|
בעקבות אבישלום דרורי שהשתתף בפשיטת הקומנדו הבריטי על המפקדה של רומל
https://2015-uploaded.fresh.co.il/2...29/21048859.pdf
[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.haaretz.co.il/htz/images/logos/logo.gif]
בעקבות שועל המדבר
אבישלום דרורי היה לוחם קומנדו, טייס, מתורגמן צבאי ומומחה לכיבוש לבבות. מעטים יודעים כי האיש שהתפרסם במופעי היפנוזה מסוכנים השתתף באחד המבצעים הדרמטיים של מלחמת העולם השנייה: הניסיון לחסל את פלדמרשל ארווין רומל
רק לאיש אחד במרסה מטרוח יש מפתח למוזיאון העירוני, וכשבאים תיירים לעיירה המצרית הקטנה, לא רחוק מגבול לוב, צריך למצוא קודם את הפקיד הזה. האיש מגיע בלי חיפזון, לבוש גלבייה לבנה, ומוביל את אורחיו אל בונקר על חוף הים. פעם היה גם מבנה מעל הבונקר הזה, הוא מספר. זו היתה מפקדה מרכזית ומעון אישי של פלדמרשל ארווין רומל, מפקד הקורפוס האפריקאי של הצבא הגרמני.
אירועי מלחמת העולם השנייה מוצגים במרסה מטרוח בגישה נייטרלית למדי. פסל גדול ומחמיא של רומל בחדר אחד, ארון זכוכית ובו בגדי הפלדמרשל גנרל עם שני דגלי צלב קרס בחדר אחר, שהיה משרדו. ליד הפסל מצאתי זר טרי של פרחים.השומר סיפר כי מדי פעם מגיעות למקום חבורות קטנות של גברים ומכבדים את זכרו של מפקדם הנערץ.
באחד הביקורים הקודמים במרסה מטרוח פקדה את הבונקר קבוצה מישראל. כאשר דיקלם הפקיד המצרי את הסברו הקצר הקבוע לא התאפק אחד הישראלים ואמר ביובש: "דודי היה במקום הזה עם לוחמי קומנדו בריטים, כדי לחסל את רומל. הם הצליחו להגיע עד החדר שלו אבל הוא במקרה לא היה שם". התייר הישראלי הוא אלוף (מיל') אמיר דרורי, והדוד שהזכיר הוא אבישלום דרורי, איש הקומנדו הבריטי, שנודע בישראל בעיקר כעורך מופעי היפנוזה. "היום כבר לא עושים אנשים מפס הייצור של הדוד שלנו", אומר אלכס דרורי, אחיו הבכור של אמיר.
אבישלום דרורי נולד ביפו ב-1915. אביו דב דרורי (פראייר), היה עורך "דואר היום". המשפחה התגוררה בתל אביב, גורשה לפתח תקווה בימי מלחמת העולם הראשונה והשתקעה לבסוף בבית מרווח בפרדס חנה. הילד אבישו, כך קוראים לו קרוביו עד היום, המשיך לינוק עד גיל שלוש ולפי המסורת המשפחתית זה היה סוד בריאותו וכוחו. "עד יומו האחרון של אבישו", טוענת אחותו רחל גינצבורג, "הוא לא פגש רופא שיניים. תמיד היה חזק ובריא כמו שור".
בגימנסיה הרצליה דרורי לא הצטיין במיוחד אבל בתחומים אחרים ידע להתבלט. בעיקר אהב לחלוף ברחובות תל אביב על אופנוע ישן, לבוש בגדים שחורים. אלכס דרורי: "אבישו היה תמיד הרפתקן, איש של שואו-אוף ומהלך קסם על בחורות, וגם לפעילות באצ"ל הצטרף לא מתוך אידיאולוגיה אלא כדי למצוא אקשן".
ב-1936 התגשמו ציפיותיו: קבוצה מטעם האצ"ל יצאה לקורס טיס אזרחי באל-מאזה שבמצרים. הקורס נערך לפני שהמלה "טייס" הומצאה וכל המשתתפים היהודים מארץ ישראל עברו אותו בהצלחה והעיתונים העבריים כתבו בהתלהבות על "המעופפים הישראלים הראשונים". בסיום הקורס תוכננה טיסת ראווה מאל-מאזה לתל אביב, ואביו של אבישלום, דב דרורי התכונן לחגוג את האירוע בעיתונו, "דואר היום". בסופו של דבר, בגלל מזג אוויר קשה, הגיעו המטוסים הקלים רק עד אל-עריש אבל דב דרורי לא ויתר ופירסם כתבה מרגשת על נחיתה בתל אביב, כולל תמונות שכביכול צולמו שם.
