איזה סרט מבריק ונפלא זה! ממש יצירת מופת! ג'וני דפ ו"האומפה-לומפס" משעשעים, ואהבתי את הרעיון שהילדים הרעים נענשים (ובמקרה של המפונקת התובענית והמעצבנת - גם אבא'לה נענש,
כי בגללו היא יצאה כזאת מלעונה קטנה שבטוחה שחושבת שהכל מגיע לה), ואילו הילד הנותר, צ'רלי בקט, שהוא ילד טוב, מנומס, עדין, רגיש, לא אגואיסט ושחצן כמו השאר - זוכה לגמול על התנהגותו
הטובה אל משפחתו (כן, זה עוד מסר חשוב של הסרט הזה- משפחה זה חשוב).
כשחשבתי על זה קצת , הילד הזה הוא קצת "נחנח" ויותר מדי טוב, אבל בכל זאת - אם היה לי ילד, ואני מדגישה - אם, הייתי מעדיפה שהוא ייצא כמו צ'רלי בקט ולא כמו הילדים האחרים, שיצאו נוראיים,
כל אחד בדרכו שלו.

אחלה סרט של טים ברטון

והנה צ'רלי בקט נפעם ממציאת כרטיס הזהב בחפיסת השוקולד שקנה (:

will you marry me nesli barda? Operating system: Linux The day Microsoft & apple makes a product that does not suck will be the day they start making vacuum cleaners. say no to Apple&Facebook&MS&Samsung IL&Nokia&Hot&Yes,but say yes to Google

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.mememaker.net/static/images/memes/4364884.jpg]

לא ראיתי אותה. בהזדמנות.

סיימתי עכשיו לראות את הגרסה עם ויילדר. בהתחלה חשבתי "הו שיט, זה מחזמר", אבל אז המשכתי לראות, וזה היה חמוד. הרבה פחות מגניב מגרסת ג'וני דפ (גם הרבה פחות מצחיק), אבל עדיין - חמוד.
הקטע שהם נכנסים אל האולם שבו הכל אכיל הזכיר לי את דורותי נכנסת אל ארץ עוץ הצבעונית בסרט מ-1939, שלא לדבר על הדימיון בין האומפה-לומפס למנצ'יקנז. יש משהו עצוב בזה שאנשים קטנים
(הכינוי הפוליטיקלי-קורקטי לגמדים) היו טובים רק בשביל תפקידים גרוטסקיים שכאלה, סוג של פריק שואו. מצד שני, הם שיתפו פעולה עם זה, אז...

והנה צ'רלי בקט מודל 1971, באותה סצנה בדיוק של מציאת כרטיס הזהב האחרון P: