחם רגלי או אביר הקשה מאוד על השתתפותן בקרב. עם הופעת הנשק החם הקל, וכפי הנראה לא פחות מכך, עם עלייתה של המדינה והרגשות הלאומיים הנלווים מאז המאה ה-17[5] - הופיעו גם נשים בשדה הקרב כחלק מצבא, אם כי במספרים זעומים יחסית, ובניגוד לכמה מיתוסים, בעיקר בתפקידי סיוע ותמיכה וכמעט תמיד לא בתפקידי לחימה אקטיביים. מלחמת העולם השניה ראתה שילוב נרחב בהרבה של נשים בתפקידים הקרובים לקו האש, אולם גם אז, כמעט ולא בתפקידי לחימה ביחידות מסתערות. הבריטים הפעילו נשים ביחידות נ"מ קבועות שנועדו להגן על ערים אנגליות בזמן הקרב על בריטניה, וכנהגות ואחיות באזורי הפעולה השונים – אם כי לרוב לא ביחידות שדה ובוודאי לא בתפקידים של הדרג המסתער. שימוש רב יותר בנשים במלחמה עשו הסובייטים, אם בתפקידי פרטיזניות (לעיתים קרובות כבשר תותחים להשהות את הגרמנים ולהציק להם, ללא כל אימון של ממש ועם חימוש עלוב) ובתפקידים צבאיים שונים, בעיקר חובשות, קשריות ונהגות. יתרה מזו, נשים שימשו גם כטייסות הפצצה, בהצלחה רבה, ואף זכו ללא פחות מ-23 עיטורי 'גיבור ברית המועצות'.[6] עם זאת, ביחידות של הדרג המסתער ביבשה כמעט ולא היו נשים; אמנם ידוע על אשה אחת ששימשה כתותחנית טנק בקרב סטאלינגראד, וגרמני אחד העיד כי ראה טנקיסטית רוסיה הרוגה בברלין, אולם דוגמאות אלו וכמה אחרות כמותן היו חריגות ביותר; גם אצל הסובייטים, נשים כמעט ולא נכללו בדרג המסתער.

    בארגוני המחתרות שקדמו לצה"ל נשים השתתפו בלחימה ובפעולות מבצעיות, אם כי גם כאן כמעט ולא בתפקידי חיל-רגלים או דרג מסתער. אורי בן-ארי מציין כי ביחידתו היו שלוש חיילות שהיו בכושר מתאים, מהן קצינה אחת . למרות המיתוס, שיתופן של נשים בתפקידי לחימה לא היה שוויוני ממש, כפי שמעיד גם אחוז ההרוגות במלחמת השחרור; אף כי נשים שמרו ומפעם לפעם השתתפו בקרב, בדרך-כלל היו היחידות הלוחמות בקו הראשון על טהרת הגברים. בפלמ"ח, שלפי המיתוס היה בו שוויון בין נשים לגברים, למעשה היו נשים בעיקר בתפקידי סיוע, בפרט לאחר מאי 1948, כאשר הפכה המלחמה ממלחמת אזרחים למלחמה מול כוחות סדירים. לעיתים אמנם השתתפו נשים בקרבות, כולל מקרים בהן נלחמה כיתת נשים שלמה, אולם האחוז היה מצומצם. מתוך כ-6,000 אנשי פלמ"ח היו כ-1,220 נשים במהלך מלחמת העצמאות; אולם אחוז ההרוגים היה שונה מאוד – 20 לוחמות פלמ"ח נהרגו במהלך המלחמה (כולל תאונות אימונים ומחלה), מול למעלה מאלף לוחמי פלמ"ח. ובאחוזים – בעוד שכעשרים אחוזים ממספר לוחמי הפלמ"ח נפלו במלחמה, רק כאחוז ושני-שליש האחוז מלוחמות הפלמ"ח נפלו במהלכה. הבדל זה מעיד כאלף עדים על ההבדל בחשיפה לקרב בין לוחמי ובין לוחמות הפלמ"ח.
    [7]

    בשלבי הסיום של מלחמת השחרור הוצאו רשמית הנשים מן היחידות הלוחמות, למרות מצוקת כח אדם קשה בצה"ל; הסיבה לכך נומקה ב[לצטט את המקור מארכיון צה"ל].

    עם זאת, גם במבצע קדש השתתפו מספר נשים בכוחות הלוחמים; המקרה הידוע ביותר הוא של יעל פינקלשטיין, טייסת המשנה במטוס המוביל בהצנחת גדוד 890 במתלה, אולם 26 חיילות –אלחוטניות וחובשות - השתתפו גם במסעה של חטיבה 9 לשארם-א-שייך, אם כי לא ידוע על השתתפותן בקרב.
    [8] חיילת המודיעין רוז'י להר מגדוד 82 של חטיבה 7 נטלה חלק לא מתוכנן בקרבותיה של החטיבה, ואף זכתה בצל"ש על תפקודה כמתאמת בקשר בין הכוחות בקרב על סכר הרואיפה, בעורפו של מתחם אום-כתף. . הצל"ש של רוז'י להר סימן סופה של תקופה בצה"ל; הצל"ש הבא שעתידה הייתה אשה לקבל על פעולותיה במלחמה היה ב-2006, במלחמת לבנון השניה.

    גם לאחר מכן נעשו מספר נסיונות לשילוב נשים ביחידות לוחמות, אחד הבולטים שבהם ב-1976, כאשר שולבו נשים על מספר ספינות בחיל הים. לאחר שלוש שנים הופסק הניסוי, בשל תקלות ובעיות שונות – החל מרמה גבוהה במיוחד של הטרדות מיניות וכלה בבעיות לכידות חברתית.

    השלב הבא בשילוב נשים ביחידות קרביות הוא בג"ץ אליס מילר , שכפה על חיל האויר לאפשר לנשים להיבחן לקורס טיס [קטע הוסר מפאת חוסר רלוונטיות וריבוי נתונים חסרי הפניהפ.
  • הצד הפיזיולוגי.
אין זה סוד שיש הבדלים בין גברים ונשים בתחום החוזק הגופני ומסת השריר (לפי מחקר של הצבא האמריקאי מ-1993, לחיילת הממוצעת משקל נמוך ב-20% מהחייל הממוצע, 10% יותר שומן ו-30% פחות מסת שריר)[9]; השאלה היא כמובן עד כמה הם רלוונטיים ובאילו תפקידים.

