עמוד הדו"ח באתר מבקר המדינה

למרות שהתקשורת עוסקת רבות בענייני הקבינט , ראוי לתת את הדעת לנושא הצה"לי הפנימי של הערכות לאיום המנהרות לא מהיבט המודיעין או טכנולוגיית גילוי אלא בהיבט הפשוט של כיצד הצד המבצעי של צה"ל , בהיבט תרגולות , נהלים , אמצעים וסד"כ נערך לאיום שהוגדר כאסטרטגי.

כבר בשנת 2008 פרסם אגף התכנון את מפת הדרכים ללחימה במנהרות. למרות חשיבותה הרבה של המפה, ולמרות שאיום המנהרות הלך והחריף, מרכיבים עיקריים בתוכנית "קודמו במידה מעטה בלבד, או לא קודמו כלל. אגף התכנון לא קיים בקרה ומעקב על מימושה". המבקר קובע שמפת הדרכים ללוחמה במנהרות נותרה כ"אבן שאין לה הופכין" והדבר "פגע בהכנת הכוחות" למבצע צוק איתן.

תגובת אג"ת - היתה טעות שלא בוצע מעקב.

אמ"צ לא כתב תורת יסוד ברמה המטכ"לים

מפקדת קצין הנדסה ומפקדת קצין חי"ר וצנחנים לא פרסמו פרק בתורה החיילית כיצד מתמודדים עם מנהרות בבט"ש וחרום.

הערכות פיקוד הדרום באימונים ותוכניות מבצעיות לא ניתן מענה להתמודדות עם מנהרות כאקט התקפי

מסכם המבקר: בתקופה שמאז 2008 ועד למבצע צוק איתן "לא הכשירה זרוע היבשה, לא אימנה ולא ציידה את כוחות היבשה באופן שיאפשר להם להתמודד בהצלחה עם איום המנהרות". הבעיה בלטה במיוחד בכוחות ההנדסה "שנועד להם תפקיד מרכזי בהתמודדות עם איום המנהרות". הכוחות "נאלצו להתמודד בלחימה בשטח רווי מנהרות ללא הכנה יסודית, ובלי שפותחו או שסופקו להם אמצעי הלחימה הנדרשים". [אפילו יהלום]

חיל האוויר הגיע ללא ידע, כשירויות , תוכניות מבצעיות וידע רלבנטי למנהרות העזתיות


כיצד ניתן להסביר את הדיסוננס בין העובדה שכולם ידעו על המנהרות אך הצד המבצעי של צה"ל פשוט לא עסק בנושא ברמה מינימלית? הרי אין כאן עניין של משאבים גדולים (לפרויקט איתור מנהרות של מפא"ת שכשל ניתן תקציב גדול) , אלא פשוט ביצוע של עבודה יום יומית של גופי תורה , הדרכה ומבצעים .

על מה ולמה כל העיסוק המטורף הזה במנהרות? אפס אחוז מהלחימה התבצעה בתוך המנהרות; ההיערכות למנהרות הייתה בעיקר במובן של טשטוש גדול בין קו החזית לעורף במהלך הלחימה-בהחלט הכינו אותנו למצב הזה והאמת שזה לא שונה מהמצב הרגיל בלוחמת נגד גרילה שבה השטח אף פעם לא מטוהר באמת.

הרבה יותר מעניינת אותי יכולת הלחימה, רמת החתירה למגע ורמות ההכשרה של חיילי צה"ל בלחימה. אני מאוד מקווה שגם לזה יתייחס הדו"ח ולא ישאב לדיון הפופוליסטי של מנהרות כחזות הכל ועריפת ראשים בממשלה.

אלא האם הנהלים יושמו בפועל.
אם טעו וקבעו מפת דרכים לא נכונה - אין מה לבקר,
אם המפה לא יושמה - הייתה בעיה, ותפקיד המבקר להצביע על כך כדי שהדבר יתוקן.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי Doron11 על מה ולמה כל העיסוק המטורף הזה במנהרות? אפס אחוז מהלחימה התבצעה בתוך המנהרות; ההיערכות למנהרות הייתה בעיקר במובן של טשטוש גדול בין קו החזית לעורף במהלך הלחימה-בהחלט הכינו אותנו למצב הזה והאמת שזה לא שונה מהמצב הרגיל בלוחמת נגד גרילה שבה השטח אף פעם לא מטוהר באמת.

לכאורה - נראה שהסיבה העיקרית לכניסה העמוקה מעבר למה שתוכנן מראש הייתה המנהרות,
משמע - שהכשלים הללו הובילו לעימות נרחב בהרבה והרוגים רבים ממה שתוכנן והיה הכרחי.
כשלים שנבעו מצמרת הצבא, ולא מתפקוד החיילים או הפיקוד הזוטר.
תמיד יש את זה במלחמה, אבל צריך להשתפר.

אני מאוד מקווה שבמקביל היו גם תחקורים ולימוד ברמות הטקטיות.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי Doron11 על מה ולמה כל העיסוק המטורף הזה במנהרות? אפס אחוז מהלחימה התבצעה בתוך המנהרות; ההיערכות למנהרות הייתה בעיקר במובן של טשטוש גדול בין קו החזית לעורף במהלך הלחימה-בהחלט הכינו אותנו למצב הזה והאמת שזה לא שונה מהמצב הרגיל בלוחמת נגד גרילה שבה השטח אף פעם לא מטוהר באמת.

