 |
27-05-2005, 10:15
|
|
צחי בן עמי לתחום התעופה הצבאית, חיל האויר ותולדותיו
|
|
חבר מתאריך: 17.10.04
הודעות: 8,704
|
|
|
טוב. לא התאפקתי....
אז"מ (אווירון זעיר-משקל) ככלי לוחמה אווירית
רן ישי
רן ישי הוא דיפלומט בשרות החוץ, שירת בשגרירות ישראל לאיחוד האירופי בבריסל ובחטיבה לתכנון במשרד החוץ. בתפקידיו האחרונים שימש כראש מטהו המדיני וכיועצו של בנימין נתניהו, בעת היותו שר החוץ ושר האוצר, בהתאמה.
אין לו רקע טיסה?
במסגרת המלחמה בין הרשות הפלשתינית לישראל, הנמשכת אל תוך שנתה הרביעית, מפעילים כיום הצבא והמשטרה שני סוגים עיקריים של כלים מהאוויר, המשמשים במשימות תצפית, שליטה ומרדפים: מסוקים ומל"טים. כמו-כן נעשה שימוש מסויים בצפלינים לצורכי תצפית ומודיעין, ובצֶסנה המשטרתית – מטוס קל בעל מערכת תצפית משוכללת, שנרכש זה לא כבר.
אגב - לחיל האוויר גם מטוסי צופית מצויידים במערכות תצפית משוכללות לא פחות (כושר אבחנה עד לרמת קופסת הסיגריות)
חלקו של הכוח האווירי במבצעי הגנה ותקיפה אלה גדל והולך. על-פי נתונים שפרסם שמואל גורדון בספרו ישראל נגד הטרור (ע' 78), ביצע חיל-האוויר בשנת 2001 מעל 5000 גיחות במסגרת המלחמה (כולל מזל"טים), בהן 600 שעות טיסה של מסוקי קרב ו- 160 שעות של מטוסי קרב. שעות טיסה אלו עולות הון רב, ואת חלקן – בעיקר אותו חלק הנוגע למזל"טים, אך גם חלק ממשימות מסוקי הקרב – ניתן למלא ביעילות גדולה לא פחות, ואולי אף רבה יותר, על-ידי כלִי-טיס שבשנים האחרונות הולך ותופס נתח חשוב מנפח הפעילות האווירית האזרחית, קל וזול לתפעול וזמין בכל עת ובכל מקום: האז"מ (אווירון זעיר משקל), או בשמו הפופולרי ה'אוּלטרָלַייט'.
לצורך בחינה מדוקדקת והתאמה נכונה של הכלים המתאימים לסוגי הפעילות השונים, יש להבדיל בין משימות שוטפות של שגרת חירום, בהן אין מקום להפעלה נרחבת ויקרה של אמצעי הקו הראשון של הכוחות האוויריים, לבין פעילות מבצעית נקודתית. על אף רצונו הלגיטימי של הצבא לקדם יחידות קו ראשון ויחידות מיוחדות (לא רק אוויריות) אל תוך שגרת הפעילות השוטפת בעימותים מוגבלים או נמוכי-עצימות, יש בכך משום שחיקה מיותרת של יחידות שאינן מיועדות לבצע פעילות זו. ובנוסף, פגיעה ביחידות אחרות, שבשעת קרב במסגרת מערכה נרחבת תצטרכנה לבצע משימות מורכבות יומיומיות, אך תהיינה חסרות ניסיון קרבי מספיק, ותימצאנה תחת תחושה מתמדת שבשעת חירום קריטית הן לא היו אמינות מספיק בעיני הפיקוד לביצוע המשימות הראשונות במעלה. כך נגרם לצה"ל נזק כפול: יחידות קו ראשון ויחידות עלית מאבדות מכושרן המבצעי האמיתי, לשמו הוכשרו, במשימות נקודתיות שאינן ממין העניין מבחינתן; ויחידות אחרות סופגות פגיעה במוניטין ובביטחון העצמי, כאשר נמנע מהן לבצע משימות שברגיל הן משימות מבצעיות לגיטימיות לחלוטין עבור יחידות שדה רגילות.
פלסף....
שיתוף מטוסים זעירים במשימות שוטפות, במקום מסוקים או מזל"טים, הינו צעד בכיוון הנכון גם כאיתות לשאר הזרועות, שעליהן יהיה לשתף יותר ויותר יחידות "רגילות" במקום יחידות מיוחדות.
יחסי ציבור...