לפי מחקר-על מ-2005, שסקר את תוצאותיהם של 245 מחקרים שנערכו בצבא האמריקאי מאז 1994 בהיבטים שונים של שילוב נשים ביחידות לוחמות, התברר כי חלק מהאמונות לגבי תפקוד של נשים אין להן על מה שיסמכו. כך התברר כי בניגוד לאמונות קודמות, שלבי המחזור הנשיים אינם משפיעים במידה ניכרת על הסיכון לבריאות או על הישגיהן הגופניים של נשים (הגם שבמקרים מסויימים כאבי מחזור מסוגלים לפגוע בתפקוד החיילת), נשים אינן רגישות יותר ל'מחלת הדיקומפרסיה' ('פגיעת צלילה') הפוגעת בטייסים השוהים זמן רב בגובה רב (וייתכן שהן אף פחות רגישות), וכמו-כן, התברר כי רוב הבעיות המוקדמות עבור טייסות ולחצי כבידה נבעו מאי-התאמה של חליפות הלחץ, שהיו במידות גברים. במקרים מסויימים התברר כי חוסר-יכולתן של נשים לבצע מטלות מסויימות נבע מתכנון לקוי של ציוד, ותכנונו מחדש הוביל לא רק ליכולת גבוהה יותר של נשים לבצע את המשימה, אלא גם לצמצום אחוז הפגיעות הפיזיות אצל משתמשים גברים. כמו-כן נמצא ברוב המחקרים אחוז שימוש נמוך יותר בסמים ובאלכוהול, הגם שמחקר שפורסם לאחרונה טען שחיילות בריטיות שותות אלכוהול יותר מגברים בריטיים אזרחים[1] בני גילן.[10] במחקר אחר בקרב חיילים וחיילות בריטיים שהשתתפו במלחמת המפרץ של 1991 נמצא כי לא היו הבדלים בריאותיים משמעותיים לטווח ארוך בין החיילים לחיילות.[11]
לעומת זאת, במחקרים שונים נמצאו, בין היתר, הבדלים משמעותיים בין סיבולת החום של נשים וגברים, יכולת נשיאת משקלים כבדים (15-20 ק"ג והלאה; מתחת ל-15 ק"ג לא נמצאו הבדלים משמעותיים)
[12], העומס על עמוד השדרה בעת לבישת קסדה בזמן ממושך ואחוזי הפציעות תחת מאמץ גופני. נמצא כי בממוצע נשים נדרשו למאמץ פיזי רב יותר בזמן צעידה עם משקלים או מאמץ עם אפוד מגן, דבר שהוביל לפגיעות גופניות רבות יותר, וכן כי היו בסיכון גבוה יותר למכת חום בזמן פעילות ממושכת. נשים, לדוגמה, סיימו מסע של 10 ק"מ עם מטען כבד בממוצע בזמן ארוך יותר ב-21 אחוזים מאשר גברים, אם כי הגיעו לתוצאות טובות יותר מהמינימום הנדרש במדריך השדה הרלוונטי של הצבא האמריקאי. כמו-כן התברר כי בסוגי הטירונות השונים בהן משתתפים נשים וגברים יחדיו, אחוז הנשים הסובלות פציעות גבוה בהרבה מאחוז הגברים הסובלים פציעות, והדבר נכון הן לגבי פציעות קלות והן כאלה הגורמות לאובדן-זמן, היינו כאלה המוציאות את הנפגע מכלל פעולה מבצעית למשך זמן מסויים, החל ממספר 'גימלים', המשך בשברי הליכה – עד פי חמישה, לפי אחד המחקרים - וכלה בפציעות קשות. נתון אחרון זה נמצא בסדרה שלמה של מחקרים, החל מ-1978 ועד 2002, בכלל סוגי הטירונות של הצבא האמריקאי (נתונים דומים נמצאו גם בבדיקות בצה"ל). כמו-כן, לפי הצבא הבריטי, אחוז הנשים שהיו מסוגלות להגיע לרמת הכשירות הנדרשת עבור כניסה לתפקידי חי"ר או שריון, מקרב כלל המגוייסות, היה 0.1 אחוזים, ואילו מקרב חיילות שכבר עברו הכשרה וטירונות – אחוז אחד. עם זאת, בנסיון שערך הצבא האמריקאי, התברר כי לאחר קורס אימון גופני ממוקד של שישה חודשים היה ניתן להביא יותר נשים לרמת הכשירות של גבר כשיר ממוצע (שלא עבר קורס כזה), כולל בריצה ונשיאת מטענים כבדים, אם כי במחיר אחוז גבוה במיוחד של שברי הליכה ונשירה מהקורס. כמו כן התברר כי בסוגי מאמץ המאפשרים ביצוע הפעולה בקצב אישי, נשים יכולות לבצע פעולות – כולל נשיאת משקל – שלא יכלו להשלים תחת לחץ זמן.[13]
לבסוף, המחקרים בנושא עדיין לא שלמים, ויש מספר פערי ידע חשובים ביחס לבריאות האשה או נזקים האמורים להיגרם לעובר, וכן אין עדיין מחקר הבודק נשים לא רק תחת שגרת אימונים של טירונות אלא תחת תפקוד חי"ר ממושך, מהסיבה הפשוטה שלמעשה אין מסה של נשים בחי"ר אפילו בצבאות הליברליים ביותר.


אחד התחומים החשובים, והשנויים במחלוקת ביותר, הוא תחום לכידות היחידה והשפעת מספר נשים על לכידות זו. קיימים בנושא מחקרים לא מעטים הסותרים זה את זה. אחד המחקרים, למשל, סובר כי קיום נשים באחוזים נמוכים (מחקר אחד מגדיל וסובר כי האחוז הנדרש הוא שלושים אחוזים לפחות) איננו מסלק את הסטריאוטיפים השליליים ואף מחזקם, ומציין כי אחוזים ניכרים מהחיילים סברו שחיילות ביחידותיהם אינן עושות אותו מאמץ כגברים, ואינן תורמות את חלקם כגברים. באופן מפתיע מעט, אחוזי הנשים ביחידות אלו שהעדיפו לעבוד עם גברים גבוה יותר מאחוזי הגברים שהעדיפו לעבוד עם גברים; ההסברים לכך הם בתחום הספקולציה.[14]







צבא בריטניה.

בתחילת שנות ה-2000 בדקו כוחות הבטחון של בריטניה את מדיניותם ביחס לשילוב נשים בתפקידי לחימה. במסגרת זו אף נערכו ניסויים בהכשרת צוותי טנקים על טהרת המין הנשי, אולם אלה נסתיימו בלא תוצאות, ונאמר כי גם אם יתאפשר קיומו של צוות כזה, הרי שבזמן קרב יידרש לפעמים שילוב צוותים מטנקים שנפגעו, והדבר איננו אפשרי.

בשנים 2000-2001 עשה הצבא ניסויים לבחינת שילוב חיילים ביחידות קרביות; הדו"ח הסופי שלו שלל את האפשרות [להפנות לדו"ח המקורי, עמודים ]

ב-2006 דיווח משרד ההגנה כי שני-שליש מהחיילות בצבא בריטניה עברו הטרדה מינית.[15]



שילוב נשים בצבא ארה"ב כיום.

