את החלל גרשון ז"ל לא הכרתי בימי חייו, אולי ראיתיו ואולי לא. את שמו שמעתי לראשונה רק לאחר שנפגע ביום ה-19/10/73 מפגז בודד שהרג אותו ושניים מחבריו. היה זה בוקרו של היום ה-14 ללחימה, והיום השני למניין ימי צלחתנו את התעלה. האש השתוללה סביב לנו ללא הפוגה. אנו ישבנו בתוך העמדות הנטושות שהותירו התותחנים המצריים בשדה התעופה דוויר סואר, והמתנו בלב המאפליה. מעלינו התנהל קרבאויר רב משתתפים, שהסתיים באחת, לאחר שיותר מתריסר מטוסים מצריים נפלו סביב. אגב כך אף ספגנו הפצצה אווירית, אשר בנס לא גרמה נפגעים. דממה פתאומית השתררה בלב המאפליה. ואז, לפתע נפל פגז בודד, מול עיני, במרכז סוללה ג. תומ"ת החל מעלה עשן, ונשמעו קריאות "רופא.. רופא..". קצין הרפואה חש למקום הנפילה והחל לטפל בנפגעים. התוצאה הייתה קשה 2 חיילים הוכרזו כחללים ומספר חיילים פצועים, וביניהם גרשון, פונו לאלתר לעבר גשר הדוברות, שהיה במרחק לא רב מאיתנו.

כעבור מספר ימים של לחימה, הגיע שליש הגדוד- גבר לעניין- אשר חצה מספר פעמים את התעלה תחת אש, על מנת להביא הספקה טרייה ודואר לחיילים- והביא עימו מברק עדכני ובו רשימת חללי הגדוד, וביניהם החייל גרשון.

השנים חלפו, כמנהגי, עליתי מידי שנה לבית העלמין הצבאי בנתניה, שם קבורים בני משפחה וחברים שנפלו במלחמה ההיא , או בעת שירות אחר. ידעתי כי החייל גרשון אף הוא טמון בבית העלמין, אולם לא איתרתי את קברו בין קברי חללי מלחמת יום הכיפורים. רק לאחרונה הסתבר לי כי הוא טמון בחלקה אחרת, ליד חללי מלחמת ששת הימים. ביום הזיכרון האחרון, לאחר הטקס, נגשתי לחלקת הקבר. רוב האבלים כבר התפזרו. מצאתי ליד הקבר מספר בני משפחה צעירים, אשר שוחחו ביניהם, כאשר נושא השיחה היה נסיבות נפילתו של גרשון הי"ד. הסתבר כי המשפחה אינה יודעת הרבה עליהם, כיוון שאם המשפחה- אשר הלכה בינתיים אף היא לבית עולמה- לא התירה לשוחח על הנושא. התערבתי בשיחה, באמרי לנוכחים כי אני אספר להם על נסיבות נפילתו. מישהו שאל, מהיכן ידועות לי הנסיבות? השבתי "ראיתי...נכחתי במקום ההוא." התפתחה שיחה. ואז נודע לי גודל האסון שנחת על המשפחה. בני המשפחה הצביעו על שני קברים סמוכים, באמרם "גם שני אלה שלנו.מימין טמון אחיו המבוגר יותר של גרשון , אשר נפל, כלוחם שריון, בקרבות ששת הימים ברמת הגולן. ואילו מצד שמאל טמון בן אחותו, נער בן 19, אשר נפל כחובש קרבי, בקרבות הבלימה בתחילת מלחמת יוה"כ ברמת הגולן. אכן, משפחתו של גרשון לגמה מכוס הייסורים עד תום בשלמה מחיר כה יקר.

מאז נקשרו קשרים בין בני המשפחה לביני. ביקרתי בביתם וסיפרתי להם כי מותו של גרשון לא היה לשווא. גרשון נפל בעין הסערה של המלחמה, במקוםבו נזקקו לו ביותר באותו יום ובאותה שעה, כאחד מצוותי התותחים הספורים אשר צלחו את התעלה עד לאותה עת, ושימשו ככוח הסיוע המצומצם היחיד לחטיבות הפורצות.

לזכרו של החייל גרשון וחבריו- אחי לנשק- מדליק אני מידי כ"ג בתשרי- מוצאי שמיני עצרת- נר זיכרון.

יהא זכרך גרשון, החייל שלא הכרתי, ברוך.



דף היזכור לגרשון הי"ד:



http://www.izkor.gov.il/izkor86.asp?t=94241

.

תודה על שחיברת אותנו לסיפורו של חייל עלום זה - גרשון מיראן ז"ל.

כאב השכול - מי יידע.

