שלום לכולם,

לאחרונה עברתי על הספריה שלי ומצאתי ספר שכבר שכחתי לקיומו. הספר נקרא סטאלינגרד. את הספר לקחתי בעבר מסבי, ולצערי לא השכלתי לשמור עליו כמו שהוא שמר עליו עד אותו היום. מצבו התדרדר מאוד בשנים שהוא איתי.
אז מה הסיבה להזכרת הספר, אתם שואלים? ובכן, תמיד סקרן אותי צירוף העובדות הבא:
1) הספר יצא במוסקבה בשנת 1943.
2) הספר הוא בשפה הגרמנית.

מוזר בעיני, שבעיצומה של התקופה הקשה ביותר עבור העם הרוסי, בשיאו של המאבק בגרמניה וכל מה שהיא מייצגת, ברית המועצות השקיעה והוציאה ספר כזה, מופנה לקוראים גרמנים. אינני מכיר או יודע על אוכלוסיה רוסית דוברת גרמנית, ולכן תמיד חשבתי שאולי מדובר בסוג של לוחמה פסיכולוגית. אך זה נשמע לי די קלוש, בייחוד שהמדובר בספר ולא איזו מודעה שניתן להצניח בכמויות.

רעיונות?

הרוסים יותר מכל מדינה אחרת מחשיבים לו"מ ול"פ כחלק מהמערכה ומשקיעים בכך מאמץ וממון רב. זאת גישה שקיימת כבר 100 שנה עם לא יותר. הם הפיצו ספרים ועיתונים מפוברקים גם כדי לעודד את אזרחיהם, אפילו עם עובדות שקריות. וכמובן כדי לפגוע ולעוות את תפיסת העולם של הגרמנים ובני בריתם.

ראשית, ברוסיה או בשטחים שנמצאו בשליטתה המלאה או החלקית, התגוררו אכלוסיות בסדרי גודל של מליונים רבים של דוברי גרמנית כשפת אם. בעיקר בארצות הבלטיות, בבילורוסיה, באוקראינה, באזורים מסויימים בפולין וכדומה.
שנית, כפי שמצויין בפירוש בעטיפה, הספר הוצא לאור ל"דוברי שפות זרות" (במקרה הספציפי הזה - גרמנית). ניתן להניח שספר זה עצמו, או דומים לו, הופקו ע"י הוצאה זו בשפות נוספות, כחלק מהתעמולה הסובייטית והמאמץ ההסברתי הכולל.

אפשרויות אחרות הן שהקוראים המיועדים היו:
- שבויי מלחמה גרמניים
- חברי מחתרות קומוניסטיים בגרמניה ואוסטריה

איך הגיע לסבך? הוא קרא גרמנית ולא רוסית?

בבית דיברו גרמנית. אני לא יודע כיצד קיבל את הספר, אבל הוא בטוח הגיע לאחר המלחמה (ולכן כנראה שבארץ).

איני מכיר את הספר, אך כדובר גרמנית אני מנסה לתרגם " הוצאה לקוראי שפות זרות, מוסקבה 1943.

אני מנסה לשער שאולי חילקו את הספר לשבויים הגרמנים, למטרות תעמולה

והמפורסם שבהם היה הפילדמרשל פון פאולוס

מפקד הארמיה השישית, עימו נשבו כ90,000 חילים גרמנים במערכה על סטאלינגראד.

פון פאולוס חבר לרוסים לאחר שנשבה וזכה לתנאים משופרים בשבי הרוסי.

לאחר המלחמה הוחזר לגרמניה המזרחית, הקומוניסטית ,ואף הורשה לשאת נשק, אקדח.

הוא אף העיד , מטעם התביעה, במשפטי נירנברג.

למיטב זכרוני הוא התגורר בעיר דרזדן ובני משפחתו ששהו במערב גרמניה הורשו לבקרו.

אגב, ספר מצוין על מערכת סטאלינגראד נכתב ע"י ההיסטוריון האנגלי המצוין אנטוני ביוור .BEEVOR .

ותורגם לעברית.

בני, שים לב שתרגומך מוטעה: המינוח המדויק בגרמנית הוא כפי שציינתי - דוברי שפות זרות ולא קוראי שפות זרות. הבדל דק אבל חשוב.
בנוסף, לאור מה שאנחנו יודעים על היחס לו זכו השבויים הגרמנים ברוסיה, קשה עד בלתי אפשרי להניח שמישהו הצליח לספק להם ספרים כלשהם טרם מותם בקור, ברעב או בעבודת פרך. קל וחומר בשנת 1943 בעיצומה של המערכה.
לצורך זה, פון פאולוס הוא יוצא מהכלל שמעיד על הכלל.

