לתפארת השחיתות האוכלת בנו בכל פה ונציגת המושחתים עלי אדמות גברת גליה מאור המגלמת באישיותה את הישראלי העכשווי המכוער: רודף הבצע, רע הלב, הקומבינטור, רודה בחלשים וחי למען "השורה התחתונה", המאיים ומשפיע על השלטון בשיטת "המקל והגזר", רודף הכוח והשררה.... ולתפארת הכסף !

זעקי ארץ מושחתת

מאת: אריה אבנרי | תגובות


לא היה צריך להמתין לדוח השנתי האחרון (55ב') של מבקר המדינה היוצא, השופט העליון (בדימ.) אליעזר גולדברג, כדי להגיע למסקנה העגומה הבלתי נמנעת: ישראל היא אחת המדינות המושחתות בעולם.

מדד השחיתות הבינלאומי מציב אותנו במקום "טוב באמצע" בדירוג 123 המדינות המושחתות בעולם.

לא היה גם מקום להרים גבה נוכח דבריו הנוקבים של המבקר, אשר השמיע קול קורא במדבר של השחיתות: "הסכנה הגלומה בשחיתות חמורה לדעתי מכל סכנה אחרת שהמדינה חשופה לה".

ברוב הגינותו לא שכח המבקר לציין, כי במהלך חצי תריסר שנות כהונתו חזר ונתקל בתופעות שליליות בתחום טוהר המידות, וחרף התרעותיו הן לא נעקרו מן השורש. מרבית הממצאים החמורים בדוחות המבקר נותרו על מדפי המשרדים כאבנים שיש להן הופכין, מדי פעם. אבל בניגוד לאבני הכותל, זולגות רק דמעות תנין כאשר חוזרים לעיין בדוחות הללו.

למרבה הצער, פורסם הדוח הקטלני כמה ימים לפני יום הזיכרון ללמעלה מ-20 אלף חללי צה"ל, מערכות ישראל והמחתרות שמסרו את נפשם על מזבחה של מדינת ישראל אחרת שלא קיימת יותר ורשימת הנופלים עדיין לא נסגרה.

ואפילו חלוקת פרסי ישראל במוצאי החג לאנשי אקדמיה, רפואה מחקר ומדע, לא המתיקו את הגלולה המרה. השחיתות הממארת במדינה קיבלה גם בערב חגיגי תזכורת מוחשית באקראי בעקבות דברי הברכה בשם הזוכים מפיו של הרב הראשי לישראל הרב ישראל לאו.

מי היה מעלה בדעתו ששני הרבנים הראשיים המכהנים כיום, הרב יונה מצגר (האשכנזי) ושלמה עמאר (הספרדי), שאמורים להיות הרועים הרוחניים, יהיו נתונים בחקירה באזהרה.

מי היה מעלה בדעתו שאפילו בהנהלת בית המשפט שכרו עוזרים משפטיים לשופטים ומזכירים לבתי המשפט, ללא מכרז. וחמור מכך: תפקידים אלה ניתנו למקורבים, ואפילו לבני משפחה מדרגה ראשונה, שוב - ללא מכרז כפי שמחייב החוק. מי שבחר באותם עוזרים משפטיים הם השופטים, שעצמו עין ושיתפו פעולה בהעסקת אותו מקורב, בלא מכרז.

אבל מה לנו כי נלין על רבנים ראשיים החשודים בכל שסרחו, אם רשימת המנהיגים החילוניים שנחקרו באזהרה במשטרה הינה ארוכה למדי וכוללת את "מיטב הנוער" לשעבר. בעקבות דוח מבקר המדינה יהיה צורך לחקור במשטרה שרים נוספים שעברו על החוק, בעיקר במינויים פוליטיים. הראשון שיצטרף לרשימת הנחקרים יהיה שר החקלאות, ישראל כץ, המשמש יו"ר מזכירות הליכוד.

השר לביטחון פנים לשעבר, עוזי לנדאו, שנהנה עד כה מתדמית חיובית יוצאת דופן בפוליטיקה הישראלית, עלול למצוא את עצמו בקרוב גם מול חוקרי המשטרה.

