 |
28-08-2017, 21:22
|
|
|
|
חבר מתאריך: 07.02.05
הודעות: 2,953
|
|
בתגובה להודעה מספר 94 שנכתבה על ידי ai22 שמתחילה ב "בשנת 2007 הוחלט על רכש, הנדרש כדי לשמור על סד"כ מתאים"
ציטוט:
לצרכי עמידה במשימות.
רכש כזה, ובניית הספינות, מתנהלים לאורך מספר רב של שנים,
ולכן לא אמורה להיות פגיעה במשימות אחרות,
בטח לא בזרועות אחרים,
ובטח שלא לפגוע במלחמה ב"טרור המתאבדים המשתולל" שהפסיק להשתולל ב2007, לאחר דעיכה קודם לכך.
זו בדיוק הסיבה - שאותה הזמנה אושרה מלכתחילה.
אם היא אושרה בטעות - זו טעות בתהליך התקצוב והאישור לבצע רכש.
|
ב2007, נכלל תחילה רכש הספינות במסגרת תוכנית "תפן" אך בסופו נותר בסופו של דבר כסעיף לא ממומש, (עקב הצורך בפניית המשאבים לשיקום מערך היבשה בעקבות התפקוד הלוקי הקשה במלחמת לבנון השנייה) ולכן לא אושר שום תהליך רכש, לא אושרה שום הזמנה ולא יצא שום מכרז (ואם יש ברשותך ראיות המוכיחות ההיפך אתה מוזמן להציג אותן).
ההתייחסות לטרור המתאבדים הייתה לשנת 2002, השנה שבה חיל הים החל לראשונה לגבש תוכניות להחלפת סער 4, תוכניות שמערכת הביטחון לא אישרה ובצדק.
סכום של מאות מיליוני יורו בוודאי ובוודאי שבא על חשבון זרועות אחרות, גם אם הוא נפרס על פני מספר שנים.
כאמור, רק בשנת 2010, עם התגלותם של מרבצי הגז הימיים הגדולים, מתחילים בכלל לדבר ברצינות על רכש הסטיל"ים החדשים.
היה דיון על אופציות אחרות להגנת האסדות, אך חיל הים, שהבין שסוף סוף נקרתה בפניו הזדמנות פז לאחר שנים שנושא הספינות נדחק לתחתית סדר העדיפויות, הכריע לטובת רכש סטי"ל מדגם חדש, שזה לגיטימי לגמרי.
חיל הים גם קיבל הסדר מימון חריג מחוץ לתקציב הביטחון שיתבסס על תמלוגי הגז שתרוויח המדינה.
שוב, עד כה הכל לגיטמי.
ציטוט:
מה שהתחיל לאחר מכן,
היה סחבת וחובבנות: הרכש אושר עקרונית, אבל לא התקציב, לא באמת הוחלט אם לקנות, לא החליטו מה לקנות, ופתחו מכרזים ללא אפיון מינימלי, ללא בחינת-חלופות (אפילו לא - מה דרישת הגודל לספינות!!!) ללא החלטה מה לקנות וכנראה כדי להראות התקדמות.
לאחר אי-התקדמות, ויציאת חלק מהסד"כ מכשירות, שאלת הנצ"ל עלתה (ובהעדר החלטה על רכש, שדרגו כלים קיימים).
במצב כזה, בו גוררים החלטות לא-אפויות לאורך מספר קדנציות,
כל תהליכי הרכש נפגמים. הפקידים והמפקדים שניסחו את הדרישות במקור עזבו,
ובמקום הליך מסודר נשארים עם בלאגן:
הרי אם אין אפיון סביר, ואפילו לא נעשה בחינת-חלופות לגודל הספינות הדרוש, למנה"ר - לא תהיה שום דרך לוודא שתהליך הרכש יוביל בסופו של דבר למחיר סופי מיטבי.
בכל שלב בתהליך - דובר על ספינה בגודל שונה.
נזרקה לאוויר ספינה גרמנית בגודל אחד, ספינה קוריאנית בגודל שני, ספינה ישראלית בגודל שלישי,
ובסוף חזרו לספינה הגרמנית,
זה אומר - שבכלל לא נוסח MRD ולא נעשתה בחינת חלופות ראשונית הדרושה לאפיון, שנדרש לפני יציאה למכרז.
גם הצרכים לא היו ברורים, התמחור, הכמויות, התכולות של כל ספינה (כן נצ"ל, לא נצ"ל).
