בתגובה להודעה מספר 2 שנכתבה על ידי benihartmann שמתחילה ב "המידע צולם מספרו של אבירם..."
אני מבקש להזכיר שחטיבה 188 למעשה היתה פרוסה לאורך כל גבול הרמה, כמחזיקת הקו בשגרה. נכון שעדכנו שם את חלוקת האחריות ערב המלחמה והגדוד הצפוני עבר ת''פ חט' 7, אך אין מידע האומר שאל''מ בן שוהם ז''ל קיבל כמח''ט פקודה לערוך את כוחותיו להגנה על דרום הרמה לקראת מלחמה או התרחשות שהיא יותר ממה שהכיר כיום קרב.
בכל זאת, ינוש הבין את המצב כמח''ט שמועלה לצפון בבהילות עם חטיבתו ושקל אחרת לחלוטין את תמונת המצב.
_____________________________________
אם אתה מחזיק ביד ענף זית דק, כדאי מאוד שביד השנייה תהיה לך חרב חדה וגדולה.
(הפרשנות שלי לרעיון שמאחורי סיכת המ"מ)
"שבעה דברים בגולם ושבעה בחכם. חכם אינו מדבר לפני מי שהוא גדול ממנו בחכמה, ואינו נכנס לתוך דברי חברו, ואינו נבהל להשיב, שואל כהלכה ומשיב כעניין, ואומר על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון, ועל מה שלא שמע אומר לא שמעתי, ומודה על האמת. וחילופיהן בגולם.;" מסכת אבות- פרק ה', משנה ז'
בתגובה להודעה מספר 2 שנכתבה על ידי benihartmann שמתחילה ב "המידע צולם מספרו של אבירם..."
חטיבה 188 מילאה את תפקידה, בנסיבות הקיימות, לא פחות טוב מכל חטיבה אחרת. האגדה אודות השמדתה אינה מדוייקת. שרשרת הפיקוד שלה נפלה בנסיבות שאולי טעונות מחשבה שניה, אולם צריך לזכור כי רק גדוד אחד היה נתון לפיקודה. הגדוד השני, של יאיר נפשי לחם בשירות חטיבה 7 ולחם היטב. רק שלא היו יחסי ציבור כמו לגדודים אחרים. גדוד המילואים 39 לחם גם הוא עד תום הלחימה, ועשה זאת היטב. גדוד 82 שאמור היה להסתפח מחטיבה 7 התברבר, ושתים מפלוגותיו נלקחו ממנו חזרה ע"י חטיבה 7. צריך לזכור כי חטיבה 7 עצמה איבדה את גדוד 71.
הבכיה הייתה שהחטיבה נותרה ללא מפקדה. בנסיבות אלה, לא היה מנוס אלא לפזר את גדודיה באופן שיתרמו ככל הניתן למערכה הקשה.
