|
30-08-2006, 07:38
|
עוסק בהיסטוריה צבאית וגרמנית, ובתולדות הלוחמה האווירית
|
|
חבר מתאריך: 23.03.06
הודעות: 1,997
|
|
הקרב על מארון א-ראס - מתוך "הארץ"
הפרק השלישי בסדרת המאמרים על הקרבות של מלחמת לבנון II פורסם אתמול בהארץ.
הפעולה הקרקעית החלה לאחר שצה"ל כבש כפר מבלי שהתכוון לכך [התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.haaretz.co.il/hasite/images/0.gif]
מאת עמירם ברקת ועמוס הראל [התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.haaretz.co.il/hasite/images/0.gif]
[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.haaretz.co.il/hasite/images/0.gif] הקרב במארון א-ראס
בצהרי יום חמישי, 20 ביולי, היום השביעי למבצע "שינוי כיוון", החלו חיילי יחידת "אגוז" בטיפוס מפרך לראש ההר. היעד: הכפר מארון א-ראס, שממוקם בראש ההר. עמוסי ציוד פילסו הלוחמים את דרכם בתוך הסבך. יום קודם לכן, כמה מאות מטרים ממזרח לשם, נהרגו שני חיילי יחידת "מגלן" בהיתקלות עם לוחמי חיזבאללה. בעקבות אותה היתקלות נשלחו בלילה שבין יום רביעי לחמישי חיילי סיירת הצנחנים לתפוס עמדות שולטות באזור מארון א-ראס. אולם בבוקר הצנחנים שידרו אותות מצוקה. בהחלטה גורלית, נמהרת, הוטלה אגוז למערכה.
"כבשנו את מארון א-ראס מבלי שהתכוונו לכך", הודה בשבוע שעבר בכיר במטכ"ל, "זה קרה מוקדם מדי. לא היינו צריכים להגיע לשם". בעגה הצבאית נחשב הקרב לאירוע "צורב תודעה" שהמחיש לצה"ל עד כמה הלחימה בלבנון קשה יותר מהלחימה שאליה הורגל בשטחים. אבל לקרב השלכות שחורגות מכך. אם היה אירוע בודד, שבגללו נהפך מבצע "שינוי כיוון" למלחמת לבנון השנייה, היה זה הקרב במארון א-ראס.
ערב הקרב, הנוכחות הקרקעית של צה"ל בדרום לבנון הסתכמה בפעילות של צוותים קטנים מיחידות מובחרות בעומק של כמה מאות מטרים בשטח לבנון. לפי הוראות המטכ"ל, בשבועיים הראשונים ללחימה היה על כוחות צה"ל להימנע מלהיכנס לרצועת כפרים בעומק קילומטרים ספורים שכונתה "הקליפה". אבל שרשרת הסתבכויות, ששיאה בקרב במארון א-ראס, הציבה את המטכ"ל בפני מציאות חדשה. יממה לאחר תום הקרב הזה כבר נמצאו שלוש חטיבות של צה"ל עמוק בתוך שטח דרום לבנון.
במטכ"ל נדהמו
ההסתבכות החלה בקטן. צוות של מגלן נשלח ביום רביעי, 19 ביולי, למשימת תצפית כמה מאות מטרים בתוך שטח לבנון, בסבך שלמרגלות מארון א-ראס. 12 חיילי מגלן ציפו להיתקל לכל היותר בשניים-שלושה לוחמי חיזבאללה. הם לא העלו על דעתם שממש ליד התצפית שלהם ממוקמת מערכת בונקרים ומנהרות של חיזבאללה, שמכונה "שמורת טבע". בסביבות 11:00 זיהו חיילי מגלן פעילות חשודה. לאחר שקיבלו אישור לכך, הם פתחו באש ואז התברר להם שהם מוקפים עמדות חיזבאללה. בתוך זמן קצר ספג הכוח הקטן תשעה פצועים ושני הרוגים: סמל-ראשון יונתן הדסי וסמל-ראשון יותם גלבוע.
במטכ"ל נדהמו לשמוע על הקרב של מגלן. לדברי קצין בכיר, "איש מאתנו לא התכוון לסרוק 'שמורת טבע' בשלב הזה. אישרנו להכניס כוח כדי למנוע ירי מרגמות על אביבים ולא כדי להיכנס לשמורת טבע. ההנחיה הגיעה לאוגדה אבל לא לכוח של מגלן".
בעקבות טבילת האש הכואבת של מגלן הוחלט להכניס כוח מאסיווי יותר לגזרה, כדי שישתלט על הנקודה הגבוהה ביותר באזור ויוכל לחפות משם ביעילות על פעילות צה"ל לאורך הגדר. בלילה שבין יום רביעי ליום חמישי נכנסו צוותים של סיירת צנחנים לאזור הצפוני של מארון א-ראס, הר בגובה 917 מטרים מעל פני הים.
למחרת בבוקר הוזעק מפקד יחידת אגוז, סגן-אלוף מרדכי כהנא, אל מפקד הגזרה אלוף-משנה חן לבני. "הכוח (של הצנחנים, ע"ב וע") מסובך וחייבים לעזור לו", אמר לבני לכהנא, "תיכנס לשם ותכריע את הקרב".
מפקד היחידה התנגד
אגוז, ששייכת לחטיבת "גולני", הוקמה ב-1995 לצורך הלחימה בלבנון. גם לאחר נסיגת צה"ל מלבנון, המשיכו חיילי היחידה להתאמן לקראת לחימה בשטח הלבנוני. אולם בפועל, היחידה עסקה בפעילות בשטחים וחייליה הסדירים מעולם לא נתקלו בלוחמי חיזבאללה.
