בס"ד
כ''ג בכסלו תשע''ו
מאת אברהם הללי עו"ד
הביא: יעקב

שׁוֹמֵר נַפְשׁוֹ יִשְׁמוֹר פִּיו אַף אִם זְֶה בֵּין אָח לְאָחִיו
עָדִיף לִשְׁתוֹק וְלֹא לְהַגִּיב אִם הַשְׁתִּיָקה מוֹנַעַת רִיב

חג חנוכה שמח
שבת שלום קהל קדוש

מַכָּה וּתְרוּפָה בְּצִדָּהּ
תּוֹלְדּוֹת יַעֲקֹב - יוֹסֵף בַּעַל הַחֲלוֹמוֹת
כּאֵשׁ בּוֹעֶרֶת בָּאֲלֻמּוֹת וְכֹל כֻּלָּה לְהָבוֹת
אֵיךְ צַדִּיק כַּתָּמָר יִפְרַח וּבְדִּבָּה הוּא שַׂח
כְּשֶׁמִצְוַת אָבִיו שָׁכַח חֶטְאוֹ לֹא נִסְלַח
וּמִשָָּׁם רַם לְבָבוֹ בְּכֻתֹנֶת הַפַּסִּים
כִּי גַאֲוָתוֹ שָׂמַתְהוּ בַּמְּרוֹמִים
וְאַף עַל פִּי כֵן צַדִּיק יוֹסֵף
כִּי אֱלֹהִים שַׁם אוֹתוֹ לָעָם בַּמְּאַסֵּף
לְקַדֵּם רָעָה לְעַמוֹ שֶׁיָּרַד מִצְרַיְמָה
כִּי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל יִהְיוּ גֵרִים שָׁמָּה
לְפִיכַךְ נָתַן הָאֵל מַכָּה וּתְרוּפָה בְּצִדָּהּ
וְשִׁלֵּם לְשׂוֹנְאֵי יִשְׂרָאֵל מִדָּה כְּנֶגֶד מִדָּה
וְזֶה חוֹזֵר חָלִילִה אָז וְעַתָּה

אֶלֶה הַדְבָרִים שֶׁנִּכְתְּבוּ בְּתָשְׁסַ''ח
מְאָז דָּבָר לֹא נִשְׁתַנָּה וְזֶה מוּכַח

הָפַכְנוּ אֶבֶן עַל אֶבֶן זֶה מִכְּבַר
וְלֹא נוֹתַר דָּבָר עָלוּם וְנִסְתַּר
הַכֹּל כְּדֵי לִבְרוֹר הַתֶּבֶן מֵהַבָּר
וּמָצָאנוּ שֶׁאֵין עָתִיד בְּלִי עָבָר

בְּדֶרֶךְ הַשְּלֵמוּת יִשְרָאֵל בָחַר
כְּמִנְהָגוֹ בַּעֲבָר יִנְהַג גַּם מָחָר
וּלְצִיר הָרֶשַׁע לֹא הָלַךְ וְחָבַר
קִוָּה, אִוָּה וּלְשָׁחָר חָדָשׁ שִׁחַר

מִי יִתֵּן וְתִצְמַח טוֹבָה וּבְרָכָה
עַל יְדֵי כֹּל הָעוֹשִׂים בַּמְּלָאכָה
וְיוֹכִיחוּ כִּי אין כָּאן ֹ תַּכְסִיס
וְאֵין צָר-אוֹיֵב שֶׁאוֹתָנוּ יַתִּישׁ
התורה מעדיפה את הצעיר
וישראל (הוא יעקב) אהב את יוסף מכל בניו כי בן זקנים הוא לו. ועשה לו כתנת פסים (לז/ג) . אפשר גם להבין את יעקב , כי הרי הוא בן רחל שיעקב אהב אותה מאד ועבד אצל לבן בשבילה 14 שנה. קדמה להעדפת יוסף העדפת יצחק על ישמעאל על ידי אברהם ושרה. לאחר מכן באה העדפת יעקב על פני עשו ובהמשך עוד נִוָּכַח כי משה הועדף על פני אהרן. העדפה זאת במקרה בו אנו עוסקים בפרשת וישב, הותה סיבה לקנאה שהביאה לשנאה. כשם שעשו שנא את יעקב וצאצי ישמעאל את צאצאי יצחק . אין להעדפה הסבר תלמודי שידוע לי, אלא רק זו הנחה בלבד יש נטייה אצל האדם וגם אצל הקב''ה להראות כי לא תמיד הגיל קובע. למרות שנאמר בפתגם הערבי: אַכְבַּר מִנָּךּ בְּיוֹם אַחְ'בָּר מִנַּךִ בְּסָנֶה. תרגום הפתגם הוא: "בוגר ממך ביום חכם ממך בשנה". גם לא מתישב עם הנאמר:"זכור ימות עולם בינו שנות דור ודור, שאל אביך ויגדך, זקניך ויאמרו לך". מתברר כי זה רצון הקב''ה לאמר לנו השליחות שמוטלת על אדם היא בידי שמים , איננה כשליחות שנוטל אדם על עצמו. כי אלהים בוחן כליות ולב ויודע מי מסוגל להנהיג ולמלא את היעוד שהוטל עליו כהלכה. והגיל כאן איננו עיקר.

