לוגו אתר Fresh          
 
 
  אפשרות תפריט  ראשי     אפשרות תפריט  צ'אט     אפשרות תפריט  מבזקים     אפשרות תפריט  צור קשר     חץ שמאלה ●●● ברוכים הבאים אל פורום צבא וביטחון ●●● לפני הכתיבה בפורום חובה לקרוא את דבר המנהל ●●● עקבו אחרינו! ●●● חץ ימינה  

לך אחורה   לובי הפורומים > חיילים, צבא וביטחון > צבא ובטחון
שמור לעצמך קישור לדף זה באתרי שמירת קישורים חברתיים
תגובה
 
כלי אשכול חפש באשכול זה



  #1  
ישן 12-03-2017, 10:42
  קגנס קגנס אינו מחובר  
מנהל
 
חבר מתאריך: 31.07.06
הודעות: 14,967
נ"ט בצה"ל: סקירה היסטורית והרהורים על פירות ההשקעה

נ"ט בצה"ל: סקירה היסטורית והרהורים על פירות ההשקעה



הסקירה הנוכחית מתייחסת לאמצעים נגד טנקים (למעשה, נגד רכב קרבי משוריין –רק"מ לסוגיו) שבשימוש צבא היבשה בלבד.

ברוב מלחמות ישראל אמצעי הנ"ט (נגד-טנקים) המרכזי היה תותח הטנק אולם גם בו לא תעסוק סקירה זו כי אם באותם אמצעים שבשימוש חיל הרגלים (חי"ר), תותחנים ויחידות ייעודיות. הסקירה תעסוק בטקטיקה של השימוש בנ"ט, באמצעים הנפוצים, ולבסוף באופן שבו צה"ל עשה שימוש באמצעים אלו לאורך השנים.

מבוא: תפקיד הרק"מ בשדה הקרב:

המצאת הטנק, ובעקבותיו גם נושאי הגייסות המשוריינים (נגמ"שים), נולדה כתוצאה משילוב של התקדמות טכנולוגית וצורך שעלה בשדה הקרב מתוך ההתפתחויות הטכנולוגיות.

התפתחות מנוע השריפה הפנימית בתחילת המאה ה-20, אפשר לראשונה יצירת כלי רב בעלי יכולת הנעה עצמית יעילה. מנגד, ההתפתחות הטכנולוגית בכלי הנשק החל ממחצית המאה ה-19 יצרה איומים חדשים בשדה הקרב עבור חיילי החי"ר. עד אותה עת נשאו החיילים מוסקטים חלקי הקדח שטווח הירי היעיל שלהם היה כמה עשרות מטרים, דיוקם נמוך וקצב הירי שלהם איטי ביותר. הכוחות היריבים נהגו להתקרב זה לזה, לירות מטווח קרוב יחסית מכות אש ולסיים את הקרב בהסתערות כידונים. בדרך כלל ניצח הכוח הגדול יותר ו/או היותר ממושמע ומיומן. אולם, במחצית השנייה התפתחו במהירות הרובה הבריחי בעל הקנה המחורק ונטען המחסנית שאפשר ירי מדויק לטווח מאות מטרים ובקצב גבוה יחסית, ומכונת הירייה שקצב הירי שלה היה רצחני. לכך נוספו שכלולים בתותחים ובתחמושת הארטילרית (חומרי נפץ חזקים יותר ומרעומים אמינים יותר) שאפשרו ירי ממרחק רב של פגזים קטלניים ביותר.

התפתחויות אלו הביאו לכך שבמלחמת העולם הראשונה הוקז דם רב בהסתערויות עקרות של מאסות חיילי חי"ר על חפירות מבוצרות מוגנות במקלעים וארטילריה. בניסיון לפתור את הבעיה פיתחו הבריטים את הטנק כאמצעי משוריין שמסוגל לחצות את המכשולים הפיזיים שבקווי האויב (גדרות תיל, תעלות וכו') תוך שהוא מוגן בשריון בלתי חדיר לנק"ל ורסיסים וכשהוא נושא מקלעים ותותחים משלו אשר משמידים את לוחמי האויב ועמדותיו ובכך מכשירים את השטח לפריצת כוחות החי"ר.

למרות המגבלות של הטנקים הראשונים מבחינת מהימנות טכנית ומיגון, ברור היה כמעט מיד שמדובר במהפכה של ממש. מאז ועד היום, הטנק ואמצעי תובלת גייסות משוריינים הם אמצעי הכרחי לצורך הובלת כוחות אל היעדים בסביבה רוויה ארטילריה ואש נק"ל, ולשם הבקעת מערכים מוגנים.

על כן, אך טבעי הוא שכמעט מרגע שנכנס הטנק לשדה המערכה פותחו נגדו אמצעים ייעודיים (אמצעי נ"ט) שנועדו להשמידו או לעצור אותו חרף מיגונו המשוריין. אמצעים אלו השתמשו במספר שיטות לחדירת השריון או פגיעה בכלי הלחימה מבלי לחדור את השריון (אשר התעבה והשתכלל ברבות השנים), והנפוצים ביותר הם שניים:

א. החודרן הקינטי: זוהי שיטת חדירת השריון הוותיקה ביותר שמקורה עוד בתקופה שבה קשתים ניסו לעצור חיילי אויב מוגנים בשריון גוף ומגנים. הרעיון הטכני פשוט למדי: ירי של ראש חץ מחומר קשה במיוחד (כיום מקובל שילוב של חומרים כגון טונגסטן ואורניום מדולדל) במהירות גבוהה מאוד. פגיעת ראש החץ ממקדת אנרגיה קינטית עצומה בנקודה אחת וכך מביאה להבקעת השריון. חסרונו של החודרן הקינטי הינה בכך שהוא דורש פגיעה במהירות גבוהה מאוד ולכן נדרשת עוצמת שיגור רבה מאוד לחדירת שריון מודרני מטווח סביר. בשל כך, החל ממלחמת העולם השנייה לערך, תחמושת נ"ט מסוג זה נורתה בעיקר מתותחים בעלי קוטר גדל והולך אשר ניודם דרש מרכב מאסיבי: טנק או משחית טנקים אשר היה למעשה מעין טנק שיכולותיו צומצמו (למשל על ידי הצבת התותח בתובה במקום בצריח מסתובב) על מנת לחסוך בעלויות. תותחי נ"ט לשימוש הלוחמים הרגליים שהייתה להם היכולת לבלום טנק מערכה מודרני היו גדולים, מגושמים ונייחים מכדי להיות יעילים ועם השנים נעלמו לטובת תחמושת מסוג שונה-בעיקר מסוג המטען החלול.