יכולות: השוואה
על מנת לעמוד על מכלול יכולותיה של מערכת או פלטפורמה לבצע משימות מסויימות, יש לבחון שלושה משתנים עיקריים: עלות, יכולת וסיכון.
עלות. כאמור, מטוס האולטרָלייט, כפלטפורמה, זול הרבה יותר מכל פלטפורמה אחרת, מאויישת או לא, המועמדת לבצע אותן משימות. עלותם של מסוקי אנָפה וסייפן או מטוסים ללא-טייס מגיעה למיליוני דולרים היחידה, בעוד מחיר האולטרלייט מטיפוס ג'ט-פוקס הוא כ- 25000 דולר, ועלותם של מטוסים כ- P92 דומה. גם מחירה של שעת טיסה, שבפלטפורמות הרגילות מאמיר לאלפי דולר לשעה, באולטרלייט מגיע, לכל היותר, ל- 500 דולר. במכפלות של משימות רציפות מדובר במיליוני דולרים, ואף מעבר לכך, במונחים שנתיים. גם בתחום האחזקה והלוגיסטיקה, האולטרָלייט אינו דורש שדה-תעופה מסודר שבו עלויות האחסנה והטיפול גבוהות, אלא כל מנחת מקומי יכול להתאים (אורך המסלול הקצר הדרוש לנחיתה והמראה אינו דורש שטח גדול מדי עבור המנחת). בנוסף, להבדיל מכלים המופעלים על-ידי טייסים סדירים, על כל העלויות הנובעות מכך, בתחום הטיסה הזעירה ישנם מאות טייסים זמינים, חלקם הגדול יוצאי חיל-האוויר וממילא טייסים ברמה גבוהה. יוזמות שנבחנו בעבר הוכיחו כי טייסי אולטרָלייט רבים ישמחו להתנדב למעין "שירות לאומי" במסגרת המשטרה, לביצוע משימות אוויריות באולטרָלייט ללא שכר (למעט ביטוח), מה שמוזיל עוד יותר את עלות ההפעלה השוטפת. הרחבת מסגרת המשמר האזרחי כך שתכסה גם תחום זה, היא חלופה אפשרית בהחלט, שגם מציעה בסיס מוכר ויציב לפעילות התנדבותית ביטחונית מעין זו.
כאן מתחילות השטויות - או ה"ספין":
א. כאשר נכתבו שורות אלה - מסוקי האנפה כבר לא היו בשרות - זה רק מצביע על עומק הבנת הנושא של הכותב.
ב. האם שעת הפעלה של כטב"מ נלקחה בחשבון או שההשוואה הנוחה היא למסוקים שהפעלתם אכן - יקרה יותר?
ג. האם מחירו של האז"מ הוא מחיר מדף או מחיר של "מוכן לטיסה"? כלומר - האם הוא כולל מערכות ניווט, קשר ואמצעי עזר נוספים? - זה לא טרוויאלי - אם האז"מ אמור לפעול בשילוב כוחות בטחון - הרי שעליו להיות מצוייד באמצעי קשר מתאימים!
ד. מה ה-MTBF של אז"מ? כמה תחזוקה הוא דורש? מה מקדמי הבטיחות שלו? (האם "סתם" אסור להם לטוס מעל אזורים מיושבים?) מה אורך חיי הפלטפורמה שלו?
ה. הפעלת אז"מ, כמו כל מטוס נחלקת לשניים - הטסה ולוגיסטיקה. גם כטב"מ (או מסוק) יכול להיות מופעל מהשטח - כל כביש או מסלול כבוש ברמה מסויימת - יכול לשמש לכך. מה לגבי תחזוקה?
האם כטב"מ דורש יותר תנאי שטח מאז"מ?
ו. כמה דברים לגבי "גיוס טייסים מתנדבים" (יש כאן סתירה - האם יגייסו אותם? אז הם חיילים ולא מתנדבים - ואם חיילים - באחריות מי? חיל האויר? כיצד יכול חיל האויר להפעיל טייסים שאינם בוגרי קורס טייס? האם מפעילה הטייסת הקלה טייסים אזרחיים מתנדבים? - אפילו לא במלחמה!!!) : 1) לאזרחים אסור להפעיל מערכות נשק במסגרת לוחמה 2) האם הפעלת מיליציה לצורך העיניין היא דבר ליטימי? מה השלב הבא? לשחרר חיילים מהתפקיד - כי יש הרבה מתנדבים של משא"ז? - לא רציני! נכון? 3) הפעלת אזרחים על כלים צבאיים - אינה ישימה.