בצבא ארה"ב הוחלט, בעקבות מאמציה של שרה ליסטר, Asistant secretary of the army, כי יש להגדיר את המחקרים בנושא "שלא בעקבות מסקנות מיושנות המניחות כי כח פיזי הוא המרכיב העיקרי בהצלחה בתפקיד. למרות שמטלות מסויימות, כגון נשיאת אלונקות או צעידה עם מטען [במקור: Load Carrying Equipment; הכוונה היא לתרמילים או כיו"ב] דורשות יכולות חוזק מסויימות, הרי שבחינות החוזק האישי נותרו מדדים גרועים להצלחה בתחום צבאי כלשהו, בעיקר מפני שבדרך-כלל אפשר למלא מטלות פיזיות במגוון של אסטרטגיות הכוללות עבודת-צוות ותפקידים שונים".[16] במילים אחרות, נקבעו מדדים שונים לכשירות, שחלקם כללו את היכולת של צוות להשלים משימה, במקום את יכולתו של החייל הבודד – כך, לדוגמה, יכולה הייתה בדיקת כשירות להסתיים בהצלחה אם חלק מחברי הצוות ביצעו את משימותיהם של אחרים במקום חלק מחברי הצוות שלא יכולים היו לבצע את משימותיהם בעצמם.

כתוצאה מכך נפתחו תפקידים רבים לנשים, ונקבעו סטנדרטי כשירות חדשים, שחלקם בוטלו לאחר שנים ספורות כשהתבררו כבעייתיים. כזה, למשל, היה הנסיון הצבאי לקבוע לנשים אחוז שומן נמוך במיוחד כמדד לבריאות וכושר, תוך התעלמות מכך ששיעור השומן ותפקידיו שונים אצל גברים ונשים; ההנחה הייתה, כפי הנראה, ש"הכושר הגופני עשוי להיות קרוב יותר לזה של גברים אם אחוזי השומן בגוף יהיו קרובים יותר לאלה של גברים".[17]

[קטע על חוק אספין והערכה Risk based הוסר כי הוא לא גמור]


בעיראק ישנו כרגע [שוב, 2008] אחוז ההשתתפות הגבוה ביותר של נשים בצבא האמריקאי, והוא עומד בממוצע על כ-11-14 אחוזים מכלל 130,000 החיילים הנמצאים שם דרך קבע.[18]
עקב מצוקת כח-אדם בעיראק 'כופפו' כמה מפקדים את החוקים שנועדו להרחיק נשים משדה הקרב, ובמקום להגדיר נשים מיחידות חימוש, קשר ומודיעין כ'מסופחות' ליחידות לוחמות, דבר שנאסר בחוק, הגדירו אותן כ'צמודות' ליחידות אלו, גם אם בפועל דובר בהפעלת היחידות הכוללות נשים יחד עם היחידות הלוחמות כל הזמן. כך, לדוגמה, יחידות קשר חטיבתיות הוצמדו לגדודים קרביים, בניגוד לכאורה לחוק האמריקאי. הצבא טען כי איננו צריך אישור הקונגרס או שינוי בחוקים, כיוון שלפני פעולות לחימה יועברו או מועברות הנשים לאחור; כנגד טענה זו הועלתה הטענה כי מדיניות כזו מנוגדת לחוק וגם תגרום לכך שיחידות שרגילות להסתמך על יחידות העזר בימים כתיקונם ימצאו את עצמן ללא סיוע ותמיכה בשעת לחימה. ב-2005 החליט מזכיר הצבא פרנסיס הארווי כי נשים גם לא "יוצמדו דרך-קבע ליחידות שלהן מוקצית משימת קרב-ישיר".[19] דו"ח של מכון המחקר RAND מ-2007 הגיע למסקנה כי הצבא עומד בהוראות משרד ההגנה, אולם לא בפקודותיו שלו-עצמו, וכי מדיניות השמת הנשים בתפקידי שטח אינה ברורה ואינה עקבית, ומשתנה בהתאם לזרועות השונות; חלק מהקביעות לגבי שירות נשים ביחידות שדה נובעות מהנחות על אופיה של הלחימה המתאימות למלחמה קונבנציונלית בין צבאות ולא ללחימה נגד-חתרנות, וחלק מכיפוף החוקים לעיל נבע מהיעדרו של קו חזית ברור בעיראק, כמו במערכות רבות אחרות נגד חתרנות, בעוד ש'חוק אספין' התייחס בעיקר למצב של מערכה עם קו חזית מוגדר וברור.



בשנותיה של המלחמה בעיראק היו נשים מעורבות בלחימה, בעיקר כאשר שיירות בהן נסעו הותקפו או בתפקידן כשוטרות צבאיות בבגדד, שם אירע שעמדו תחת התקפה – אם כשומרות על בסיס ואם בפטרול של משטרה צבאית בשוק[20]. המקרה הבולט ביותר היה של סמל ליי אן הסטר מהמשטרה הצבאית, שזכתה ב-2005 בעיטור 'כוכב הכסף', יחד עם שניים מחבריה, על קרב בו השתתפה מול כוח עדיף של חתרנים.[21]

למרות הרושם שנוצר כאילו נשים נוטלות חלק מרובה בלחימה, הרי שאחוז הנפגעות מביניהן היה נמוך בהרבה מאחוזן בעיראק; עד סוף ספטמבר 2007 נהרגו בעיראק 84 חיילות אמריקאיות, מהן 56 על ידי האוייב; אחוז זה מהווה 2.21 אחוזים מכלל החיילים האמריקאים שנהרגו בעיראק (3807, מהם 3117 בידי האוייב). אחוז החיילות שנהרגו בידי האוייב מהווה 1.8 אחוזים בלבד ממספר החיילים האמריקאים שנהרגו בידי אוייב.[22] כלומר, סיכוייה של חיילת כלשהי בעיראק להיהרג קטנים פי 6-8 בממוצע מאשר של חייל כלשהו בעיראק.