לא מצאתי מידע על הספר הזה ספציפית אבל יכול להיות שהוא מבוסס על הספר הפופולארי שחיבר וסילי גרוסמן על סטלינגרד.
ספר דומה, ואולי זה אותו טקסט עם כותרת טיפה שונה ועטיפה טיפה שונה במהדורות אחרות, חיבר הקומוניסט הגרמני יוהן בכר שב-43 הוחזר למוסקבה מגלות בטשקנט כדי לייסד את הוועד הלאומי למען גרמניה החופשית ועסק בין השאר בתעמולה פרו-סובייטית בגרמנית, כולל חיבור ספר על סטליגנרד בהוצאה לדוברי שפות זרות.

זכור לי שבסוף הספר יש רשימת מקורות. אני אשלח צילום כשאחזור מהעבודה.

רשימת המקורות הספר:

זה לא רשימת מקורות, זה תוכן עניינים.
אני רואה שגם וסילי גרוסמן וגם יוהן בכר מופיעים שם, יחד עם נוספים. כנראה שהספר הזה הוא אסופה של מאמרים וכתבות על סטלינגרד ולכן אין שם של סופר יחיד על העטיפה.

כותב המאמר האחרון שברשימה, יוהנס בכר, היה ממייסדי ה-NKFD (הוועדה הלאומית של גרמניה החופשית) - ארגון אנטי-פשיסטי שהקימו הסובייטים בהשתתפות גולים גרמנים - רובם קומוניסטים.
הוועדה קיבלה ב-1943 תגבורת משמעותית כתוצאה מקליטת ה-BDO (איגוד הקצינים הגרמנים) - ארגון אופוזיציה נוסף שהתבסס על קצינים גרמנים שנפלו לידי הסובייטים בסטלינגרד, ובראשם מפקד גיס 51, גנרל פון זיידליץ-קורצבך.
ניתן לראות את הספר כחלק ממאבקם במשטר הנאצי של ארגוני אופוזיציה אלה - הכל כמובן בחסות התעמולה הסובייטית.

שפונדרה
Good People, Good Food
http://www.shpondra.com/

אני מסכים עם הערותיהם של "אישפוז" ו "פוקס 350"

וסילי גרוסמן היה ככל הנראה יהודי. מערכת סטאלינגראד הסתיימה בפברואר 1943.

הרוסים היו זריזים מאוד והצליחו לפרסם ספר , או אסופת מאמרים ,עוד באותה שנה.

ההודעה של "פוקס 350 " די מאששת את מה שכתבתי . הרוסים הקימו ועד אנטי פשיסטי

והבולטים בו היו הגנראלים זיידליץ ופון פאולוס . שהבינו כי מלחמתו של היטלר הינה מלחמה פושעת.

במהדורה החדשה אין כל חדש, אבל הספר עדיין מרתק | מאת גל פרל פינקל

חלק מהמאמר מצורף

במהדורה החדשה אין כל חדש, אבל הספר עדיין מרתק | מאת גל פרל פינקל

המהדורה העדכנית לספרו המופתי של ההיסטוריון הבריטי אנטוני ביוור, "סטלניגרד", שיצאה החודש אינה כוללת בתוכה חידושים גדולים. גם בגרסה החדשה הרוסים (ספוילר) מנצחים בקרב ששינה את פני מלחמת העולם השנייה. זה לא הופך את הקריאה בו לפחות מרתקת.

מחקר צבאי אקדמי שייבחן את המערכה בסטלינגרד, טען ההיסטוריון הבריטי פרופסור אנטוני ביוור, לא יצלח להבין אותו במלואו ממש כשם את רוסיה עצמה, כמאמר המשורר פיודור איבנוביץ' טיוּצֶ'ב, לא ניתן להבין באמצעות השכל. לאחרונה יצאה בעברית מהדורה מעודכנת לספרו המופתי של ביוור, "סטלינגרד" (הוצאת ידיעות ספרים, 2019), המתאר את המערכה המכרעת בעיר שבדרום ברית המועצות (כיום וולגוגרד), מיולי 1942 עד ראשית פברואר 1943. המערכה נחשבת לנקודת מפנה מרכזית במלחמת העולם השנייה בכלל, ובחזית המזרחית בפרט, והיתה אחת הקשות והאכזריות בתולדות המלחמות. שני הצדדים ספגו כשני מיליון אבדות. המערכה, לצד הקרב הימי במידוויי והמערכה כנגד רומל באל-עלמיין, הפכה את תמונה המלחמה על-פיה ולאחריה לא יכול היה היטלר לממש את חזונו. הכרעתו בנחיתה בנורמנדי במערב ובמבצע "בגרטיון" במזרח היתה רק עניין של זמן.