בקורס הטיס במצרים הכיר אבישלום דרורי את שולמית גורנגוט, הטייסת הישראלית הראשונה, שהיתה לאשתו הראשונה. בסוף 1936 נסע דרורי ללמוד ביולוגיה באוניברסיטת ביירות והשתלם שם גם בגרמנית, צרפתית, אנגלית וערבית. אלכס דרורי: "אבישו לא סיים את האוניברסיטה בביירות אבל לא היה שם איזשהו בר, ברדק או בית קפה שהוא לא בדק. בראש שלו לא היה לקבל תואר אקדמי, הוא הפך את החיים עצמם לאוניברסיטה".
בפרוץ מלחמת העולם התנדב לחיל האוויר המלכותי, הבריטים העניקו לו מיד דרגת קורפורל בזכות ידיעת השפות שלו, אבל במקום לתת לו לטוס שלחו אותו לשמור על מחסנים במחנה סרפנד, צריפין של היום. אלכס: "אני יודע שאבישו הגיבור הרגיש שם מושפל ומשועמם". כדי למלא את הזמן הוציא ספר שירים שנועד להקל על חיילים ארץ-ישראלים להתאקלם בצבא הבריטי. היו אלו שירים אנגליים, באנגלית כתובה אותיות עבריות, כולל תווים. לבסוף נגאל דרורי מתפקיד השין-גימל, לאחר ששמע מקצין בריטי שמחפשים מתנדבים לקומנדו הימי. הגיוס ליחידה היה בקהיר. אלכס דרורי: "הייתי ילד, אבל אני זוכר שאבישו חזרהביתה מקהיר עם הכומתה הירוקה של הקומנדו וסמל הסכין המפורסם, ונראה מבסוט נורא. הוא כבר היה נשוי אז ואב לילדה, אבל היום אני יודע שהמשפחה לא עניינה אותו במיוחד".
המבצע הראשון של היחידה המיוחדת היה בספטמבר 1941 בלבנון: פשיטה על מיתקנים של צבא וישי הצרפתי. בלילה שלפני התקפת הבריטים על המיתקנים האלה באזור טריפולי וביירות יצאו ללבנון כמה סירות במטרה להנחית חיילים שיעשו פעולות הכנה וסיוע להתקפה בבוקר. אחת הסירות שיצאו לאותה פעולה נקראה "ארי הים", ובה 23 לוחמים. סירה זו נעלמה ונוסעיה - כ"ג יורדי הסירה - לא התגלו מעולם. דרורי וחבריו ליחידת הקומנדו הבריטית הצליחו במשימה: הם פגעו בתחנת שידור ליד טריפולי, ניתקו קווי טלפון והניחו מוקשים. תוך כדי הנחת מטעני חבלה ליד מכלי דלק התגלתה הקבוצה על ידי הצרפתים ונלקחה בשבי.
הפושטים, שהיו בבגדים אזרחיים וללא תעודות זיהוי, הועמדו למשפט צבאי מהיר ונידונו למוות. אבל בין ההחלטה ובין השעה שנקבעה להוצאה להורג הספיקה יחידה אוסטרלית לכבוש את האזור ושיחררה את כולם.
פרופ' יואב גלבר מאוניברסיטת חיפה: "הגיוס לצבא הבריטי התחיל בדצמבר 1939, ובשביל מתגייסים שרצו להשתלב בפעולות מיוחדות הקימו הבריטים יחידה ששמה 'קומנדו מזרח תיכון 51. '300 איש, וביניהם גם דרורי, התגייסו ליחידה הזאת, והיא שביצעה את הפעולה בחופי סוריה ולבנון שבה נעלמה סירת הכ"ג. מאוחר יותר פורק יחידת קומנדו 51 ואנשיו הצטרפו ליחידות עלית שונות של הצבא הבריטי. זו היתה אחת ההזדמנויות הבודדות שבהן הסכימו הבריטים לשלב את 'הפראים' מפלסטיין ביחידות הומוגניות שלהם. אגב, הסוכנות היהודית התנגדה לגיוס בכל תוקף, בין השאר מפני שבאותן יחידות שירתו גם חיילים ערבים. הפרק הזה גם לא הובלט בתולדות היישוב, כי החבר'ה שהתגייסו לקומנדו היו 'אאוטסיידרים' בארץ, וההנהגה ביקשה להשכיח אותם".