הדגשתי את הנקודה החשובה. מערך המנהרות שחמאס בנה היה המערך המרכזי של חמאס בעזה. בו שהו ונעו הלוחמים שלו, ממנו ירו ויצאו לתקוף את כוחותינו ואליו נסוגו. למרות זאת צה"ל לא היו ערוך לא מבחינת תוכניות ולא מבחינת אימונים להתמודד עם מערך כל כך מרכזי של חמאס. העובדה שכדבריך אפס אחוז מהקרבות התנהלו בתוך מנהרות נובעת מכך שצה"ל העדיף שלא להכנס לקרב במנהרות ולא מפני שהם היו שוליות.
רמז לאיך התייחסו למנהרות בצה"ל אתה יכול למצוא בכך שהחייל היחיד שזכה לעיטור בצוק איתן היה אותו קצין שנכנס למנהרה כדי לרדוף אחרי החוטפים של הדר גולדין. הוא לא היה תחת אש, לא ראה חמאסניק ולא ירה כדור אחד, אבל מבחינת צה"ל עצם זה שהוא ירד למנהרה נחשב למעשה הגבורה הכי גדול בצוק איתן.

אני אישית חושב שמבחינה הנדסית/טקטית נטו, הטיפול במנהרות לא היה כזו קטסטרופה. הצליחו לאתר ולהשמיד את רוב המנהרות, בעיקר אלו החוצות גבול. נכון שיכלו להיערך יותר טוב או לעבוד יותר יעיל אבל בסופו של דבר השתלטו על פתחי מנהרה שנחשפו או אותרו מראש ומצאו את הדרך להשמיד אותן.
אין חובה או צורך להיכנס למנהרה ולנהל בתוכה לחימה. אם זה התווך ההתקפי העיקרי של חמאס כפי שכתבת, אפשר לשלול ממנו את השטח הזה בלי להילחם פנים אל פנים על כל סנטימטר.
הרבה מהנפגעים שלנו היו כתוצאה ממלכוד המנהרות או המבנים הסמוכים להן.

כשצה"ל מקבל פקודות ברורות הוא מבצע ועושה זאת טוב, גם אם לא קיים כל המידע או כל האמצעים.

הבעיה הייתה (שוב, לדעתי) שההחלטה לצאת למהלך התקפי ולהשמדת המנהרות הגיע מאוד מאוד מאוד מאוחר, ואחרי נסיונות חוזרים ונשנים לא לקבל החלטה משמעותית. ממש חיכו עד שחמאס הצליח לבצע כמה חדירות (בדיוק כפי שתכנן וכפי שציפו שיעשה) ורק אז החליטו לצאת למבצע להריסת המנהרות ההתקפיות.
לא מספיק להיות חכמים ולדעת על קיום המנהרות ועל המשמעות שלהן, צריך גם אשכרה לפעול. ועדיף לפני שהאיום ממומש בזמן ובמקום שמתאימים לאויב.

הבעיה העיקרית לטעמי הייתה במשיכת הזמן לאורך 50 ימי לחימה, בהפסקות אש חסרות תכלית חוזרות ונשנות, ללא ניצול הצלחה והמתנה ליוזמה והפתעה של האויב שמן הסתם עלתה לנו בדם, כל זאת כדי לפגוע במנהרות בלבד, ללא פגיעה משמעותית בכוחו של חמאס.

מטרות המבצע מראש היו מוגבלות וזו החלטה מדינית. בכל עימות עתידי הריסת מערך המנהרות ההתקפיות יהיה צעד הכרחי, אבל הוא לא יכול להיות המאמץ העיקרי או היחיד, אם המטרה היא הכרעה צבאית.

"נומה עמק, ארץ תפארת, אנו לך משמרת"

"צה"ל הוא הצבא הערבי הטוב במזרח התיכון" - עזר וייצמן (על זרוע היבשה)

למיטב זכרוני היה תו"ל ואמצעים,
אני זוכר שנתקלתי בנוהל שהיה הגיוני מבחינת סדר פעולות ומקצועיות הכוחות אך לדעתי גם אז וגם בצוק איתן פשוט לא הבינו את סדרי הכוחות שידרשו לעומס המשימות ואת כמות הכשירויות והכלים שהמשימות האלה ידרשו.
מי שיודע על מה מדובר היה שם ביצוע של מערכון המכונית המגויסת.
ברמה האסטרטגית משום מה בנו על התשה ולא על הכרעה ושוב קונספציית האש כנגד והמהלכים המוגבלים צצה לה כעוף החול..

זה לא מה שעולה מהביקורת. לא היה תו"ל מסודר ורק סמוך למבצע גיבשו משהו. גם התוצאות לא היו משהו, רק כחצי מהמנהרות ההתקפיות הושמדו או נוטרלו.

אני מכיר אחרת.
תול של איתור וכלים היו אבל מעט,
גם תול לטיפול ואמצעים היו אבל מעט.
נהלים גם היו אבל הכוחות שהיו אמורים לטפל היו קטנים בסדרי גודל.
זכור לי משפט שאמרתי למג"ד שלי בזמנו שמה שמתככנים בתוכן שראיתי לפלוגה זה בסדרי גודל שיצטרכו לפחות גדוד,
ואני מעריך שאלו סדרי הגודל שגם היו נכונים למבצע הזה בהתחשב שלקח X זמן לטפל בכל מנהרה.
חלק מהאמצעים היו חדשים או עם קילומטרז' נמוך בצבא-זה כן- ואני מניח שגם התול הספציפי להפעלתם.