ב. המטען החלול: טכנולוגיה שפותחה בשלהי שנות השלושים. המטען החלול הינו בעצם כיפת נחושת המוקפת חומר נפץ מרסק. פיצוץ חומר הנפץ גורם להתכת כיפת הנחושת לכדי סילון לוהט אשר פוגע בשריון הטנק במהירות גבוהה וחודר אותו. יתרונה הגדול של תחמושת זו הוא בכך שיעילותה אינה תלויה כלל במהירות פגיעתה במטרה, ולכן ניתן לשגר אותה באמצעים יחסית קומפקטיים וקלי משקל. פגזים בעלי מטען חלול אינם תחמושת נ"ט מועדפת בטנקים מסיבות שונות שלא כאן המקום לפרטם, אולם המטען החלול הינו הראש הקרבי (רש"ק) המקובל של פגזי תותחים ללא רתע (תול"ר) שהם קלים וניידים יחסית לתותחי נ"ט רגילים, ושל טילים, רקטות ופצצות שונות שייעודם פגיעה ברק"מ.

סיווג חשוב נוסף של כלי הנ"ט הוא מבחינת טווחם היעיל: נ"ט לטווח קצר ונ"ט לטווח ארוך

1. נ"ט לטווח קצר: אמצעים שנועדו לפגוע בטנקים בטווחים שבין מטרים ספורים ועד מאות מטרים. אמצעים אלו הינם קלי משקל יחסית וניתנים לנשיאה ולהפעלה על ידי לוחם בודד (אם כי פעמים רבות הוא ייעזר בלוחם נוסף). ככלל, אמצעים אלו הם יחסית זולים לנ"ט ארוך הטווח, ניתנים לשימוש יעיל ללא הכשרה ממושכת ובדרך כלל משולבים כפק"ל ברמת המחלקה או הכיתה. האמצעי הראשון מסוג זה, שפותח עוד במלחמת העולם הראשונה, הוא הרובה האנטי טנקי, שהיה רובה בעל קוטר גדול (לפחות 0.5 אינץ) שפעל לפי עיקרון החודרן הקינטי. בתחילת מלחמת העולם השנייה התברר שהתפתחות שריון הטנק הפכה נשק זה לחסר ערך טקטי. באותה עת, נכנסו לשימוש אמצעים חדשים לטווח קצר שהתבססו על הטכנולוגיה החדשה של המטען החלול.

הצבא האמריקאי היה החלוץ כשפיתח את ה"בזוקה" המפורסמת-מטול רקטות רב פעמי נגד טנקים (מרנ"ט) שירה רקטה שבקצה שלה רימון נ"ט שפעל על עיקרון המטען החלול. הגרמנים שלקחו מרנ"ט זה שלל פיתחו מטול דומה אך עוצמתי יותר בשם פנצ'רשרק.(אימת השריון) במקביל השתמשו הגרמנים גם בסוג אחר של מטול שזכה בכינוי פנצ'רפאוסט (אגרוף השריון). הפאנצ'רפאוסט לא היה מרנ"ט כי אם תול"ר חד פעמי פשוט שהיה בנוי מצינור שיגור מלא בחומר נפץ הודף כשבקצהו ראש קרבי בעל מטען חלול. אמצעי זה היה זול, קל לייצור ופשוט מאוד להפעלה. הנאצים חילקו אותם בהמוניהם והם חוללו שמות בטנקים של בעלות הברית כאשר תנאי השטח אפשרו התקרבות למרחק קצר מהטנק (למשל, באזורים עירוניים או בשטחים החקלאיים של נורמנדי). הבריטים המציאו משגר משלהם אשר היה תמוה למדי: מרגמה אופקית שירתה פצצות מטען חלול. לכלי הזה, אשר ניקרא פיא"ט, היה יתרון משמעותי על פני המשגרים האחרים בכך שהירי בו לא גרם לרשף אחורי ולכן הסיכוי לגילוי המפעיל היה נמוך יותר וניתן היה להפעילו גם מחלל סגור. עם זאת, הוא היה כבד ומסורבל מאוד להפעלה והצבא הבריטי החליף אותו בבזוקה האמריקאית כבר בתחילת שנות החמישים. מאז ועד היום הלכו המרנ"טים והשתכללו: האר פי ג'י הסובייטי הפופולארי לדגמיו, מטולי הלאו האמריקאים (שמזכירים במידת מה בתכונותיהם את הפאנצ'רפאוסט הגרמני), הקארל גוסטב השבדי (חריג בהיותו תול"ר אישי ולא מרנ"ט) וכו'.

2. נ"ט לטווח ארוך: אמצעים שנועדו לפגוע בטנקים בטווחים שבין מאות מטרים ועד מספר קילומטרים (ואף יותר מעשרה קילומטר בדגמים מסוימים). אמצעים אלו הינם כבדים יחסית, יקרים, ומופעלים על ידי צוות שהכשרתו יחסית ממושכת. בדרך כלל הם נמצאים בידי יחידות ייעודיות במסגרת חטיבת החי"ר (פלוגת הנ"ט בצה"ל) או יחידות ייעודיות בחיילות אחרים (כגון חיל התותחנים). האמצעים הראשונים שפותחו היו, כאמור, תותחי הנ"ט. הללו עשו בעיקר שימוש בתחמושת חודרת שריון על בסיס עיקרון החודרן הקינטי ולכן ככל שהתפתח שריון הטנק במהלך מלחמת העולם השנייה כך נכנסו לשימוש תותחים גדולים ועוצמתיים יותר. היעיל מכולם היה תותח ה-88 מ"מ הגרמני אשר היה במקור תותח נ"מ ואשר היה מסוגל לפגוע ולחדור בדייקנות טנקים ממרחק של קילומטרים. הבעיה בתותחים אלו הייתה משקלם הרב וגודלם אשר הפך אותם קלים יחסית לזיהוי עבור האויב, והקושי בניוד שלהם אשר הפך אותם גם למטרה פגיעה למדי. כאמור לעיל, לכן החלו להרכיב אותם על רק"מ פשוט כ"משחיתי טנקים". כלים אלו היו למעשה טנקים מופחתי יכולת ויעילותם לא גבוהה. המצאת טילי הנ"ט המונחים הביאה לפיכך להיעלמות הדרגתית של תותחי הנ"ט.

טילי הנ"ט המונחים, וודאי בגרסאותיהם הראשונות, אינם בהכרח מדויקים בהרבה מתותחי הנ"ט אולם ניתן לירות אותם מטווחים גדולים במיוחד ובגלל גודלם הקומפקטי יחסית חתימתם נמוכה וניידותם גבוהה. התפתחות טילי הנ"ט עברה אבולוציה מסוימת: הדור הראשון שפותח בשנות החמישים באירופה (הקוברה הגרמני וה-SS10 הצרפתי, כמו גם השמל והסאגר הסובייטיים) פעל בשיטת הנחיה שבה נידרש הכוון (מפעיל הטיל) לעקוב אחרי מעוף הטיל ולהביא אותו לעבר המטרה. זוהי פעולה מסובכת יחסית הדורשת מיומנות גבוה ושיעור הדיוק נמוך בהתאם. טילי נ"ט מהדור השני פותחו תחילה בארה"ב (הטאו-"עורב" בצה"לית, והדראגון) ובהמשך גם באירופה (גרסאות מתקדמות של הסאגר, המילאן וכו') ויתרונם בכך שהכוון נידרש רק לשים את הצלב על המטרה. טילים מדורות מתקדמים יותר משתמשים בשיטות הנחיה מתקדמות עוד יותר אשר מאפשרות פגיעה ממרחקים גדולים במיוחד, ירי בשיטת שגר ושכח (קרי, שליחת הטיל למטרה ומאותו רגע הוא ימצא את דרכו אליו עצמאית) ויכולת מעקב על השטח מעין הטיל. בין אלו ניתן למנות הג'אוולין האמריקאי, הספייק הישראלי לסוגיו ועוד.