ז. מה באשר לצורך להסב טיסים לכלי הטייס החדש (לא כולם טייסים של המטוס הספציפי הזה, ומן הסתם המערכות החדשות ישנו את תכונות הטיסה ומתאר הטיסה. טיסה צבאית אינה דומה לטיסה אזרחית. זה לא בשמיים - אבל דורש הכשרה).
ח. נקודה נוספת ללא התייחסות - משימות הכתב"מ באזור הרצועה מסוצע ע"י קבלן אזרחי (תע"א או אלביט - לא זוכר כרגע) וכאן יש חיסכון של הפלטפורמה - התשלום הוא עבור שעות טיסה. וכן - גם להם אסור להפעיל מערכות נשק או מציינים אחרים שיכולים לתומכים בירי אחר.
יכולות. מעטפת הטיסה של האולטרָלייט, כפי שתבואר בהמשך על-פי פירוט המשימות, מאפשרת לו לבצע כמעט כל משימת תצפית וסיור בעזרת מערכות שונות שניתן להתקין עליו, ואשר היום מותקנות על כלי-טיס אחרים ויקרים יותר. מגובה של 3000 רגל ויותר מסוגל המטוס הזעיר לנהל מעקב יעיל אחר כלי-רכב ואנשים, ביום ובלילה, כולל אפשרות נעילה על מטרה, כולל קשר מקוון בין המערכת המוטסת לבין בקרת הקרקע, באופן שיכול לסייע לכוחות הקרקע לנצל באופן מיידי ומיטבי את המידע השוטף המגיע ממנו. זמן השהייה התיאורטי המירבי של אולטרלטייט באוויר הוא 10 שעות, כאשר מעשית ניתן לדבר על 7 שעות רצופות (כלומר, מגבלת השהייה הרצופה תהיה אנושית). בנוסף, יכולות הטיסה של אז"מ P92 מביאות אותו למהירות של עד 120 קשר במקרה הצורך, ועד תקרת רום של 20 אלף רגל – מעל ומעבר לנדרש במשימות (שיפורטו להלן).
נקודה למחשבה - כמה עולה להסב אז"מ לתצורה צבאית (אמצעי ראיה וסימון, מערכות תקשורת, מערכות תקשורת נתונים [מיגון או תקינה לגבי שמירה על בריאות איש הצוות בנוכחות אותן מערכות]), מה מידת העירנות של טייס אחרי 7 שעות בתנאים מינימלים (בלי מיזוג, בלי דיחוס, בלי שרותים, בלי אוכל, בתוך חממה אי שם למעלה במשך 7 שעות...)? האם עפיפון (ברצינות) או בלון הם לא אלטרנטיבה טובה וזולה יותר? ובכלל 120 קשר זה משהו כמו 130 קמ"ש...
סיכון. רום הטיסה הגבוה של האולטרָלייט והעובדה שמנועו קטן-העוצמה מרעיש הרבה פחות מכלי-טיס אחרים, חושף אותו באופן מזערי לגילוי מהקרקע גם בלילה (זמן בו רעש המנוע נשמע למרחק רב יותר). הרעש החלש יחסית מאפשר למטוס הזעיר לבצע משימות מגובה נמוך יותר מאשר מזל"ט, למשל, החייב לטוס בגובה רב פי כמה (לעתים עד 10000 רגל) על מנת למנוע גילוי, ולפיכך עליו להפעיל ציוד יקר יותר או לצפות לתוצאות פחות טובות. רום הטיסה הפוטנציאלי (תקרת גובה ורצפת גובה), יכולת הטיסה השקטה, העובדה שמדובר בכלי-טיס קטן שקשה לראותו מרחוק והמערכת המשוכללת שניתן להתקין עליו – הופכים את האולטרָלייט לכלי יעיל בביצוע משימות תוך סיכון נמוך ביותר, לעתים קרובות אף בלא צורך לחוג מעל שטחי המטרה שלו, אם מדובר באזורים עוינים המיושבים בצפיפות.
א. האם רמת הרעש של אז"מ נמוכה מזו של כטב"מ?
ב. האם בגובה 3000 רגל (קילומטר בערך) האז"מ (שיש בו טייס) לא חשוף לאש מהקרקע?
ג. האם כלי טייס המשייט בגובה 3000 רגל במשך 7 שעות - אינו גורם מפריע לתנועה אווירית אחרת באותו תא שטח?