שר המשפטים והמשרד לביטחון פנים לשעבר, צחי הנגבי, שנחלץ בעבר בעור שיניו מהעמדה לדין פלילי בתקופת היותו יו"ר ועדת הכלכלה של הכנסת, לא יצעד בגפו לחדר החקירות של המשטרה בנושא המינויים הפוליטיים.

ישראל היא מדינה שבה נשיא נאלץ לפרוש מתפקידו אחרי שהתברר שקיבל טובות הנאה, שלושה ראשי ממשלה נחקרו בחשד לעבירות פליליות, וכך גם שלושה שרי משפטים, שני שרי בטחון פנים, שורה של שרים ששימשו במשרדים אחרים, מספר בלתי מבוטל של חברי כנסת, שני מפכ"לים, לא פחות משני תריסר ראשי ערים קציני משטרה בכירים, אנשי חקירות של המכס ומס ההכנסה, פקידי מדינה בכירים, ראשי מוסדות וארגונים והרשימה ארוכה כאורך הגלות שממנה הגענו לארץ המובטחת.

אני לא עומד דום בפני כל סגירת תיק מחוסר ראיות או תיק שהסתיים בזיכוי מחמת הספק, או בעסקת טיעון שמולידות גל של ביקורת על המשטרה והפרקליטות, וכל העכברים המשחתים יוצאים מהחורים מצייצים.

אני גם לא עומד נוח כאשר בעל תפקיד ציבורי בכיר עובד דמינה לא מלא סיפוק על העמדה לדין משמעתי כתחליף להעמדה לדין פלילי. הרף הורד מזמן. במשך תקופה ממושכת לא ידעו בתי המשפט כיצד להתמודד עם העבירה של "הפרת אמונים" ופטרו את הנשמים הכבדים בלא כלום. אחד מהם היה מנכ"ל משרד ראש הממשלה, לשעבר שמעון שבס, שחגג את זיכויו החלקי. בית המשפט העליון יצק אמנם תוכן לעבירה זו, אבל לפי שעה מצעד הזכאים של בצדק נמשך.

אני כן מברך ברכת גמילות חסדים על כך שהמערכת השיפוטית שלנו לא נדבקה במחלה הממארת של השחיתות. חקירות נגד כמה שופטים נסתיימו בזיכוי בהעדר ראיות.

שם המשחק הן ראיות הדרושות להעמדה לדין פלילי. כדי שימצו הראיות יש צורך בחקירה יסודית ממצה ומקיפה של המשטרה ורשויות האכיפה האחרות. צר לי לקבוע כי חלק נכבד מהחקירות הקשורות בצווארון הלבן אינן מתבצעות ברמה המקצועית הנדרש.

אחת הסיבות לכך קשורה במוטיבציה שחוקה של חוקרים מותשים, בעלי רצון טוב, שיודעים בסתר ליבם כי הם עובדים על ריק. הולכים ורבים המקרים שבהם תיקי צווארון לבן נתקעים בפרקליטות. אם הם עוברים את התחנה הזו, קיים סיכוי שהם יעצרו סופית על-ידי היועץ המשפטי לממשלה, מני מזוז, שידוע בסלחנותו ומחילתו בעיקר כאשר מובאים להכרעתו תיקים של אישי ציבור מן השורה הראשונה.

יש כנראה גם חוקרים שנותנים משום מה הנחות לאילי הון שהם מטפלים בתיקיהם. תמיד טוב לדאוג למחרתיים, ויש מי שזוכר להם זאת לטובה.

מי שמבקש להגדיר ולהבהיר את תופעת השחיתות הגואה במדינה, מן הדין שיפנים את התקציר הבא: "ישראל היא מדינה של הון שהתחבר מזמן לשלטון ובה הולכים ונחתכים דברים ומתקבלות החלטות והכרעות נתפרים מכרזים, נמכרים נכסי צאן ציבוריים בחדרי חדרים, מתחת לשולחן, מאחורי הקלעים, בתשלום מזומן או בירוק רחוק בתרגילים סיבוביים, פרוטקציות, העדפות קומבינות, תחמונים טשטוש עקבות וכל השאר".