חסרונם העיקרי של טילים אלו הוא בעלותם העצומה.



נ"ט במישור הטקטי והאופרטיבי

לנ"ט יש חשיבות בשדה המערכה במישורים הטכנו טקטיים, הטקטיים והאופרטיביים. בין המטרות של השימוש בנ"ט ניתן למנות:

1. "הגנה עצמית" לכוחות החי"ר: החי"ר פועל במלחמה בממצבים בהם טנקים לא ילוו אותם, אם בשל מחסור בכוחות שריון זמינים ואם משום שמדובר במתארי לימה שבהם ליווי טנקים אינו אפשרי (למשל, בעת איגוף אנכי). במצבים אלו החי"ר זקוק לאמצעים שיאפשרו לו התגוננות יעילה מול רק"מ אויב.

2. נשק כבד רב תכליתי כנגד חיילי אויב בכלל, וכאלו הפועלים מתוך מחסות ומבנים בפרט. יש לומר כי בצה"ל זה היה השימוש העיקרי באמצעי הנ"ט לאורך היסטורית העימות הישראלי-ערבי. צה"ל גם ספג אבדות משימוש דומה מצד לוחמי האויב-כך החיזבאללה במלחמת לבנון השנייה אשר גרם אבדות כבדות בירי טילי נ"ט לעבר כוחות צה"ל ששהו בבתים.

כאן יש לשים לב כי ישנם אמצעי נ"ט שיכולת הפגיעה שלהם בחי"ר מצומצמת מאוד (רש"ק מסוג חודרן קינטי), כאלו שיכולת הפגיעה שלהם בחי"ר ובמבנים בינונית (רש"ק מטען חלול) וכאלו שיכולתם לפגוע במבנים ובחי"ר הינה גבוה בשל יכולתם להשתמש בתחמושת רב תכליתית-כך מרנ"טים מסוגים מסוימים וכך תותחי נ"ט מסוג ה-88 הגרמני שהיו לו גם פגזי חודרן קינטי וגם פגזים נפיצים.

3. נ"ט בקרב ההגנה: לנ"ט חשיבות מיוחדת בקרב ההגנה. באופן מסורתי בצבאות העולם החי"ר הוא הנושא בעיקר נטל ההגנה, בדרך כלל כשהוא חוסה בקווי הגנה מבוצרים או מפעיל מארבים למען עיכוב האויב והשהייתו. למול אויב מאסיבי המלווה ברק"מ הכוח המגן זקוק כמובן ליכולת פגיעה אפקטיבית. כאן קיימות שתי אפשרויות: הסתמכות על טנקים (וזו הייתה הגישה המרכזית של צה"ל במלחמת יום כיפור, למשל) או היעזרות באמצעי נ"ט אורגניים. ההסתמכות על טנקים הינה בעייתית לא רק משום שטנקים לא תמיד יהיו זמינים אלא גם משום שלא רצוי לפזר את הטנקים בין מוצבי החי"ר אלא לרכז אותם לצורך תמרון.

4. נ"ט בשדה המערכה האופרטיבי: באופן אידיאלי, הנ"ט הינו מרכיב רב חשיבות בשדה המערכה המשולב. כך, ניתן להשתמש בנ"ט ארוך טווח מודרני לשם בלימה והשמדה של שריון האויב עוד בטרם הגיע לקרבת שדה המערכה ("אמנעה" שבעבר הייתה נחלתו הבלעדית של חיל האוויר). דוגמא אחרת, קלאסית, לשימוש בנ"ט בשדה המערכה הטקטי הינה לחימתו של הגנרל הגרמני ארווין רומל במערכת המדבר המערבי במלחמת העולם השנייה. למול הבריטים היה רומל בנחיתות ברורה הן בכמות הטנקים, והן, במידה מסוימת, גם באיכות הטנקים. רבים מהטנקים שהיו בידי רומל היו נחותים במיגונם וחימושם יחסית לאלו של הבריטים. לעומת זאת, היו בידי רומל תותחי נ"ט אפקטיביים מאוד, בהם תותח ה-88 האימתני שאוזכר להלן. טקטיקת הלחימה של רומל הייתה פשוטה עקרונית וניצלה את יתרונותיו היחסיים. רומל נהג להציב את תותחי הנ"ט שלו באופן מדורג (קרצי הטווח ראשונים, ואחריהם תותחי ה-88) בעמדות שולטות ומוסוות היטב. כאשר טנקי הבריטים הסתערו בנוסח חיל הפרשים לעבר עמדותיו, תותחי הנ"ט קצרו בהם. מיד לאחר מכן, הוציא רומל את טנקיו המעטים יחסית אשר היו שמורים כעתודה, והללו תמרנו לשם השמדת הטנקים הבריטים הפגועים והנסוגים. הבריטים "שיתפו פעולה" היטב עם טקטיקה זו בכך ששוב ושוב נהגו לפזר את הטנקים שלהם ולקיים את ההסתערויות הנ"ל באמצעות מספר מועט יחסית של טנקים וללא סיוע ארטילרי אפקטיבי.

לצערנו, יש דמיון בין זה ובין מה שחוו כוחות צה"ל מידי המצרים במלחמת יום כיפור. האבדות הכבדות, ללא תכלית, של שריון צה"ל בימי המלחמה הראשונים לא נבע מיתרונותיו המופלאים של טיל הסאגר, אלא מהנסיבות הטקטיות שבהן טנקים ישראלים הסתערו במספרים קטנים על כוחות מצריים עתירים בנ"ט. ביממה הראשונה הסתערויות אלו נבעו במידה רבה מרצון לתגבר את המעוזים לאורך התעלה אשר היו חסרי אונים לבדם בשל העדר נשק כבד בכלל, ואמצעי נ"ט בפרט.

כך, בתום מתקפת הנגד הכושלת של השמיני לאוקטובר 1973, במהלכה שוב הסתערו טנקים ישראלים בסד"כ גדודי מופחת, על חי"ר מצרי משופע באמצעי נ"ט, ישראל מצאה עצמה בכוחות טנקים מדולדלים מאוד בעוד כוחות הטנקים של המצרים נותרו במידה רבה ללא פגע ורעננים (בחלקם הגדול בכלל לא עברו עדיין את תעלת סואץ). לא לחינם שעות אלו היו קשות מאוד להנהגה הישראלית.



הנ"ט בצה"ל

ברוב מלחמות ישראל עיקר השמדת טנקי האויב בוצעה באמצעות תותחי הטנקים הצה"ליים או מטוסי חיל האוויר. השמדת טנקים באמצעות אמצעי נ"ט יבשתיים רגילים הייתה יותר בגדר אנקדוטה.