אני מצטרף לתודה על חשיפת הסיפור, שמן הסתם לא היה ידוע לי

מסתבר שיש כל כך הרבה מקרים שבהם נהרגו שני אחים (וכאן גם אחין)
חלקם מפורסמים מטבע הדברים, אבל הרבה מהם כנראה שלא, וחבל

טוב עשית שפרסמת את הסיפור, ובמיוחד את הפרטים על הקרב מנקודת ראותך האישית

סיפור קצר אחד וכל כל הרבה כאב.
ת.נ.צ.ב.ה

מחר, יחול יום השנה ה35 לאירוע לפי מניינם (התאריך העברי הוא כ"ג תשרי).

לפני שנתיים, ציינתי באשכול "זכרונות מאפריקה" תקציר של אירועי אותו יום מעבר לתעלה.

לרגל יום השנה, אני חוזר על הדברים, לזכרם של חמשת החללים מיחידתי שנפלו באותו יום.

היום 19/10, הינו אחד מימי המלחמה ההיא שנצרבו בנשמה לנצח.

את בוקר אותו יום החלה תקיפה אוירית של מטוסי סוחוי 7 אשר תקפו את הגשר ואת הכוחות הפרושים בצפיפות בשדה התעופה של דוויר סואר- שדה נטוש שהכיל, בתחילת המלחמה, מערך חת"ם מצרי. עד היום אני זוכר את מראה הפצצות המחליקות לעברנו, את הפיצוץ האדיר, העשן והאבק שכיסואת כולנו, אשר בהתפזרם הסתבר כי כולם בריאים ושלמים, פרט לעוקב מים מחורר. תקיפת המטוסים היתה אות פתיחה לקרב אויר, רב- משתתפים, בסופו הופלו 15 מטוסים מצריים ע"י מטוסי מיראז ונשר ישראליים ללא אבידות למטוסינו. למרבה הצער, הסתבר בדיעבד, כי התקיפה האוירית הסבה אבידות כבדות ליחידות שונות, ובמיוחד לפלוגה רפואית.
זמן קצר לאחר מכן נפל פגז ארטילריה מצרי בודד (כנראה פגז טיווח) במרכז מחפורת מצרית נטושה, סביבה ישבו אנשי צוות תותח לארוחת בוקר. כתוצאה מכך נהרגו 3 אנשי צוות ומספראחרים נפצעו. התומ"ת החל לבעור. נהג הטנק, שהיה איש גדול מימדים קפץ אל תוך תא הנהג כאשר ראשו כלפי מטה, ובדרך -לא-דרך, הניע את הכלי הבוער והרחיקו מעירומי התחמושת. לאחר מכן נטל מטף כיבוי וכיבה את האש. כמובן שהוא לא קיבל צל"ש.
זמן קצרלאחר מכן התפרץ במקום הגיהנום בכבודו ובעצמו. אש ארטילרית מצרית צפופה ביותר, כנראה ריכוז של אגד, החלה ליפול עלינו. ניסינו לדלג מתוך העמדה, אך אגב הדילוג, הזחל"מ נעצר לפתע. צעקתי על הנהג "סע", אולם הוא אמר לי "אי אפשר- תראה". הבטתי מבעד לחרך וראיתי כי הדרך אל מחוץ למתקן, חסומה בגופות רבות של חיילים ישראליים. נראה כי נקלענו אל תוך עמדת הפלוגה הרפואית שהותקפה בבוקר ע"י המטוסים. רק במאמצים רבים הצליח הנהג לתמרן, ולצאת מתוך השדה מוכה האש אל תוך החיץ החקלאי הפסטורלי. אגב ההחלצות, נפגעה משאית תחמושת ונהגה נהרג.
שלדת המשאית מופיעה בצילום שצירפתי באשכול זה לעיל.

בכך לא מלאה סאת היסורים לאותו יום. לאחר היציאה מן החיץ החקלאי פתחנו, יחד עם כל אוגדה 162- שהיתה האוגדה שאירחה אותנו- לכיוון דרום, תוך שאנו מאגפים ממערב את שדה התעופה פאיד ומחנות פאיד, בהם ישבו עדיין המצרים.
תוך כדי תנועה לעבר ג'בל ג'ניפה הותקפו הדרגים שלנו ע"י כח חרמ"ש ישראלי. רק לאחרונה הסתבר לי, לאחר שקראתי את ספרו של מעוזיה סגל, כי, ככל הנראה היתה זאת פלוגת החרמ"ש של גדוד 100. כתוצאה מן התקיפה נהרג חייל נוסף, אשר חטף כדור מק"כ בראשו. 2 חיילים אחרים נפצעו.

זכרם של חמשת החללים, שנפלו ב-19/10/73 נצור בליבנו עד בוא חליפתנו.

.

מר רוג - כי החיים קצרים מדי לשמות מלאים

.

מחמלי, אחיי גיבורי התהילה ,כל הרפאים , משל"ג עד 2000

במוסף לשבת של ידיעות אחרונות מופיעה כתבה של סמדר שיר על המשפחה.

.

Diplomacy is about surviving until the next century - politics is about surviving until Friday afternoon
Sir Humphrey Appleby

.

.