המהדורה החדשה לספרו של ביוור, (מקור: אתר סימניה).

הפלישה הגרמנית לרוסיה, "מבצע ברברוסה", נחשבת למתקפת פתע. "הוורמאכט לא ניסה כלל להצניע את הכנותיו, אבל דומה שחוסר הסודיות רק חיזק את הרעיון שקנה שביתה בדעתו הנפתלת של סטלין, כי כל זה אינו אלא חלק מתוכניתו של אדולף היטלר לחלץ ממנו ויתורים רבים יותר" (עמוד 25). המשפט הזה, שמופיע באחד העמודים הראשונים של הספר, נשמע כמו תיאור שמתאים גם לתקיפה בפרל הארבור,למערכה בארדנים וגם, ברמה יותר מקומית, למתקפת הפתע המצרית-סורית ביום הכיפורים.

במערכה ברוסיה הלוגיסטיקה היתה גורם מכריע

המבצע, כאמור, החל ביוני 1941. בתחילה עברו כוחותיו של היטלר דרך הצבא האדום כמו סכין חמה בחמאה. לאור הטיהורים שביצע בשעתו סטלין בצבא האדום, לא היו מפקדיו ערוכים להתמודד עם גייסות הפנצרים (שריון) של הוורמאכט והלופטוואפה (חיל אוויר) הגרמנים. אולם, עד מהרה התברר לצבא הגרמני הקושי האמיתי: "במערכות קצרות־הימים בפולין, בסקנדינביה, בצרפת ובבלקנים, האספקה היתה לפעמים בעיה קשה, אך מעולם לא היה אפשר לתארהּ כבעיה חסרת פתרון. בברית המועצות, לעומת זאת, היתה הלוגיסטיקה גורם מכריע לא פחות מעוצמת האש, מכוח האדם, מהניידות ומהמוראל" (עמוד 50). המכשול הקשה מכולם היה מזג האוויר, "גנרל חורף" הידוע לשמצה. "עונת הגשמים והבוץ, הרַספּוּטִיצָה, החלה לפני אמצע אוקטובר. משאיות האספקה הגרמניות לא הצליחו לעבור, ולכן הפקיעו הגרמנים עגלות איכרים רתומות לסוס יחיד" (עמוד 52). בחלק מהמקומות, שימשו גופות חיילים סובייטיים כ"קרשים" לשיפור עבירות הדרכים.

הלחימה הפכה להתגוששות בין שני המנהיגים, היטלר וסטלין, אך גם בין שני מפקדי הארמיות שלחמו על השליטה בעיר, פרידריך פון פאולוס הגרמני ווסילי צ'ויקוב הרוסי. פון פאולוס לא קנה לעצמו שם כקצין קרבי נועז, אלא כקצין מטה. במלחמת העולם הראשונה, "כמפקד פלוגה בחטיבת החי"ר 13 היה פאולוס גבה הקומה והדקדקן קצין כשיר, אבל לא מבריק, בהשוואה לארווין רומל, מפקד פלוגת המקלענים של החטיבה. בניגוד לרומל, מנהיג איתן שהיה מוכן להתעלם מהממונים עליו" (עמוד 66), פאולוס רחש כבוד מופרז לשרשרת הפיקוד. התכונה הזו תשפיע על ההחלטות שיקבל במערכה בסטלינגרד ובעיקר על סירובו לסגת ללא אישור מהדרג הממונה, גם כשאבדה כל תקווה לניצחון.