חריג לכך הייתה מלחמת הקוממיות שאליה נכנסה ישראל (ועוד קודם לכן, היישוב היהודי) ללא טנקים ורק מספר קטן של שריוניות נושאות תותח. לצבאות ערב שפלשו לארץ ישראל היו לעומת זאת טנקים (אם כי במספרים קטנים ומסוגים מיושנים בדרך כלל) ושריוניות נושאות תותח במספרים משמעותיים. למול שריון האויב עמדו לרשות הכוחות היהודיים אמצעים שונים לטווח קצר, חלקם מאולתרים (בקבוקי מולוטוב ופצצות יד) וחלקם תקניים (בעיקר מטולים מסוג פיא"ט) כמו כן היה מספר מוגבל של תותחי נ"ט לטווחים האורכים יותר. אמצעים אלו הופעלו בהצלחה מרובה ולא פעם הביאו להכרעה. כך בדגניה א' שם נערצו טנקים ומשוריינים של הצבא הסורי באמצעות תותחי נ"ט 20 מ"מ, פצצות פיא"ט ואפילו בקבוק מולוטוב (כיום טוענים שהטנק המוצב בכניסה לדגניה נפגע גם מפיא"ט וגם מבקבוק מולטוב). כישלון זה ריפה מאוד את כוונותיהם ההתקפיות של הסורים במלחמה.

גם בין מלחמת הקוממיות ומבצע סיני הדגש על הנ"ט בצה"ל, אשר היה בעיקרו צבא חיל רגלים, היה לא מבוטל. למעשה, ישראל נכנסה למצבע קדש ב-1956 כשהיא חמושה במיטב נשק הנ"ט של אותם ימים: מרנ"ט בזוקה עדכני, תול"רים על ג'יפים שסופקו לקראת המלחמה בידי צרפת אשר סיפקה לישראל זמן קצר מתום המלחמה אפילו טילי נ"ט מונחים מתוצרתה (SS10), מהראשונים בעולם. אולם, באמצעים אלו נעשה אך שימוש מועט. חיל השריון לעומת זאת הרשים בהרבה במלחמה....

כך, במלחמת ששת הימים ישראל נכנסה ללחימה כשאמצעי הנ"ט שלה התקדמו אך מעט מאז המלחמה הקודמת וכאשר תורת הלחימה להפעלת הנ"ט במישור הטקטי או האופרטיבי אינה באה ליד ביטוי ממשי. לעומת זאת, הצלחת השריון באותה מלחמה הביאה את ישראל טל לדחות רכש של אמצעי נ"ט חדישים לצה"ל בטענה כי לצה"ל יש "די והתר אמצעים נגד טנקים" (כשכוונתו לצי הטנקים של ישראל). כך, בין מלחמת ששת הימים למלחמת יום כיפור ניתן לומר כי הנ"ט בצה"ל הלך והתנוון-למרות המהפכה הטכנולוגית בעולם בתחום זה (פיתוח הלאו והטאו בארה"ב, והסאגר בבריה"מ) צה"ל המשיך להחזיק באמצעים המיושנים (בזוקות ותותחי נ"ט-וחלק מאלו אף הוצא מהשירות), והנ"ט איבד כל משמעות מעבר למישור הטכנו-טקטי.

הדבר בא לידי ביטוי מהמם ומכאיב במלחמת יום כיפור. כאמור לעיל, במלחמה זו הראו החי"ר והקומנדו הערביים (בעיקר המצרים) מה יכול לעשות כוח המצויד בגודש של אמצעי נ"ט יעילים לטווח קצר וארוך.

מאידך, צה"ל היווה בתחום זה את תמונת הראי העצובה של המצרים: ללא אמצעי נ"ט יעילים המעוזים בתעלה והמוצבים בגולן היו תלויים כמעט לחלוטין בסיוע מטנקים. כאשר הללו לא יכלו להגיע, מעוזים היו חסרי אונים למול רק"מ אויב (וגם מול מאסות חי"ר שהאמצעים במעוז לא היו מספיקים כנגדם). כאשר הגיעו טנקים (או ניסו להגיע ונפגעו), הם נגרעו מסד"כ הטנקים הזמין לתמרון מרוכז. בגולן, קומץ לוחמים אמיצים הצליחו לבלום את טנקי הסורים באמצעות הבזוקות (כך בנפאח, וכך בכמה מהמוצבים) ומכאן ניתן רק לשער עד כמה כושר עמידותם ויעילותם של אנשי החי"ר במוצבים ובכלל הייתה יכולה להיות משמעותית אילו היו מצוידים בנ"ט מודרני ויעיל. גם "ציידות טנקים" כמעט ולא התקיימה במלחמה מצד צה"ל והשריון הערבי היה בטוח למדי כל עוד לא היו בסביבה טנקים או מטוסים ישראליים.

המצוקה אליה נקלעה ישראל במלחמה דרשה גם ריכוז כוחות מקסימלי בצפון או בדרום על חשבון החזית השקטה מול ירדן. אולם המטכ"ל היסס רבות לפני ששחרר לצפון את אוגדה 146 שהוצבה בחזית זו בשל החשש שמא ניסו הירדנים לתקוף בבקעה באמצעות טנקים. בסופו של דבר שוחררה האוגדה אולם נאלצה להשאיר גדוד טנקים אחד בבקעה (ונשארה למעשה מבחינת טנקים עם חטיבה בודדת + גדוד סיור). היות וכמות הטנקים לאורך הגבול הירדני הייתה קטנה יחסית פוזרו שם גם יחידות חי"ר חמושות באמצעי הנ"ט הדלים של אותה תקופה. נראה כי איש לא האמין שבאמת ניתן לסמוך על כוחות אלו שיצליחו לעצור התקפת טנקים ירדנית. אילו היה בצה"ל דאז מערך נ"ט של ממש, היו יכולים הקברניטים לשחרר את הטנקים היקרים בחזית המרכז בלב שקט יחסית.

לאור כל זאת, אין להתפלא כי אחת הבקשות הראשונות של ישראל מהאמריקאים עוד במהלך המלחמה הייתה להספקת אמצעי נ"ט חדישים. ואכן, במהלך המלחמה הגיעו (ואף נכנסו לשימוש מוגבל) רקטות לאו לטווח קצר וטילי ה-טאו לטווח ארוך. מאותה עת חלה מהפכה של ממש בצה"ל שהנ"ט החל תופס בו מקום של כבוד.

ראשית, חטיבות החי"ר של צה"ל החלו לבנות פלוגות נ"ט ייעודיות (עד אותה עת היו מחלקות תול"ר במסגרת פלוגות סיור או פלוגות מסייעות) מצוידות בטילי טאו (שכונו בצה"ל עורב ומכאן השם פלוגת עורב). לצידן היו בפלוגות המסייעות הגדודיות מחלקות נ"ט שהפעילו טילי דראגון (קטנים יותר ובעלי טווח קצר יותר מטילי העורב). ברמת המחלקה צוידו החיילים במטולי לאו ומטולי שלל מסוג אר פי ג'י. בנוסף, הוקמו יחידות נ"ט ייעודיות, כגון חטיבת הנ"ט המוטסת במילואים וגדוד הנ"ט הסדיר דוכיפת עליו השלום שהפעיל אף הוא טילי עורב.