אני לא יודע איפה שירתת אז קשה לי להגיב, המבקר כן מזכיר שהיו פיתוחים מקומיים של יחידות שונות, אבל לא משהו חילי או צה"לי. וגם הפיתוחים האלה היו כמו שאמרת חדשים.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי סיורניק אין חובה או צורך להיכנס למנהרה ולנהל בתוכה לחימה. אם זה התווך ההתקפי העיקרי של חמאס כפי שכתבת, אפשר לשלול ממנו את השטח הזה בלי להילחם פנים אל פנים על כל סנטימטר.

תגיד את זה למשפחה של הדר גולדין, חלקים של הבן שלהם עדיין נמצאים בעזה בדיוק בגלל זה.

גם כשלא היה הרבה, היה לנו הכל

יתכן ובשטח תהיה סיבה טובה להכנס למנהרה (כמו למשל למצוא חייל חטוף) ואז צריך - אבל כשלא - אז לא. על כל פנים, בסיבוב הבא נשלח למנהרות רובוטים שאי אפשר להשמיד

"אילו שמוכנים לוותר על חירות חיונית כדי להרוויח ביטחון זמני, לא ראויים לא לחירות ולא לביטחון - ומהר מאוד חסרים את שניהם."
-בנג'מין פרנקלין

ציטוט:

במקור נכתב על ידי Carl Sagan "If you wish to make an apple pie from scratch, you must first invent the universe"

כנראה לא הסברתי את עצמי נכון.
הכוונה היא שלא חייבים תמיד לשחק לפי התכתיב שהאוייב הכין ולהיכנס בעיניים פקוחות למלכודות שלו. יש אפשרות למנוע מהאויב שימוש במנהרות ע"י השמדתן, איגוף, מלכוד וכו' וכו'.

כמובן שזה לא אומר שלא צריך להתאמן או להיכנס בכלל למנהרות.

"נומה עמק, ארץ תפארת, אנו לך משמרת"

"צה"ל הוא הצבא הערבי הטוב במזרח התיכון" - עזר וייצמן (על זרוע היבשה)

ישנה תמיד האפשרות של מלכוד המנהרה (המשמשת לחטיפה) על מנת למשוך חיילים שירצו לחתור למגע עם החוטפים, מצב שייצור יותר הרוגים. והאפשרות הזו לא בלתי סבירה.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי Doron11 על מה ולמה כל העיסוק המטורף הזה במנהרות? אפס אחוז מהלחימה התבצעה בתוך המנהרות; ההיערכות למנהרות הייתה בעיקר במובן של טשטוש גדול בין קו החזית לעורף במהלך הלחימה-בהחלט הכינו אותנו למצב הזה והאמת שזה לא שונה מהמצב הרגיל בלוחמת נגד גרילה שבה השטח אף פעם לא מטוהר באמת. הרבה יותר מעניינת אותי יכולת הלחימה, רמת החתירה למגע ורמות ההכשרה של חיילי צה"ל בלחימה. אני מאוד מקווה שגם לזה יתייחס הדו"ח ולא ישאב לדיון הפופוליסטי של מנהרות כחזות הכל .

חמאס השתמש בתווך הקרקעי כאמצעי לחימה שנטרל את יכולת הלחימה, רמת החתירה למגע ורמות ההכשרה של חיילי צה"ל בלחימה, ולא מדובר רק במנהרות חוצות גדר. בשביל לתת מענה מוצלח צריך לצאת מהריבוע של תפיסת הפעלת חטיבת חי"ר.

מעבר לשאלה הברורה של איתור מנהרות עולות שאלות של שימוש באותו תווך הקרקעי עם טכנולוגיה מותאמת בשביל לתת מענה מנצח.

תחשוב איך יש לך מיעוט נפגעים על הגדר. איך היו בעבר פתיחת ציר וסיור, שהיו כברווזים במטווח ומה המצב היום. כאשר אתה בונה את הכוח בהתאם יש לך קרוב ל 100% הצלחה עם מעט מאוד נפגעים. זה מה שיהיה בתווך הקרקעי ואולי גם ביעד הבנוי העירוני המוכר והצפוי מראש שהיינו בו, ועוד נחזור.

התכנון הקונבנציונלי של הטורים שנכנסים לסג'עיה או מקום דומה, כשיודעים שיהיה מארב, מטענים, בתים ממולכדים, בונקרים נסתרים, ואויב שמשתמש בעומק הקרקע כאמצעי רב שימושי (לחימה, הובלה, לוגיסטיקה,מודיעין), ואכן נתקלים במארב, ובתים מתפוצצים, וכ, ויש לצערינו נפגעים, ואחרי כמה שבועות יוצאים מהשטח כי אין לנו מה לעשות שם יותר, ואחרי מס שנים הריטואל חוזר על עצמו, מחייב שינוי חשיבה מהותי שיתן מענה איך מגיעים לתוצאה צבאית דומה אבל בלי כמות כזו של נפגעים.

אם זו בעיה תקציבית, כדאי אולי לותר על כמה מטוסים, ששם כרגע אין איום שגורם לנפגעים מידיים ולהעביר תקציב להיכן שיש איום ברור שגורם לנפגעים. לכשתשתנה מפת האיומים אפשר לשנות.

מודיעין. אותה מסקנה תמיד.

