בס"ד
ט''ז באדר תשע''ה
שבת שלום קהל קדוש

אובְדָן הָאֱמוּנָה סִבַּה לְאָבְדָּן אָבְדָּן כֹּחַ הַעֲמִידָה
סִבָּה צְפוּיָה לִמְעִידָה
כִּי הַמֶּרְחָק בֵּין הַשְׁתַיִם לֹא נָתוּן לִמְדּידָה
מַצָּב זֶה לְאוֹבְדֵי אֱמוּנָה בִּבְחִינַת חִידָה
מָה הָחֶטְא וּמָה סִבָּתוֹ זֶה עִנְיָן שֶׁל חִשּוּב
הָעַם הֻטְעָה בָּחִשוּב וְכִי מֹשֶׁה לֹא יָשׁוּב
וְלֹא יֵהֵא מִי שֶׁיוֹלִיכֶם בַּמִּדְבַּר כְּמֹשֶׁה עוֹד
אִבֵּד הָאֱמוּנָה וְדָרַשׁ עֶגֶל זָהָב שֶׁלּוֹ יִסְגּוֹד
זֶה גּוֹרָל אָדָם שֶׁאִבֵּד אֱמוּנָה בּכוֹחוֹ וּבְעָצְמוֹ
וּכְתּוֹעֶה מְאַמֵּץ תָעֲתוּתֵי שַׁוְא לְהַצָּלַת עַמּוֹ

חובת נטילת עולה פרשת כי תשא פותחת במפקד שמשה נצטוה לעשות כדי לעמוד על מספר היוצאים ממצרים ולחיב כל מִתְפַּקֵּד מבן 20 ומעלה לשלם מחצית השקל שייועד לעבודת האלהים באהל מועד, ובכך כל נותן מחצית השקל מכפר על נפשו. כאן המקום גם לזכור כי העם עומד להכשל ולאבד את האמונה באלהי ישראל ובמשה עבדו ולתבוע מאהרן לעשות עגל לסגוד לו. זה שנודע כ"חטא העגל" למרות שהפרשה באה אחרי פרשת תצווה, נאמר כי היא קדמה לה, כיון שנאמר שם כי הכסף שילקח הוא לעבודת אהל מועד, דהיינו המשכן כבר היה קים שום נמצא אוהל מועד. לא שעל סמך הכלל: כי אין מוקדם ומאוחר בתורה. חטא העגל מובא אחרי הקמת המשכן בעוד צריך להיות לפני הקמת המשכן חטא העגל מחזיר את העם לעבודה זרה שעבד במצרים. נשוב אל כי תשא אל מפקד צאצאי יעקב להוציא את הערב רב שנסתפח לישראל בצאתו ממצרים. במדבר צפויות לישראל מלחמות והראשונה שבהן היתה מלחמת של עמלק בישראל. מכאן שכל מתפקד אמור להלחם ולהגן על קיומו הפיזי של העם.. לית מאן דפליג שמדובר בְּעִדָּן הנסים בהגיע העם אל שפת ים סוף ופרעה רודף אחריו שם אמר משה: "ה' ילחם לכם ואתם תחרישון" (שמות יד, ד): למרות זאת סברו רבותינו כי התורה איננה פוטרת אדם מלהלחם על קיומו הפיזי לכן רבותינו דרשו ואמרו: ה' ילחם לכם ואתם תָּחַרְשׁוּן . אתם תעשו את המוטל עליכם ולא תבואו בתלונות למה הקב''ה איננו מציל אתכם בעוד אתם לא עושים דבר ומחרישים. דבר נוסף עולה מהפרשה היא שיטת המפקד כדי לדעת מִסְפָרָם של בני עשרים ומעלה בעם, אמר רש''י: כשתחפוץ לקבל סְכוּם מנינם , לדעת כמה הם , אל תמנם לְגֻלְגֹלֶת אלא יתנו כל אחד מחצית השקל ותמנה את השקלים ותדע מנינם ולא יהיה בהם נגף (ל/יב) (כלומר כך לא יפגעו) שהמנין שולטת בו עֵין הָרָע . למסקנת עֵין הָרָע מגיע רש''י ממה שקרה בתקופת דוד המלך (שמואל ב' כד-י-טו) ויתן האל דבר בישראל מהבקר ועד עת מועד וימת מן העם מדן ועד באר שבע שבעים אלף איש. דבר נוסף עולה מלשון הכתוב , מחצית השקל נועד לפי פרשת תרומה לאדנים של המשכן (ראה רש''י שם) "שמואל ב כד/כתיבמימון הקמת המקדש מוטלת על כלל בני ישראל ואין יוצא מן הכלל. לכן התרומה היתה שווה לכל נפש, ונאמר שם: "העשיר לא ירבה והדל לא ימעיט ממחצית השקל לתת תרומהת ה' לכפר על נפשותיכם"" .