הרצוג ליחימוביץ': "היי, זאת שלי, בואו נעשה שלום" לא יפסיק את הפיגועים
יו"ר המחנה הציוני ענה לביקורת שהופנתה נגדו מצד חברתו למפלגה בפוסט חריג שפרסם נגדה בעמוד הפייסבוק שלו. "אני לא אתן לאף אחד לגרור את המפלגה לקיצוניות", כתב.
עוד כתב הרצוג: "מה את חושבת, שלי, שאם מחר תגידי לפלסטינים 'היי, זאת שלי, בואו נעשה שלום' הם יקפצו וילחצו את ידך בחום ויניחו את סכיניהם? הרי את בעצמך לא מאמינה בזה. הכול דיבורים".
לדברי הרצוג, "אמרתי זאת מראש: ידעתי שברגע שאציג את תכנית ההיפרדות מהפלסטינים, יקפצו עליי משמאל ומימין ויתקפו אותי. כך בדיוק קרה. שלי בחרה לתקוף אותי בפראות".
הוא המשיך בקו הלוחמני והוסיף: "אנחנו המפלגה של דוד בן גוריון ויצחק רבין. המפלגה שתמיד, לאורך כל שנותיה היתה מרכזית. לא ימין קיצוני ולא שמאל קיצוני. אני לא אתן לאף אחד, חוזר, לאף אחד, לגרור את המפלגה לאחד הקצוות האלה. אנחנו לא ימין קיצוני ואנחנו לא מרצ. אביא את זה להכרעת הוועידה בקרוב, והכרעת הוועידה תחייב את החברות והחברים כולם".



עכשיו כשמפלגת העבודה שוקלת לנטוש את דרך ההונאה והשקרים שעסקה בהם עד כה,
תוך הפצת פרופוגנדה לפיה הסיבה היחידה להעדר שלום היא נתניהו שבאופן אישי מונע שלום,
מה היא בעצם מציעה?

חחח.
זו עבודה של יועץ תקשורת חדש במקרה הטוב.
והוא מתכונן לפריימריז הבא.

הוא שבר את השתיקה שלו, שנקט בה מאז שנבחר לראשות המפלגה,
והציג תוכנית מדינית.
גידל וובוס הבחור.

אשרי המאמין

ציטוט:

במקור נכתב על ידי ai22 לא ימין קיצוני ולא שמאל קיצוני. אני לא אתן לאף אחד, חוזר, לאף אחד, לגרור את המפלגה לאחד הקצוות האלה. אנחנו לא ימין קיצוני ואנחנו לא מרצ.

ראש מפלגת העבודה מודה בזה שמרצ היא שמאל קיצוני? נחמד.

לָמָּה זֶּה אַתֶּם עֹבְרִים אֶת פִּי ה' וְהִוא לֹא תִצְלָח. (במדבר יד מא).

הניסיון הראה שגישה ימנית ללא חיבור ליהדות אינו מחזיק. ראה ערך אריאל שרון.

אבל מתגנב החשש שאולי הוא רוצה גם קצת יהדות, הוא הרי הנכד של הרב הרצוג, הרב הראשי הראשון למדינת ישראל.

נראה בהמשך.

לְמַעַן צִיּוֹן לֹא אֶחֱשֶׁה וּלְמַעַן יְרוּשָׁלִַם לֹא אֶשְׁקוֹט עַד יֵצֵא כַנֹּגַהּ צִדְקָהּ וִישׁוּעָתָהּ כְּלַפִּיד יִבְעָר (ישעיהו סב א)

חצי האי ערב - לערבים, ארץ ישראל - לעם ישראל.

מכה של המוסלמים, ירושלים של היהודים.

https://sites.google.com/site/hamedinai/

אלא רק על נטישת גישת השמאל הקיצוני שדורש רק פינוי-עכשיו,
וכולם בארץ התפקחו מהאשליה שאכן תביא לשלום.

החלופה שלו היא עדיין בניית מדינה פלסטינית,
אלא שהוא נטש את הנסיון להתעלם לחלוטין מהמציאות,
ומציע שהקמה זו תיעשה בשלבים:
קודם הוא יפעל לבניית יבנה תשתיות למדינה פלסטינית בעלת קיום עצמי כלשהו (גם כלכלית וגם ללא פעילות שוטפת של צהל למניעת קריסתה), לאחר מכן ינסה למקסם את הויתורים ללא סיכון ביטחוני חריג,
ואת פינוי ההתנחלויות, הויתור על בקעת הירדן, והפסקת פעילות צה"ל בגדה - הוא משאיר למועד עתידי בלתי ידוע.