שנית, לצד הרכש המאסיבי מארה"ב החל מאמץ פיתוח עצמי קדחתני שהבשיל בשנות השמונים לסדרת פיתוחים שחלקם היה מהפכני ממש והצעיד את צה"ל למקום גבוה מאוד בדירוג יכולות הנ"ט. בתחום הנ"ט קצר הטווח פותחו סידרה של משגרי רקטות רב פעמים (בי 300 והשיפון שהתבסס עליו) אולם אף שאלו היו מוצלחים ואף נרכשו על ידי צבאות זרים, צה"ל העדיף להישאר עם טילי הלאו והאר פי ג'י. בשנות האלפיים הוצא סוף סוף האר פי ג'י מהשימוש וצה"ל הצטייד מחד בגרסה מתקדמת יותר של הלאו ומאידך ב"מטאדור", משדר רקטות מפיתוח מקומי (במשותף עם סינגפור) שיתרונו הגדול בכך שהוא יעיל מאוד גם נגד ביצורים ומבנים, בניגוד ללאו שתחמושת המטען החלול שלו מותאמת במיוחד לחדירת שריון.

בשנות השמונים צה"ל החל לעשות שימוש בטילי הספייק לסוגיהם (שזכו לשמות כמו "תמוז", "גומד" וכו'). טילים אלו היו פיתוח ראשון מסוגו בעולם עבור צבא היבשה (היו טילים דומים לשימוש מהאוויר) ונחשבו סודיים ביותר באותם ימים. לטילים אלו, להם מנגנון ביות משוכלל במיוחד, היו כאמור גרסאות שונות, כשהקטנים שבהם מיועדים לשימוש חיילי חי"ר לפגיעה במטרות בטווח של עד ק"מ ספורים והגדולים שבהם, בידי יחידות ייעודיות, לפגיעה בטווחים גדולים בהרבה ובדיוק רב (בנוסף ליתרונות בולטים נוספים). יחידות ייעודיות אלו, שלימים נכנסו לחיל התותחנים, הגיעו להיקף נרחב למדי של כמה וכמה גדודים בסדיר ובמילואים (נכון לשנות התשעים-לכותב שורות אלו אין מושג על אופי המערך כיום). לכל גדוד כזה הייתה היכולת להשמיד בזמן קצר וממרחק רב עוצבת שריון משמעותית במישור הטקטי, ולסייע מאוד ליכולת ההכרעה במישור האופרטיבי.

באופן אירוני, דווקא מאז החלה מהפיכת הנ"ט בצה"ל לא היו כמעט עימותים שבהן נדרש הצבא להתמודד מול רק"מ אויב. העימות האחרון שבה נאלץ צה"ל להתמודד עם טנקי אויב היה במלחמת לבנון הראשונה (קיץ 1982). כאן השימוש בנ"ט במישור הטקטי (במישור הטכנו טקטי הושמדו טנקים פה ושם על ידי כוחות חי"ר) היה בעיקר בקרב בודד ומוצלח שבו גדוד נ"ט מוצנח מחטיבה 409 השמיד באמצעות טילי עורב 11 טנקי T 72. מאז, הסיכוי לכך שצה"ל יידרש לבלימת בשריון אויב אך הולך ומתרחק.

ואין משמעות הדבר שאמצעי הנ"ט המרובים והמתקדמים בצה"ל החלידו והתפוררו כאבן שאין לה הופכין. למעשה, נעשה בהם שימוש לא מבוטל לצורך פגיעה במחבלים תוך ניצולם כארטילריית כיס של כוחות חי"ר לפגיעה במחבלים השוהים בבניינים, או לשם פגיעה נקודתית וסלקטיבית מטווח ארוך. כאן המשמעות חרגה וחורגת מהמישור הטקטי אל המישור האסטרטגי-היכולת לבצע התנקשויות ("סיכולים ממוקדים") בראשי ארגוני הטרור (ובמקרה מפורסם אחד, אפילו של ראש מדינת אויב) פירושה השגת יעדים מרכזיים של הרתעת האויב ו/או פגיעה במוטת השליטה והפיקוד שלו במחיר זול יחסית. היכולת לעשות זאת מבלי לגרום פגיעה נלווית המונית ב"בלתי מעורבים" (כפי שהיה קורה אילו היה ניסיון לפגוע באמצעות פצצות אוויר או הפגזה ארטילרית) הינה קריטית ביעדן הנוכחי שבו פגיעה המונית באזרחים עלולה ליצור נזקים מרחיקי לכת עד כדי כך שהנזק יעלה בהרבה על התועלת.



גם לגבי שימושו הקלאסי של הנ"ט כאמצעי פגיעה בטנקים יש להיזהר ממסקנות נחפזות על השקעה מיותרת. העובדה שבתקופות זמן קריטיות יכלה מדינת ישראל להרשות לעצמה להחזיק ברמת הגולן רק כוחות שריון מצומצמים בעוד רוב הכוח מועסק במקום אחר (ע"ע מלחמת לבנון השנייה) נבעה מקיומו של מערך הנ"ט המתקדם. מערך זה גם מאפשר צמצום היקפו של צי הטנקים היקר שבידי ישראל. יש להניח כי המודעות לקיומו של מערך זה הייתה בין השיקולים להחלטה לצמצם את כמויות הטנקים שבידי צה"ל (העברת כלל השוטים והמג"חים, ואף מרכבות סימן 1, לעולם שכולו פלדה גרוטה) על אף שהירידה באיום שריון אויב עלולה להיות זמנית.

ויש לומר כי גם היום אין אויב מסוגל לפלוש לעומק ישראל ללא רק"מ. החיזבאללה עשוי אולי בעימות עתידי לנסות רגלית (או דרך האוויר והים) לבצע פשיטות נקודתיות או אפילו להשתלט על יישובים או מוצבים לאורך הגבול אבל לא תהיה לו שום אפשרות להגיע לעומק השטח ללא תנועה רכובה.



על כן ניתן להסיק כי ההשקעה הישראלית בתחום הנ"ט מאז מלחמת יום כיפור נשאה פירות חשובים. מבחינת ההשקעה הכלכלית הרי מכירות טילי הספייק ברחבי העולם בהחלט כיסו משהו ממנה. מבחינה מבצעית, הטילים ארוכי הטווח המסוגלים לפגיעה מדויקת ונקודתית הבשילו בדיוק כאשר ישראל החלה לגבש אסטרטגיה של פגיעה בארגוני הטרור באמצעות סיכולים סלקטיביים עם מינימום נזק היקפי, ואפשרו למדינת ישראל לקחת סיכונים מחושבים בכל הנוגע להיקף הכוחות המשוריינים שלה ואופן השימוש בהם.

ניתן גם להצביע מתוך כך על מספר מסקנות ביחס לעתיד:

1. שימוש גובר ברש"ק רב תכליתי לאמצעי הנ"ט כך שתוגבר האפקטיביות שלו בנשק נגד אדם ונגד מבנים. דוגמא טובה לכך היא הכנסתו לשימוש של ה"מטאדור", משגר רקטות שניתן להתאמה בלחימת כפתור בין מטרת בניין ומטרה משוריינת.