ד. האם אז"מ בגובה 3000 רגל אינו בולט לעיין יותר מכתב"מ בגובה 10000 רגל) - בהנחה שהגודל שלהם זהה (לדעתי אז"מ גדול מעט יותר) - הרי שאז"מ יהיה פי 3 בגודלו לעומת כטב"מ...
ה. מה ההבדלים בשטח הכיסוי מגובה 3000 לעומת גובה 10000 - כיצד משתנה יכולת כיסוי תא שטח בגבים השונים? (האם לא ניתן בגובה 10 להפנות מצלמה ל-X ולכסות גיזרה אחרת במהירות, כשצריך, לעומת הצורך להביא את האז"מ אל תא שטח אחר כי מגובה 3 לא ניתן לכסות שתי גזרות מרוחקות במקביל)?
תפישת ההגנה
למטוס האולטרָלייט פוטנציאל להשפיע על עצם עיצובה של התפישה ההגנתית, מעבר למשימות הסיור השוטפות – על קו התפר, במרחבי השליטה של הגדר העתידית ומעבר להם, על הדרכים המרכזיות והמאויימות, על היישובים המבודדים שצפויים להיות נתונים בסכנת תקיפות חמורה יותר. עם טווח הטיסה ויכולת השהייה הארוכה באוויר, יכולים המטוסים הזעירים לכסות אזורים נרחבים שהם פוטנציאליים לירי מרגמות וטילי קסאם, ולהגיב לירי בזמן אמת, או לתזמן כוחות תקיפה בזמן אמת, מיד עם איכון הירי ועוד בטרם תספיק החוליה היורה להיעלם. שלושה-ארבעה מטוסי אולטרָלייט שיפעלו במקביל, תוך חלוקת תאי השטח (המצומצם ממילא, במיוחד ברצועת עזה) ביניהם, יכולים, בהרכב של טייס ומפעיל-מערכת לכל אחד, לכסות כמעט לחלוטין את האזור המועד לירי, ולהקשות מאוד על פעילות החוליות, הצפויה, כאמור, לגבור עם השלמת הגדר ונסיגת צה"ל. זאת בעזרת מערכות ויזואליות ומערכות הדמיה-תרמית (ואחרות), שכבר מצויות בידי כוחות הביטחון, וחלקן מורכבות על פלטפורמות אחרות ויקרות יותר.
תפישת ההתקפה
גם במבצעים התקפיים, ומבלי שתינתן לו היכולת לבצע את התקיפות בעצמו, יכול האולטרָלייט, באותה שיטה של כיסוי שטח נרחב על-ידי מספר כלים הפועלים במקביל ולאורך שעות רצופות, לשמש כלי שליטה או מעקב וחיפוי (בתצפית) במעגל השני – מאחורי גבם של הכוחות התוקפים. בשני המקרים, אך במיוחד במכלול ההתקפי, השימוש במטוסים זעירים עשוי למנוע את אחת המלכודות הגדולות אליה נכנס צה"ל הכבד והמתוחכם במלחמות ההתשה השונות, שכה מצליחות לפגוע בו, מוראלית ומבצעית, מאז ימי לבנון ועד ימי המלחמה בפלשתינים: מלכודת ה- over kill. כלומר, השימוש בכוח מוגזם וחסר-פרופורציה לביצוע משימות דרושות.
מלכודת ה- over kill
מאז ההתנהלות הכבדה בלבנון, גם בעת שאוגדות צה"ליות פקקו את צירי התנועה צפונה ונתקלו בכוחות אויב גמישים יותר שגרמו, לעתים, אבידות ונזקים קשים לצה"ל, אך גם במלחמת ההתשה בת 20 השנים שנכפתה עלינו אחר-כך – יש לצבא נטייה להתייחס לעימות מכל סוג שהוא כאל עימות המצדיק שימוש בכוחות קונבנציונליים מתוך הסד"כ הסדיר, ותוך הפעלה של כלים ותורות לחימה שמקומם יאה להם בשדה-הקרב הפתוח ולא בשבילים עלומים, סמטאות ופרדסים, סביב קווי התפר ובסביבות אוכלוסייה אזרחית.
מלכודת זו הרסנית לצבא מכמה סיבות:
היא חושפת את מירב חולשותיו, כמי שלעתים משתמש בכלים שאינם מתאימים לסוג המשימות הספציפי הנגזר כתוצאה מאופי העימות המוגבל (למשל, טנקים מול לוחמי גרילה קלי-משקל היכולים להיטמע בשטח, ואפילו חיילים כבדים בנעלי צבא, אפודים ושכפ"צים מול חמושים מקומיים שאין להם אלא רובי סער ונעלי ספורט).