(ל/טו) הנה כי כן חובה זו מוטל על כלל ישראל מבין עשרים שנה ומעלה ואין נפקא מנא אם הוא איש עבודה או עוסק בתורה. החטא הגדול והחמור ביותר מתרחש חטא העגל מתרחש כעבור 39 ימים מהרגע המרגש של מתן תורה, כאשר ממתינים בני-ישראל לשובו של משה רבנו שעלה להר כמצות הקב''ה באמרו לו: עלה אלי ההרה והיה שם ואתנה לך את לֻחֹת האבן והתורה והמצוה אשר כתבתי להורותם.(משפטים כד/יב) משעלה להר והתמהמה לשוב לפי חישוב העם , אבדה אמונתו ותבע מאהרן לעשות לו עגל זהב שנאמר: וְיִקָּהֵל העם על אהרן ויאמרו אליו קום עשה לנו אלהים אשר ילכו לפנינו כי זה משה האיש אשר הֶעֱלָנו מארץ מצרים לא ידענו מה היה לו (לב/א) . אהרן לא אמר לעם דבר ולא אמר דבר הנשמע כמי שדוחה דרישת המתקוממים. למרות זאת חז''ל אינם מטילים על אחריות על חטא עגל הזהב. ברור היה כי אהרן לא יכול היה לעמוד בפני ההמון, שהחל להאמין כי משה מת ולא ישוב עוד. לזכותו של אהרן אמרו חז''ל , נסה להרויח זמן ולהשהות עשית העגל עד שובו של משה שעות אחדות בכך שאמר לפונים למתקוממים: פרקו נזמי הזהב אשר באזני נשים ובנותיכם והביאו אלי.(לב/ב). אהרן סבר כי הנשים והבנות לא ירצו להפרד מתכשיטיהם ובכך יסרבו לתתם לעשית העגל. אהרן התאכזב מהתנהגות הנשים והבנות שנאמר: ויתפרקו כל העם את נזמי הזהב אשר באזניהם ויביאו אל אהרן.(לב/ג). כדי להרחיק מעל אהרן וצאצאי יעקב את החטא רבותינו הטילו את חטא העגל על הערב רב שנסתפח לישראל בצאתו ממצרים. לפי חז''ל אלה הם המסיתים את העם. הקב''ה שרואה את הכל פנה אל משה: "וידבר" ה' אל משה לך רד כי שחת עמך אשר העלית מארץ מצרים, סרו מהר מן הדרך אשר צויתים עשו להם עגל מסכה וישתחוו לו ויאמרו אלה אלהיך ישראל. (לב/ז,ח) מכאן ואילך פונה הקב''ה למשה בלשון רכה : "ויאמר" ה' אל משה ראיתי את העם הזה והנה עם קשה-ערף הוא. (לב/ט) ומשה נחלץ להגן על העם ולהצילו מִכְּלָיָה שאמר "ואכלם" והחל משה לעתור לקב''ה לאמור:...שוב מחרון אפך והנחם על הרעה לעמך זכר לאברהם , ליצחק ולישראל עבדיך אשר נשבעת להם בָּךְ...(לב/יב,יג) והקב''ה נענה למשה שנאמר: וינחם ה' על הרעה אשר דבר לעשות לעמו.(לב/יד) הקמת המשכן מעשה ידי אמן אלהים ראה חשיבות רבה בָּאָמָּנוּת כפי שזה עלה מהפסוק: ראה קראתי בשם בצלאל בן אורי בן חור "למטה יהודה" ואמלא אותו רוח אלהים בחכמה ובתבונה ובדעת ובכל מלאכה.