לאחר שניצל מהוצאה להורג חזר דרורי הביתה לחופשת מנוחה. אלכס דרורי: "אני ואחי אמיר היינו ילדים קטנים, עמדנו בפרדס חנה בכביש הראשי - כל המשפחה שלנו כבר עברה אז לגור שם - וחיכינו לו. אני זוכר שנעצר אוטובוס וממנו ירד הדוד שלנו אבישו, בנעלי התעמלות לבנות וכובע פקק כמו של וינגייט. אמיר ואני עמדנו דום, הצדענו ושרנו 'שנה טובה לדוד גיבור אשר על המשמרת'".
אחרי שלושה שבועות חופשה יצא דרורי למצרים והצטרף לפלגה 11 של הקומנדו הימי הבריטי. ארבע שנים וחצי לא שמעה ממנו המשפחה דבר. את סיפור הפשיטה על המפקדה של רומל שמע ממנו אחיינו לראשונה בתום המלחמה, ולאחר כשלושים שנה חזר ושאל אותו שוב על המבצע ההוא ורשם ראשי פרקים. זוהי איפוא הגרסה ששמע אלכס דרורי מפי דודו, על אירועי הלילה ההוא ב-18 בנובמבר 1941:
"המודיעין הבריטי ידע כי המפקדה של רומל, שנמצאה הרחק מעבר לחזית, אינה מוגנת באופן מיוחד. היו להם פרטים מדויקים על מיקומה, סידורי השמירה בה, מיקום משרדו של רומל והאפשרויות להנחית במקום כוחות קומנדו. דודי סיפר לי שלא שקלו בכלל לקחת את רומל בשבי. הכוונה היתה לחסלו. צוללת בריטית התקרבה לחוף אפריקה (צוללות מאותו סוג שטו לימים בחיל הים הישראלי) וממנה יצאו הלוחמים אל החוף בסירות גומי ועלו על החוף כמה עשרות קילומטרים מהיעד. הם הלכו שני לילות וביום הסתתרו, וכשהגיעו ליעד התקיפו אותו כמתוכנן. החיילים הגרמנים נתפסו בפיג'מות וכמה מהם ניסו לברוח בקפיצה מחלונות. מספר גדול של גרמנים חוסל, כולל קצין בכיר, אבל אחד הגרמנים הצליח לפגוע במפקד הכוח, קולונל ג'פרי קייז, ופצע אותו קשה בבטן. הפציעה הקשתה מאוד על הנסיגה. לחילי הקומנדו לא היו אלונקות והם נשאו את מפקדם על הידיים. קייז מת בדרך וחייליו איחרו להגיע לשעת הפינוי המוסכמת.
"הקבוצה התפזרה למערות, בקרבת נקודת האיסוף, כדי לחכות ללילה הבא - מראש סוכם שהצוללת תנסה להתקרב לחוף שוב אם הפושטים לא יגיעו אליה בלילה הראשון. אבישו התחבא יחד עם חייל אחר, פולני, שלא עמד במאמץ ובחום, ושתה גם את מי המימייה של אבישו. בצהריים החליט אותו פולני שאין לו כוח לחכות ללילה, יצא מהמחבוא והלך להסגיר עצמו לאיטלקים. אבישו ישן במערה וכשהתעורר ראה חיילים איטלקים מכוונים אליו רובים. כשסיפר לי על הרגע ההוא, זכר את הצעקות שלהם באיטלקית. עוד באותו לילה העמיסו את השבויים על אונייה שיצאה לאיטליה".