היא גורמת פגיעה ארוכת-טווח ומסוכנת ביכולותיו המבצעיות של הצבא. כוחות הממלאים תפקידים שאינם מיועדים להם, המשתמשים באמצעים שמטרתם המקורית שונה לגמרי, מאבדים מיכולתם לעשות שימוש נכון באמצעיהם בעתיד. מסוק סער או מסוק קרב, הממלאים באופן תדיר גם משימות סיור ופיקוח –היכולת המבצעית של מפעיליהם נפגעת, בדומה ליכולתו של צוות טנק המשמש כמחסום נייח על כביש או דרך.
היא גורמת פגיעה מוראלית משמעותית לכוחות, שלא די בכך שהם חשים שאינם ממלאים את ייעודם ונשחקים במשימות קשות עליהן אינם מאומנים, ציוד לא נכון בידיהם גורם לכך שלעיתים ייכשלו, בהכרח, בעמידה במשימות במלואן.
מלחמה קונבנציונלית בגבול בצד מלחמת התשה ביו"ש ועזה
אחד התרחישים העתידיים אליהם מתכונן הצבא הוא שילוב של מלחמה קונבנציונלית עם אחת (או יותר) ממדינות העימות בגבולות, כאשר במקביל מתרחשים אירועים אלימים בהיקף נרחב ביו"ש ובעזה. בין שיהיה מדובר בתיאום מוקדם ובין אם בפעולות ספוראדיות, מטרת הפעילות המשולבת ברורה: ניסיון לרתק כמה שיותר כוחות ותשומת-לב צבאית ישראלית לחזית הפנים, ובכך למנוע ממנה הפניית אותם כוחות לחזית או לחזיתות החיצוניות.
ואיך זה רלוונטי לנושא?
תרחיש זה מחייב יצירת כוחות כמעט יש מאין, שייטלו על עצמם את השקטת חזית הפנים ויאפשרו לצה"ל להתרכז ולהכריע בגבולות. בכל הנוגע לכוחות האוויר, מאחר שברור שהצבא יאלץ לרכז את כוחו אל מול האויב החיצוני, ומאחר שברור כי משטרת ישראל היום אינה ערוכה לקיים פעילות ביטחון שוטף אווירי, בשגרה או בחירום, הרי הברירה היחידה, ומכל מקום ההגיונית ביותר באין חלופות, היא יצירת כוח אווירי מקצועי, זמין וזול, שיוכל ליטול על עצמו את משימות הפנים בעת מלחמה בגבולות.
נוכחותם הרצופה באוויר, היכן שיידרש, של מספר מטוסי אולטרָלייט המוטסים בידי טייסים מיומנים ובעלי ניסיון במשימות מבצעיות, תאפשר לחיל-האוויר להסיר מעליו כל דאגה לזירת הפנים ולהתרכז במשימות טקטיות, מערכתיות ואולי גם אסטרטגיות, ככל שיידרש, בחזית הגבול. בנוסף אופי פעולתם של המטוסים הזעירים מאפשר להם לעבוד עם מינימום של התעסקות עם מגדלי פיקוח ובקרי טיסה – דבר היכול לסייע מאוד אף הוא להפניית כל משאבי הכוח והשליטה אל הסכנות החיצוניות.
כוח כזה, כדאי שיוקם מראש וללא חיפזון, אל מול סכנה שכבר עומדת בפתח. לאחר מניית היתרונות השונים שבהפעלת מטוסי האולטרָלייט גם במשימות הקיימות כיום, ברור שלא מדובר בכוח מיותר שכל תכליתו היא שעת מלחמה (למרות שגם לכוח מסוג זה יש הצדקה), אלא כזה היכול להשתלב כבר היום במשימות השוטפות באופן שלא יפגע, ואולי אף ישפר, את יכולת הביצוע הצבאי.
כלומר - על מנת לדלל את הכוחות (כטב"מים או מסוקים - יכניסו אז"מים בעלי כושר שהייה וטווחי גילוי קטנים בהרבה. יחליפו כלים בלתי מאויישים בכלים מאויישים - וכל זה על מנת לצמצם נוכחות. זה רק אני שרואה כאן סתירה פנימית?