קודם כל אני רוצה להחמיא לך על הנושאים שבחרת להתעסק איתם.
בעניין הדיסוננס, בשיחות שלי עם אנשים הרבתי להשתמש במילה 'עיוורון' כמילה המסבירה המצב, כיום, בעזרת חבר ששיכנע אותי, אני משתמש הרבה במושג 'תרבות שקר', מצב בו איננו דבקים בדברים שאנחנו מצהירים עליהם כחשובים, כמו חתירה אמיתית לשיפור.
אחד הזכרונות המוקדמים שלי מהצבא הינו מחסום שאנחנו עושים על כביש ברצועת עזה...אנחנו מאותתים לנהג לעצור,והוא נותן גז וחולף על פנינו....עם הזמן ראיתי יותר ויותר כי איננו באמת מוכנים למשימות, ביום כיפור ידענו הרבה דברים, והתנהגנו כאילו שאיננו יודעים, מיכל האמוניה מונח במקומו שנים רבות...והתנהגנו כאילו איננו יודעים...יש באדם ,לפחות בחברתנו ,משהו הגורם לו להתעלם מבעיות גדולות וחריגות,ולהתעסק בזוטות היום יום...אני קורא באתר של ישובי את שאנשים כותבים, על זה שלא פינו להם הפחי זבל, ועל הפקקים שרק גדלים בכביש, אף אחד לא מבקש תשובה מהאחראים, אף אחד לא מבקש לדעת מה החזון של הישוב ומי קובע אותו....אנשים מתעסקים באותם בעיות קצה קטנות.... וכפי שאולי כבר הצלחתי להבהיר ,מדובר בהרגלי חשיבה/גישה /התנהלות של האנשים, בכדי שזה ישתנה, אכתוב משהו שגם הוא מחוץ למסגרת הדיון המקובלת...צריך לטפח התשתית, התשתית האנושית, בצורה נכונה יותר מגיל צעיר, אנשים שהוכנו נכון יותר לחיים יאפיין אותם הרגלי חשיבה טובים יותר, התנהלות עניינית יותר.

אני לא חושב כי מדובר בתרבות שקר כפי שאתה מגדירה ובוודאי לא בעיית מודיעין שכן היה מסמך מפת דרכים של אג"ת כיצד להערך למנהרות כבר ב 2008 , דוח מבקר המדינה בנושא מנהרות שקדם לו (אתם מבינים שזה דוח מספר 2 של מבקר המדינה בנושא מנהרות?) ופד"מ היה מתורגל בהיבט ההגנתי לטפל במנהרות

אני חושב כי הבעיה טמונה במקום אחר לגמרי ומורכבת משני מישורים -

הראשון הוא כי צה"ל הפך להיות מורכב מאוד ברמה הארגונית - מי לא טמן ידו בנושא המנהרות - מפא"ת, "מנהלת התפר" , פד"מ על כל זרועותיו , אג"ת, זרוע היבשה באמצעות מחלקות / ענפים / מדורים שונים , ס הרמטכ"ל ועוד
-המישור השני הוא משך תפקיד קצר

השילוב של אינסוף גורמים העוסקים בנושא בלי אף "אבא" בשילוב של כל גורם , בוודאי ברמה הזוטרה (ראש מדור - אלו שבאמת עוד עובדים ולא מנהלים), יושב זמן מועט על הכיסא הוביל לכך כי הנושא התמסמס.

זה מאוד מזכיר לי את ההחלטה על ייצור מרכבה 4 בלי מדוכות עשן כי ממילא אין תקציב לאימונים במדוכות , אז בשביל מה לייצרם בכלל.

הלקח של דוח המבקר הוא לא מבצעי אלא ארגוני - יש כשל ניהולי עמוק שחוזר על עצמו בצד הניהולי בהבט המבצעי והתרופה היא מאוד פשוטה - פישוט המבנה הארגוני והארכת הקדנציות .

לא סתם אין מסקנות אישיות בדוח , כי באמת אף אחד לא אשם. כל אחד בחלקת האלוהים הקטנה שלו היה "בסדר" הכשל הוא בארגון.

עד שהסרבול הארגוני לא יוסר מצה"ל ע"י הקטנה מסיבית של כ"א במטה , איחוד אגפים (אג"ת / אמ"צ) , ביטול פיקודים ואינטגרציה של חיילות במז"י (כשגולני נוסעים בנמ"ר ומחר יש איתן , ההנדסה חלק אינטגרלי משריון וחי"ר - אין מקום לקצין חייל של שריון / חי"ר / הנדסה) כל כמה שנים יעלה נושא חוצה ארגוני חשוב שפשוט יפוספס .

באמת לא נדרש היה הרבה על מנת שלחיל ההנדסה תהיה תרגולת השמדת מנהרות חיילית אפקטיבית שנוסתה , אושרה , תורגלה וההצטיידות לה הושלמה.

כשיש 50% פחות מנהלים לנותרים יש כפליים אחריות אך יש גם 75% פחות צורך בתאום ולכן העבודה יותר אפקטיבית.

ברמה המערכתית אני לא חושב שגם הנושא תוקצב בהתאם, אחרת לא היה מחסור באמצעים,
והבירוקרטיה בצהל חוגגת ונוצרים מצבים של שינויים בגלל מחסור בציוד.

אתה עושה הדבר הנכון ומחפש את מקור הכשלים, ולא מצטרף לשיח הקיים של 'האם צריך היה להיכנס למנהרות, ואיך...' שהינו שיח על הסימפטומים של המחלה, במקום לשים דגש על רפואה מונעת....אתה שואל אם במצב הקיים אפשר לקבל החלטות נכונות, במקום להצטרף לכתיבה על הכשלים שנוצרו...אתה מחפש את מה שמייצר הכשלים.....ואני הולך הלאה,ושואל, למה לא רואים את מה שאתה רואה, מה מונע מהאנשים להצביע על מה שאתה מצביע, מדוע מתמקדים בדבר אחד ולא בדבר אחר....והתשובה שלי היא כי כאלו אנחנו, בעייתנו שאיננו מודעים לבעיותנו, ואם לא נדע לטפל בבעיותנו, נזדקק תמיד, והרבה,לאנשים שיצביעו על הכשלים שיוצרת התרבות הניהולית שלנו....במקום שהמערכות יאתרו הליקויים, אנחנו זקוקים לאנשים מבחוץ שיצעקו כי המלך הוא עירום.

