27-09-2015, 22:29
|
|
|
חבר מתאריך: 25.10.04
הודעות: 16,254
|
|
מהות הסיכסוך עם הפלסטינאים : קטעים נבחרים ממאמר שפורסם בהארץ ע"י שלמה אבינרי
בין שתי תנועות לאומיות
שלמה אבינרי
26.09.2015
קטעים נבחרים ממאמר שפורסם בהארץ
רוב הישראלים רואים את הסכסוך כמאבק בין שתי תנועות לאומיות: התנועה הלאומית היהודית, הציונות, והתנועה הלאומית הפלסטינית, שהיא חלק מן התנועה הלאומית הכלל־ערבית. ההיגיון הפנימי בהשקפה זו מוביל עקרונית לפתרון שתי המדינות, וגם אם הימין הישראלי העדיף במשך שנים להתעלם מכך, בסופו של דבר אפילו בנימין נתניהו אימץ את הפתרון הזה, אם כי בחוסר רצון מובהק.
התפישה הפלסטינית הבסיסית, שלרוב אינה באה לידי ביטוי בשיחות עם ישראלים — בוודאי לא עם אלה שעולים לרגל לרמאללה — שונה לגמרי, וביסודו של דבר אין הם מסתירים אותה: מבחינתם אין כאן סכסוך בין שתי תנועות לאומיות, אלא סכסוך בין תנועה לאומית אחת — הפלסטינית — ובין ישות קולוניאלית אימפריאליסטית — ישראל. לגישתם, סופה של ישראל יהיה כסופה של כל תנועה קולוניאלית: היא תיכחד. יתר על כן, בתפישה הפלסטינית היהודים אינם לאום, אלא עדה דתית וזכות ההגדרה העצמית הלאומית, שהיא זכות אוניברסלית, אינה חלה עליהם.
הימין בישראל מעוניין בהנצחת המצב הקיים, ומדיניותו של נתניהו מראה כי הוא סימן לעצמו מטרה אחת: למנוע העברת שטחים לשליטה פלסטינית ולמנוע — או לדחות ככל האפשר — את הקמתה של מדינה פלסטינית
אין ברירה אלא להכיר בכך שבעת הזאת אין סיכוי להסדר מוסכם. המסקנה הפסימית הזאת מחייבת את האופוזיציה, ואת העומד בראשה, להכיר בכך. עליהם להציע אלטרנטיבות שאין בהן כדי "לפתור" את הסכסוך, אבל יוכלו למתנו ואולי לקרב את שני הצדדים לפיוס היסטורי. אבל שלא תהיה אשליה: כל עוד הפלסטינים סבורים כי הם נלחמים — בנשק או בדיפלומטיה — בישות ציונית קולוניאלית ואימפריאליסטית, פשרה היסטורית אינה עומדת על הפרק. קשה להודות בכך, אבל מוכרחים. באותה מידה יש לפתח אסטרטגיות יצירתיות חלופיות כדי לצאת מן הסטטוס־קוו המסכן את קיומה של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית.
|