2. המשך צמצום מערך הטנקים, תוך השקעת המשאבים המתפנים בפיתוח ורכש של מערכות הגנה אקטיביות לטנקים הנותרים ושל נגמ"שים המספקים לחי"ר הגנה אופטימלית וכוח אש משמעותי.

3. השקעה בהכשרת הפיקוד כך שיידע לעשות שימוש אופטימלי במישור הטקטי והאופרטיבי באמצעי הנ"ט שעומדים לרשותו.



לבסוף, כותב שורות אלו אינו מתיימר להיות מומחה מקצועי בתחום. הסקירה מבוססת על קריאה בספרות רלבנטית ומעט גם על ניסיון אישי כלוחם במערך הנ"ט. על כן, אשמח לתיקונים ותוספות.
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #3  
ישן 13-03-2017, 07:09
צלמית המשתמש של ai22
  משתמש זכר ai22 ai22 אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 29.09.09
הודעות: 12,905
חסר כל נושא הפגז המעיך, הפגז החכם, והמגמה.
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי קגנס שמתחילה ב "נ"ט בצה"ל: סקירה היסטורית והרהורים על פירות ההשקעה"

תפקידו של המעיך היה בתחילה כפגז נ"ט - אבל עם השיפור בשריון, הוא הפך בעיקר לשימוש נ"א.

מדובר בפגז המכיל חומר נפץ הנמעך על המטרה, ורק אז מתפוצץ,
כאשר המיגון אינו עבה (משוריינים קלים, רכב לא ממוגן, מבנים), הפיצוץ יוצר גל הדף ולפיזור עוצמתי של חלקים מהמיגון או מהקיר לעבר מי שנמצא בצידו השני.

בנוסף - היות והוא מכיל כמות גדולה של חנ"מ - גם שימוש ישיר כנ"א - יעיל בהרבה.
בעיקר לעומת הקינטי - שמכיל הרבה פחות חנ"מ, ולכן מייצר המון אבק, אבל פחות נזק היקפי, אבל גם לעומת החלול, שעיקר משקלו מיועד ליצירת האפקט הייחודי ולא לנשיאת חנ"מ גולמי.

פגזים מעיכים עושים שימוש בקנה מחורק, ולכן ככל הידוע לי אינם נמצאים בטנקי מרכבה 3+4.
בטנקים אלו עברו לשימוש בפגזים חכמים - שבהם קיים מנגנון השהיה הגורם לפיצוץ להתבצע לאחר חדירת הקיר, או לחלופין - לפיזור כדוריות נגד אדם.
שימוש זה מקל גם על הלוגיסטיקה - ניתן לשאת פגזים מסוג אחד בעלי מספר שימושים ולהחליט על השימוש מייד לפני הירי.
פגזים חכמים קיימים גם לטנקים ישנים יותר.


לגבי המגמה הנוכחית+עתידית:
1. דעיכה:
יעילות הנ"ט מטעני הקלע וכו', לצד קשיי השינוע (טנק כבד מסובך לשאת אווירית, לוקח זמן רב להוביל בספינה, מתקשה במעבר על גשרים, וזולל דלק - לכן דרושה לוגיסטיקה יקרה ופגיעה, המפחיתה מיעילותו),
גרמו לירידה עולמית בקרנם של המשוריינים שלא זכו לשדרוגים ולרכש, בעוד ישראל המשיכה בפיתוחים ורכש כזה, בין השאר בעקבות הטווח הקצר של העימותים. ולכן ישראל התקדמה מאוד יחסית.
בשנים הקרובות הפער כנראה יצטמצם, אבל עקב בעיות השינוע, מחירו הגבוה, והפגיעות בשימוש לא נכון, לא ברור אם יתבצע רכש גדול במיוחד מחוץ לישראל.

2. אבולוציה:
הרגישות המוגברת להרוגים גרמה לזניחת טנקים שנהפכו לפגיעים יותר ויותר מול נ"ט איכותי, במיוחד במלחמות שחיקה ארוכות, וזאת לטובת טנקים חדישים שזכו לתוספת הגנה אקטיבית, כך שהשימוש המקורי בהם נשאר אפקטיבי - לצד שיפור יכולת הכניסה לשטח עירוני לא מטוהר - שבעבר טנקים לרוב נמנעו ממנו.

3. שטח עירוני:
המגמה של המשוריינים היא בעיקר לוחמה עירונית (שהלוחמה הלא-סימטרית הובילה אליה) ונשיאת חיילים: משוריינים כבדים או משוריינים גלגליים, בהם מלכתחילה הוקטנה ההגנה הפאסיבית לטובת מיגון אקטיבי, והתותח מוקטן.
התותח מקוצר - כי תותח ארוך מקשה על הכוונתו כאשר הרחובות צרים ויש חשש שהתותח יפגע במבנה ויושבת.
בנוסף, פרדוקסלית, בשטח עירוני הנזק שפגז גדול מייצר הוא גדול מדי, ומימדי הפגז הגדולים מאפשרים לשאת פחות ממנו.
בנוסף לתותח קטן יש יתרון משקל.

4. מודעות מרחבית:
בעבר המשוריינים הסתמכו על אמצעים מוגבלים לצרכי הבנת הסביבה (פריסקופ קצר גיזרה), ולכן מפקד טנק שלא "הוציא את הראש" ולהבין מה קורה מסביב - היה פגיע לזיהוי מוקדם בידי טנקי אוייב או מארבים. זה חשוב מאוד בעיקר בגלל שמי שמזהה ראשון יורה ראשון או נסוג לעמדת מגננה - ולכן משמיד את השני.
מבחינה זו מפקדי טנקים ישראלים הוציאו ראש יותר, לכן זיהו טוב יותר איומים וזכו ליתרון שב"ש גדול.
היום בלוחמה עירונית, הדגש עבר - לחיסול מפקד הטנק ע"י ירי צלפים או מרגמות לעברו, כך מושבתת מפלצת פלדה יקרה - באמצעי זול.
ולכן יש חשיבות גדולה למעבר מפריסקופ מיושן למערך מצלמות ותצוגה ברורה של סביבת הטנק - כך שהמפקד לא יצטרך להוציא את הראש.

5. מודעות מורחבת:
יש חשיבות לתצוגה - גם בעקבות האפשרות להשתמש ברחפנים ולהשיג בנוסף גם תצוגה עילית של שדה הקרב.
בנוסף, המעבר למערכות דגיטליות מאפשר לתת למשוריין מטרות המושגות מיחידות אחרות, מודיעין, זיהוי מקורות ירי וכו'.

נערך לאחרונה ע"י ai22 בתאריך 13-03-2017 בשעה 07:15.
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #4  
ישן 13-03-2017, 15:18
  קגנס קגנס אינו מחובר  
מנהל
 
חבר מתאריך: 31.07.06
הודעות: 14,967
תודה רבה. לגבי המעיך זו הייתה החלטה מודעת לא לאזכר אותו
בתגובה להודעה מספר 3 שנכתבה על ידי ai22 שמתחילה ב "חסר כל נושא הפגז המעיך, הפגז החכם, והמגמה."