הדבר איננו מעיד על העדר אומץ לב בקרב החיילות, אולם על העדר 'הזדמנות' לבוא במגע עם האוייב, מכיוון שנשים אינן ביחידות מסתערות, ולמרות הרעש התקשורתי, גם ביחידות סיוע הנמצאות בסיכון מספרן קטן יחסית. לדוגמה, לפי דו"ח RAND, באפריל 2006 אחוז החיילות המשרתות בעיראק בתפקידי פקידות היה כ-34% מבעלי התפקידים, בסיוע ושירותים היה כ-23% מכלל בעלי התפקיד, הן היוו כ-20% מן הצוות הרפואי, 16% מבעלי התפקידים בתחום האב"כ[2], 15 אחוזים מכלל הנהגים, 14 אחוזים מאנשי המודיעין, ו-11 אחוזים מן המשטרה הצבאית. בתפקידי טיסה כלשהם – שישה אחוזים. בתפקידי יחידות שדה 'קלאסיים' היו הרבה פחות; 10 חיילות מתוך 811 אנשי יחידות נ"מ, או מעט למעלה מאחוז, 12 חיילות ביחידות ארטילריה מתוך 10,746, חיילת אחת מתוך 6,369 ביחידות שריון (גם היא לא טנקיסטית) ואף לא חיילת אחת ביחידות הנדסה קרבית, חי"ר מכל סוג שהוא או כוחות מיוחדים. האחוזים שונים מעט בתחום הנגדים והקצונה; כמעט בכל מקצוע יש פחות נשים ביחס למספר הנגדים הכולל מאשר חיילות ביחס לחיילים. האחוז הגבוה ביותר של קצינות הוא של אחיות, וטרינריות וקצינות שלישות (56, 44 ו-38, בהתאמה), ויש באופן יחסי יותר קצינות מאשר חיילות במשטרה צבאית ומודיעין (16 אחוזים בכל אחד מהמקצועות) ובכוחות הנ"מ, שם הנשים מהוות חמישה אחוזים מכלל הקצינים. בכוחות השריון יש קצינה אחת, וכמוה גם בתותחנים – מתוך 1,077 ו-1,627 בהתאמה – ואף לא קצינה אחת בהנדסה קרבית, חיל הרגלים או הכוחות המיוחדים. מבין כ-14,000 חיילות בעיראק באותה תקופה, כ-2,000 שירתו בדרג חטיבתי, והשאר בדרג אוגדתי ומעלה. רוב החיילות בדרג החטיבתי הן בגדודי הסיוע החטיבתיים (BSB). חלקן הגיעו גם לפלוגות הסיוע (לוגיסטיקה, חימוש, הנדסה וכו') הקדמיות (FSC), אולם באחוזים נמוכים יותר, והן מנועות מלהיות חלק של יחידה – כמו הנדסה קרבית – העשויה לבצע משימות חיל-רגלים. [23]

לפי רוב המחקרים אחוז החיילות ששירתו בעיראק וסבלו מתסמונות נפשיות כלשהן גבוה יותר מאשר אחוז החיילים, למרות החשיפה הנמוכה יותר ללחימה, וההבדלים תואמים עקרונית את מה שמצאו מחקרים אזרחיים כשהשוו רמות של PTSD בין גברים לנשים, גם בניכוי גורמי טראומה ייחודיים לנשים. עם זאת, הועלתה השערה שאחוז הסובלות מתסמונת פוסט-טראומטית בעיראק גבוה יחסית בגלל אחוז פגיעות קודמות גבוה יותר בין המתגייסות.[24] כמו-כן, מספר מחקרים, בייחוד בבריטניה, מצאו פערים קטנים יותר, ואף שחלק מן התוצאות לא נורמלו עדיין (כך, למשל, חיילות דיווחו על יותר מצבים בהן חשו בסכנת חיים מחיילים הגם שהסטטיסטיקה מראה כי אין זה כך), נותר מקום למחקר.[25]
אחוז חסרות הבית בין חיילות-לשעבר היה גבוה פי שניים עד פי ארבעה ביחס לנשים, לעומת פי 1.25-1.4 לחיילים לשעבר, הגם שהעובדה שחלק ניכר מן הנבדקים היו 'בוגרי' מלחמת ויאטנאם מקשה לדעת מה המצב בין חיילות כיום, ואחוז הנשים בקרב חסרי הבית עדיין נמוך.
[26]

בעיה נוספת בצבא האמריקאי, שנראה כי הלכה והחמירה עם ריבוי הנשים בתפקידי שדה, היא נושא ההטרדות והתקיפות המיניות. כפי הנראה המצב טוב יותר כיום מאשר בימי ויאטנאם,[27] [הערה: מסתבר שמאז הדבר הידרדר, ביג-טיים; היה גידול ניכר בשנים האחרונות, וב-2013 דווח על קפיצה של 50% - אם כי חלקה (10%) מיוחס לאירועים שקרו לפני הגיוס] אולם הוא בלא-ספק גרוע יותר מאשר לפני הפלישה לעיראק, למרות ההתקדמות שחלה בעשורים האחרונים ביחס הצבא לנשים ובתכניות מיוחדות ורבות שנועדו להילחם בתופעה. דווח כי חלה עליה ניכרת בתלונות על תקיפה מינית בתוך הצבא בשנתיים האחרונות, ונטען כי מקרים רבים מושתקים ואינם מדווחים.[28] חיילות גם התלוננו כי הן נתקלות עדיין ביחס של חיילים גברים אליהן כאל 'אזרחים מדרגה שניה', או חוסר אמון ביכולתן מפני שהן נשים.[29]



קולונל (לשעבר בריגדיר-גנרל) ג'נט קרפינסקי, שנודעה בתור מפקד כלא אבו-גרייב הידוע לשמצה, טענה כי ידוע לה על שלוש נשים לפחות שמתו ב-2003 מהתייבשות כיוון שחששו לשתות לקראת ערב מחשש שמא ייאלצו ללכת לשירותים בבסיס ויותקפו על-ידי עמיתיהן. לטענתה, הצבא טייח את הפרשה. במקומות מסויימים, כגון מחנה אפריג'אן בעיראק, השתרש הנוהג בידי חיילות ללכת בזוגות או בקבוצות לשירותים, כדי למנוע תקיפה. עם זאת, העובדה שקרפינסקי סיפרה עדות זו בפעם הראשונה ב-2004 לאחר שהושעתה וחזרה עליה בפני ארגון המתהדר בשם "הועדה לבדיקת פשעים נגד האנושות שבוצעו בידי ממשל בוש" מעלה ספקות לגבי אמינות עדותה, מה גם שהיא נשענה בסיפורה על ההתייבשות על גורם רפואי עלום שהיא איננה זוכרת את שמו ולא הופיע כדי לאשר את עדותה, ונמצאו מספר פגמים אחרים בעדותה.[30]