ציטוט:

חוסר ההכנה בהכשרה ובאימונים להתמודד עם האיום בלט במיוחד אצל הכוחות הייעודיים - יחידת ההנדסה למשימות מיוחדות (להלן - יהל"ם) של חיל ההנדסה וכוחות ההנדסה הנוספים - שנועד להם תפקיד מרכזי בהתמודדות עם איום המנהרות.

כפי שפורסם בעיתונות, בעקבות חטיפת הדר גולדין הוקפץ לאתר החטיפה צוות של סיירת מטכ"ל שנכנס למנהרה כמה שעות לאחר הסריקה הראשונית ע"י חיילי פלס"ר גבעתי. קצת לא ברור - ודי מטריד- לשאול מדוע יחידה שייעודה העיקרי הוא מודיעין ולוחמה בטרור, לוקחת את המשך הטיפול באירוע כאשר קיימת יחידה ייעודית לכך.

גם כשלא היה הרבה, היה לנו הכל

כפי שכבר פורסם, כח מילואים של היחידה היה באיזור בלחימה. הם לא נקראו לענין מהארץ. הכוח האורגני שהיה במקום היה במצב לא פשוט ועשה כל מה שאפשר בזמן המיידי. בגל ב' המיידי ובמצב הכאוטי סביב החטיפה, היה הכרח להכניס כוח מאורגן זריז כדי לראות מה עוד אפשר לעשות. קיבלו צל"ש על החתירה למגע.

ציטוט:

ההתמודדות המודיעינית עם איום המנהרות בגזרת פצ"ן במהלך השנים שמאז מלחמת לבנון השנייה ועד בסמוך למבצע "צוק איתן" נעשו פעולות איסוף ומחקר רבות על ארגון חזבאללה, אך רק באופן חלקי על תשתית המנהרות בלבנון.

אני באמת רוצה לכתוב שכולי תקווה כי בזמן שעבר מאז קיץ 2014 דברים השתנו - ובכנות, יש לי ספקות כבדים שזה אכן כך.

גם כשלא היה הרבה, היה לנו הכל

למיטב ידיעתי עשו בדיקות יסודיות.
השאלה באיזה אמצעים השתמשו והאם השתמשו באפשרויות החדישות ביותר שבאמת ניתן לקבל בשוק האזרחי והצבאי.
(לצערי שהיתה לי הזדמנות לשאול יותר לעומק בנושא הזה לא שאלתי זה היה חלק מסקירה רחבה יותר, ולא בטוח שגם אם הייתי שואל ניתן היה לפרסם)

העומק שמדובר בו הרבה מעבר למוכר לנו מעזה.
http://www.f-106deltadart.com/Korea-DMZ/tunnels.htm

ברור בעזה זה כמעט גובה פני הים אתה לא צריך לחפור מאוד עמוק בשביל מים ואדמה פחות יציבה.
תודה על הקישור לקוריאה זה אכן היה סיפור מעניין הם תכננו החדרה של סדר גודל גדול של לוחמים ולתקוף מרכזי שלטון בסיאול, ולשבש תגבורי כוחות לפלישה.
הפון קוריאניים האלה פסיכים.

אם צה"ל לא השמיד את כל 32 המנהרות שידע עליהן במהלך המבצע, זה חמור מאוד.
גם המצב שיש היום לפי ההערכה 15 מנהרות טרור חודרות גדר הוא חמור, וצה"ל צריך להיערך בהתאם להגנה על היישובים (לתגבר סיורי בט"ש וכיתות כוננות), בהנחה שהקבינט לא יורה על פעולת מנע צבאית נגד המנהרות, שבהכרח תוביל למבצע בסדר גודל של עופרת יצוקה/צוק איתן.
בנוסף, מפריע לי שצה"ל לא יוזם ומציע לקבינט פעולות צבאיות יצירתיות ונועזות. התפקיד של הצבא זה לגבש פעולות צבאיות יעילות, ואם הן נועזות מידי - זו אחריות הקבינט לבלום אותם. צה"ל צריך להציע פתרונות, הקבינט לאשר ולבחור בפיתרון הרצוי.

ArmouredDov_D9

ארץ ישראל לעם ישראל - הציונות תנצח!
דף ה-D9 של MathKnight

ציטוט:

במקור נכתב על ידי ArmouredDov_D9 גם המצב שיש היום לפי ההערכה 15 מנהרות טרור חודרות גדר הוא חמור, וצה"ל צריך להיערך בהתאם להגנה על היישובים (לתגבר סיורי בט"ש וכיתות כוננות), בהנחה שהקבינט לא יורה על פעולת מנע צבאית נגד המנהרות, שבהכרח תוביל למבצע בסדר גודל של עופרת יצוקה/צוק איתן.

צה"ל עושה את ההיערכות שלו - חלק ממנה פורסם, הרוב לא.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי ArmouredDov_D9 בנוסף, מפריע לי שצה"ל לא יוזם ומציע לקבינט פעולות צבאיות יצירתיות ונועזות. התפקיד של הצבא זה לגבש פעולות צבאיות יעילות, ואם הן נועזות מידי - זו אחריות הקבינט לבלום אותם. צה"ל צריך להציע פתרונות, הקבינט לאשר ולבחור בפיתרון הרצוי.