ביום הראשון למבצע "שינוי כיוון" ביצעו חיילי אגוז פעילות מבצעית בכפר רג'ר. מאז הם היו בהמתנה. מבצע מורכב, שתוכנן להיערך ב-19 ביולי, בוטל ברגע האחרון, מפני שתרשימיו נקלטו במצלמות צוות טלוויזיה ישראלי שביקר בבסיס האם של היחידה.
למרות צימאונו הגדול לפעילות מבצעית, התנגד כהנא בתוקף להכנסת חייליו באור יום למארון א-ראס. בראיון ל"ידיעות אחרונות" טען, שניסה פעמיים לשכנע את לבני לדחות ללילה את הכניסה, ללא הצלחה. לדבריו אמר לו לבני, "אל תמרח את זה. בלילה כבר לא תהיה רלוונטי". בדיעבד התברר, שמצב הצנחנים לא היה נורא. הם יצאו ממארון א-ראס ללא נפגעים וטענו שהרגו 13 לוחמי חיזבאללה.
באגוז לא ידעו כמעט דבר על מה שמחכה להם בכפר. קצין ביחידה סיפר, ש"אמרו לנו שהצנחנים במצב קטסטרופלי, שהכפר נטוש מתושבים ויש בו חיזבאללה. ידענו שיש לחיזבאללה טילים נגד טנקים (נ"ט) אבל לא חשבנו שיש להיערך לכך. מה כבר אפשר לעשות כשיורים עליך טיל?"
טילי נ"ט פגעו
סמוך ל-15:00, לאחר טיפוס קשה, איגפו ראשוני חיילי אגוז את הכפר וניתקו את הדרך בינו לעיירה בינת ג'בייל. חיילי הפלוגה המובילה, פלוגה ג', בפיקודו של רב-סרן בנג'מין הילמן, הבחינו ברכב ובו משגר רקטות בתוך הכפר, והשמידו אותו. מיד אחר כך נורו לעבר הכוח שני טילי "סאגר" מכיוון בינת ג'בייל. הטיל הראשון ריסק חומת אבן שהגנה על החיילים. הטיל השני פגע בהם ישירות והרג את הילמן, את קלע החוד, סמל-ראשון רפנאל מוסקל ואת הקשר, סמל-ראשון לירן סעדיה.
חיילי פלוגה א' הוזעקו לסייע בחילוץ הפצועים וההרוגים. החילוץ התנהל תחת ירי שהגיע מכמה מוקדים. אחד המחלצים, סמל-ראשון יונתן ולסיוק, נהרג מפגיעה ישירה של "סאגר", אך חבריו לא הבחינו בגופתו, כיוון שהיא נקברה תחת קיר אבן שהתמוטט.
במקביל החלה פלוגה ב' להשתלט על בתים בכפר. לפי פקודה מגבוה, ההשתלטות נעשתה בשקט וללא ירי מקדים לתוך הבתים, מתוך הנחה שכך מקטינים את סכנת ההיחשפות לטילי הנ"ט. בכניסה לאחד הבתים הבחין קלע החוד, סמל-ראשון נדב באלוה, בתנועה חשודה. הוא צעק בערבית "עמוד!" וירה לתוך הבית. צרור ארוך נורה מתוך הבית ופגע בו. באלוה מת תוך זמן קצר. מאוחר יותר, לאחר שהחיילים פוצצו את הבית, התברר כי הוא שימש תצפיתנים של חיזבאללה שכיוונו את הטילים שפגעו בהילמן ובחייליו.
עד לשעות הערב הצליחו חיילי אגוז לפנות את חמשת הפצועים ואת גופות ארבעה מההרוגים לאחד הבתים שנכבשו בכפר. לחיי הפצועים לא נשקפה סכנה, אבל בגלל עיכובים בהפעלת טנקי החילוץ והאמבולנסים, הם הובאו לישראל רק ב-04:00 לפנות בוקר. בינתיים התברר לחיילים, שוולסיוק נעדר. מפקד היחידה, כהנא, הורה להם להישאר בכפר עד שתימצא הגופה. לבסוף אותרה הגופה והובאה לישראל בלילה שבין יום שישי לשבת.
בליל שישי נכנסו למארון א-ראס כוחות גדולים של חטיבת הצנחנים. למחרת, כשהתברר שהירי מבינת ג'בייל אינו נפסק, הוחלט להמשיך הלאה, אל העיירה.
לחיילי אגוז לא היה הרבה זמן להתאושש מהיום הקשה ביותר בתולדות היחידה. יומיים אחרי הקרב במארון א-ראס הם הצטרפו לחיילי גולני בקרבות בבינת ג'בייל. "אחרי מארון א-ראס היתה התגייסות מדהימה", מספר קצין באגוז, "חיילים וקצינים עזבו קורסים והתייצבו. חיילי מילואים הופיעו וביקשו להצטרף לצוותים".
אבל לאורך כל הלחימה נותרה באגוז התחושה שהיחידה הכי "לבנונית" בצה"ל אינה זוכה להערכה לה היא ראויה. "הצבא השתמש בנו כדי להחזיק שטחים, בדומה למשימות שקיבלו גדודי החי"ר 'הרגילים'", אמר הקצין, "חבל שלא קיבלנו הזדמנות להוכיח את היכולות המיוחדות שלנו".
קרבות לבנון , מארון א-ראס
"הארץ" סוקר בסדרת כתבות את הקרבות המרכזיים של מלחמת לבנון השנייה. כתבה שלישית בסדרה
|
|