חלומות יוסף ופרעה התגשמו
יש חלומות המתגשמים ויש אלה שאינם מתגשמים. הפרשנים בחנו שאלה זו והגיעו לתוצאה שכאשר החלום שחלם אדם ושב וחלם חלום דומה, חלומו מתגשם. חלם ולא חלם שוב חלום דומה, חלומו לא מתגשם. רוב חוקרי החלומות של ימינו סבורים כי החלום איננו אלא שחזור הרהורי אדם שהרהר בהם לפני שנתו או במשך היום הוא רואה בחלומו את האהורי לבו וראשו בחלומו. לעתים חולם אדם כי הוא מרחף באויר כצפור ונוחת בשלום ולעתים החולם איננו מצליח לבצע את אשר סבור שהיה עליו לבצע והוא נכשל. אלא שביוסף החלום הכפול בסופו התגשם, זאת אנו קוראים בסוף חֻמָּשׁ בראשית, אז כי אחיו ואביו השתחוו לו כי אמו רחל נפטרה בדרך אפרתה היא בית לחם. בינתיים חלומו הביא עליו שנאת אחיו מיד לאחר שסיפר להם חלומו: שאלומות אחיו ישתחוו לאלומתו, בכך שם עצמו חשוב מהם. חלום הַגַּדְלוּת של יוסף חזר פעם נוספת והפעם ככוכבים שמש וירח ישתחוו לו, בכך רמז שגם אביו ואמו עתידים להשתחוות לו. אחיו זממו לְהָרְגוֹ בזכות ראובן ויהודה לא הרגוהו אבל מכרו ךישמעאלים כעבד שהורידוהו מצרימה ושם פוטיפר סריס פרעה קנה אותו. ושוב רואים אנו התגשמות חלומות כאשר יש זהות בין השנים. כאן מסופר על חלומות שר המשקים ושר האופים של פרעה שחלמו כל אחד חלום אחד, שיש בהם סממן דומה המספר "שלוש" כשר המשקים ראה בחלומו שלושה שריגים בגפן ושר האופים ראה בחלומו שלושה סלי חִרִי: יוסף בפענחו את החלומות הדומים ראה כימדובר בשלושה ימים באמרו להם: כעבור שלושה ימים שר המשקים יוחזר אל מקומו וכעבור שלושה ימים יִכָּרֵת ראשו של שר האופים .