משימות המטוסים הזעירים רלוונטיות בכל זמן
לאחר שנמנו לעיל מגוון יתרונותיהם של המטוסים הזעירים במשימות בשעת שגרה וחירום, ניתן לקבוע במידה רבה של ודאות כי מדובר בפלטפורמה שיכולה למלא תפקיד מרכזי ומשמעותי הן בזמן שגרת-חירום, כמו הזמן הנוכחי, והן בשעת מלחמה בגבולות, כנותנת גיבוי פנימי לכוחות המוזעקים אל החזית החיצונית.
לא השתכנעתי לגבע היתרונות ויכולת הביצוע.
חלופת האולטרָלייט זולה יותר, זמינה יותר, בטוחה לא פחות, ובכל מקרה, יעילה לא פחות ואולי אף יותר, למילוי אותן משימות שכיום מבוצעות על-ידי כלים יקרים שהפעלתם מורכבת הרבה יותר. גם התווך הנוכחי איתו מתמודדת ישראל, של פעולות חבלה ספוראדיות (בטווח מגע או מרחוק) ועוד יותר מכך בתווך העתידי, המדבר על ניתוק מגע מקסימלי מהאויב הפנימי באופן העלול למשוך אותו לנקודות מבודדות שמחוץ לגדר או להתרכז בפיגועים ארוכי-טווח (ירי טילים ומרגמות) – יש למטוס הזעיר הרבה מה להציע באופן שיעניק לכוחות הביטחון אורך-נשימה, גם תקציבי, למילוי המשימות. כל שיש לעשות כעת הוא לבצע סקר היתכנות לוגיסטי ומבצעי, שיתן מענה מדויק ומפורט לסוגיות שנסקרו כאן באופן כוללני.
א. לא בטוח שזו חלופה זולה יותר
ב. לא בטוח שהיא זמינה יותר (יש צורך לבצע רכש על מנת להסב את המטוסים - שירותי כטב"מים ניתן לשכור, והמפעילים הם ברובם אנשים שעשו זאת בצה"ל ומכירים את הנהלים הנלווים).
ג. הכלים יעילים פחות - הן בכושר הגילוי (טווחי גילוי) והן בתלות במגבלות אדם - צוות כטב"מ אפשר להחליף כל שעתיים. טייס באוויר - לא!
ד. הפעלת הכלים בטווח האש - חושפת אנשים נוספים לסיכון
ה. האז"מ בטוח פחות ממטוס רגיל
במקרים רבים בעבר היה חיל-האוויר החלוץ ההולך לפני המחנה: בהכניסו לצבא כולו נורמות חדשות וגבוהות של שימוש בכלים המתקדמים בעולם, בהסתמכו על טכנולוגיה כמקדם-הכרעה בלתי-ניתן להמרה, בהציבו רף משימות גבוה ביותר ובעומדו בו תוך תכנון וביצוע קפדניים – בכל אלה שימש חיל-האוויר דוגמא שקידמה את צה"ל כולו לאותם כיוונים, תוך שיפורים מתמידים והכרחיים ביכולותיו. גם כאן יכול חיל-האוויר לפרוץ דרך חדשה, על-ידי הסתכלות מערכתית, כוללת, שאינה תחומה רק בתוך גדרותיה של המסגרת הצבאית ושל המענה השגרתי-יחסית, לכל סוג של איום המוצג נגד ישראל. אם ישכילו אנשי האוויר הישראליים לנצל את ההזדמנות לעצב מבנה חדש ושונה כמענה לחלק גדול מהאתגרים הצבאיים הנוכחיים, תהיה לכך השפעה חיובית לא רק על היכולת להתמודד עם צורכי השעה, אלא גם ליצור כיוון חדש לבצוע מגוון רחב של משימות עתידיות.
עד עכשיו הוצעו גרסאות חמושות של אז"מים בעיקר לשני תחומים: צבאות "עניים" שלא יכלו לממן פתרון ממוסד יותר, וגם האיום היה מקסימום - גנבי בננות או ציידי פילים, וכוחות מיוחדים שפעלו רחוק מכל אפשרות לסיוע אווירי, והיו עשויים להשתמש במרכיב אווירי בתקיפה בהפתעה.
ובל נשכח את ארגוני הטרור...
ואם כבר - מה לגבי דאון ממונע - זה אפילו חוסך דלק....
_____________________________________
ילדים: קל לייצר - קשה לתחזק
נערך לאחרונה ע"י Soloavia בתאריך 27-05-2005 בשעה 10:25.
|
|
ראשי
צ'אט
מצב כלאיים