העשירים זוכים בכל הקופה. הם אוכלים את כל ארוחות השובע, בריאים ושאננים מרפואה מועדפת דשנים. ובני המעמד הבינוני ומטה לא זוכים אפילו לשיירים.

זו מדינה זבת חלב חמוץ ודבש מר.

היו זמנים רחוקים שבהם היה צריך לחפש ולבדוק ולבלוש כדג כדי לגלות פרשת שחיתות "ראויה לשמה". היום פזורות הפרשות בכל הגופים הציבוריים במדינה, כמעט ללא יוצא מן הכלל. סדום סיטי.

עמותת אומ"ץ למען מינהל תקין וטוהר מידות שיש לי הכבוד לעמוד בראשה, מקבלת בכל שבוע לטיפולה עשרות פרשות שחיתות חדשות והזרם הולך וגואה.

אני מדוע היטב לכך ששורש הרעה החולה נעוץ במנהיגים הפוליטיים מכל המפלגות שחדלו מזמן להיות דוגמא אישית. לא אלה מפלגת השלטון שמבצעים את העבירות בפועל ומנסים להעביר תחיקה שתכשיר מינויים פוליטיים ושל חברות חברי מרכז מפלגה בדירקטוריונים של חברות ממשלתיות, ולא אלה ממפלגות האופוזיציה שמסתפקים בקול ענות חלושה או שותקים שתיקה שאפילו הכבשים בחוותו של ראש הממשלה אריאל שרון לא יכולים להרשות זאת לעצמם.

לא התפלאתי לקרוא את תשובתו של שר הביטחון, שאול מופז. כאשר נשאל על השחיתות שבה נחשד ראש הממשלה, השיב: "אני עסוק בענייני ביטחון ואין לי זמן לחשוב על נושאים אחרים".

אבל שתיקת מפלגות השמאל והמרכז נוכח מעשי השחיתות של שרים וחברי כנסת מהליכוד, מקוממת. הן זכו ברבבות קולות בזכות מאבקן נגד השחיתות או התחייבותן להילחם בה. ההינתקות הפכה להיות תעודת ההכשר להמשך התפשטות המחלה הממארת של השחיתות.

ולבסוף: כדי שלא אצטייר כמתחסד או חלילה כטובל ושרץ תקשורתי בידו, אומר גלויות: השחיתות לא פסחה גם על התקשורת הישראלית ברמות שונות.

אני לא מדבר על עבירות אתיות שגרתיות של קבלות טובות הנאה קטנות, וצ'ופרים למיניהם, שכבר הפכו לנורמה, אלא למטבעות עוברות לעיתונאים סוחרים בתפקידים שונים בהם גם עיתונאים חוקרים תמורת שירותים גלויים וסמויים.

זאת ועוד: מניעת והצנעת והמשך הפרסומים על מעשי שחיתות ברמות גבוהות שבהם חשודים כמה ממנהיגי המדינה, ובראשם ראש הממשלה, מנימוקים מדיניים או ביטחוניים, היא תופעה בלתי נסלחת.

מועצת העיתונות המקרטעת הנתונה בשנתיים האחרונות במאבקי כוח פנימיים חריפים בין נציגי הציבור לבין המו"לים והעיתונאים שמשתפים ביניהם פעולה, כל גוף מהאינטרסים שלו חדלה מזמן למלא את יעדה והפכה לחותמת גומי בלתי שמישה.

צר היה לי לשמוע את דבריו של הפרשן, אמנון אברמוביץ, מערוץ 2, ידיד אישי שלי, שתמך בטיוח הפרסומים בתקשורת על מעשי השחיתות הללו וטען שצריך להחזיק בשרון כמו באתרוג יקר ערך עד לפינוי.

אברמוביץ וחבריו לא ניסו מעולם למצוא סימוכין להערכת גורמים שונים שטוענים כי הפינוי הוא בעצם ספין מתוחכם של שרון, כדי להיחלץ מהביצה המסואבת שהוא ובניו שקעו בה עד צוואר.