"לא חוזרים עד שמבצעים"(המוטו של גדוד 890 של הצנחנים, כפי שניסח אותו מפקדו אריק שרון)
"איפה האופניים שלך עכשיו? תאר לעצמך, שאתה יורד עכשיו למטה, למקום הרגיל, אבל האופניים לא שם. עצור את עצמך ברגע הזה, בשנייה שאתה מגלה שהאופניים לא שם, ותכפיל את הרגע הזה פי אלף. זאת המלחמה." (מתוך הספר "גוף שני", מאת עפר שלח, "זמורה ביתן", 1989, עמוד 92) "סבלנות התמדה ולעיתים כדור בין העיניים" (סיסמת המארינס לללוחמה בטרור, אותה אימץ בשעתו מפקד גדוד 890 של הצנחנים, אמיר ברעם, כמוטו גדודי) "המבחן שלנו כצבא הוא מבחן היכולת ולא מבחן הכוונה." (מתוך ההרצאה שנשא האלוף גדי איזנקוט "מאפייניו של עימות אפשרי בזירה הצפונית ובעורף" בסמינר לזכר חללי מלחמת לבנון השנייה שנערך באוניברסיטת חיפה ב־30 בנובמבר 2010) "אני חושב שצנחנים מחזיקים מעצמם כמחויבים למשהו שכולם מחויבים אליו, אבל הם רוצים קצת יותר. זה לא שאנחנו פועלים מאחורי קווי האויב - אנחנו לכאורה כמו כולם. אז מה בעצם ההבדל? זה שצנחן עושה הכול וקצת יותר. זה מחייב אותך ביוזמה, בהובלה, בדוגמה אישית בקרב - וגם בקימה בפני שיבה באוטובוס." (הרמטכ"ל בני גנץ על השירות בצנחנים. מתוך הכתבה "מסיבת גנץ" מאת יוני שנפלד ונועה הורוויץ, "במחנה", 6 בינואר 2011)
בתגובה להודעה מספר 5 שנכתבה על ידי marloweperelab89035 שמתחילה ב "שווה להקשיב לראיון של אלוף במיל' אורי שמחוני בהקשר לחטיבה 188"
קראתי הרבה על הקרב בגולן ב 73, זו הפעם הראשונה שאני נתקל במישהו שמצביע בצורה ברורה על חוסר התפקוד של בן שוהם. אז נכון שלשמחוני יש אינטרס אבל הדברים שלו תואמים את המציאות בשטח
בתגובה להודעה מספר 5 שנכתבה על ידי marloweperelab89035 שמתחילה ב "שווה להקשיב לראיון של אלוף במיל' אורי שמחוני בהקשר לחטיבה 188"
הקשבתי היטב. דברים נכונים.אורי שמחוני חד ובהיר. ניתן לקבל כאן מושג ברור מדוע הסורים נעצרו. סוף סוף שומעים מה קרה ברובד שעד כה היה נסתר מהעין הציבורית. למעשה , הבלימה הצליחה עקב גיוס מהיר מאוד של כוחות מילואים שהגיעו הרבה לפני הזמן לחזית, ופרישת הכוחות בנקודות הקריטיות באופן שבלם את הסורים. עובדה אחרונה זו אינה מודגשת בשיח הציבורי. גם העובדה כי הכוחות הסדירים בקו הראשון הקיזו לסורים דם רב, היתה גורם משמעותי בבלימה, הרבה מעבר למה שהובא עד כה בכתובים. מעל לכל, אני מסכים עם שמחוני, כי הצבא של 73 היה הצבא הטוב ביותר שהיה לעם ישראל מעודו. הייתי שם, ראיתי וחשתי את רמת האימון, הנחישות והתעוזה שהפכו את גלגל המלחמה.
בתגובה להודעה מספר 2 שנכתבה על ידי benihartmann שמתחילה ב "המידע צולם מספרו של אבירם..."
יאנוש עיכב ומיסמס את העברת גדוד 82 לחט' 188, גם זה תרם באופן משמעותי למצבה העגום של 188.
וכן, יכול להיות שמח"ט ותיק היה עולה מול יאנוש ומצליח להביא את הגדוד שהוקצה לו (מה שהיה קשה יותר לבן-שוהם ה'צעיר', שגם ככה היה מתח בינו כ'מפקד הרמה' לבין יאנוש).
ודבר נוסף, וחשוב מאד. אתה מתעלם מסד"כ האויב שהיה גדול יותר בדרום באופן משמעותי. אני חושב שנתון זה לבדו הוא מה שהכריע את המערכה בדום הרמה לעומת צפונה
בתגובה להודעה מספר 9 שנכתבה על ידי benihartmann שמתחילה ב "אני מסכים עימך רגב כי חטיבה..."
ראשית, ראש הממשלה לא אמורה להתערב בהדחה של אל"מ, מה עוד שהיא וודאי לא יכלה לנחש שהולכת להיות מלחמה בתוך חודשים. בכל מקרה מתישהו ההחלפה הזו הייתה מתרחשת שהרי פדל'ה לא היה ממשיך בתפקידו לעד.