בצבא האדום לעומת זאת, החלו לבלוט גנרלים מסוג שונה ותוקפני יותר, שנתנו "פייט" קשה יותר לוורמאכט, לאחר סדרת המפלות בראשית המלחמה. בסדרה של עימותים מול היפנים בגבול מנצ'וריה ששיאם "בקרב חַלחִין גוֹל באוגוסט 1939, התגלה מה יכול להשיג מפקד צעיר ותוקפני – במקרה זה, גנרל גאורגי ז'וּקוֹב" (עמוד 42). שנתיים לאחר מכן מינה אותו סטלין לרמטכ"ל. הוא בתורו קידם שורה של קצינים לתפקידי מפתח. "גנרל וסילי איבנוביץ' צ'ויקוֹב, שנעשה כעבור זמן קצר מפקד הארמיה בסטלינגרד, היה אחד הקשוחים ביותר מבני הדור החדש הזה" (עמוד 97). צ'ויקוב שעשה את עיקר שירותו בחיל הרגלים היה בדיוק האיש המתאים לפקד על הלחימה הנואשת בעיר. "היתה רק דרך אחת להחזיק מעמד. הם היו חייבים לשלם בחיי אדם. "זמן הוא דם", כפי שניסח זאת צ'ויקוב לאחר זמן בבהירות אכזרית" (עמוד 128).

קרב אגרוף בין ארמיות

משמאל: הצלף וסילי זייצב במהלך קרב סטלינגרד, דצמבר 1942, (מקור: ויקפדיה).

מן הספר עולה כי במהלך המערכה עלתה חשיבותם של הצלפים בשדה הקרב. הצלפים הפכו נערצים וכל אחד מהם שהשיג ארבעים הריגות, עוטר על גבורתו. "הצלף המפורסם מכול, אם כי לא בעל מספר הקטילות הגבוה ביותר, היה וסילי זייצב מדיביזיית הרובאים 284 של אל"ם בטיוק, שבמהלך חגיגות יום השנה למהפכת אוקטובר העלה את מספר הריגותיו ל-149 גרמנים" (עמוד 190). הישגיו של זייצב נחשבו ליוצאים מן הכלל והוא אף הפך למדריך צלפים. "לטענתם של כמה מקורות סובייטיים, הגרמנים הזעיקו את מפקד בית הספר לצלפים שלהם כדי לצוד את זייצב, אבל זייצב הערים עליו. נראה שזייצב, אחרי כמה ימי ציד, הבחין במחבואו של האיש מתחת ליריעת ברזל גלי וירה בו למוות. הכוונת הטלסקופית של רובהו של אותו גרמני, שנאמר עליה כי היא שללו היקר ביותר של זייצב, עדיין מוצגת לראווה במוזיאון כוחות הצבא במוסקבה" (עמוד 191). אך בניגוד לשאר מעלליו של זייצב, שבעבורם זכה בעיטורים רבים ובראשם בעיטור "גיבור ברית-המועצות", הסיפור הזה נותר בגדר תעמולה סובייטית לא-מבוססת. זייצב עצמו הוסיף לשרת במלחמה ונפצע כמפקד פלוגה בחזית אוקראינה. על סיפורו נעשה סרט אמריקני-בריטי בשם "אויב בשער" (2001), בו גילם את דמותו השחקן ג'וד לאו.

סיפור נוסף, הפעם אמיתי לגמרי, שממחיש את אכזריות הלחימה בשטח העירוני, נוגע לבניין שזכה לימים לכינוי "בית פבלוב", על שם האיש שפיקד על הגנתו לאחר שנכבש בידי הצבא האדום. "בסוף ספטמבר תפסה מחלקה מחטיבת הגווארדיה 42 בניין של ארבע קומות הנשקף על כיכר, כ-300 מטרים מראש המתלול היורד אל הנהר. המ"מ, סגן אָפָנָסיֶיב, התעוור בשלב מוקדם של הקרב, וסמל המחלקה פבלוב תפס את הפיקוד. הם מצאו כמה אזרחים במרתף, שנשארו שם במשך כל הלחימה. אחת מהם, מריה אוּליָאנוֹבָה, נטלה חלק פעיל בהגנה. אנשיו של פבלוב ניפצו קירות של מרתפים כדי לשפר את התקשורת ביניהם וחצבו חורים בקירות כעמדות ירי למקלעיהם ולרובי הנ"ט ארוכי הקנה שלהם. כל אימת שהופיעו פנצרים הסתלקו אנשי פבלוב, אם למרתף ואם לקומה העליונה, ומשם העסיקו את הטנקים מטווחים קצרים. צוותי הפנצרים לא יכלו להגביה את תותחיהם במידה הדרושה להשיב אש בחימוש העיקרי שלהם" (עמוד 186). הקרב על הגנת הבניין ארך 58 ימים ולפבלוב, לימים חבר בפרלמנט הסובייטי, הוענק עיטור "גיבור ברית-המועצות"...