מול הגרסה הזאת עומד ספר שכתבה אליזבט קייז, בתו של מפקד הפשיטה קולונל ג'פרי קייז. ההבדל העיקרי הוא מקום היעד. לפי אבישלום דרורי ואחייניו המקום היה הבניין מעל אותו בונקר במרסה מטרוח; לפי הספר של קייז מדובר במפקדה ששכנה בסידי ראפא שבלוב, כחמישה מייל מהחוף. קייז כותבת כי הפשיטה היתה חלק מהתקפה בריטית גדולה שתוכננה ל-18 בנובמבר. על פלגה 11 של הקומנדו הימי, שבה היה דרורי, הוטל לחדור בליל 17 בנובמבר למפקדה של רומל בסידי ראפא, לחטוף אותו או להרגו. לפי קייז, היה ברור למתכננים שסיכוייהם של הפושטים להצליח להתפנות היו זעירים. במקביל תוכננו לאותו לילה פשיטות על המפקדה האיטלקית בסיראן ועל מפקדת המודיעין האיטלקי באפולוניה, קילומטרים ספורים ממזרח למפקדה של רומל.
ביום חמישי 13 בנובמבר הטילו שתי הצוללת עוגן בקרבת החוף. היום היה סוער, ורק כמחצית מהכוח הצליחו להגיע ליבשה, השאר טבעו או נאספו חזרה לצוללת. ארבע יממות התקדמו הפושטים אל היעד, הלכו רק בלילה, כמו בגרסה שסיפר דרורי לאחייניו. כשהגיעו למקום הסתער הקולונל עצמו בראש אנשיו. הזקיפים בחצר חוסלו בסכינים. בתוך הבניין הופתעו רוב השומרים בשנתם, אך אחד מהם התעורר והספיק להזעיק את חבריו לפני שחוסל. גורם ההפתעה אבד והתפתחה לחימה מחדר לחדר. באחד המשרדים התבצרה קבוצה של חיילים גרמנים.
קייז פתח את הדלת והטיל פנימה רימון, אך נפגע ונהרג מכדור שנורה מבפנים. כל קציני הכוח הפושט נהרגו או נפצעו, ואחד המש"קים מונה לפקד והורה על נסיגה, לאחר שהבית וכלי הרכב שלידו מולכדו.
דרורי מוזכר בספר כמי שאיבטח את החצר בעת הפשיטה והרג כמה גרמנים שניסו לסייע לחבריהם בתוך הבית. קייז כותבת כי הקבוצה שהצליחה להגיע לחוף, כמוסכם, לא יכלה לחבור לצוללת מפני שהים היה סוער, סירות הגומי לא הורדו ושחייה נראתה מסוכנת מדי. החיילים החליטו איפוא לחכות ללילה הבא, אבל למחרת נתפסו רובם על ידי פטרולים איטלקיים.
לאחר שעות אחדות, ממשיכה קייז, הועלו כל השבויים על אוניית שבויים שיצאה לאיטליה. אביה, קולונל קייז - ששמו היה ידוע היטב לגרמנים - נקבר על ידי אנשי רומל בסידי ראפא בטקס צבאי מלא.
המודיעין הבריטי שכח להביא בחשבון פרט אחד - העובדה שיום הולדתו של מפקד הקורפוס האפריקאי ארווין רומל חל ב-14 בנובמבר. רומל יצא למסיבת יום הולדת מפוארת שנערכה לו ברומא ויומיים לפני הפשיטה שב אמנם למדברהמערבי,
אבל בליל הפשיטה נערכה לו מסיבת מחוץ למפקדתו, באחד הבסיסים בסביבה. הפשיטה נכשלה איפוא, ורוב המשתתפים בה נהרגו. עם זאת הצליחו הכוחות הבריטיים לגרום נזק גדול למפקדה, לפוצץ כלי רכב רבים, לחבל בקווי תקשורת גרמניים. הישגם החשוב יותר - כך לפי דו"ח מודיעין של הוורמאכט - היה הפגיעה במורל הצבא הגרמני. גנרל רומל הוסיף להתקדם אל תוך מצרים עד נובמבר 1942, כלומר שנה אחרי הפעולה, ורק עם מינויו של גנרל מונטגומרי למפקד הארמיה ה-8 הבריטית והניצחון בקרב אל-עלמיין התהפך הגלגל בחזית אפריקה. כיבוש צפון אפריקה על ידי בעלות הברית הסתיים במאי 1943, רומל חזר לגרמניה עוד לפני כן. ב-1944 אולץ להתאבד, משום שנחשד בהשתתפות בקשר לרצוח את היטלר.