כרגע הויכוח בצבא ארה"ב באשר למיקומן של נשים ביחידות שדה ממשיך עדיין להתנהל, במגבלות מסויימות. כמעט ואין שומעים הצעות רציניות לפתוח מקצועות כשריון, ארטילריה וחי"ר בפני נשים [זה היה נכון עד ההחלטה של פאנטה לאחרונה], והויכוח מתמקד בעיקר בשאלה האם יש לאפשר לנשים להיות ביחידות שדה בתפקידים שאינם תפקידים מהסוג לעיל, אלא תפקידי סיוע – חובשות, נהגות, מכונאיות, וכן הלאה. גישתו הרשמית של הצבא, כאמור, סוברת שבזמן לחימה התקפית יורחקו הנשים מן השטח, אולם איננה מגדירה את המצב בו נשים מסויימות מסייעות ליחידה לוחמת ומסופחות לבסיסה כלחימה התקפית. אם להסתכן בתחזית לעתיד, ייתכן שההגדרה בארה"ב תעבור שינוי ממניעת השתתפותן של נשים ביחידות מתחת לדרג החטיבה, למניעת השתתפותן ביחידות לוחמות-מסתערות אולם באישור לשיתופן, לפחות במצב שאיננו מתקפה כוללת, ביחידות סיוע חטיבתיות וגדודיות – בניגוד לעמדת משרד ההגנה האמריקאית כיום. כלומר, השאלה תהיה לא 'האם נשים משתתפות בלחימה', אלא 'באילו תפקידים נשים משתתפות'.[3] כך תיווצר לגיטימציה חוקית ללא-עוררין למצב הקיים בעיראק, בו נשים, הגם שבאחוזים נמוכים בהרבה מעמיתיהן הגברים, נמצאות בשטחי לחימה ובסיכון, והצבא לא ייאלץ לפלפל בלשון החוק ולהתלבט מהו סיפוח ומהי הצמדה, או לעקוף את הוראות מזכיר הצבא[31]. מצד שני, לא צפויה עליה ניכרת באחוז הנשים בתפקידי לחימה, ולא סביר שזרועות כגון המארינס, שביטלו ב-2002 את הטירונות המעורבת ומגבילות נשים בשטח יותר מזרועות אחרות, ישנו את מדיניותן.



בצבא השבדי מתייחסים לתפקידן של נשים בצבא כמשולב ללא הפרדה במשימות שמירת-שלום. כך למשל נאמר בדברי לויטנטט-גנרל קלאאס גארן-פאנט מן הצבא השבדי : "נשים... חייבות להשתתף בכל השלבים של מאמצי שלום, כולל מניעת סכסוכים חמושים", וביתר פירוט – "משימות סיוע ומשימות השכנת שלום לאחר [סיום] סכסוך (Post-Conflict Peacekeeping)".[32] היתרונות שנסקרו בהפעלת נשים במשימות שלום היו "דמוקרטיה, זכויות אדם ויעילות", כשהיעילות מתבטאת בכך שנשים באותן משימות יכלו לתחקר ולשוחח עם נשים מקומיות ללא פגיעה ברגשות התושבים המקומיים.[33]"







[1] 67 אחוז מהחיילים ו-49% מהחיילות צרכו אלכוהול בצורה כבדה, זאת למול 38% מהגברים האזרחים ורק 16 אחוז מהנשים האזרחיות.


[2] 312 מתוך 1659. לא ברור בדיוק מה עשו כוחות האב"כ בעיראק, אולם ברור כי לא פעלו כדרג מסתער.


[3] כפי שהעיר סא"ל (בדימוס) וילייאם ביילי מצבא ארה"ב, מבחינה טכנית הן רב"ט ג'סיקה לינץ', שנשבתה בידי העיראקים אחרי ששיירת האספקה שלה הותקפה, והן הכוחות המיוחדים ש'חילצו' אותה, השתתפו בלחימה; אולם ברור שאין שום דמיון בין התפקידים. בדוגמה ישראלית, פלוגת 'סחלב' של המשטרה הצבאית בחברון לא הוגדרה כיחידה לוחמת, הגם שלעיתים החזיקה מחסומים באותה צורה בדיוק בה עשו זאת יחידות לוחמות.




[1] הכנסת השש-עשרה, מושב שני, "פרוטוקול מס' 48 מישיבת הוועדה לקידום מעמד האישה", 27 באוקטובר 2003.


[2] אביטל, גבי, "רוצות צה"ל מסורס", אתר NRG, 23 בספטמבר 2007, http://www.nrg.co.il/online/1/ART1/638/797.html; בית הלחמי, חנה, "נשים – חיזוק לצה"ל", אתר NRG, 23 בספטמבר 2007, http://www.nrg.co.il/online/1/ART1/638/796.html


[3] וייס, הלל, "ערוות דבר", אתר 'מנהיגות יהודית', http://www.manhigut.org/hebrew/articles/vais6.html.


[4] בתכנית רדיו שעסקה בין השאר בהמלצות ועדת שגב, טען אחד המרואיינים כי המלצת הוועדה לפתוח את כל המקצועות הצבאיים לנשים היא בדומה למצב בצבא ארה"ב, דבר אשר, כפי שיתואר להלן, רחוק מלתאר את המציאות.


[5] על עליית המדינה ע' למשל Van Creveld, Martin, The Rise and Decline of the State, Cambridge: Cambridge University Press, 1999


[6]Pennington, Reina, Wings, Women, and War: Soviet Airwomen in World War II Combat, Lawrence: University Press of Kansas, 2007


[7] הנתונים לפי עמותת הפלמ"ח.


[8] תיק 102/798/1960, ארכיון צה"ל (להלן: א"צ).


[9]Sharp, M. A, Physical Fitness, Physical Training and Occupational Performance of Men and Women in the U.S. Army. A Review of Literature Natick, MA: U.S. Army Research Institute of Environmental Medicine, 1993


[10]Friedl, Karl E., "Biomedical Research on Health and Performance of Military Women: Accomplishments of the Defense Women’s Health Research Program (DWHRP)", Journal of Women's Health 14(9), 2005; The Employment of Women in the British Armed Forces Steering Group, Women in the Armed Forces, 2002. להלן פרידל וועדת ההיגוי, בהתאמה; Fear, Nicola T. et. Al., "Patterns of drinking in the UK Armed Forces", Addiction 102(11), November 2007


[11]Unwin, Catherine et. Al., "Women in the Persian Gulf: lack of gender differences in long-term health effects of service in United Kingdom Armed Forces in the 1991 Persian Gulf War", Military Medicine, May 2002


[12] משקל אפוד קרמי אמריקאי הוא 11 ק"ג. לפי ה-Marine Corps Combat Development Command,, כמצוטט בעבודתו של גד מה-טוב "הלוגיסטיקה של חייל החי"ר" (2006), משקל הקרב המינימלי (Assault Load) שנושא חייל מרינס הוא, כולל בגדיו ונעליו, 22.906 ק"ג, והמשקל בפעולה ממושכת ("Sustained March Load") מגיע עד ל-45.93 ק"ג. המשקל המקסימלי ("Existence Load" לא יפורט כאן, מפני שבד"כ צה"ל איננו פועל במתארים בהם נדרשת נשיאת ציוד כגון אוהל ושק-שינה. יצויין שמשקלים אלו הם משקלים של רובאי רגיל; נושאי פק"לים, כגון מקלענים ורגמים, עשויים לסחוב משקל כבד יותר. לפי הערכתו של מה-טוב, עבור חייל חי"ר עתידי, המצוייד בציוד מתקדם כדוגמת מרכיבי צי"ד, המשקל המינימלי יהיה 33 ק"ג.


