תקציר הכתבה:
השורשים של המיגון לטנקים - "מעיל רוח"
כבר באמצע שנות ה- 70 החלו לפתח ביחידת יפת"ח הצה"לית מערכת מיגון אקטיביות לרק"מ שהוכיחה את עצמה במהלך מבצע "צוק איתן", 40 שנים לאחר מכן. סא"ל (מיל') נדב פז חוזר לימים בהם הרעיון נראה כחלום רחוק. מיוחד

נדב פז | 13/05/2015 israeldefense

...תא"ל דוד לסקוב ז"ל, מפקד יחידת יפת"ח (יחידת פיתוח חה"ן) היה הראשון בעולם שהבין כי במרוץ הפיתוח בין שריון הטנק הפסיבי (שכבות של לוחות מחומרים שונים שהמיגון שלהם קל ביחס למיגון העשוי מפלדה בלבד ומאפשר אותה רמת הגנה כמו של הפלדה אך במשקל נמוך בהרבה) או הראקטיבי (סנדוויץ של לוחות מיגון שבתוכם שכבת חנ"מ המתפוצצת בעת פגיעה בלוח), לבין טילי הנ"ט, תהיה ידם של טילי הנ"ט על העליונה, מאחר שלא ניתן להעמיס על הטנק את משקל המיגון הדרוש לו לעמידה בפני טילי הנ"ט המתקדמים.

מודרך על ידי תובנה זו החל תא"ל לסקוב, כבר באמצע שנות ה- 70, לפתח ביחידתו מערכות מיגון אקטיביות לרק"מ. יחידת יפת"ח התפתחה מ"חוליית לסקוב" שהחלה לפעול בשנת 1958. מפקדה היה דוד לסקוב שהיה סגן קהנ"ר, וחתן 3 פרסי ביטחון ישראל שמחזיק בשיא גינס כחייל המבוגר ביותר בעולם בשירות פעיל. לסקוב פיקד על היחידה באופן רצוף עד פטירתו בשנת 1989 בגיל 85. בשנים אלו גדלה והתפתחה ה"חולייה" מאוד, פותח בה מגוון גדול של אמל"ח לכלל זרועות צה"ל בדגש על כוחות היבשה ובעיקר עבור פעילויות התקפיות והגנתיות של חה"ן. היחידה קלטה מהנדסים וכ"א מקצועי אחר. כן הוקמו בה אמצעי ייצור וניסויים רבים עד שבשנת 1970 שונה שמה ליחידת יפת"ח.

בשנת 1970 החל פיתוח טנק המרכבה וייצורו החל בשנת 1980. במשך הזמן שופרו מרכיבי הטנק וכיום הדגם המקדם היא מרכבה סימן 4. מיגון טנק המרכבה היה חדשני ואמור היה לעמוד בפני כל הרקטות וטילי הנ"ט. אולם התברר כי במקביל פותחו טילי נ"ט שיכולים היו לחדור את המיגון שלו ולכן הופנו מאמצי פיתוח ניכרים לשיפור מתמשך של מיגון המרכבה בניסיון לתת מענה לבעיה זו....

כאמור למעלה, החלה יפת"ח באמצע שנות ה- 70 לפתח הגנה אקטיבית לרק"מ. בתחילה פותח מיגון אקטיבי לעמדות טנקים ברמת הגולן ושמו היה "סרטן". הנושא נבחר בעיקר בגלל הטראומה של מלחמת יום כיפור, שבה כוחות השריון של צה"ל ספגו אבדות כבדות ברמת הגולן מירי פגזי טנקים. הרעיון היה לבנות חגורת מטענים חלולים בקדמת עמדות הטנקים שתשמיד כל איום שיהיה מכוון עליהם כולל פגזי טנקים מכל הסוגים ("חלול", מעיך וקינטי).