זאת פשוט משום שמעולם לא נעשה שימוש נרחב (יש כמובן פה ושם דוגמאות שכן) ברש"ק מעיך עבור אמצעי נ"ט של חיל הרגלים . אני מניח שזה קשור למשקל ובשלב מאוחר יותר בשל יכולת השמדה מופחתת של טנקים בעלי שריון מתקדם.
כפי שכתבת, במרכבות העדכניות אין פגזים מעיכים ויש מעבר באופן כללי לפגזים רב תכליתיים-ענין שמקל מאוד מבחינה לוגיסטית ומבחינת ניהול התחמושת בטנק.
לגבי שאר ההערות -והן בהחלט מעניינות וראויות לדיון:
1. הירידה בסד"כ השריון בעולם נובעת להערכתי גם מהגורמים שציינת אבל במידה רבה גם מכך הירידה בסיכוי לעימותים בהם נדרש שריון בהיקף נרחב.
4. האיום על מפקדי טנקים דרך ירי נק"ל, צלפים או ארטילריה אינו חדש. כך למשל, חטיבה 188 במלחמת יום כיפור איבדה את המח"ט והסמח"ט שלה בקרב על נפאח, וזאת לא מפגיעת פגז או טיל נ"ט אלא מירי מקלע טנק סורי. מקלע בודד זה פגע בשני הקצינים הבכירים שעמדו בצריחי 2 טנקים שונים. בדומה, בקרב על החרמון (שלא לדבר על קרב סואץ-שאכן היה בשטח עירוני) מפקדי טנקים רבים נפגעו מירי נק"ל וצלפים. השימוש במצלמות היקפיות ובעמדות ירי לא מאוישות אכן מצמצם סיכון זה באופן משמעותי.
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #5  
ישן 13-03-2017, 19:20
צלמית המשתמש של ai22
  משתמש זכר ai22 ai22 אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 29.09.09
הודעות: 12,905
לפי מה שהבנתי, זה דווקא כן היה חלק מהתמהיל הסטנדרטי של הפגזים
בתגובה להודעה מספר 4 שנכתבה על ידי קגנס שמתחילה ב "תודה רבה. לגבי המעיך זו הייתה החלטה מודעת לא לאזכר אותו"

עד לדורות המרכבה 3+4 שבהם אין שימוש בפגז כזה, עקב חוסר יכולת.
היה למשל דיון לגבי תמהיל הפגזים במלחמת יום כיפור.
הסיבה היא - שתמיד חי"ר, כלים "רכים", ונ"ט היו רלוונטים, ותמיד היה צורך בפגזים אפקטיבים נגדם.
מבחינה לוגיסטית גם בזמן מלחמת שב"ש - להחזיק בצריח פגז מעיך אחד מתוך 10, זה נשמע כמו קצת חוסר נוחות יותר מכל דבר אחר.

אלא שרק הבריטים ציידו את הטנקים החדשים שלהם בקנה מחורק (לצורך זה בדיוק), כי ההנחה בזמן הפיתוח הייתה - שהאיום העיקרי הוא שב"ש, ורצו למקסם טווח ירי ח"ש. בטנק מרכבה 3+4, פשוט אין תותחים כאלו, אז מסתפקים בפגזים יקרים וחכמים יותר נגד מטרות אדם ומבנים - כתחליף.
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #7  
ישן 13-03-2017, 10:12
צלמית המשתמש של סירפד
  סירפד מנהל סירפד אינו מחובר  
מנהל פורום צבא ובטחון
 
חבר מתאריך: 04.05.02
הודעות: 22,788
מהפיכת השימוש הכפול
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי קגנס שמתחילה ב "נ"ט בצה"ל: סקירה היסטורית והרהורים על פירות ההשקעה"

ציטוט:
במקור נכתב על ידי קגנס
שימוש גובר ברש"ק רב תכליתי לאמצעי הנ"ט כך שתוגבר האפקטיביות שלו בנשק נגד אדם ונגד מבנים. דוגמא טובה לכך היא הכנסתו לשימוש של ה"מטאדור", משגר רקטות שניתן להתאמה בלחימת כפתור בין מטרת בניין ומטרה משוריינת.

אם כבר, המהפך היותר משמעותי לדעתי הוא השימוש במשגר אחיד למספר סוגי טילים שונים. מה שעבר היה נחלה כמעט בלעדית של כלי טיס ואולי רק"ם הפך ב-20 השנים האחרונות זמין גם לכוחות החי"ר. טיל Spike יוצר במקור לשימוש נגד טנקים, ולפי פרסומים זרים קיים עבורו גם דגם נ"א - למרות שהתרגלנו לגמישות ודואליות כדבר מובן מאליו בפועל מדובר בהתקדמות משמעותית מאוד וחדשה יחסית (עשור או קצת יותר) לטובת כוחות החי"ר, שיכולים להפעיל חימוש שמותאם במדויק לצרכיהם.
_____________________________________
תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה
גם כשלא היה הרבה, היה לנו הכל

תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #10  
ישן 14-03-2017, 09:27
  jhonny jhonny אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 28.12.16
הודעות: 2,350
בתגובה להודעה מספר 7 שנכתבה על ידי סירפד שמתחילה ב "מהפיכת השימוש הכפול"

לדעתי המהפכה האמיתית מורכבת מכמה מרכיבים:
1.הירידה במחיר של הטילים -גם טילים מדורות קודמים כמו הפאגוט והקונקרס עדיין אפקטיביים וזולים יחסית, מה שהוביל להפיכתם לכלי לחימה נפוץ בהרבה ולא כלי ש"שומרים" למקרה שיגיע רק"מ כלשהו.
אם אתם זוכרים חלק מההפתעה של 2006 היתה הנכונות לירות טילי נ"ט על חי"ר למרות שזה לא תמיד אפקטיבי,
וההשפעה הפסיכולוגית על אופי ניהול הלחימה.
2. ראש הטאנדם שלהם אפקטיבי יותר כנגד מטרות מבוצרות או מבנים מאשר רק חלול.
3.המהפכה האמיתית בעיני היא המטאדור שבה ניתן לבחור ולקבל אפקטיביות מקסימלית ממטען חומר הנפץ וכל זה במחיר נמוך יחסית.
קגנס הערת שוליים אחת: התולרים ב56 אולי היו אפקטיביים, ב73 הם היו אפקטיביים מטווח קצר ביותר וכל השג שהשיגו -וכאלה יש רבים- הוא בזכות אומץ ליבם ומעופם של הקצינים והלוחמים ביחידות.
חלקם שומשו למשימות סיור,חלקם שומשו ככוח מאגף ומפתיע את האויב מחזית נוספת בעוד עיקר ההשמדה התבצעה מטנקים בחזית אחרת.
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #16  
ישן 15-03-2017, 11:04
  קגנס קגנס אינו מחובר  
מנהל
 
חבר מתאריך: 31.07.06
הודעות: 14,967
הנחיתות העיקרית שלהם הייתה הפגיעות
בתגובה להודעה מספר 10 שנכתבה על ידי jhonny שמתחילה ב "לדעתי המהפכה האמיתית מורכבת..."