השבויים הבריטים, שרידי יחידת הקומנדו וחיילים אחרים, בסך הכל כ-1,500 איש, הושטו איפוא לאיטליה. בדרך טובעה האונייה על ידי צוללת בריטית, וכשליש מנוסעיה ירדו למצולות. 1,000 ניצלו, בהם גם אבישלום דרורי. תחילה הועברו השבויים לאיטליה, ומשם לגרמניה. אסתר דרורי שמעה על כך לימים מפי בעלה: "קבלת הפנים בכניסה למחנה השבויים הגרמני היתה לוויה של קצין בריטי שהוצא להורג. אחר כך הגרמנים חיפשו מתורגמן לראיונות של השבויים עם מפקד המחנה, ואבישו התנדב. בסופו של דבר הגיע תורו להתראיין. המפקד ישב מולו, על הקיר היתה תמונה גדולה של הפיהרר. הוא שאל לשמו ואבישו אמר 'דרורי'.
לשאלת הגרמני הוסיף שהוא יהודי ציוני מארץ ישראל. המפקד הגרמני אמר שלגרמנים אין שום דבר נגד יהודים שיושבים בארץ ישראל".
אסתר דרורי ממשיכה ומספרת שאחר כך התהדקו יחסי המפקד ובעלה: "אבישו אמר שהוא יודע לשחק שח. הגרמני סיפר לו כי עד לאחרונה היה משחק עם אותו קצין בריטי שהוצא להורג ועכשיו הוא מחפש פרטנר חדש. אבישו השתבץ בתפקיד הזה, ומאז היה אותו מפקד מיטיב אתו וגם דואג לו לתוספות מזון מדי פעם".
במחנה בגרמניה הכיר דרורי רופא בריטי שבוי שלימד אותו את סודות ההיפנוזה. דרורי רכש את הטכניקה, ואף ערך היפנוזה קבוצתית לכמה מחבריו במחנה. בסוף ימיו כשבוי, מספרת עוד אסתר, החל להתרקם הקשר ביניהם. במשפחה לא ששים להכביר פרטים בעניין זה. הם מספרים כי עוד לפני שיצא לצבא הבריטי הפקיד אבישלום גט פתוח ביד אשתו שולמית, כדי שלא תישאר עגונה אם ייעדר.
אחרי הפעולה לחיסול רומל דרורי אכן נעלם, והצבא הבריטי הכריז עליו נעדר. כל ניסיונות המשפחה לאתרו, גם בעזרת הצלב האדום, לא העלו דבר. אלכס דרורי: "שולמית קיבלה את הרושם שהאיש מת והתחתנה עם מישהו אחר".
בערך באותו זמן פנה אל דרורי אחד מחבריו במחנה השבויים, אף הוא יהודי מארץ ישראל, וביקש לדעת אם לדרורי יש אחות צעירה שאפשר להתכתב איתה. דרורי אמר שאחותו כבר נשואה אבל יש לו בת-דוד, ואולי היא תתאים. החייל שלח מכתב לאותה בת-דוד, אסתר דרורי. אסתר ענתה וצירפה תמונה, כפי שביקש החייל. כשהגיע המכתב למחנה השבויים סיפר החייל בהתלהבות לדרורי כי קיבל תשובה והראה לו בגאווה את התמונה. דרורי הביט בתמונת אסתר, שאותה לא ראה מאז היתה ילדה, והודיע לחברו כי מעתה והלאה יכתוב לה בעצמו. כך החל איפוא הרומן בין אבישלום דרורי לבת-דודו, הצעירה ממנו ב-12 שנה.
יצחק תמרי מפרדס חנה היה לאורך שנים רבות חברו של דרורי. "על אבישו סיפרו תמיד נסים ונפלאות, בעיקר בעניין ההצלחות שלו עם נשים. האגדה אמרה שאחת אפילו התאבדה בגללו. אמהות בפלסטיין של אז עשו הכל כדי למנוע מבנותיהן להיפגש עם הבחור ההרפתקן. אני הרווחתי מזה במידה מסוימת. שושנה אשמן, דמות ידוע בבוהמה של תל אביב אז, חיזרה אחרי אבישו אבל אמא שלה עצרה את העניין. במצב הזה יכולתי אני לחזר אחרי שושנה".
לאחר תום המלחמה חזר דרורי לפלשתינה. איה ליבוביץ', בתו של דרורי מנישואיו הראשונים: "אבא חזר פתאום מהשבי. אלה, אמא של אמיר, העירה אותי לילה אחד, הייתי בת שמונה. הסיעו אותי במונית לשדה התעופה לקבל את פניו".