את הדרישה לגרש יהודים מירושלים ולפצלה, הוא המיר בהוצאת מחנה הפליטים שועפט ושכונת עיסוויה ממדינת ישראל - כך שתושביהן שמוגדרים כתושבי המדינה יהפכו לתושבי המדינה הפלסטינית.
הוא גם ויתר על הדרישה להרוס את גושי ההתנחלויות, לטובת הצעה שבמועד השלום העתידי, תושבי ההתנחלויות המבודדות יוכלו להיקלט בהתנחלויות שבגושים.


המבחן לכנותו - הוא בשאלה האם הוא יתנגד לבנייה מסיבית באותן גושי התנחלויות, שגם לתפיסתו ישארו חלק ממדינת ישראל.
עד כה מפלגת העבודה נקטה בגישה צבועה ושקרנית:
לצד טענה שהם מכירים בבנייה בגושים - הם דרשו הקפאה של בנייה בגושים ובירושלים.
והתעקשות על נושא זה בולמת בנייה בגושים ובעקיפין גורמת לבנייה נרחבת גם בהתנחלויות המבודדות ובמאחזים.

השיטה הזו לפיה מפלגת העבודה מסיתה נגד ישראל בכל פורום בינלאומי אפשרי - היא שיטה רעה מאוד, שפוגעת מאוד במדינה.
ונראה שאותה הרצוג מציע לזנוח.

למעשה גם ליברמן, יש מצב ששניהם סובלים מאותו פיגור.

ליברמן מציג חילופי שטחים מיושבים כתחליף לפינוי.
והרצוג בכלל זנח את הדרישה לפינוי מיידי של יהודים
ההבנה שההתמקדות בביצוע טיהורים אתניים על בסיס גזעני והסתה פרועה בנסיון לממשה מזיקה לשלום במקום לקרבו, וגורמת לציבור הישראלי לגועל - התחילה לחלחל.

מה שעצוב זה שליברמן עוד אמור להיות במחנה הימין.

הוא גם רוצה לטרנספר את כל ערבי ישראל מחוץ לגבולות הללו - לא נורא התבלבלת.

בסדר, לכל אחד יש חלום בחיים.
אפילו אני חושב שזה הזוי ובלתי אפשרי לטרנספר את ערבי ישראל ליו״ש, הם יעדיפו לצאת למלחמה מאשר לעשות את זה.

הטרנספר היחידי יכול להגיע רק לאחר מלחמה אזורית גדולה, ואז גם הערבים צריכים להתפנות אל מחוץ לגבולות המדינה.

ליברמן ומפלגתו מתנגדים להסכם שלום שאינו כולל חילופי אוכלוסיה במסגרת של חילופי שטחים (שהשמאל דורש לבצע בנוסף לגירוש יהודים בלבד - כדי שהמדינה הערבית תהיה גם "מטוהרת" מיהודים וגם תמקסם את שטחה).
זה לא אומר שכל האוכלוסיה הערבית תגורש,
אלא ש"המשולש" ואולי חלק מהגליל יעברו על אוכלסייתם ושטחם למדינה הערבית שתקום.
אחרת הוא לא תומך בהקמתה.

גישה זו מאזנת את הדרישה לחזרה לקוי 67,
ובמידה והיא תהיה הבסיס למשא ומתן תאפשר דיון סביר על גבולות המדינה הפלסטינית,
לעומת דיון שמטרתו הבלעדית היא הצבת צבא עויין סמוך למרכזי האוכלוסיה במקביל למיקסום האוכלוסיה הערבית לישראל - צעדים שמטרתם היא כיבוש ישראל בשלבים.

הוא גם דורש שכדי שתושב יהיה זכאי להצביע (ולהפוך לאזרח) הוא יהיה חייב להביע נאמנות למדינה.


גישות אלו - משמעותם שהמפלגה אינה חלק מהשמאל שמנסה לקדם נסיגה משטחים ללא תנאי,
אלא באופן דומה לליכוד - ימין-מרכז:
בין תמיכה מסוייגת בתוכנית שתי המדינות (בתנאים מסויימים),
לבין גישת "קיר הברזל" שמתנגדת לביצוע נסיגות וויתורים זמניים שאינם תמורת שלום קבוע וסופי, ובפועל מרחיקים דו-קיום פיוס ושלום.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי Narion יש מצב ששניהם סובלים מאותו פיגור.

עשה לך (דמיין לעצמך) אויב.

אויב כזה שתוכל לעשות איתו שלום.