[13] ר' למשל פרידל; ועדת ההיגוי; Sharp, Ibid.; Knapik, Joseph J. et Al., "Seasonal Variations in Injury Rates during U.S. Army Basic Combat Training", Annals of Occupational Hygiene 46 (1), 2002 ; להלן קנאפיק ואחרים, 'שינויים עונתיים'; Martin, Phillip E. and Nelson, Richard C., "The effect of carried loads on the walking patterns of men and women", Ergonomics 29(10), 1986. להלן מרטין ונלסון, "נשיאת משקלים"; Ricciardi, Richard, "Effects of Gender and Body Adiposity on Physiological Responses to Physical Work While Wearing Body Armor", Military Medicine, July 2007. להלן ריקיארדי, 'השפעות מגדר'.


[14]Rosen, Leora N. et Al., "Cohesion and readiness in gender-integrated combat service support units: The Impact of Acceptance of Women and Gender Ratio", Armed Forces and Society, Summer 1996


[15]Fickling, David, "Majority of women in armed forces harassed", The Guardian, 25 May 2006, http://www.guardian.co.uk/military/....html?gusrc=rss


[16]Freidl, P. 769


[17]Ibid., p. 775


[18] כדוגמה, באפריל 2006, תריסר אחוזים מכלל הקצינים בעיראק היו קצינות, ועשרה אחוזים מכלל החיילים היו חיילות (Harrell Margaret C. et. Al., Assessing the Assignment Policy for Army Women, Santa Monica:Rand, p. 104


[19]Burgess, Lisa, "Army Secretary Harvey: No combat for female GIs in 'transformed' Army

", Stars and Stripes, January 15, 2005, http://stripes.com/article.asp?sect...2&archive=true;

Tyson, Ann Scott, "For Female GI's, Combat is a fact", Washington Post, May 13, 2005; Norris. Michele, "Roles for Women in U.S. Army Expand", NPR Online, October 1, 2007, http://www.npr.org/templates/story/...oryId=14869648; Eberhart, Dave, "Army Chief of Staff Endorses Women 'Warriors', NewsMax, April 14, 2005; http://archive.newsmax.com/archives...3/141401.shtml; Center for Military Readiness, "CMR Announces Inaugural “PATSY” Award", October 17, 2006, http://cmrlink.org/PeopleintheNews.asp?docID=280,


[20] למעשה, שוטרת צבאית הוא כיום המקצוע המסוכן ביותר עבור נשים בצבא ארה"ב, שכן זהו המקצוע החשוף ביותר למגע עם אוייב, מתוקף פעולתן ברחובות בגדד.


[21]Wood, Sara, "Female soldier receives Silver Star in Iraq", Army News, June 17, 2005, http://www.army.mil/-news/2005/06/1...r-star-in-iraq; Tyson, Ann Scott, "Soldier Earns Silver Star for Her Role in Defeating Ambush", Washington Post, June 17, 2005.


[22]Iraq Coalition Bodycount website, Accessed 5 October 2007, http://icasualties.org


[23]Harrel et. Al., pp. 109-118


[24]Hoge, Charles E. and Castro, Carl A., "Impact of Combat Duty in Iraq and Afghanistan on the Mental Health of U.S. Soldiers: Findings from the

Walter Reed Army Institute of Research Land Combat Study", Strategies to Maintain Combat Readiness during Extended

Deployments – A Human Systems Approach ,Neuilly-sur-Seine, France: RTO, 2005 http://ftp.rta.nato.int/public/PubF...HFM-124-11.pdf;

Tolin, David F. et Al., "Sex Differences in Trauma and Posttraumatic Stress Disorder: A Quantitative Review of 25 Years of Research," Psychological Bulletin 132(6), 2006; Scharnberg, Kristine, "Women GIs and Post-Traumatic Stress Disorder", Chicago Tribune, 28 March 2005, Available online at http://www.military.com/NewContent/...rnberg,00.html; "Certain cognitive behavioral therapy apptears beneficial for female veterans with PTSD", JAMA Press Release, February 27, 2007, http://www.eurekalert.org/pub_relea...-ccb022207.php; Ginty, Molly M, "With more women at war, the army rethinks vet care", Women's News, 20 March 2007, http://www.womensenews.org/article.cfm?aid=3103 . אחד המחקרים המוקדמים מצא הבדל לא משמעותי, לפיו 23.5 אחוז מהחיילות פיתחו תסמין כלשהו של תסמונת פוסט-טראומטית דיכאון או כיו"ב מול 18.5 אחוז מול החיילים, אולם לא הושוו האחוזים בתפקידי לחימה בלבד (בהתחשב בכך שאחוזי הנפגעים מעידים על חשיפה נמוכה בהרבה של נשים ללחימה); מחקרים אחרים, מדברים על כשליש מן הנשים, היינו כפליים ביחס מן הגברים. גם בבדיקת האוכלוסיה הכללית, נשים נטו יותר מגברים לפתח תסמונות פוסט-טראומטיות מאשר גברים, למרות חשיפה נמוכה יותר – השערה אפשרית היא שאירועים טראומטיים הקשורים לגוף האשה (אונס, תקיפה מינית, וכו') יוצרים טראומה קשה יותר מאשר 'סתם' אירועים טראומטיים כפציעות ותאונות, למשל. עם זאת, השערה זו מסבירה רק חלק מההבדל. ר' גם ההסתייגות בהמשך.


[25] ע' Hoge, Charles W. et. Al, "Commentary: Women in combat and the risk of post-traumatic stress disorder and depression"; Jones, Margaret et. Al., "The burden of psychological symptoms in UK

Armed Forces", Occupational Medicine 56, May 2006; Rona, Roberto J. et. Al., "Women in novel occupational roles: mental health trends in the UK Armed Forces"

International Journal of Epidemiology, March 2007. הנושא דורש מחקר נוסף, בייחוד לאור הבדלים ניכרים ברמת התסמונת בין צבאות ארה"ב לבריטניה, שניתנים להסבר בחלקם בסיבות ארגוניות ותרבותיות ובחלקם ברמת החשיפה הנמוכה יותר של הבריטים לקרב – יש לברר מדוע התוצאות הללו אינן זהות אצל חיילות אמריקאיות, החשופות עוד פחות מחיילים בריטיים לקרב. ר' M Hotopf et. Al.,"The health of UK military personnel who deployed to the 2003 Iraq war: a cohort study", Lancet 367, 2006; Hoge, Charles W. and Castro, Carl A., "Post-traumatic stress disorder in UK and US forces deployed to Iraq", Lancet 368, September 2006; Hoptof M. et. Al., "Author's Reply", Ibid.. ג'ונס ואחרים, שמחקרם נערך ב-2002, בטרם הפלישה לעיראק, העלו את הסברה כי "Women who enter the Armed Forces might be more

resilient than women in the general population. " (עמ' 326)


[26]Perl, Libby, Veterans and Homelessness, Congressional Research Studies report for the congress, 31 May 2007, pp. 6-8, http://www.fas.org/sgp/crs/misc/RL34024.pdf


[27] נטען כי כנגד 29% מן החיילות ששירתו בוייטנאם בוצעה תקיפה מינית או נסיון תקיפה.


[28]De Leon, Celina R., "For Female Soldiers, Sexual Assault Remains a Danger", Alternet, January 5, 2007, http://www.alternet.org/story/46294; Shine, Tom and Sauer, Maddy, "Over 500 Reports of Sexual Assault among U.S. Troops in Iraq and Afghanistan", ABC News, 27 June 2006, http://blogs.abcnews.com/theblotter...500_report.html


[29]PBS Newshour, "Women's Combat Roles Evolving in Iraq, Afghanistan", July 5, 2007, http://www.pbs.org/newshour/bb/mili...omen_07-05.html


[30]Benedict, Helen, "The Private War of Women Soldiers", Salon.com, 7 March 2007, http://www.salon.com/news/feature/2007/03/07/women_in_military/print.html; Cohn, Marjorie, "Military Hides Cause of Women Soldiers' Deaths", Truthout, 30 January 2006, http://www.truthout.org/docs_2006/013006J.shtml; Stevens, Allison, " Karpinski Raises Doubts About Military Sex Assault", Women's ENews, 11 April 2006, http://www.womensenews.org/article....context/archive


[31] להסבר מוצלח של דילמת הצבא ר' PBS Newshour, "Women's Combat Roles Evolving in Iraq, Afghanistan", July 5, 2007, http://www.pbs.org/newshour/bb/mili...omen_07-05.html


[32]Fant, Claes-Göran, "Gender Equality and Gender Mainstreaming in Swedish Armed Forces", Paper presented on the Gender Mainstreaming – a Tool for Change conference, Gratz, 10 May 2007, p.


[33]Ibid.
_____________________________________
"במידה רבה, הודות למאמרי הארץ הוקמה ממשלת הליכוד הלאומי ונתמנה משה דיין כשר הבטחון. הארץ דרש תגובה צבאית על האיום המצרי שבועיים לפני המלחמה, ואף דרש את תפיסת הרמה הסורית ימים אחדים לפני הפעולה".
(הארץ מפרסם את עצמו, 22 ביוני 1967)


המדריך לשביל ישראל, מאת יגיל הנקין ויעקב סער. מהדורה רביעית, 2020
גלריית התמונות שלי


נערך לאחרונה ע"י YGH בתאריך 27-08-2014 בשעה 01:28.
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #53  
ישן 29-08-2014, 11:11
  double_o double_o אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 30.09.07
הודעות: 2,797
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי שמגר שמתחילה ב ""מנצחות את צה"ל": גיוס נשים, הכרעה יחידה של צה"ל"

אני רוצה לשתף מהפרספקטיבה שלי כמי ששירת כלוחם ביחידה מעורבת בנ"מ.

1) כושר גופני וכשירות: זה נכון שיש דרישות שונות לכושר מנשים וגברים בריצות ומסעות וזה גם גרם להתמרמרות מסוימת במהלך ההכשרה, אבל מבחינה מבצעית אין לאלו ממש חשיבות, עם כל הכבוד למסעות או בוחן מסלול במהלך השירות בסוללה לא נדרש ממני (או מכל לוחם אחר) לקפוץ מעל קירות או לטפס על חבל או לעשות מסע. המטרה של כל אלו היא לגבש ולחשל את החיילים.
איפה שכן יש חשיבות מבצעית לזמנים ולכשור בפעילות מבצעית בסוללה הוא בעמידה בכוננות ובפרישת הסוללה ושם אין הבדל בין נשים וגברים. הזמן הדרוש למיקום וקיפול משגר או מכ"ם זהה לנשים ולגברים וגם זמני הכוננות בסוללה. והלוחמות עומדות בזמנים הללו, לא נתקלתי במקרה אחד שבו סוללה לא עמדה בכשירות כי ללוחמת לא היה מספיק כושר.
אגב עקב האכילס של סוללה מבחינת כושר גופני הוא הגף הטכני שגם הוא נוטל חלק בפרישות וכוננויות בסוללה.

2)לכידות: אני לא אטען ששירות הנשים לא משפיע בכלל על הלכידות, אבל ההשפעה שלו שולית בהשוואה לגורמים אחרים והוא מתרחש לא מהסיבות שצויינו בכתבה. וזה לא שלא היו קשרים רומנטים בסוללות, היו גם היו, אבל לא הם מה שהביא בפגיעה בלכידות. הגורם לפגיעה בלכידות הוא דינמיקה חברתית שונה שמתפתחת שאי אפשר לנתק אותה מהחיים האזרחיים וגם זה שבסוף היום הלוחמים חוזרים לישון בחדר אחד והבנות חוזרות לחדר אחר ונוצר גיבוש של הבנים והבנות. אבל ההשפעה של זה שולית לעומת גורמים אחרים.
הגורם המרכזי לפגיעה בלכידות בסוללה הוא ההבדלים בין גף לוחם לגף טכני. הגף הטכני הוא מאוד משמעותי בסוללה ומדובר באנשים עם רקע והכשרה אחרת, עם תפישה אחרת הרכב אחר (חלק משמעותי נגדים) מהלוחמים. אחריו ישנו ההבדל בגף לוחם בין מה שנקרא מיירטים (לוחמים עם סמכויות ותפקידים מורחבים) והלוחמים הפשוטים (החדשים יותר). הנושא של לוחמים מול לוחמות נכנס לדעתי רק אחרי זה.
כך שלא הלוחמות הן מה שהרס את הלכידות בסוללה והוצאתן גם לא תחזיר אותה.

3) לגבי הסיפור שמובא בכתבה אני לא מכיר אותו והוא נשמע לי תמוהה מכיוון ש:
א. למיטב ידיעתי היו בנות בנ"מ עוד לפני 1999
ב. בשנים בהן מדובר הנ"מ היה מורכב מהרבה יותר נ"מ מתנייע שבו לא שירתו בנות וגם מספר המתנדבות היה קטן יותר, כך ש50% מהבנות אולי נשמע הרבה, אבל בפועל מדובר במספרים קטנים. בוודאי שלא מחזור שלם שחסר בנ"מ.
ג. גם אם חלק מהבנות לא כשירות זו לא סיבה לפזר את אלה שכן ולא לתת להן לעלות לסוללות.
ד. למיטב ידיעתי ההתייחסות באותה תקופה לבנות שמתנדבות מבחינת כוח אדם הייתה כאל בונוס. כלומר מקבלים מספר נדרש של בנים וכל הבנות שמגיעות זה תוספת. למשל שבתקופתי רצו לעשות ניסוי ולגייס מחזור אחד בלי בנות בשנה אז המחזור שהתקבל היה קטן יותר מהאחרים, לא גייסו עוד בנים כדי לפצות על המחסור בבנות.
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #56  
ישן 30-08-2014, 21:27
  משתמש זכר קרן-אור קרן-אור אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 11.09.06
הודעות: 10,185
בתגובה להודעה מספר 53 שנכתבה על ידי double_o שמתחילה ב "אני רוצה לשתף מהפרספקטיבה שלי..."