תמרי: "בעקיפין היה לדרורי רווח משנות השבי הארוכות. בעת הפשיטה על המטה של רומל הוא הוריד מקולונל קייז ההרוג את השעון והתעודות האישיות שלו, ושמר עליהם באדיקות בשבי. מיד אחרי השחרור נסע לאנגליה ומסר אותם לאביו של הקולונל. האיש הזה היה לורד בעל מעמד ואיש צבא בכיר לשעבר, ונתן לדרורי מכתב המלצה לנציב העליון הבריטי בארץ. בזכות המכתב הזה דרורי קיבל את משרת קצין הדיג בטבריה".
לאחר שלוש שנים החליטו אסתר ואבישלום להינשא. אסתר מספרת כי במועד המיועד לחתונה, ל"ג בעומר של 1948, היה דרורי מפקד זוטר באחד הקרבות בלטרון, ולא הצליח לבוא לטקס. היא בכתה ודאגה, ואילו אביה אמר שאולי הפרחח פשוט התחרט ולא רוצה חיים מסודרים. שבועיים מאוחר יותר חזר אבישלום והחתונה התקיימה. אבישלום דרורי השתחרר אחרי מלחמת השחרור בדרגת סגן.
באמצע שנות החמישים ביקש להתגייס שוב ומונה לקצין חינוך של גייסות השריון, בדרגת רב-סרן. מבחינת הקיירה של דרורי בצה"ל, האירוע החשוב היה לאחר הקרב על סאסא, במלחמת השחרור. יצחק תמרי: "דרורי היה תקופה מסוימת מפקד של מחלקת חבלה והשתתף בכיבוש הגליל. מכיוון שדיבר ערבית טובה שלחו אותו להודיע לתושבי כפר אחד שהניף דגלים לבנים שלא יאונה להם כל רע והגברים צריכים להתרכז בתוך בית הספר בכפר, לאחר שימסרו את נשקם. המפקד הורה לאבישו לפוצץ את הבניין. אבישו סירב ונעצר מיד. גם חבריו, החבלנים האחרים, סירבו למלא את הפקודה. בסופו של דבר הגיעה לשטח מחלקה של הש"י ושיחררה את הגברים. במשפט הצבאי אבישו יצא זכאי".
גם בחלק השני של חייו, לאחר שחרורו מצה"ל, לא הלך אבישלום דרורי במסלול שגרתי. הוא החל לעסוק בהוראה, תחילה במחנה העולים בפרדס חנה ואחר כך בבית הספר בכרכור, ניהל בית ספר בשדה יצחק והיה מורה בתיכון החקלאי עירון בחדרה ובגימנסיה חדרה. במקביל השלים לימודי טבע וחקלאות במדרשת רופין. לו ולאסתר נולדו ארבעה ילדים. גם כרקדן הצטיין, כתב תשבצים לעיתונים וגידל אווזים. לדברי רעייתו אסתר בעלה היה הראשון שגידל אבוקדו בישראל וסייע לקיבוצים בהקמת בריכות הדגים הראשונות. יצחק תמרי: "פעם דן בן-אמוץ שאל את אבישלום מה הוא עשה בחיים שלו. אבישו ענה שחוץ מלהיות מינקת הוא עשה הכל. זה היה די נכון, אבל אפשר להוסיף שלא תמיד בהצלחה. כחקלאי למשל, הוא היה ממש לא-מוצלח. באותה מידה הוא היה חסר חוש טכני לחלוטין. אף פעם לא הבנתי איך הצליח לפרק מוקשים בלי שיקרה לו כלום ועוד העביר את התורה לאחרים".
במקביל לכל עיסוקיו עסק דרורי בהיפנוזה, כאמצעי להשלמת הכנסה, ושמו מזוהה בעיקר עם עיסוק זה. אסתר מספרת כי אורחים מחוץ לארץ היו מופיעים בביתם הקטן בתלמי אלעזר, ליד פרדס חנה, כדי לטפל בבעיות אישיות מיוחדות.
"פעם הגיע הנספח הצבאי של דהומיי, עבר היפנוזה אצל אבישלום, חזר לארצו, עשה הפיכה אבל נכשל והוצא להורג". יצחק תמרי: "אבישלום ראה בזה סיפור הצלחה בלתי רגיל. הוא אהב מאוד לספר איך נתן לנספח ההוא המון ביטחון עצמי".
