09-06-2015, 16:18
|
|
|
|
חבר מתאריך: 21.01.06
הודעות: 22,587
|
|
היה לאישה בוקר קשה, אבל היא ראתה אדם עיוור וזהו - החיים כבר לא קשים!
מקור + תמונות
לצפייה במקור באתר Facebook, לחצו כאן....
ואז שמה את הילד עם הכובע בגן, שבכה כל הדרך כי הוא רצה לפתוח את הדלת ראשון! ויוצאת משם עם התינוקת הזו, עם הקוקו שהצלחתי איכשהו לעשות לה, על הידיים, כדי שלא תשאר לבד ברכב, אחרי שאח שלה הסכים באורח ניסי שאחזיק אותה, אבל גם אותו, על הידיים ואני נכנסת שוב לאוטו ואומרת לעצמי זהו עוד למשפחתון ודי ואין לי כח, היום רק התחיל, מרגישה אחרי קרב, שמישהו יציל אותי, יש לי עוד שעה פגישה ואז ים של חומר לעבוד עליו ואז עוד פגישה ואיך אשרוד את היום הזה, אני לא מסתדרת!
ופתאום אני רואה מהחלון של הרכב, אבא אחד, צועד במתינות על המדרכה, על הגב יושבת לו ילדה מתוקה בתוך מנשא, ביד שמאל הוא מחזיק תיק גן ורוד וביד ימין מקל גישוש....
השפתיים שלו מחייכות, העיניים שלו - לא רואות.
אני זוכרת את הסטירה שקיבלתי במקום.
מצאתי את עצמי נוסעת אחריו, לאט, הוא הלך וחייך והילדה מאחורה היתה מאושרת וכשהוא נעמד במעבר חציה, עצרתי את הרכב ולפני שנתתי לו לעבור, יצאתי מהרכב, ניגשתי אליו ואמרתי לו, אני רוצה שתדע שהצלת אותי, אתה מעורר השראה, הוא לא היה יכול לראות שאני בוכה.
ולמדתי שיעור לחיים.
איזו זכות יש לי להתלונן, אני לא מסתדרת? עם מה? עם האוצרות שקיבלתי? עם כל המתנות שיש לי? עם ילדים מדהימים ויכולת להעניק להם מה שהם צריכים? עם האפשרות של בכלל להעיר אותם בבוקר ולראות אותם, ממש לראות בעיניים שלי, איך הם פוקחים את שלהם? עם זה אני לא מסתדרת? איך אני מעזה להתלונן? ועל מה? על איחור ועל פקקים ועל ילדה שלא מסכימה להסתרק כשאמרתי? זו מתנה!
...
1. החיים של אדם לא נעשים טובים יותר רק כי יש אנשים במצב רע יותר. [1]
2. נכים לא מחפשים להיות "השראה" של אנשים כשהם סתם הולכים ברחוב וזה בטח לא גורם לנכים אחרים להרגיש טוב כשהם נתקלים בתגובות כאלה. המפרסמת לעומת זאת בטוחה שהם כן, ניגשה אליו ואמרה לו תודה על זה שהוא נתן לה "השראה".
יש שם כל כך הרבה תגובות אוהדות, כל כך מעט תגובות נגד, ממש רע.
_____________________________________
יהיה משהו, כי יש משהו
|