פיתוח זה היה יומרני ביותר, מאחר שפגזי טנקים נורים במהירויות גבוהות בהרבה מאלו של טילי נ"ט ועמידותם בפני פגיעות גבוהה יותר. לדוגמה, פגז קינטי נורה במהירות העולה על 1000 מ' בשנייה, הוא עשוי בדרך כלל מנתך של טונגסטן, שהוא חומר קשה ביותר וקוטרו עד 40 מ"מ. טיל TOW לדוגמה טס במהירות של כ- 300 מ' לשנייה, אורכו למעלה ממטר וקוטרו כ- 15 ס"מ. טיל ה-נ"ט הרוסי 'סאגר' טס באותה מהירות, אורכו מטר אחד וקוטרו כ- 12 ס"מ. לראש הקרבי של טילי הנ"ט יש מעטפת דקה המחפה על מטען חלול חנ"מי רגיש מאוד שכל פגיעה בו משבשת את פעולתו עד כדי השמדתו.

מערכת מיגון "סרטן" הייתה מאפשרת לטנקים להגיח מתוך העמדה המוגנת בסוללת עפר, לעלות לעמדות ירי, לבצע ירי ולחזור לעמדה. כל זאת מבלי להיפגע. המערכת שפותחה כללה מכ"מ דופלר (שפותח ע"י חברת מ.א.ל בראשותו של ד"ר לנדסמן ז"ל), מחשב, וחגורת מטענים חלולים זעירים. המכ"מ גילה את הטילים/הרקטות ופגזי הטנקים שנורו לעבר העמדה, המחשב מצא את כיוון הירי (ואם הטנק עלול להיפגע) ומהירות האיום, וקבע את תזמון הפעלת מטעני הנגד. חגורת המטענים הייתה מורכבת מקסטות של מטענים שניתן היה להפעיל כל פעם קסטה אחת או יותר באמצעות נפץ מהיר.

ברגע שנקבע כי האיום רלוונטי, הופעלו המטענים החלולים, פגעו באיום, והשמידו אותו. אם האיום הכיל חנ"מ (טילים, רקטות ופגזי טנקים מעיך וחלול) – הם פוצצו אותו. אם האיום היה פגז טנקים קינטי הם רסקו אותו כך שלא יכול היה לחדור את שריון הטנק. יפת"ח פיתחה את המערכת, ביצעה בה ניסויים רבים והגיעה להוכחת היתכנות כשהשמידה בניסויים את כל האיומים.

פרויקט ה"סרטן" לא זכה לתמיכת המפח"ש (מפקדת חילות השדה) מאחר שהתפיסה הרווחת אז הייתה כי המיגון של טנק המרכבה יעיל נגד פגזי טנקים וגם בפני טילי נ"ט. כמו כן ה"סרטן" הינו מיגון סטטי בעוד שהשאיפה הייתה למגן את הטנקים עצמם ולא רק את עמדות הירי שלהם. גם ב-מפא"ת/מו"פ לא התלהבו מהרעיון בגלל הסיבות הללו, וגם בגלל שלא האמינו כי ניתן להגיעה למערכת מבצעית כזו שתשמיד גם פגזי טנקים.

לאחר שפיתוח "סרטן" נתקל בכתף קרה מצד גורמי צה"ל ומפא"ת/מו"פ, החליט לסקוב על פרויקט "עקרבוט" שהיה פיתוח של מערכת מיגון אקטיבי לנגמ"שים. הרעיון היה דומה – להקיף את הנגמ"ש מקדימה ושני צדדיו בחגורת מחסניות המכילות מטענים חלולים זעירים ולצייד אותו במערכת מכ"מ דופלר ומחשב שיפעלו כמו במערכת "סרטן". כאן כבר ויתרנו על הכוונה שהמערכת תשמיד גם פגזי טנקים מאחר שהנגמ"שים לא היו אמורים להיות בטווח האש שלהם, אך המערכת הייתה אמורה להשמיד את כל סוגי הרקטות וטילי הנ"ט.

ביפת"ח נבנתה ערכה ראשונית ובוצעו ניסויים להוכחת התכנות. אך גם הפעם, למרות שהמערכת היתה פריצת דרך במיגון נגמ"שים, פיתוחה לא זכה לתמיכה ממשית של המפח"ש בעיקר מפני שחיל החימוש החל לפתח נגמ"ש כבד – "אכזרית" (הפיתוח שלו הסתיים ב- 1988 וצה"ל הצטייד במספר מוגבל ממנו), שטכנולוגיית המיגון של ה"מרכבה" אומצה בו והייתה אמורה לתת מענה לעמידותו בפני טילי נ"ט ורקטות נ"ט.