יש שמדמיינים שאם רק יתנו להם את יו"ש הם ייהפכו לאוהבים וידידים שלנו, ויש שהולכים עוד צעד: אם ניתן להם גם את יו"ש וגם את ירושלים. ויש כאלו שגם בזה אינם משלים את עצמם, והדמיון שלהם שאם רק יתנו להם את יו"ש, ואת ירושלים וגם נקים פרוזדור שמחבר בין עזה ליו"ש וירושלים, וגם ניתן להם זכות שיבה חלקית, ואז בטח יפרוץ שלום. איך אפשר אחרת?


כמובן שכל החלומות האלו הם לא רק פסיכיים אלא גם מסוכנים. אפילו רק הדיבורים והמחשבות על זה מכרסמים סעמדות שלנו ומגרים את התיאבון של שונאי ישראל בכל העולם.

לכן, אני הולך על חלום השלום שלי, שגם אם נשאר בגדר חלום, הוא לא יזיק, ואולי גם יבא תועלת:

שתי ארצות לשני עמים: ערב (הסעודית) לערבים...

לְמַעַן צִיּוֹן לֹא אֶחֱשֶׁה וּלְמַעַן יְרוּשָׁלִַם לֹא אֶשְׁקוֹט עַד יֵצֵא כַנֹּגַהּ צִדְקָהּ וִישׁוּעָתָהּ כְּלַפִּיד יִבְעָר (ישעיהו סב א)

חצי האי ערב - לערבים, ארץ ישראל - לעם ישראל.

מכה של המוסלמים, ירושלים של היהודים.

https://sites.google.com/site/hamedinai/

@הפסיכיאטר_המחוזי

וויקיפדיה: תסמונת זו נובעת מהרצון להזדהות עם מי שנתפס כבעל הכוח החזק והשולט.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי וויקיפדיה מאפייני התסמונת: בן הערובה מתחיל להזדהות עם החוטף כמנגנון הגנה (החוטף לא יפגע במי שמשתף פעולה). בן הערובה מבין שהוא עלול להיפגע במהלך החילוץ; ניסיון החילוץ יכול להפוך מצב נסבל למסוכן. אם לא ייפגע מחילופי האש בין החוטף למחלצים, החוטף עלול להרגיש בעמדה נחותה בעת החילוץ, ומאחר שכך - לירות בחטופים, בין אם מתסכול, מהצורך להראות שידו על העליונה, או כנקמה במחלצים. השהייה ביחד, במהלכה מכירים את החוטף כבן אדם עם בעיות ושאיפות, במיוחד בהקשר אידאולוגי, משפיעה על בן הערובה להאמין שהשקפת החוטף צודקת. בן הערובה מנסה לנתק עצמו רגשית מהמצב על ידי הכחשה, הוא מדמיין שהכול חלום, ישן הרבה ומדמיין חילוץ פלאי. בהתאם למידת הזדהותו עם החוטף, הוא יכחיש שהחוטף אשם ויאשים במצב את המחלצים והתעקשותם להעניש את החוטף.

http://www.psychiatry.org.il/תסמונת-סטוקהולם

ציטוט:

במקור נכתב על ידי psychiatry.org.il אנשים הלוקים בתסמונת שטוקהולם הם אנשים שחוו טראומה שנוצרה על ידי אדם אחר, או אנשים אחרים. בדרך כלל מתוארים אירועים של חטיפה, שבי או בני ערובה, אך למעשה יכול להיות גם מצב של התעללות מתמשכת, ניצול או פגיעה אחרת. אך למרבה הפתעה, במהלך הסיטואציה, או לאחר החילוץ ממנה, האדם מבטא תחושות של הזדהות וקרבה לחוטף או לפוגע. ההזדהות עשויה להיות ברמות שונות, החל מפיתוח של אמפתיה והבנה של החוטף ומניעיו, ועד להזדהות מוחלטת עם המניעים והכוחות הנפשיים שגרמו לחוטף לעשות את שעשה. בהיסטוריה קיימים מקרים אפילו של אנשים שהצטרפו כחברים במליציה שחטפה אותם, מתוך הזדהות מוחלטת עם מטרותיו ויעדיו של התוקף. איך מטפלים בתסמונת שטוקהולם? הטיפול בתסמונת שטוקהולם הוא קשה ובעייתי, בעיקר משום שהלוקים בה מרגישים הזדהות, ולא מבינים שמדובר במנגנון הגנה. זה כואב במיוחד כאשר החטוף מנתק קשר עם חייו הקודמים, או נמנע מלשוב אליהם

כבר ניסו את זה וקוראים לזה הסכמי אוסלו.
ושוב מדובר בגישה המתנשאת של השמאל שיודעת יותר טוב מהערבים מה טוב להם בלי להכיר ערבים או לדעת ערבית או להתייעץ או לעכוב אחרי יועצים שמבינים.
אני משער שזה יהיה מוצלח כמו הניסיון הראשון.