מאיפה לך הידע איזה יוזמות והצעות צה"ל מעביר לקבינט? נכון שהתרגלנו שהקבינט מחורר כמו גבינה דווצרית ודולף כמו דלי ישן, ועדיין לא כל מה שעולה בישיבות הקבינט מגיע לאוזני הציבור - וטוב שכך.

גם כשלא היה הרבה, היה לנו הכל

לסייפא של הדברים, כדאי גם להזכיר שחלק ניכר מהיוזמות וההצעות של הצבא (בטח כשתפקוד הקבינט לא מוגדר עד הסוף מבחינה הלכתית...) עובר ישירות אל שר הביטחון ורה"מ. כלומר, בנוסף למה שאמרת (דהיינו, שיש סיכוי שדבר או שניים לא הודלפו...), יש סיכוי לא רע שהיו/יש דברים שכלל לא הגיעו לרמת הקבינט אך יצאו מהצבא.

לצערי (לצערנו?) הציבור ניזון ממגוון גורמים שרוצים לייצר תדמית או דימוי של הצבא לצרכים, איך לומר, לא צבאיים (וזה בלי קשר לביקורת לגיטימית ורלבנטית - מבוססת עובדות ואמת, לא עובדות אלטרנטיביות ופוסט-אמת - שיכולה להיות והיא גם דבר חשוב ובריא).

איני חשוף למידע מודלף מישיבות הקבינט יותר מהקורא הממוצע, אבל הערכתי היא שמאז סוף מלחמת לבנון הראשונה והנסיגה מעומק לבנון לרצועת הביטחון משהו לא טוב עובר על הצבא שלנו. ערב מלחמת ששת הימים כשנאצר ריכז כוח מצרי גדול ומאיים בחצי האי סיני אלופי המטה הכללי ובראשם מתי פלד, שלא היה איש ימין בלשון המעטה, רקעו ברגליים על הצורך לצאת למלחמת מנע כדי להשמיד את הצבא המצרי בסיני. לא יצאנו למלחמת ששת הימים בגלל סגירת מיצרי טיראן. ההנחה הייתה שהזמן פועל לרעתנו וכשהזמן פועל לרעתך עליך לפעול ראשון. זה גם היה המניע ליציאה למלחמת לבנון הראשונה - ההיערכות המתגברת של כוח ארטילרי של אש"פ בלבנון שהימנעות מחיסולו, באמצעות פלישה קרקעית, תהיה יכולה לגרום לנזק גדול יותר ככול שהמלחמה תפרוץ מאוחר יותר. לא ההתנקשות בשגריר ארגוב. אבל רעיונות חדשים ושגויים נכנסו לראש של הצמרת הממשלתית הבכירה, ואני מדבר על אלופים, מדינאים ומדינאים שהיו בעבר אלופים, כמו דיבוק. לפי התפיסה החדשה אין צורך למנוע מהאויב את היכולת לפגוע בך בצורה אפקטיבית שזה בעצם להביאו לידי הכרעה. ניתן ורצוי לשלול ממנו את הרצון להמשיך ולהלחם על ידי הפעלה של "אש מערכתית" ללא ניקוי ואבטחה של שטח או במילים אחרות - כיבוש השטח. לכן כול עוד אין כוונה מידית של האויב להילחם, דיינו. לפי תפיסה זו לא אמורות בכלל לצאת לפועל מלחמות מנע קרקעיות על ידי מדינת ישראל. הניסיון הראשון לאסטרטגיה כושלת זו היה "מבצע דין" וחשבון ב 1993. המבצע נכשל לפי טענתו של צ'יקו תמיר אבל הכישלון לא הוביל לנפילת האסימון. זה המשיך עם מבצע "ענבי זעם" ב 1996, הוביל לנסיגה השגויה מכול לבנון ב 2000 ולניסיון לדכא את האלימות הרצחנית הפלשתינית באותן שיטות כושלות עד שהחל מבצע "חומת מגן" המוצלח ב 2002, למעלה משנה לאחר פרוץ האינתיפאדה השנייה. למעלה משנה של טבח יום-יומי באזרחי מדינת ישראל, כשהפיקוד הבכיר של צה"ל מנסה לבלום את היציאה לפעולה הכול כך חיונית. את הקמפיין הפנים צה"לי ליציאה ל"חומת מגן" הובילו צ'יקו תמיר, אביב כוכבי, גל הירש, יאיר גולן, ונועם תיבון כשהשניים האחרונים כמו מתי פלד אינם משתייכים בדיוק ל"צבא האריות של הצל". זה רק אומר שהסוגיה היא לא בין ה"ימין בישראל" ל"שמאל בישראל" אלא סוגיה צבאית מקצועית. נכנסנו למלחמה ב 2006 עם כוח קרקעי בכשירות נמוכה שהופעל בצורה מוגבלת ומהוססת עקב אותה אסכולה שגויה של הסתפקות ב"הרתעה", אפילו זמנית. זה השפיע לרעה הן על בניין הכוח טרום המלחמה והן על הפעלת הכוח בזמן המלחמה. כמובן שהמלחמה נגמרה בנסיגה מלאה של צה"ל מכול לבנון. הגיעה המלחמה ב 2014, בנט קורא להרס המנהרות ושטייניץ' קורא לכיבוש הרצועה. צמרת צה"ל מציגה לקבינט את "מצגת האימים" עם תחזית של סוף העולם במידה ונחליט לכבוש את הרצועה. לא רק שלא צריך לכבוש את הרצועה. גם לא צריך לצאת לפעולה קרקעית נגד המנהרות כי זה עלול "למשוך" אותנו לכיבוש הרצועה רחמנא ליצלן. נראה שב 21 השנים שעברו מאז "דין וחשבון" ועד "צוק איתן" הדיבוק עוד לא יצא והאסימון עוד לא נפל. במידה ותהיו מעוניינים, אביא סימוכין לדברי.

