זה מתחיל עם חנופה אחת, אחר כך רוצים להחניף לארה"ב על חשבון ישראל, וגם לשונאי ישראל פשוטו כמשמעו, וזה מתבטא גם במערכת המשפטית שנבהלת מזעקות התקשורת ופה ושם הם מציגים מיצג שכאילו הם הולכים בתלם, אבל בסוף מתדרדרים ועושים גם עוות הדין.


http://tora.us.fm/tnk1/klli/mdrjim/4ktot.html
"אמר רבי ירמיה בר אבא: ארבע כיתות אין מקבלות פני שכינה: כת ליצים, וכת חניפים, וכת שקרים, וכת מספרי לשון הרע. כת ליצים, דכתיב משך ידו את לוצצים; כת חניפים, דכתיב כי לא לפניו חנף יבא; כת שקרים, דכתיב דובר שקרים לא יכון לנגד עיני; כת מספרי לשון הרע, דכתיב כי לא אל חפץ רשע אתה לא יגורך רע, צדיק אתה ה' לא יגור במגורך רע" (סוטה מב., וכן סנהדרין קג.).

**
בעצם כל הנס של פורים משקף ניצחון האמת על החנופה:

כאשר "כל עבדי המלך קורעים ומשתחווים להמן", "מרדכי לא יכרע ולא ישתחווה".

למה? כי כולם ידעו שהמן הוא רשע ונקמן, ולכן חששו. מרדכי היהודי אזר אומץ ולא נבהל ממנו.

ובסוף מרדכי ניצח.

**
גם חג לג בעומר עם רבי שמעון בר יוחאי זו התגברות של אמירת אמת מול חנופה.
https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A...%97%D7%90%D7%99

**

אם נקלף מתוך שונאי ציון את כל החנפנים למיניהם, ואת הפחדנים מהחנפנים והחנפנים של החנפנים, יישארו מכל חבורת שונאי ציון ומצדדי נסיגות שבתוככי היהודים לא יותר מכמה מאות.

לְמַעַן צִיּוֹן לֹא אֶחֱשֶׁה וּלְמַעַן יְרוּשָׁלִַם לֹא אֶשְׁקוֹט עַד יֵצֵא כַנֹּגַהּ צִדְקָהּ וִישׁוּעָתָהּ כְּלַפִּיד יִבְעָר (ישעיהו סב א)

חצי האי ערב - לערבים, ארץ ישראל - לעם ישראל.

מכה של המוסלמים, ירושלים של היהודים.

https://sites.google.com/site/hamedinai/

הסיקריקים או סיקריים (מלטינית: sicarii) היו קבוצה קיצונית שהתבלטה בתקופת המרד הגדול של יהודה נגד הכובשים הרומאים. שמה של קבוצה זו נגזר מן המילה "סיקה" (לטינית: sica, חרב מעוקלת קצרה או פגיון ארוך ששימש מתנקשים), מאחר שבני קבוצה זו נהגו לשאת פגיון מתחת לבגדיהם-גלימותיהם. ממילה זו נגזר הביטוי "מתנקש" בלטינית (sicarius).

הסיקריים היו ידועים כקבוצה אלימה, שאינה בוחלת באף אמצעי, כולל רצח פוליטי, כדי להשיג את מטרתם: עצמאות יהודית אל מול רומא. הסיקריים נקטו בטקטיקת "רובין-הוד" של החרמת נכסי עשירים וחלוקתם לעניי ירושלים, כדי להיפטר מיריבים ולזכות בתמיכת הציבור.

על פי המסופר נהגו להחביא פגיונות מתחת לבגדיהם ולדקור את אויביהם (גם היהודים). על פי המסופר בתלמוד, בשעת המצור על ירושלים בעת המרד הגדול הם שמרו על השערים ולא נתנו לאיש לצאת. רבן יוחנן בן זכאי, ממנהיגי הפרושים בירושלים, נפגש עם מנהיגם, אבא סיקרא - "ריש ביריוני דירושלם", שהיה אחיינו, ובא אליו בטרוניות על שהם שרפו את כל האוכל (אוצרות המזון) ומרעיבים את כולם למוות. אחיינו השיב לו שאין לו שליטה עליהם, ואם ינסה למתן אותם הם יהרגוהו. הוא יעץ לדודו שיביים את מותו כדי לצאת מהעיר, להפגש עם המצביא הרומאי אספסיינוס. רבן יוחנן בן זכאי עשה כדבריו וכשתלמידיו הוציאו אותו לקבורה הוא כמעט נדקר בידי הסיקריים, כאשר רצו לוודא שאין איש שיוצא בחיים מתוך ירושלים. (גיטין נו ע"א).

הדיווח הראשון על פעולתה של קבוצה זו הוא מימי המצור על ירושלים, אז היו ממובילי ההתנגדות לרומאים וזרעו טרור בקרב כל מי שהעז להתנגד להם. חברים מאותה קבוצה אף התבצרו במצדה ובראשם אלעזר בן יאיר, ולפי המסופר על ידי יוסף בן מתתיהו, התאבדו שם לאחר מצור ממושך של הצבא הרומי. יש גם המדברים בגנותם של הסיקריים במצדה, על כך שנשארו בכל תקופת המרד במצדה ולא סייעו במלחמה נגד הכובש הרומי בירושלים[דרוש מקור]. יוסף בן מתתיהו מספר גם שהסיקריים במצדה נהגו לפשוט על היישובים היהודיים הקרובים. בפרט הוא מתאר שחג הפסח פשטו על עין גדי - "המיתו את החלשים אשר לא היה להם כוח לברוח, את הנשים והילדים, שבע מאות נפש ומעלה" ובזזו את המקום.‏[1]

הרי זה לא שיש הוכחות.
הרומאים היו שוחטים אותנו ושורפים את בית המקדש גם בסיטואציה אחרת.

אני מבין שלא קראת על יוסף... או אברהם, או אסתר המלכה, או נתן הנביא, או ישעיהו הנביא...