שנית, ההחלטה של גולדה לא לאשר את ההתקפה המקדימה שהציע הרמטכ"ל הייתה מהחשובות במלחמה. מה שהרמטכ"ל הציע-תקיפת שדות תעופה בסוריה- היה חסר על ערך מבצעי והיה יכול רק להזיק צבאית ומדינית. צבאית משום שזה יכל להביא להקדמת ההתקפה הערבית (וכך להגדיל את פער הזמן שבין תחילת הההתקפה ועד הגעת המילואים) ומדינית משום שהיה מחיר משמעותי מבחינת הסיוע האמריקאי לכך שישראל הייתה יורה את היריה הראשונה.
גולדה אינה מאחראיות הראשיות למחדל. היה זה המטכ"ל שלא דרש גיוס מילואים עד שעות לפני המלחמה (וכשדרש גולדה נענתה ללא תנאי) והיה זה המטכ"ל שהציע מתקפה מקדימה חסרת תוחלת במקום מתקפה על ציוד הצליחה המצרי- מתקפה שלה היה סיכוי אמיתי לגרום לשינוי.
אם כבר, לגולדה אחריות לכך שישראל סירבה להסכם הפרדה עם מצרים מהסוג שנחתם מייד לאחר המלחמה או לפחות לנסיגה חד צדדית לקו המיצרים כפי שהציע דיין, בחוכמה.
בתגובה להודעה מספר 11 שנכתבה על ידי benihartmann שמתחילה ב "לפי מה שכותב אבירם ברקאי ..."
גולדה נבחרה כמועמדת של פשרה, אך להבנתי - נולדתי רק ב-76'- צברה במהרה כוח ופופלריות.
עובדה שבבחירות ביום האחרון של 73' היא עדיין היתה מועמדת העבודה, ואף ניצחה בבחירות.
לגבי החלטות עד ה-8 לאוקטובר: איני רואה טעם לבחון החלטה מסוימת כזו או אחרת.
להבנתי התחושה היתה שצה"ל חזק מכל קואליציה ערבית,
ואם הערבים יתחילו במלחמה במפתיע- בעיה שלהם, מקסימום ייקח עוד יום-יומיים להביס אותם, כמו לפני 6 שנים קצרות.
על רקע זה צריך לבחון החלטות כמו לגייס מילואים, להעלות כוננות, לתקוף, להדיח מפקדים וכו'.
בתגובה להודעה מספר 11 שנכתבה על ידי benihartmann שמתחילה ב "לפי מה שכותב אבירם ברקאי ..."
ציטוט:
במקור נכתב על ידי benihartmann
ל
אני עומד על דעתי כי התעקשותה לסרב לבקשת דדו להנחית מכת מנע הייתה שגיאה קשה שגרמה לנו
לאבידות רבות. קראתי שגולדה הצטערה בדיעבד על טעותה.
הקביעה שגולדה שגתה היא קביעה בפרספקטיבה של בדיעבד.
צריך לנתח את הקונטקסט:
6 שנים אחרי ששת הימים ישראל נתפשת בעולם וע"י עצמה כמעצמה צבאית אזורית.
האפשרות של תבוסה בקרב עד כדי סכנה קיומית בכלל לא עולה על הדעת.
פתיחה במהלך צבאי כאשר קשה להוכיח בדיעבד שזה פעולת מנע תגרום לנזק מדיני ברור.
כמה שעות (עד יום-יומיים) לפני הסרוב היתה שאלה האם בכלל לגייס מילואים ואם כן כמה
כאשר דיין מסכים בסוף על גיוס חלקי ושעות לפני כן ראש אמ"ן עומד על דעתו שאין סכנת מלחמה.
החלטה של ראש ממשלה בהתייחס לאוירה שתארתי ולקלטים שקבלה נראית לי סבירה
והשגיאה ראוי שתיוחס להערכות שהתקבלו מהצבא ומשר הביטחון.