הכל גלוי ואין נסתר בתורה
תורת-אמת צִוָּה לנו משה מורשה, ובה הכל גלוי. תורתנו מציגה את מנהיגי העם כבני אדם על חֻלְשׁוֹתֵיהֶם כבשר ודם. לא כך אצל העמים העתיקים האחרים, שמתארים את המנהיג כאל, או כשליט מכוחו של האל. הדברים מעוגנים בממצאים הארכיאולוגיים שנתגלו כגון זה של חמורבי כמקור לעשרת הדברות. ישוע המביא את הנצרות לעולם מתוך היהדות תלמידיו הפכו את ישוע לישו לא רק אלא שהובן האלהים . זו האלילות בהתהוותה אצל עמים אליליים. לכן התורה מרבה להזהיר אותנו ממנה יום יום שנאמר: פֶּן יִפְתֶּה לְבַבְכֶם; וְסַרְתֶּם, וַעֲבַדְתֶּם אֱלֹהִים אֲחֵרִים, וְהִשְׁתַּחֲוִיתֶם, לָהֶם. (תפילת שמונה עשרה- דברים י''א) .מנהיג אלילי כזה אצל העמים האליליים איננו טועה ולא חוטא. "אין בו רבב". לעומת זאת התורה לא הסתירה את מעללי אחי יוסף שעתידים להיות עם ישראל. גם לא את מעשה ראובן, שעלה יצועי אביו, ולא את מעשה שמעון ולוי שהרגו כל תושבי העיר ובזזו אותה כנקמה על הפגיעה בדינה אחותם ולא את מעשה יהודה ששכב בבלי דעת עם תמר כלתו. גם נביאינו נהגו להוקיע את המנהיגים בשער. כדוגמת הנביא נתן שהוכיח את דוד במשל "כבשת הרש" על ששלח דוד את אוריה החתי אחד מגיבוריו, למות בקרב ולקח את בת שבע אשתו. נתן לומר כי תולדות יוסף ואחיו מתחילים בחטא הגדול שחטאו תחילה שזזמו להרגו ואחר מכן מכרוהו לישמעאלים -המדינים . חז"ל רואים בכל חֵטְא חוב שחב עושהו ועליו לפרוע חובו או להפרע ממנו. חטא עשרת אחי-יוסף, שלמוהו צאצאיהם לפי המדרש התימני שאמר: וְנִגְלָה בְּאָזְנֵי ה' צבאות אִם יְכֻפַּר הֶעָוֹן הזה לכם עד תְּמֻתוּן (ישעיה כב/יד). הרי מקובל כי מיתה מכפרת על העוונות והנה ר' יהושע בן לוי אחד מאחרוני התנאים אמר: לא נמשכו עשרה הרוגי מלכות אלא בחטא מכירתו של יוסף, כלומר גם במות עשרת אחי יוסף לא נתכפר עוונם. מכאן שצריך להתריע ולא לחפות על חוטא, צריך לשפט צדק ןאם צריך לדון את המנהיג לכף חובה על פשעו ומעלליו ונאמר: לא כל נוצץ זהב, ולא כל עמום עופרת. חֲקוֹר וּדְרוֹשׁ והגיע לאמת, הקפד בְּעִניָנוֹ של עני הֶחָשׁוּב כמת יותר מן העשיר או בעל ששרה.

לְסִיּוּם בְּעִנְיָנֵי דְּיוּמָא נְבָרֵך אָחֵינוּ גִּבּוֹרֵי הַתְּהִלָּה
בְּחֲרִיזָה שֶׁבְּחֶלְקָה בְּעֶצֶב מְהוּלָה
כְּשֶׁחָנֻכָּה בַּפֶּתַח וְהָאוֹר עוֹלֶה נְחֵלֶּה אֶת פְּנֵי הַחַג נִשְׂמַח וְנַעֲלֶה
נַעֲלֵה עַל נֵס גְּבוּרַת הַמְּעָטִים וְסוֹד נִצְחוֹן הַמַּכָּבִים עַל הָרַבִּים
וּנְצַיֵּן הַנֵּס שֶׁהָיָה אַחֲרֵי הַקְרָב נֵס עֵל פָּךְ שֶׁמֶן וְעַל אַחְדּוּת לְבָב
לְמַכָּבִים דְּאָז אֻמָּתֶנוּ זְקוּקָה זְקוּקָה לָזֶה עַתָּה כְּבִימֵי הַחָנֻכָּה
וְנִתְפַּלֵּל עוֹד וְנַעֲתוֹר
מֵשֶּׁזָרַעְנוּ שֶׁנִּזְכֶה בְּעִתּוֹ לִקְצוֹר נֹאכַל הַבָּר וּלְהַגִּיעַ בֶּטַח לַדְרוֹר
נָשִׁיר וּנְשׁוֹרֵר כְּשֶׁחָג בָּא וְעוֹבֵר לְהַכּוֹת כַּמַּכָּבִים כֹּל דּוֹקֵר וְצוֹרֵר
וְשׁןּב נָשִׁיר מָעוֹז צוּר יְשׁוּעֲתִי וְנֹאמַר אָנָּא אֱלֹהַי שְׁמַע תְּפִלָּתִי
שֶׁלֹא נוֹסִיף קָרְבָּנוֹת לַמִּזְבֵּחַ וְלִצְמֵא דָּם הָרֹוצֵחַ וְהָאֵל מְשַׁבֵּחַ