מה שכתבתי לא מתבסס על ידע אישי אלא על הפרסומים בתקשורת על דו"ח מבקר המדינה ופרוטוקולים חלקיים של הקבינט. יכול להיות שזה שגוי והצבא כן הציע תוכניות התקפיות, אבל כבר 3 מלחמות ברציפות שישראל לא דוחפת להכרעה אלא נכנסת-יוצאת-נכנסת-יוצאת ומדברים על "תיקו אסטרטגי" ולא על ניצחון ברור. אין לי טענות ללוחמים בשטח, לדרג השדה ולקצונה הזוטרה. אבל הרמטכ"ל גנץ חטף ביקורת קשה ממבקר המדינה. עושה רושם שצריך לחזק את ערך החתירה לניצחון הן בדרג הפוליטי והן בדרג הצבאי הבכיר (במקום תחליפי-קמעא כמו "הכלה" או "הרתעה זמנית").

ArmouredDov_D9

ארץ ישראל לעם ישראל - הציונות תנצח!
דף ה-D9 של MathKnight

הבעייה הרבה יותר נרחבת מכך, להשית הכל על גנץ זה קצת תמימות.
כמו שכתבתי בעבר, הנהגת המדינה (ולא משנה אם זה שמאל או ימין) מושפעת בעיקר מרחשי הציבור .
אכן תמיד זה היה כך אבל בעשורים האחרונים זה התחדד עם התפתחות המדיות השונות.
כיום בעייני רוב הציבור (לא מדעי אבל זה משתקף כמעט בכל מקום ומכל סקר) שווי חיי חייל גדול בעשרות מונים משווי אזרח.
דוגמאות לא חסר :
האזרחים שמוחזקים ברצועה מול גלעד שליט.
עובדי הרכבת שנהרגו מפגיעת רקטה בסדנת הרכבת מול החיילים במילואים שנהרגו מפגעת רקטה בכפר גלעדי.
פיגועים בהם נהרגים אזחים מול פיגועים בהם נהרגים חיילים (מספיק להזכר בפגוע הדריסה האחרון, האם באמת היו כל כך הרבה דיונים בפיגוע אם היה מדובר באזרחים ?)
ועוד דוגמאות רבות.
אני מודה , גם אני לעיתים חוטא בכך ומוצא את עצמי לאחר ששמעתי על פיגוע מקווה שלא מדובר בחיילים.
כלומר , הציבור הרבה יותר רגיש לפגיעה של חיילים מפגיעה באזרחים.
וזה בעצם עיוות של מהוות המטרה של הצבא שהוא כמובן, בן השאר להגן על האזרחים (ולא להפך).
לכן, מקבלי ההחלטות, בבואם לדון על מבצע, תגובה או דברים מהסוג הזה דבר ראשון שואלים את אנשי הצבא מה הצפי לנפגעים בצד שלנו.
אף פוליטקאי שרוצה להבחר שוב לקדנצייה הבאה לא רוצה שהוא ישוייך למבצע/פעולה בה נהרגו חיילי צה"ל
אני כמובן לא הייתי רוצה שההנהגה שלנו לא תתחשב במספר נפגעים בבואה לקחת החלטה , אבל לדעתי כיום השיקול הזה הפך לבעל משקל קצת גבוה מידי.
אז אם אתה שואל אותי אם צה"ל היה פסיבי ולא הגיש מספיק הצעות או לחלופין ההנהגה היתה פסיבית אתה שוכח את גורם הציבור.
אתה צריך לשאול את עצמך האם במבצע ארוך בו לצערנו יהרגו חיילים יום יום הציבור יתן מספיק תמיכה להנהגה להמשיך אותו עד לתוצאה הרצויה, לי כרגע אין תשובה.

הפכת את היוצרות, הצבא צריך להציע תוכניות לפי הנחיות הקבינט ולא ליזום הצעות הצעות לקבינט.
הבעיה היא כפי שעולה מדו"ח המבקר היא שהקבינט לא תפקד. לחברי הקבינט לא היה ברור מה תפקידם, הקבינט לא קיים אף דיון ולא הגיע להחלטה על "מה אנחנו רוצים מעזה", דיון על הרבה נושאים שקשורים כמו המנהרות לא התקיים או התקיים הצורה שטחית, חברי הקבינט ברובם לא היו בקיעים בחומר וגם לא קיבלו אותו לעיונם אלא במהלך ישיבות הקבינט ולא התעניינו מעבר למה שנחשפו. גם שר החוץ שלכאורה היה אמור לקבל סקירות מודיעיניות כחלק מתפקידו לא קיבל את כל החומר. שני חברי הקבינט שכן היו חשופים לכל החומר הם ראש הממשלה ושר הביטחון והם לא דאגו שכל החומר ומשמעויותיו יוצג לפני הקבינט ונראה שהעדיפו לנהל את המערכה לבדם. ושניהם גם לא היו מתואמים בכל, כך למשל ראש הממשלה ראה במנהרות איום אסטרטגי בעוד ששר הבטחון (וגם המטכ"ל) לא ראו בהם איום משמעותי והעדיף גישה מגננתית מולן בשילוב של אש מנגד.