הפינוי של מתיישבי גוש קטיף וכמה מאחזים בשומרון יצא אולי לפועל, אבל את הרקב שדבק במדינה אי אפשר יהיה כבר לפנות.

כל המדינה היא כבר מזבלה של שחיתות מהולה באלימות. כיצד ניתן להגדיר אותה לקראת יום העצמאות הבא עלינו לרעה אם לא נעצור על-פי התהום?

כל דאלים גבר וכל דמושחת זכה.

__________________
המחבר הוא עיתונאי ומשמש חבר מליאת מועצת העיתונות ויו"ר הנהלת עמותת אומ"ץ למען מינהל תקין וצדק משפטי וחברתי

נוצר ביום: 14/05/2005 | עודכן ביום: 14/05/2005 9:26:36


הון ושלטון.

תיקדבקה.

יום שני, ל ניסן תשס"ה, 19:47, 9 במאי 2005

תוך יומיים, ביום א וב' 9-8 במאי, התבטאו שני האנשים המרכזיים האמונים על שלטון החוק במדינת ישראל. מבקר המדינה והשופט העליון היוצא אליעזר גולדברג, אמר עם פרסום הדו"ח האחרון שלו, כי "הסכנה הגדולה ביותר המאיימת על מדינת ישראל היא השחיתות".

פרקליט המדינה, ערן שנדר, אמר כי הציבור בישראל אינו חש בטוח נוכח הפשיעה הגוברת ומאבד את אמונו במערכת אכיפת החוק ובשלטון החוק. "אין ספק שאוזלת היד של גורמי האכיפה היא אחת הסיבות להתגברות הפשיעה בישראל. התחושה הגוברת בציבור היא שמערכת אכיפת החוק מקבלת ציון נכשל". הפשיעה הגוברת היא "אחת הבעיות הגדולות המאיימות יותר מתמיד על החברה הישראלית". מר שנדר היה מוכן להרחיב קצת יותר ממר גולדברג, ולדבריו, אוזלת היד של מערכת אכיפת החוק נובעת בין היתר מהעובדה שהוטל על המשטרה להתמודד גם עם הטרור, ולהקצות כוח ניכר ממשאביה לעניין זה, תוך הזנחה בלתי נמנעת של נושאים אחרים. שנדר הוסיף כי הפרקליטות מצידה נאלצת להתמודד עם צמצום בתקציבים ובהיקף כוח האדם דווקא בזמן שהפשיעה מחמירה וארגוני הפשיעה צומחים מכל עבר וצוברים מעמד. "הפשיעה הכלכלית צוברת תאוצה ופשיעת הרחוב גם היא מרימה ראש ומעשי אלימות בלתי נתפסים בחומרתם מתרחשים חדשות לבקרים".

אבל כמו רוב המשתתפים בחידת חמיצר שם הרוצים לזכות בפתרון ובפרס הכספי צריכים לפתור את החידה ולספק לה פתרון של שתי מילים בלבד, כך גם השופט העליון אליעזר גולדברג וגם ערן שנדר, נמנעו מלנקוב בשתי המילים שיתנו מענה לחידה מדוע התדרדרנו למצב כזה בו השחיתות משתוללת ומערכת אכיפת החוק, כולל בתי המשפט, איבדו את יכולת הפעולה שלהם- והן: הון ושלטון.

לא העיסוק של המשטרה באיומיו הטרור ולא קיצוץ התקציבים של הפרקליטות, הביאו למצב זה, אלא הקשר הקיים וההולך ומעמיק במדינת ישראל בין הון לשלטון.

עצם העובדה שאזרח רגיל משלם מסים במדינה, יודע שאין לו מה לפנות אל המערכת המשפטית, לא משום התורים הארוכים והשנים הארוכות עוד יותר שיהיה עליו לחכות עד להכרעתם של בתי המשפט, אלא משום העובדה שלאזרח הפשוט והממוצע אין כבר למעלה מ-15 שנה, מאז תחילת שנות התשעים, את האמצעים הכספיים להופיע בפני מערכת זו, והיא נראית לו מרחוק כמערכת סגורה של בעלי אינטרסים משותפים, מהווה את הסיבה האמיתית לציון נכשל שהציבור מעניק לה.