ציטוט:
הזמן הדרוש למיקום וקיפול משגר או מכ"ם זהה לנשים ולגברים וגם זמני הכוננות בסוללה. והלוחמות עומדות בזמנים הללו, לא נתקלתי במקרה אחד שבו סוללה לא עמדה בכשירות כי ללוחמת לא היה מספיק כושר.

ומה לגבי מטלות מוצב יום-יומיות כמו שמירה בעמידה 8 שעות עם אפוד מלא בחום, גלגול חביות סולר לגנרטור, סחיבת בלוני גז למטבח, פריקת אספקה, חפירת תעלות ניקוז בחורף, מילו שקי חול וכו'?

ציטוט:
למיטב ידיעתי ההתייחסות באותה תקופה לבנות שמתנדבות מבחינת כוח אדם הייתה כאל בונוס. כלומר מקבלים מספר נדרש של בנים וכל הבנות שמגיעות זה תוספת.

הרושם שלי הוא שזה גם היחס של חלק מהחיילות: שהן יכולות לא לעשות דבר, ולהגיע לתפקיד משרדי, או- אם הן מעוניינות- להתנדב לתפקיד מאתגר יותר, לפעמים עם קד"צ או חתימת קבע; לבנים יש יותר מוטיבציה- גם בגלל ההבניה החברתית וגם כי הם יודעים שאם לא ישקיעו טיפה, הם עלולים להגיע להיות טכנאי גדרות התרעה בחטמ"ר דרומית עזה, או כל תפקיד ברירת מחדל מלולכך/משעמם/מסוכן אחר.
נאמר- בת משפחה שלי הגיעה לתפקיד מש"קית אסירים בחה"א, אחרי שלדבריה מילאה "על עיוור" את השאלון הפסיכוטכני בצו ראשון. קשה לי לחשוב על בן שההצבה בצבא כ"כ לא תעניין אותו.
בהיבט אחר- כשהייתי ק. תורן במטה חה"א, היו לי הרבה חיילות והרבה חיילים; היה הבדל גדול בין החיילות (שלחלק גדול מהן לא היה מושג איך להפעיל את העוזי שלהן, ומתי בדיוק הן אמורות לעשות זאת), לבין החיילים- שעברו טירונות 02, אבל לפחות ידעו לטעון נשק ולדווח במוטורולה.
אם וכאשר הצבא יחליט לפתוח יותר תפקידים לחיילות, גם בלי שתתנדבנה לכך, תהיה לו בעיה לא רק עם שוביניסטים ודתיים- אלא גם אם החיילות ומשפחותיהן.
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #57  
ישן 31-08-2014, 15:34
  double_o double_o אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 30.09.07
הודעות: 2,797
בתגובה להודעה מספר 56 שנכתבה על ידי קרן-אור שמתחילה ב "[QUOTE]הזמן הדרוש למיקום..."

ציטוט:
ומה לגבי מטלות מוצב יום-יומיות כמו שמירה בעמידה 8 שעות עם אפוד מלא בחום, גלגול חביות סולר לגנרטור, סחיבת בלוני גז למטבח, פריקת אספקה, חפירת תעלות ניקוז בחורף, מילו שקי חול וכו'?


באופן כללי לא זכור לי הבדל. אולי היו מספר מקרים שבהם בנים הועדפו לטפל בדברים כבדים במיוחד, אבל לא משהו שזכור כבולט במיוחד או כמגמה. אצלנו אגב השמירות היו 3-4 שעות כל משמרת והייתה מיכלית לסולר.
מה שכן היה זה מטלות נוספות ללוחמות שלא היו לחיילות רגילות. למשל אני רוב הזמן הייתי בבסיס שהכיל גם את הסוללה המבצעית וגם את המפקדה של הגדוד וחדר האוכל היה משותף. בתורנות מטבח היה נהוג שבנים אחרים על שטיפת הכלים והבנות על הגשה ופינוי, פרט ללוחמות שגם הן היו שוטפות כלים. עד שפעם אחת היה מחסור בבנים ובמפקדה נוכחו לדעת שחיילות יכולות גם לשטוף אפילו שהן לא יודעות לזרוק רימון.
ציטוט:
קשה לי לחשוב על בן שההצבה בצבא כ"כ לא תעניין אותו

תסתכל במתגייסים וסדירים, יש שם כמה.
ציטוט:
בהיבט אחר- כשהייתי ק. תורן במטה חה"א, היו לי הרבה חיילות והרבה חיילים; היה הבדל גדול בין החיילות (שלחלק גדול מהן לא היה מושג איך להפעיל את העוזי שלהן, ומתי בדיוק הן אמורות לעשות זאת), לבין החיילים- שעברו טירונות 02, אבל לפחות ידעו לטעון נשק ולדווח במוטורולה.

ממה שאני ראיתי בשירות ההבדל הזה די הצטמצם במובן שגם לחיילי מפקדה רבים לא היה מושג איך לתפעל את הנשק שלהם. מה שראיתי במטווחים, במיוחד לכאלה שעמדו לצאת לאבט"שים היה מזעזע. באחת הפרישות המבצעיות שהייתי בהן נשלחו אלינו חיילים מיחידות שונות לסייע בשמירות, אחד מהם ראה אותנו מפרקים את הM-16 לניקיון, ניגש אלינו ואמר שחבל שהוא לא ידע שאפשר לעשות את זה קודם, כי כשהוא יצא מהבסיס שלו הוא פשוט זרק את הנשק לקיטבג והסתובב איתו שהקנה בולט החוצה.
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
תגובה

כלי אשכול חפש באשכול זה
חפש באשכול זה:

חיפוש מתקדם
מצבי תצוגה דרג אשכול זה
דרג אשכול זה:

מזער את תיבת המידע אפשרויות משלוח הודעות
אתה לא יכול לפתוח אשכולות חדשים
אתה לא יכול להגיב לאשכולות
אתה לא יכול לצרף קבצים
אתה לא יכול לערוך את ההודעות שלך

קוד vB פעיל
קוד [IMG] פעיל
קוד HTML כבוי
מעבר לפורום



כל הזמנים המוצגים בדף זה הם לפי איזור זמן GMT +2. השעה כעת היא 12:57

הדף נוצר ב 0.18 שניות עם 10 שאילתות

הפורום מבוסס על vBulletin, גירסא 3.0.6
כל הזכויות לתוכנת הפורומים שמורות © 2024 - 2000 לחברת Jelsoft Enterprises.
כל הזכויות שמורות ל Fresh.co.il ©

צור קשר | תקנון האתר