רגע, אם הצבא הוא דרג ביצוע מלא באנשים שמומחים למקצועם והדרג המדיני אמור להיות אנשים ששוקלים ומחליטים וקובעי כיוון ומדיניות, אז הצבא כדרג ביצוע אמור לטעמי להציג בסגנון "זה מה שגילינו ואספנו והבנו, אלה האפשרויות שאנחנו מסוגלים להציע, ובנוסף- יש לנו יכולת לבצע א-ב-ג, עכשיו תשקלו ותתוו מדיניות".
אחרת למה שראש ממשלה שכבר עשרות שנים לא בתוך הדרג המבצע יידע שיש מסוק מושתק שיכול להתגנב דרך גינות תבלינים וצוללות שיודעות לשוט בוואדי?
מאיפה השר וראש הממשלה אמורים לדעת או להמציא שהם יכולים להתלבט בין צניחה באגם ויקטוריה לבין נחיתה בהרקולסים עם שיירה מחופשת ולנסוע עד הטרמינל הישן?

אם אתה מחזיק ביד ענף זית דק, כדאי מאוד שביד השנייה תהיה לך חרב חדה וגדולה.
(הפרשנות שלי לרעיון שמאחורי סיכת המ"מ)

"שבעה דברים בגולם ושבעה בחכם. חכם אינו מדבר לפני מי שהוא גדול ממנו בחכמה, ואינו נכנס לתוך דברי חברו, ואינו נבהל להשיב, שואל כהלכה ומשיב כעניין, ואומר על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון, ועל מה שלא שמע אומר לא שמעתי, ומודה על האמת. וחילופיהן בגולם.;" מסכת אבות- פרק ה', משנה ז'

שאלה מרכזית בנושא הדו"ח:
מדוע איום המנהרות הוגדר ע"י הממשלה כאיום אסטרטגי?
האם נראה סביר למנות את איום המנהרות מעזה ברשימה אחת עם איומים אסטרטגיים על המדינה (איראן וכדו')??

אני מניח שבגלל שגילו מנהרות עד לקיבוצים או בסמיכות גבוהה אליהם,
העריכו שארוע בני ערובה בכמות משמעותית או בכמה מבנים או מקומות שונים במקביל יצור ארוע שתוצאותיו יהיו קשות בכמעט כל תרחיש ועם השפעה על ההרתעה.
אני חושב שזה איום טקטי אך אכן יש פוטנציאל להפוך לאסטרטגי ולדעתי לא באותו מדרג של איראן גרעינית.

מנהרות מעבר פנימיות בעזה, בונקרים, עמדות שיגור עם תשתית תת-קרקעית, מנהרות הברחה, וגם מנהרות לצורך פלישה מצומצמת או נרחבת לישראל.
כל אלו - מייצרים תשתית המאפשרת לחמאס-עזה להישאר איום רלוונטי,
לרתק אליו בשוטף כוחות בסדר גודל של מעל חטיבה,
וזאת לצד איום הרקטי - שניתן לו מענה הולם (מודיעין, הפצצה, והגנה אקטיבית ופאסיבית),
ואיום המרגמות - שאין לו מענה הולם.

בעקבות דעיכה בחומרתן של סכנות אחרות, איום זה עלה בדרגתו.
איראן, חיזבלה, וחמאס - הוגדרו כ3 המובילים מתוך האיומים המיידיים על ישראל.
והמנהרות הן כלי שמאפשר לחמאס-עזה להישאר רלוונטי.


עיקר הבעיה היא כנראה שלצד התקדמות משמעותית בתחומים אחרים,
לא ברור אם יש היום מענה טוב יותר לאיום המנהרות.

האם המנהרות מהוות איום - כן.
האם האיום הזה אסטרטגי - לעניות דעתי, לא.

המנהרות לראיתי אינן אמצעי "שובר עליונות" כפי שהגדרת אותן. העליונות שלנו מול החמאס ברורה ואינה ניתנת להשוואה בכלל. האם בעזרת המנהרות חמאס מסוגל לגרום לנזקים משמעותיים - כן, כולל ובעיקר כנגד אזרחים. אבל, שוב, לראיתי מדובר באיום מקומי שהמענה אליו, כם אם מצריך השקעה משמעותית (על מנת לפתח טכנולוגיות מתאימות) אינו משנה תפיסות ביטחוניות/מדיניות בצורה אסטרטגית.

אז מה כן מוגדר איום אסטרטגי, חוץ מהשמדה גרעינית טוטלית ע"י איראן?

האם לאבד יישובים על הגבול זה איום ש"אפשר לחיות איתו", רק כי חמא"ס לא ידחפו אותנו לים?
מה עם תקיפת מפעלים, איום על צינורות הגז, מתי האיום הופך בעיניך (או בעיני הקברניטים) ל"אסטרטגי"?

האם הקו שהופך את האיום ל"אסטרטגי" עובר רק מחדרה עד גדרה?

"נומה עמק, ארץ תפארת, אנו לך משמרת"

"צה"ל הוא הצבא הערבי הטוב במזרח התיכון" - עזר וייצמן (על זרוע היבשה)

שהסתבכות בעקבותיו עלולה לגרור הסלמה מול שאר היריבים.
רק איראן והרש"פ מהווים איום אסטרטגי לכשעצמם.