לפני כמעט עשור - בשנת 2005,
החליטו לקחת כמה אלפי אזרחים - ולגרש אותם מביתם.
הבטיחו שיבנו להם בתים חדשים, שלאחר שנה לכולם יהיה פיתרון קבע.
עבר מאז כמעט עשור, וכמעט חצי מהם עדיין מחכים לאותו פיתרון קבע.

את התושבים - עקרו מבתיהם, הותירו אותם עקורים.
גם השטח נותר עקור, שומם.
את העסקים המשגשגים - הרסו בגבהות לב,
העובדים עברו מטיפוח פרחים וירקות לעיסקי מנהרות,רקטות וטרור.
התושבים, השחורים - עשו את שלהם וצריכים ללכת.
רק שלא יחסמו את הדרך.


במדינה שבמשך עשור לא מסוגלת לדאוג לאותם אלפי אנשים,
יש עדיין מי שמפנטזים על גירוש מאות אלפי אנשים.
גם ללא שום סיכוי להסכם, שלום או רגיעה ארוכת טווח, שפעם פינטזנו שנקבל בתמורה.
סתם כך - לגרש כי ליהודים אסור לגור במדינה לא יהודית.
הרי צריך שהיא תישאר טהורה ממיעוטים.
טהורה מיהודים.
עצוב.

ציטוט:

"מה הוא הסביר לך?" שאלתי. "שני דברים עיקריים", השיב אבי: "הראשון, שכל פרט ופרט במציאות, כל שערה בזקן שלי, קשורים זה בזה ודבר אינו מקרי; והשני, שיש טוב ורע בעולם, ויש לבחור בטוב ולדחות את הרע". מונחי הטוב והרע שאליהם התוודע בחלום, היה ברור, שונים מאוד מאלה שבהם הורגל. הוא לא שכח את החלום הזה, וכששאלתי אותו עליו זמן מה אחר כך, הוא זכר אותו בבירור.