הקביעה שגולדה שגתה היא קביעה בפרספקטיבה של בדיעבד.
צריך לנתח את הקונטקסט:
6 שנים אחרי ששת הימים ישראל נתפשת בעולם וע"י עצמה כמעצמה צבאית אזורית.
האפשרות של תבוסה בקרב עד כדי סכנה קיומית בכלל לא עולה על הדעת.
פתיחה במהלך צבאי כאשר קשה להוכיח בדיעבד שזה פעולת מנע תגרום לנזק מדיני ברור.
כמה שעות (עד יום-יומיים) לפני הסרוב היתה שאלה האם בכלל לגייס מילואים ואם כן כמה
כאשר דיין מסכים בסוף על גיוס חלקי ושעות לפני כן ראש אמ"ן עומד על דעתו שאין סכנת מלחמה.
החלטה של ראש ממשלה בהתייחס לאוירה שתארתי ולקלטים שקבלה נראית לי סבירה
והשגיאה ראוי שתיוחס להערכות שהתקבלו מהצבא ומשר הביטחון.
בתגובה להודעה מספר 10 שנכתבה על ידי קגנס שמתחילה ב "טענות חסרות בסיס כנגד גולדה מאיר"
אכן, גולדה היכתה על "חטא" אלא שלא היה כל חטא. התקיפה שהציעה הרמטכ"ל בעצה אחת עם מפקד חיל האוויר הייתה איוולת גמורה ולא הייתה משנה דבר לחיוב.
בסופו של דבר, הלוואי וכל ראש ממשלה שלנו היה מנהל את המשבר החמור של מלחמת יום כיפור בעוצמה ובקור הרוח של גולדה ודדו (עם כל טעויותיו של האחרון). רק להזכיר שבגין נשבר במשבר פחות בהרבה, שלא לדבר על דן חלוץ והתמוטטותו הבריאותית במהלך מלחמה ישראלית מוגבלת ונטולת איום קיומי. הייתי אומר שכראש ממשלה לעת מלחמה גולדה הייתה מספר 2 אחרי בן גוריון.
בתגובה להודעה מספר 15 שנכתבה על ידי קגנס שמתחילה ב "גולדה לא הבינה עד כמה ההחלטה שלה היתה נכונה"
אם אתה מזכיר את זה אתה יכול להזכיר גם את רבין גם ב48 וגם ב67,
ואת דיין,
ואני בטוח שאם נחפש נמצא עוד.
הלחצים וחוסר השינה עושים את שלהם-יש גבול לגוף האנושי ואיני רואה בכך פגם.
אני אפילו דוחף ביחידה שלי לתרגול יתירות פיקוד.
בתגובה להודעה מספר 16 שנכתבה על ידי jhonny שמתחילה ב "אם אתה מזכיר את זה אתה יכול..."
רבין ב-67 אכן לא עמד בלחץ בתקופת ההמתנה ויצא מהתמונה למשך יום או יומיים. זה לא השפיע כי היו אחרים שלקחו פיקוד והעדרו לא גרם נזק. השבר של דיין ב-73 היה חמור מאוד וזאת לא רק משום שגרם אווירת נכאים והיסטריה מסביבו, אלא גם משום שבשל מצבו הנפשי התחזקה אצלו עוד יותר הנטיה שלא לכפות את דעתו על המטכ"ל אלא להסתפק ב"עצות". וזה חבל כי רוב עצותיו היו נבונות מאוד ואילו היו מקשיבים לו המצב בשדה המערכה היה טוב בהרבה.
אני סבור שבעניינים אלו אתה אכן לא יכול רק לסמוך על כך שתבחר לתפקידי ההובלה אנשים עם עוצמה נפשית בלתי רגילה. ראשית, קשה לנבא: מי היה מאמין שאדם נוקשה עד כדי הפרעת אישיות כמו דיין יישבר? מה בהיסטוריה של דן חלוץ רימז שהוא לא יעמוד בלחץ?