לציון זה תרמו ארבעה גורמים עיקריים:

א. השחיתות. כבר ב-2003 בעת נאום הפרידה שלו מבית המשפט העליון היה השופט שלמה לוין, בין היחידים שהיה לו אומץ לב לומר בגלוי, "כי נכשלנו (כלומר בית המשפט העליון והמערכת המשפטית) במלחמה בשחיתות". דבריו נשכחו בדיוק כפי שיישכחו דבריו של השופט אליעזר גולדברג.

ב. הקשר בין בעלי וגורמי ההון ומערכת אכיפת החוק והמערכת המשפטית. הציבור הממוצע במדינת ישראל אינו עיוור או חרש. הציבור יודע כי לרשות בעלי וגורמי ההון עומדת מערכת משפטית משומנת היטב משלהם, המסוגלת להשיג להם פתרונות נוחים אבל יקרים כמעט לכל דבר אשר יחפצו, כולל חקיקת חוקים המאפשרים להם להפוך את פעולותיהם לחוקיות. היום אנו כבר נמצאים במצב בו גופים בעלי יכולת, עוצמה וקשרים, יכולים לאיים בהפעלת גורמי אכיפת החוק השונים נגד אזרחים פשוטים אשר בגלל סיבה זו אחרת מצאו את עצמם נפגעים או מופלים על ידי גורמי ההון והכוח. קיומה המוחשי של מערכת כזאת במערכת המושגים והערכים של האזרח, מביא אותו מראש לייאוש גם מהמשטרה וגם ממערכת החוק.

ג. אי אפשר ואסור להתעלם מהעובדה, כי כל הפתרונות המדיניים והפוליטיים שהוצעו על ידי המערכת הפוליטית הישראלית לאוכלוסיה ב-15 השנה האחרונות, גם על ידי ממשלות 'המערך' וגם על ידי ממשלות 'הליכוד', היו פתרונות שהעדיפו את בעלי ההון. הסכמי אוסלו עם הפלסטינים, יצרו את שכבת בעלי המונופולים אשר היו שכבה ישראלית-פלסטינית מצומצמת ביותר. תוכנית ההתנתקות ופינוי הישובים, משמשת בין השאר כיסוי למדיניות כלכלית המרחיבה את הפערים בין עשירים ועניים בישראל לדרגות שאינן מוכרות אפילו בעולם המערבי.

ד. רוב האוכלוסייה, כפי שפרקליט המדינה ערן שנדר הבחין, אפילו ביהודה ושומרון, הם אזרחים שומרי חוק, אשר במצב כזה פשוט שותקים, כשהם משקיעים מאמצים רבים שלא להיתקל בחיי היומיום או להיפגע ממערכות אלה. הדבר אינו קל. אזרח הנזקק למערכות ממשלתיות מגלה עד מהרה, כי הן כבר סיגלו לעצמן דרכים להתעלם מהחוק, ובמקרים רבים אף מפסקי הדין של בתי המשפט. די אם נזכיר את הדוגמא הבולטת ביותר לכך, הביטוח הלאומי. חלקים אחרים באוכלוסייה מתעלמים מגופים אלה, על ידי יצירת מערכות חוקים ודפוסי התנהגות פנימיים משלהם, תופעה זו היא המגבירה את האלימות בכל שטח של חיינו.

ה. נפוטיזם. הנפוטיזם הוא האח התאום של השחיתות, ובכמה מקרים הוא גרוע ממנה. מוסדות המדינה, כולל בית המשפט העליון, בתי המשפט והפרקליטות שבראשה עמוד ערן שנדר, שלא לדבר על משרדי עורכי הדין המובילים, ומשרדי הממשלה, מלאים באנשים שהגיעו לתפקידיהם לא רק בגלל כישוריהם או חוסר כישוריהם, אלא בגלל קשריהם המשפחתיים. נוסף על השחיתות, איזו תקווה מצב זה משאיר לאזרח שאין לו לא כסף ולא קשרים?

ויותר גרוע, לא כולם מפנימים שהריקבון הזה מאיים למוטט את המדינה