הגנה אקטיבית לטנק
לאחר שהפרויקטים "עקרבוט" ו"סרטן" לא זכו לתמיכה, החלטנו ביפת"ח לפתח מערכת הגנה אקטיבית על טנק לוחם. עקרונות המערכת היו דומים למעט מטעני ההשמדה, אופן שיגורם והפעלתם. כאן החלטנו כי על הטנק תהינה מעיין מחסניות של מטעני נגד והיו להם שתי ורסיות להשמדת הרש"קים טילים והרקטות. אחת על ידי פיזור רסס שיחדור את הרש"ק וישמידו, והשנייה על ידי פיצוץ קרוב של חנ"מ שיפוצץ או יפרק את הרש"ק.

המטענים היו במחסנית על גבי הטנק ונשלפו ממנה כשהופעלו. על הטנק רצינו להתקין שני פדסטלים אחד מכל צד ובהם קני ירי למטעני הנגד. כמו כן הותקנה מערכת מכ"ם דופלר ומערכת מחשוב. הרעיון היה שהמכ"ם יזהה את האיומים על הטנק, מערכת המחשב תקבע את תזמון ירי מטעני הנגד ואת ההכוונה האופטימאלית של הפדסטלים אל האיומים. בתזמון הנכון, נורה מטען הנגד שהתפוצץ בעת שחלף על פני האיום והשמיד אותו במרחק בטוח מהטנק. בפיתוח הפדסטלים נעזרנו במחלקת הנדסה של התע"א/מבת ובפיתוח המכ"ם והמחשב נעזרנו בחברת מ.א.ל שנרכשה אח"כ ע"י התע"א/אלת"א. כמו כן בוצע שת"פ עם התעש בפיתוח מטען הנגד.

בשלבים אלו, בתחילת שנות ה -80 של המאה הקודמת, החלו ברפא"ל לגלות עניין במערכת ואף שלחו צוות ליפת"ח בראשות ר' תחום חנ"מ, שזכה לשיתוף פעולה מלא כשקיבל את כל המידע שהיה ביפת"ח על המערכות השונות של הגנה אקטיבית כולל הפיתוח, הייצור והניסויים שלהן. אנשי רפא"ל הבטיחו לשתף פעולה עם יפת"ח בנושא אך לא עמדו בהבטחתם.

גם בשלב הזה – בסוף שנות ה- 80, מפא"ת ומפח"ש לא נרתמו לפיתוח במלוא המרץ וזאת מפני שהרוח השלטת הייתה זו של האלוף טליק (ז"ל) מפתח המרכבה שצידד במיגון פאסיבי למרכבה. טליק היה ההוגה, היוזם והאחראי על פיתוח טנק המרכבה ולא ניתן היה לשנות בה דבר מבלי שיאושר על ידו, כולל המיגון. אנשי מפא"ת לא ששו להתעמת איתו בפיתוח מיגון למרכבה שלא היה לרוחו.

באמצע שנות ה- 80 של המאה הקודמת, הצטרפה ישראל לתוכנית "מלחמת הכוכבים" של רייגן שבעיקרה שאפה לפתח טילים נגד טילים בליסטיים. בעקבות זאת החלו ברפא"ל ב- 1985 לפתח את הטיל "חץ". בתקופה זו רפא"ל גם החלה בפיתוח טיל נגד טילי ים-ים "ברק". פרויקטים אלו הביאו את רפא"ל לבדוק את האפשרות של הגנה אקטיבית לטנק והם שכנעו את מפא"ת/מו"פ להעביר אליהם את הפיתוח שלה, כאשר במקביל תמכה מפא"ת גם בפיתוח של הגנה אקטיבית בתעש שלה היה מטען נגד שונה. יש לציין כי תעש נכנסה לפיתוח זה רק בעקבות יוזמת יחידת יפת"ח ששיתפה אותה בפיתוח מטען הנגד.

מפא"ת העבירה את פיתוח הערכת לרפא"ל ולתעש מאחר שהאמינה שהנושא מורכב ביותר ונדרשות בו טכנולוגיות מתקדמות כמו שיש ברפא"ל ובתעש (אז תעש הייתה חברה מרוויחה ובשיא עוצמתה. ב- 1990 היצוא שלה היה כחצי מיליארד דולר).
...
לסקוב כאמור הגה לראשונה בעולם את הרעיון של ההגנה האקטיבית לרק"מ והוביל את פיתוחה ביחידתו שנים רבות כנגד כל גורמי צה"ל וללא תמיכה ממשית של מפא"ת ועל כך יש לתת לו וליחידתו שסייעה לו בפיתוח, את הקרדיט הראוי וזאת כמובן מבלי לגרוע כהוא זה בהישג האדיר של רפא"ל בפיתוח "מעיל רוח".