שנית, אין הרבה אנשים עם עמידות כזו ללחצים. בר לב הוא דוגמא נדירה.
לכן, צריך ליצור תנאים שיאפשרו למפקד לתפקד באופן מיטיבי ולהדריך אותו בהתאם. למשל, אין כל סיבה שהוא לא יכול לישון מדי פעם. שדה המערכה לא אמור להיות תלוי 24 שעות ביממה בתפקודו של אדם בודד. בר לב הרשים את מטה פיקוד דרום בכך שבהגיעו לשם קודם כל הלך לישון...
צריך לדאוג לכך שהמפקד ינוטרל מלחצים מיותרים, לדאוג לו לתזונה סדירה ומתאימה, לקפה נטול קפאין, וגם לפסיכולוג צמוד ואולי אף לתרופות הרגעה/מרץ במינונים נמוכים ובפיקוח.
לפני כשבוע ביקרתי חבר בקיבוץ שמיר. הסתבר כי במלחמת יום הכיפורים הגיע טנק סורי בודד עד לגדר הקיבוץ- השוכן על הקו הירוק- וירה לעבר הקיבוץ. הטנק ננטש ע"י צוותו לאחר שהדלק במיכליו אזל ונמצא בו רק פגז אחד.
מעניין שעד היום לא נחשפה עובדה זאת לציבור.
בתגובה להודעה מספר 22 שנכתבה על ידי benihartmann שמתחילה ב "בדקתי את מיקומו של קיבוץ שמיר..."
לפי סיפורי החברים, היתה בהלה לא קטנה. הם רצו לפנות את הילדים, אבל דרך הגישה הייתה חשופה. שאלנו על צילומים. לא מצאנו. חיפשנו אפילו בארכיון הקיבוץ. אבל הסיפור הוצלב מכמה ותיקי הקיבוץ.
1: הוא פקד על בני פלד ,מפקד חיל האוויר , להפנות את כל כוחו לגיזרה הצפונית. ולדוגמא: מטוסי
פאנטום בפיקודו של יפתח ספקטור שנשלחו להפציץ את דמשק
ולא יכלו לבצע זאת עקב עננות כבדה, הופנו לתקוף את הטנקים
הסוריים שפרצו בדרום הרמה. על הסורים הוטלו טונות של פצצות שגרמו לנזק רב.
לדעתי דוגמה זו לא מתאימה, שכן מדובר על שלב מאוחר יותר בלחימה (9 באוקטובר). בשלב זה, אוגדה 146 כבר הייתה בעיצומה של מתקפת הנגד והסורים בנסיגה. בנוסף, היוזמה לתקוף כוחות קרקע במקום את המטכ"ל הייתה של מוביל המבנה ולא של מפקדת ח"א.
ההנחיה המדוברת לסייע לכוחות הקרקע הגיע בבוקר ה-7 באוקטובר, בעת שכוחות המילואים רק החלו להגיע וההתקפה הסורית הייתה עדיין במלוא תנופתה.
המטוסים התוקפים בבוקר ה-7 באוקטובר היו ברובם מטוסי עיט מטייסות רמת דוד ולא מטוסי קורנס. בשל הדחיפות, הגיחות הללו בוצעו באמ"ט עוד טרם ביצוע "דוגמן 5", שבוצע (ונכשל כידוע) רק בצהרי אותו יום.
על גיחות אלו ותרומתן לבלימה כתב ההיסטוריון דני אשר בגיליון 42 (נובמבר 2012) של ביטאון עמותת יד לשריון, החל מעמוד 78. לטענתו, תרומת ח"א לבלימה הייתה לא משמעותית והמודיעין דיווח על פגיעות מטוסים רק באחד מגדודי חטיבה 47 הסורית.
נערך לאחרונה ע"י HSI בתאריך 14-04-2017 בשעה 21:05.