("הארץ")

בשיחה שניהלו באחרונה חוקרים, בנוכחות מספר עדי שמיעה, ...ניתן היה לשמוע בגוף ראשון מה נעשה בעינויים של חשודים בפרשות מרכזיות, מי מאשר את הפעולות ומה התועלת שלהן לחקירה. ...זה לא כמו בגוואנטנמו, הסביר באותה השיחה נ', חוקר בכיר לשעבר שבסמכותו היה לאפשר מעבר לאמצעים מיוחדים, כהגדרתו. אנחנו לא מעמידים את הנחקר ערום במינוס 10 מעלות, הוסיף. האמצעים שננקטים בישראל, לדבריו, נבחרים בקפידה כך שמצד אחד לא ישאירו נזקים או סימנים, ומצד שני יהיו מספיק אפקטיביים כדי לשבור את רוחם של הנחקרים.
...
סטירות הן האמצעי הראשון שהוא מנה. לדבריו, עוצמת הסטירות אינה הגבוהה ביותר האפשרית אלא עוצמה מדודה, כשהמטרה היא לא לפגוע באיברים רגישים כמו אף, אוזן, גבה ושפתיים, ופניו של הנחקר מכוסים בכיסוי עיניים כמו בטיסות. הוא הסביר בשיחה כי כיסוי העיניים הוא אמצעי בטיחותי, כדי שהנחקר לא יראה שהולכים לסטור לו ואז יזיז את ראשו ויפגע באיברים חיוניים. גם הטיית הגב לאחור לא נפקדה מהתיאורים של נ'. הנחקר יושב על כיסא בלי משענת, וחוקרים כופים עליו להטות את גבו בזווית כלפי מטה, ידיו אזוקות מאחורי גבו ורגליו אזוקות, פירט. אחד החוקרים מונע מהנחקר להזדקף. בתנוחה זו הנחקר צריך להפעיל את שרירי הבטן כדי להחזיק מעמד.

ומה באשר לבכי ותלונות על כאב? גם אלה לא נפקדים מדברי נ'. כאשר חוקרים מאלצים אדם לכרוע על ברכיו עם גבו אל הקיר, כשידיו אזוקות, הוא נכפה להישאר במצב זה לאורך זמן. אם הנחקר נופל — מרימים אותו בחזרה לתנועה המכאיבה, אמר נ'. וגם אם הוא בוכה, מתחנן על נפשו או צועק החוקרים ממשיכים בשלהם.
...
חוקר בכיר אחר שהשתתף בשיחה המדוברת, התייחס בדבריו לתשתית המשפטית המאפשרת את השימוש באמצעים האלימים. לדבריו, בהתאם ל"הגנת הצורך", כאשר חוקר מבין שזו הדרך שלו לסכל או למנוע פיגוע בחיי אדם, הוא עושה שימוש בזה כדי לקבל את המידע. מבחינת היררכיית האישורים, אמר, על החוקר עצמו לבקש את האישורים הנדרשים להפעלת האמצעים, כשהוא מגיע עד למעלה. עם זאת, לדבריו, במקרים דחופים כמו מחבל מתאבד שעומד להתפוצץ, יכול החוקר עצמו להפעיל את האמצעים בשטח גם בלי אישורים. בהינתן הסכנה לחיי אדם, ניתן יהיה להחיל רטרואקטיבית את הגנת הצורך.
...
לדבריו [של נ'], לעתים יש צורך לאחוז בחולצת הנחקר, למשוך אותו לכיוון החוקר ולצעוק עליו. שיטה אחרת שעלתה בשיחה היא הרמת ידיים — על הנחקר להרימן עד גובה הכתפיים, כאשר הן אזוקות מאחורי גבו. מהשיחה עולה כי החוקרים מודעים לכאבים הנגרמים לנחקרים כתוצאה מהתנוחות. חלק אף ניסו זאת על עצמם ומצאו שהתנוחות לא קלות, שקשה להחזיק בהן מעמד, ושמניסיונם בחקירות נמצאו לא נעימות. ... הוא הדגיש כי צריך להבהיר לנחקר, שחקירה היא לא בהכרח רק שאלות ותשובות. צריך שיהיה ברור שכדי לקבל תשובות, ניסיונות השכנוע לא יהיו רק מלוליים.
--------------------------
הכתבה המלאה:
http://www.haaretz.co.il/news/law/.premium-1.3428522

לא ממש מבין מה מהות הכתבה ״המרעישה״ והפוסט באופן כללי אך מזל שעדיין שיטות החקירה הללו מותרות! עוד אחת מני ״ידיעות״ שכביכל מביאות ציטוטים מפי מקורות עלומים .

V soncu bo hosta zapela, hosta in pesem vojna:
Brat moj, ne skrivaj lica, danes je vojna, VOJNA!

הם גם יודעים למה הם נותרים עלומים.
או שחתומים על הסכמי סודיות או שמצוצים מהאצבע של העיתונאי בגרוש מטעם "אלארד".
בכל מקרה הנושא הזה מכוסה בספרו המוטה אך מעניין של דרור מורה "שומרי הסף"-בסר היות ומדובר בראיונות שלמים קצת יותר קשה להוציא מהקשר כמו שנעשה בסרט.

מדובר על לחץ פיזי,גרימת אי נוחות וכאב.
בהחלט לא נעים ואף יותר מכך...אך כשמדובר באמצעי חריג,המופעל במקרי קיצון למניעת הרג ומצריך אישור חריג ומראש מסמכות גבוהה יותר, תוך דגש על אי גרימת נזק גופני לנחקר,המעשה סביר בהחלט.
אומנם מדובר באזור הדימדומים של הדמוקרטיה,ובהיעדר ביקורת קיימת סכנה להדרדר משם לקסטרופה, אך אם מדינה דמוקרטית יכולה להפעיל כוח הרג רצחני על מנת להגן על עצמה ואזרחיה.
היא יכולה להפעיל גם כוח כזה,במשורה ,באחריות ותחת ביקורת.

אין שום אזור דימדומים, היו ועדות, היו החלטות בית משפט ,יעוץ משפטי צמוד ובקרה.

המטרה של החלטות בית המשפט,הליווי המשפטי הצמוד ,והבקרה המתמדת,הוא למנוע אפשרות למעבר מאיזור הדמדומים לחשיכה המוחלטת.

נחקר כזה שנכנס לחקירה צריך להכנס בתחושה שהוא הולך להפסיד הכל. כל מיני נחקרים, גם פלסטינים וגם ימין קיצוני מוציאים תיאורים של מה קורה ולמה לצפות. זה אתגר להתמודד מול מישהו שבא מוכן. אותו הרעיון להבדיל, כמו סדרות שבי.

כמו שסדרת שבי לא קרובה להציג מה קורה בשבי אמיתי, גם ה"מדריכים לנחקר המתחיל" לא תמיד עוזרים. בסרטים הכל נראה יפה, ברגע שאתה חווה על בשרך חקירה זה לא כיף ולא נעים ולרוב גם הגיבורים הכי גדולים נשברים אחרי כמה שעות או ימים. השאלה כמה הם נשברים וכמה הם משתפים פעולה היא אחרת, וטובה לא פחות (וכאן לפעמים מרגישים את תוצאות ההכנה המוקדמת).

גם כשלא היה הרבה, היה לנו הכל