מבחינת טווח, היות שמדובר יהיה בעיקר בתחמושת מטען חלול לא היה הבדל לעומת 1956.
אולם, בטווח אפקטיבי מירבי של קצת יותר מקילומטר, התול"ר נמצא עמוק בתוך הטווח היעיל של הטנק (התותח ואפילו המקלע הכבד). כשהוא מורכב על ג'יפ נטול הגנה לחלוטין (ויחסית בולט לעומת משגר קרקעי) אזי הפעלת ג'יפ התול"ר במסגרת קו הגנה סדור כמוה כהתאבדות.
לג'יפ התול"ר הייתה אפקטיביות לפיכך בעיקר כאמצעי לסיור ופשיטה שבהם כח קטן מתמרן במהירות, "עוקץ" במידת הצורך ונסוג. כמו כן, הוא היה יעיל מאוד בלחימה מול חי"ר המוגן בעמדות.

יורשו של ג'יפ התול"ר, הלא הוא הרכב הקל נושא משגר טילי הנ"ט הוא כבר סיפור אחר-לטילים אלו טווח מעבר לטווח היעיל של תותח הטנק ולכן יכולים בביטחה יחסית לפגוע בטנקי אויב.
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #19  
ישן 13-03-2017, 20:23
צלמית המשתמש של סיורניק
  משתמש זכר סיורניק סיורניק אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 26.05.13
הודעות: 1,993
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי קגנס שמתחילה ב "נ"ט בצה"ל: סקירה היסטורית והרהורים על פירות ההשקעה"

תודה על הסקירה.

הרהורים לגבי העתיד - לאור השימוש הרב שעושים בצוותי נ.ט. בסוריה, בלבנון וכו' והשיפורים בטווח וקטלניות האמל"ח, אולי יש מקום לפתח תו"ל שימוש בנ.ט. בקרב התקפה / התקדמות כנשק נגד עמדות נ.ט. אויב?

אני מדבר על משהו בדומה למסך סיור קדמי, אבל שתפקידו העיקרי לצוד חוליות נ.ט., שיתמקם מראש לאורך נתיב ההתקדמות בצורה חשאית, יהיה מכוון כלפי נקודות מאיימות (לפי התפיסה הנוכחית קיים איום של 360 מעלות), ויהיה מוכן לזהות ולתקוף חוליות נ.ט. המאיימות על הכוח העיקרי, בירי ישיר ומבלי להיות תלוי בסיוע או כוחות חבירים.

חוליית נ.ט. טובה מתגלה לזמן קצר מאוד, בדרך כלל לאחר שהיא מבצעת את הירי, ובתור איש סיור ותצפית, תמיד חרה לי הזמן שמתבזבז מרגע הזיהוי ועד לתקיפת האויב, שברוב המקרים כבר נעלם.

בהתחשב בכך שהנשק העיקרי שלי הוא מכשיר הקשר המחובר לגורמי האש, היה נחמד אם תהיה אפשרות מהירה יותר לתקוף את הזיהוי.
_____________________________________
"נומה עמק, ארץ תפארת, אנו לך משמרת"

"צה"ל הוא הצבא הערבי הטוב במזרח התיכון" - עזר וייצמן (על זרוע היבשה)


נערך לאחרונה ע"י סיורניק בתאריך 13-03-2017 בשעה 20:26.
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #36  
ישן 16-03-2017, 20:07
צלמית המשתמש של b.a
  b.a b.a אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 14.05.05
הודעות: 4,437
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי קגנס שמתחילה ב "נ"ט בצה"ל: סקירה היסטורית והרהורים על פירות ההשקעה"

אם כבר כותבים את ההסטוריה של מערך הנ"ט בצה"ל, כדאי גם להזכיר את תותחי הנ"ט ששירתו במערכים השונים בצה"ל בשנות ה-50 וה60 של המאה הקודמת ואפילו עוד במלחמת יום כיפור. היו כלים משני סוגים: מתנייעים על זחלמים- ששירתו בעיקר בפלוגות המסייעות של הגדודים הממוכנים. היו אלה תותחים 90 מ"מ מוסבים (דומני כי הבסיס היה תותחי 6 ליטראות שקניהם הוחלפו). כמו כן היו הרבה מאוד תותחי נ"ט נגררים ששירתו ביחידות ההגמ"ר (כולל בקיבוצים. למשל בקיבוץ דן היתה מחלקת נ"ט שהצליחה להביס את פלוגת הטנקים שתקפה את הקיבוץ בששת הימים) למיטב זכרוני, ואני לא סגור על כך לגמרי, היו גם גדודי נ"ט נגררים. התותחים נגררו בעיקר ע"י טרקטורים חקלאיים שגוייסו. הכלים היו משני סוגים- 90 מ"מ (כמו הכלי הרכוב) ו17 ליטראות בריטי.
אני חייב לציין, כי פרט למחלקת הנ"ט של קיבוץ דן, ותותח או שניים שנלקחו במשיכה ע"י חטיבת גולני מגדוד החרמ"ש של חטיבת השריון 8, לא ידוע לי על כל ירי מבצעי של הכלים האלה.
אנקדוטה: רק אתמול הזדמן לי לקרוא פרוטוקול מישיבת ממשלת ישראל בראשות משה שרת ז"ל שעסקה בתקציב הבטחון (השנה 1954). בישיבה דנו השרים על ההבדל בין הדרישות המבצעיות לטנקים לעומת נ"ט. הרמטכ"ל דיין הבהיר שם כי הקיבוצים בגבולות ישמשו כמגנני נ"ט וכי פותח תותח נ"ט העולה באיכויותיו על כלים הקיימים בצבאות המערב באותה עת. טוב אז אמר...
אציין כי במלחמת יום הכיפורים פרס צה"ל מערכים של תותחי נ"ט על הצירים בבקעת הירדן וכן בציר גשר בנות יעקב. למזלנו, לא היה צריך להשתמש בהם.
_____________________________________
.

תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
תגובה

כלי אשכול חפש באשכול זה
חפש באשכול זה:

חיפוש מתקדם
מצבי תצוגה דרג אשכול זה
דרג אשכול זה:

מזער את תיבת המידע אפשרויות משלוח הודעות
אתה לא יכול לפתוח אשכולות חדשים
אתה לא יכול להגיב לאשכולות
אתה לא יכול לצרף קבצים
אתה לא יכול לערוך את ההודעות שלך

קוד vB פעיל
קוד [IMG] פעיל
קוד HTML כבוי
מעבר לפורום



כל הזמנים המוצגים בדף זה הם לפי איזור זמן GMT +2. השעה כעת היא 14:33

הדף נוצר ב 0.13 שניות עם 12 שאילתות

הפורום מבוסס על vBulletin, גירסא 3.0.6
כל הזכויות לתוכנת הפורומים שמורות © 2024 - 2000 לחברת Jelsoft Enterprises.
כל הזכויות שמורות ל Fresh.co.il ©

צור קשר | תקנון האתר