(לא/ב) לצדו של בצלאל העמיד הקב''ה אמן נוסף הוא אהליאב בן אחיסמך "למטה דן" לעשות את עבודת המשכן ובעיקר את כליו: הכפרת וכל כלי האהל ואת השלחן ואת כליו ואת המנורה ועוד. רש"י אומר בענין זה דברים מעניינים : מדוע נזכרו שלשה תארים לבצלאל: חכמה, תבונה ודעת . ללמדך כי "החכמה" נקנית ממה שלומד אדם מאחרים ואילו "התבונה" נמצאת אצל האדם מראשית התהוותו. מכאן שחכמה בלי תבונה לא תועיל. ובימינו יש אמרה חכמה זו: חכם יודע איך להכנס למלכדת אך איננו יודע איך להחלץ ממנה. חכמה ותבונה הם צמד שחייבים להשתמש בהם יחד. אשר לתכונה השלישית של בצלאל ה"דעת" , היא ההשראה של רוח הקדש, אולי נכון לכנותה "כשרון" מתת מאת השם, או שיש לאדם כשרון או שאין לו. והנה ללא כל קשר נאמר עוד: את שבתותי תשמרו … ושמרתם את השבת כי קדש היא . לאמירה זו יש קשר להקמת המשכן כדי לאמר: מה המשכן חשוב לקב''ה , חשובה יותר השבת, לכן אל תחללו שבת ותעשו מלאכה בשבת בהקמת המשכן על אף חשיבותו וקדושתו שמירת שבת חשובה יותר. נביא וכהן וההבדל ביניהם משה ואהרן הם נביא וכהן. שני אחים בני שבט לוי, אך הם כשני עולמות שונים זה מזה. ההבדל ביניהם הוא ההבדל שבין נביא לכהן. בעוד הנביא מחוקק מקפיד על קיום החוק באין פשרות , הכהן כמנהיג במלאו תפקידו לעתים מזגזג . משה לא סר ימין או שמאל בעשותו את אשר צווהו אלהים לעשות נהג ב-יקוב הדין את ההר. מיניו של משה כנביא נעשה על ידי הקב''ה ונכפה עליו. ולא כמו מינוי אהרן הכהן שנעשה על פי מצות האלהים אבל על ידי משה . לכן יש והכהן עושה רצון האנשים שמינו אותו תוך סטייה כדי לשמור על תפקידו כמנהיג. בכי תשא אהרן עשה את העגל, דבר זה ממחיש את תלותו בעם . בעוד משה כנביא ואחריו ירמיהו הנביא קבלו את הנבואה כגזרה עליהם מן השמים וסירובם לקבל את המינוי נעשה מטעמי עֲנָוָה. לא כך נהג שאול המלך כמנהיג הוא הפר את דבר האלהים בעוד שמואל הנביא עמד על קיום דבר אלהים כרוחו וכלשונו. על כך נאמר: אשרי העם שככה לו, אשרי העם שה' אלהיו. בהיכנס אדר ועמו פורים נזכור את אשר עשה לנו עמלק, אשר בעת מצוקה זינב בנחשלים. והנה צאצא של אגג מלך עמלק המן הרשע רצה להשמיד את העם ומה היה סופו ?. לכן במאבקנו בָּרָשָׁע וּבָרֶשַׁע כל שעלינו לעשות, לנהוג בתבונה לאפשר לידידי ישראל לעשות יחד אתנו למעננו . אסור לנו להיגרר אחרי הרגש, הֶן עַם לְבָדָד יִשְׁכּוֹן עַם לְבָדָד יִשְׁכּוֹן וּבַגּוֹיִים לֹא יִתְחַשָּב מִשֶּׁנִנְהַג כָּכָה הֲיִהְיֶה זֶה דָּבָר לְלֹא רְבַב אָנוּ אוֹר לַגּוֹיִים בַּתּוֹרָה עֲלֶינוּ נִכְתַּב מַדּוּעַ אוֹרֶנוּ עָמוּם וּלְדִּידֶנוּ כְּמֵאִיר נֶחֱשבׁ מַדּוּעַ הָעוֹשִׂים מְלַאכְתָּם לִמּוּד תּוֹרָה לֹא יִשְׂאוּ עוּל כְּפִי שֶׁנֶּאֱמַר בְּשָׂפָה בְּרוּר מַדּוּעַ יִרְטֶנוּ כֹּל הַיָּמִים הַמְקֻפָּחִים וּבְעֵת מִבְחָן תִּמְצְאֶם עַל זֵרֵי דַפְנָה נָחִים בְּבוֹא הָעֵת וְהַשָּׁעָה עֲשֵׂה חֶשְׁבּוֹן נֶפֶשׁ לֹא בְּהַלְעֲזָה אוֹ בְּהַכְפָּשָׁה וְהַשְׁלָכַת רֶפֶשׁ רַק בְּחָכְמָה תְּבוּנָה וָדַעַת בְּאֵין חוֹשֵׁש זֶה הַמְּעַט אֲשֶׁר אֱלֹהֶינוּ מְאִתָּנוּ מְבַקֵּשׁ ַעֲשֶׂה מְלַאכְתֶנוּ לְלֹא רְבַב וְגָם בִּרְצוֹן יְדִידֵינוּ נִתְחַשַּׁב

שבת שלום