(המאמר פורסם במקור באתר "דבר ראשון", בתאריך 17.01.2019)

(מתוך הבלוג "על הכוונת", 17.01.2019)

"לא חוזרים עד שמבצעים"(המוטו של גדוד 890 של הצנחנים, כפי שניסח אותו מפקדו אריק שרון)
"איפה האופניים שלך עכשיו? תאר לעצמך, שאתה יורד עכשיו למטה, למקום הרגיל, אבל האופניים לא שם. עצור את עצמך ברגע הזה, בשנייה שאתה מגלה שהאופניים לא שם, ותכפיל את הרגע הזה פי אלף. זאת המלחמה." (מתוך הספר "גוף שני", מאת עפר שלח, "זמורה ביתן", 1989, עמוד 92)
"סבלנות התמדה ולעיתים כדור בין העיניים" (סיסמת המארינס לללוחמה בטרור, אותה אימץ בשעתו מפקד גדוד 890 של הצנחנים, אמיר ברעם, כמוטו גדודי)
"המבחן שלנו כצבא הוא מבחן היכולת ולא מבחן הכוונה." (מתוך ההרצאה שנשא האלוף גדי איזנקוט "מאפייניו של עימות אפשרי בזירה הצפונית ובעורף" בסמינר לזכר חללי מלחמת לבנון השנייה שנערך באוניברסיטת חיפה ב־30 בנובמבר 2010)
"אני חושב שצנחנים מחזיקים מעצמם כמחויבים למשהו שכולם מחויבים אליו, אבל הם רוצים קצת יותר. זה לא שאנחנו פועלים מאחורי קווי האויב - אנחנו לכאורה כמו כולם. אז מה בעצם ההבדל? זה שצנחן עושה הכול וקצת יותר. זה מחייב אותך ביוזמה, בהובלה, בדוגמה אישית בקרב - וגם בקימה בפני שיבה באוטובוס." (הרמטכ"ל בני גנץ על השירות בצנחנים. מתוך הכתבה "מסיבת גנץ" מאת יוני שנפלד ונועה הורוויץ, "במחנה", 6 בינואר 2011)

לא הבנתי מה חדש או שונה במהדורה הזו מהמהדורה המקורית. וזה ספר באמת מופתי. עד היום אני מדי פעם מעיין בו.

תקרא את המאמר המלא

"לא חוזרים עד שמבצעים"(המוטו של גדוד 890 של הצנחנים, כפי שניסח אותו מפקדו אריק שרון)
"איפה האופניים שלך עכשיו? תאר לעצמך, שאתה יורד עכשיו למטה, למקום הרגיל, אבל האופניים לא שם. עצור את עצמך ברגע הזה, בשנייה שאתה מגלה שהאופניים לא שם, ותכפיל את הרגע הזה פי אלף. זאת המלחמה." (מתוך הספר "גוף שני", מאת עפר שלח, "זמורה ביתן", 1989, עמוד 92)
"סבלנות התמדה ולעיתים כדור בין העיניים" (סיסמת המארינס לללוחמה בטרור, אותה אימץ בשעתו מפקד גדוד 890 של הצנחנים, אמיר ברעם, כמוטו גדודי)
"המבחן שלנו כצבא הוא מבחן היכולת ולא מבחן הכוונה." (מתוך ההרצאה שנשא האלוף גדי איזנקוט "מאפייניו של עימות אפשרי בזירה הצפונית ובעורף" בסמינר לזכר חללי מלחמת לבנון השנייה שנערך באוניברסיטת חיפה ב־30 בנובמבר 2010)
"אני חושב שצנחנים מחזיקים מעצמם כמחויבים למשהו שכולם מחויבים אליו, אבל הם רוצים קצת יותר. זה לא שאנחנו פועלים מאחורי קווי האויב - אנחנו לכאורה כמו כולם. אז מה בעצם ההבדל? זה שצנחן עושה הכול וקצת יותר. זה מחייב אותך ביוזמה, בהובלה, בדוגמה אישית בקרב - וגם בקימה בפני שיבה באוטובוס." (הרמטכ"ל בני גנץ על השירות בצנחנים. מתוך הכתבה "מסיבת גנץ" מאת יוני שנפלד ונועה הורוויץ, "במחנה", 6 בינואר 2011)