הכותב הוא סא"ל (מיל') שירת ביחידת יפת"ח כראש צוות פיתוח גפן ואח"כ שנים רבות כרע"ן הפיתוח של יחידת יפת"ח.

לכתבה המלאה לחצו כאן

אני כותב רק מה שאני יודע, או שאני חושב שאני יודע ואם אין לי מה להוסיף - אני שותק, מקשיב ולומד!

© יוסיפון - על כל האמור בהודעה זו חלים כל כללי זכויות היוצרים הקבועים בחוק. לשם קבלת הרשאה להעתקה או לשימוש במידע יש לפנות אלי לדוא"ל yossifoon@fresh.co.il

מעניין מאוד. פיתוח מערכת הגנה אקטיבית שעובדת עם טכנולוגיה של שנות ה-70 או ה-80 היא אתגר גדול ורציני ביותר. כנראה שלא היה גבול ליצירתיות ולחוכמה של לסקוב ועמיתיו ביפת"ח.

ArmouredDov_D9

ארץ ישראל לעם ישראל - הציונות תנצח!
דף ה-D9 של MathKnight

בימים הקרובים צפוי לצאת לאור הספר ; "מבקיע חומות "מאת משה גבעתי אודות דוד לסקוב - בהוצאת ידיעות ספרים

סיפור חייו של תת-אלוף דוד לסקוב (1989-1903) אינו רק ביוגרפיה אישית. זהו סיפור על תקופה, על ציונות, על התמסרות מוחלטת לצורכי העם והמדינה. בבסיס דרכו המיוחדת של לסקוב פעל כוח מרכזי אחד ועקבי: כוח המנוע היצירתי, המרץ והמוטיבציה הבלתי נדלית לתרום למדינה ולבטחונה. לסקוב, שנולד ברוסיה בתחילת המאה ה-20, עלה ארצה לאחר מסע רצוף תלאות, למד אדריכלות בטכניון והתנדב לצבא הבריטי במלחמת העולם השנייה. עם פרוץ מלחמת העצמאות התגייס לצה"ל ושירת בו יותר מארבעים שנה, עד יומו האחרון. לסקוב מילא תפקידי פיקוד בחיל ההנדסה, הקים את יחידת הפיתוח של חיל ההנדסה (יפת"ח), ופיתח אמצעי לחימה רבים ששימשו את צה"ל במלחמות ישראל, ובהם מטעני ה"למ"ד" שהרסו את העמדות הירדניות בקו העירוני בירושלים במלחמת ששת הימים, וגשר הגלילים שמילא תפקיד משמעותי בצליחתה של תעלת סואץ במלחמת יום הכיפורים.

סיפור חייו של לסקוב הוא גם סיפורו של חיל ההנדסה בצה"ל ושל האנשים שהלכו איתו לאורך הדרך, שותפיו למפעלו הייחודי; זהו גם סיפורה של יחידת יפת"ח, הממשיכה עד היום לספק לצה"ל פתרונות יצירתיים לצרכיו המשתנים.

אל"מ (במיל') משה גבעתי הוא סופר והיסטוריון צבאי. שירת בגולני ולחם בשורות החטיבה ממלחמת ששת הימים ועד מלחמת לבנון השנייה. על בסיס מחקר מקיף ומעמיק, הוא משרטט את סיפור חייו הבלתי שגרתי של תת-אלוף דוד לסקוב ז"ל, כפי שזה שזור בהיסטוריה הצבאית והמדינית של התקופה.

מספריו של משה גבעתי: שלוש לידות בספטמבר (1990), קשר של שתיקה (1993), בדרך המדבר והאש (1994), בידיהם חושלה הפלדה (1997), אביר 21 (2003), בודדים על התל (2009), הישרדות בספטמבר: לקחים מבצעיים ממלחמות ישראל (2013), והמערכה בחרמון (2015).



http://www.ybook.co.il/page_23659?bsp=13246