במופעים היה דרורי מזמין אנשים מהקהל אל הבמה, מהפנט אותם ונותן להם הוראות לרוץ או ליפול, לקול צחוקו של הקהל. בעיקר התפרסם כאשר הצליח להשכיב נערה מתנדבת באוויר כשרק ראשה ורגליה נתמכים בכיסאות. דרורי טען כי היפנוזה עשויה לשפר במידה ניכרת את כושר הלמידה. אסתר: "הוא היה מרדים את תלמידיו בשיעורי אנגלית, קורא להם מספר פעמים את המלים החדשות וזה הספיק". אבל הצעותיו של דרורי ללימוד באמצעות היפנוזה לא התקבלו במערכת החינוך בישראל, והוא המשיך להראות את כוחו במופעים, לרבות ניסיונות לגמול מעישון סיגריות.
הצלחתו של דרורי במופעים אלה נמשכה עד פברואר 1975. במסיבת פורים בדימונה הרדים נערה ושמה יפה סוויסה ולא הצליח להעיר אותה. הנערה אושפזה ובעזרת מומחים מחו"ל הצליחו לבסוף להעירה, לאחר חודשים. בסוף אותה שנה קרה מקרה נוסף: בת 17 שהופנטה בידי דרורי בהופעה בחיפה לא התעוררה. דרורי לקח את הנערה לביתה ורק לאחר "טיפול אינדיווידואלי" שנמשך שעות ארוכות, דיווח "הארץ", הצליח להחזיר את המהופנטתלמציאות. מאז המקרים האלה הוגבלה פעילות המהפנטים לשם בידור ודרורי כמעט לא הופיע יותר.
אבישלום דרורי נפטר לפני כעשר שנים, בהיותו כבן 70. "דודי מת באופן ששיקף את אורח חייו", אומר אלכס דרורי. הוא היה לבדו בבית, לקה ככל הנראה בהתקף לב, איבד את הכרתו, נפל על התנור ונשרף למוות. אסתר דרורי, רעייתו, חזרה מאוחר יותר הביתה וגילתה את הגופה.
_____________________________________
"לא חוזרים עד שמבצעים"(המוטו של גדוד 890 של הצנחנים, כפי שניסח אותו מפקדו אריק שרון)
"איפה האופניים שלך עכשיו? תאר לעצמך, שאתה יורד עכשיו למטה, למקום הרגיל, אבל האופניים לא שם. עצור את עצמך ברגע הזה, בשנייה שאתה מגלה שהאופניים לא שם, ותכפיל את הרגע הזה פי אלף. זאת המלחמה." (מתוך הספר "גוף שני", מאת עפר שלח, "זמורה ביתן", 1989, עמוד 92)
"סבלנות התמדה ולעיתים כדור בין העיניים" (סיסמת המארינס לללוחמה בטרור, אותה אימץ בשעתו מפקד גדוד 890 של הצנחנים, אמיר ברעם, כמוטו גדודי)
"המבחן שלנו כצבא הוא מבחן היכולת ולא מבחן הכוונה." (מתוך ההרצאה שנשא האלוף גדי איזנקוט "מאפייניו של עימות אפשרי בזירה הצפונית ובעורף" בסמינר לזכר חללי מלחמת לבנון השנייה שנערך באוניברסיטת חיפה ב־30 בנובמבר 2010)
"אני חושב שצנחנים מחזיקים מעצמם כמחויבים למשהו שכולם מחויבים אליו, אבל הם רוצים קצת יותר. זה לא שאנחנו פועלים מאחורי קווי האויב - אנחנו לכאורה כמו כולם. אז מה בעצם ההבדל? זה שצנחן עושה הכול וקצת יותר. זה מחייב אותך ביוזמה, בהובלה, בדוגמה אישית בקרב - וגם בקימה בפני שיבה באוטובוס." (הרמטכ"ל בני גנץ על השירות בצנחנים. מתוך הכתבה "מסיבת גנץ" מאת יוני שנפלד ונועה הורוויץ, "במחנה", 6 בינואר 2011)
נערך לאחרונה ע"י marloweperelab89035 בתאריך 29-05-2015 בשעה 00:26.
|
ראשי
צ'אט
12-03-2010, 12:52
מחמלי, אחיי גיבורי התהילה ,כל הרפאים , משל"ג עד 2000
מצב כלאיים