כך לא נראה הליך רכש מסודר.
|
הטענה שמנה"ר יצא במכרזים לפני שהוצג בפניו המפרט הדרוש, היא בדיה ממוחך הקודח.
כמו כן, בנית לעצמך השתלשלות אירועים שהקשר בינה לבין מה שהתרחש במציאות מקרי בהחלט.
יתר על כן, ניכר כי יש לך סלט בראש עם סוגיית ספינות הנצ"ל, עסקה נפרדת שבסופו של דבר לא יצאה לפועל.
לענייננו - לא נזרק שום דבר לאוויר, אלא חיל הים התעקש תחילה על ספינה בגודל קטן ועל דייהו כספק יחיד.
צוקר, בתורו, שואל אותם מדוע דווקא ד. קוריאה ולא גרמניה (עם גרמניה יש היסטוריית רכש עם הצוללות, יש מוכנות לסבסד את המחיר וכו').
חיל הים השיב לו שלגרמניה אין ניסיון בבניית ספינות בגודל הקטן הדרוש, ושב ומצביע על המספנה הקוריאנית כספק יחיד.
בינתיים חברות נוספות מביעות התעניינות בפרויקט, מה שמחייב את מנה"ר לצאת במכרז בינלאומי.
ביולי 2014 אכן מפורסם מכרז כזה. עפ"י דברי צוקר, הגרמנים תחילה כלל לא מעוניינים להשתתף במכרז – לטענתם המחיר זול מדי.
מאחורי הקלעים, היועמ"ש של משרד הביטחון, אחז בן ארי, שולח מייל בתאריך 22/07/2014 למנכ"ל משרד הביטחון בו הוא מדווח לזה האחרון כי דוד בן שמרון, אחד החשודים בפרשה, התקשר אליו, ושאל אותו בטלפון האם משהב"ט מתכוון לבטל את הליכי המכרז על מנת לשאת ולתת עם לקוחותיו (טיסנקרופ), בהתאם לבקשה שהופנתה אליהם מזה כבר ע"י ראש הממשלה.
בנקודה זו, בצירוף מקרים מפתיע, צוקר מקבל לידיו מכתב מלשכת מפקד חיל הים בתקופה המדוברת, רם רוטברג, שבו נטען כי הספינה המתאימה לחיל היא דווקא ספינה בעלת מפרט מידות גדול יותר מזה שנטען בהתחלה (מה שכמובן מעלה את המחיר, בהתאם לדרישת הגרמנים).
יתר על כן, המכתב אף נוקב בשמה של חברת טיסנקרופ, אותה חברה שמייצגים מיקי גנור ודוד שמרון, כספק יחיד לייצור המפרט הדרוש.
צוקר משתומם – כיצד מקודם הצביע חיל הים על מפרט מידות קטן והתעקש על הקוריאנים כספק יחיד, ואילו כעת לפתע הוא טוען כי דרוש לו מפרט מידות גדול יותר ומצביע על טיסנקרופ הגרמנית כספק יחיד ?
צוקר לא ממהר להיענות לבקשת חיל הים ומעלה את תהיותיו כלפי אנשי מבקר המדינה. מנקודה זו מוצא עצמו צוקר לפתע במכבש לחצים מכיוון המל"ל.
המשנה לראש המל"ל בתקופה המדוברת ואחד החשודים בפרשה, אבריאל בר יוסף, אף נוזף בו בתואנה שסירובו לבטל את המכרז עלול ליצור קרע מדיני בין ישראל לגרמניה.
בד בבד, מתבצעים מגעים בין אנשי המל"ל לאנשי משרד ההגנה הגרמני, תוך עקיפת כל הגורמים במשהב"ט חשוב לציין, על מנת לקבל הנחה (בצורת סובסידיה) במחיר הספינות שתצדיק את ביטול המכרז.
גם מספנות ישראל מנסות להתמודד במכרז, אך נציגיה נמרחים ע"י דוד שמרון.
בסופו של דבר, גרמניה נענית לבקשה הישראלית למתן הנחה, והעסקה לרכישת 4 הספינות עומדת לקראת חתימה. אלא שאחראי הרכש צוקר ממשיך להתעקש ולהתנגד לביטול המכרז, והפעם אף מגובה בחוות דעת מטעם אגף היועמ"ש של משהב"ט, אשר בה נכתב כי מבחינה כלכלית המוכנות הגרמנית לתת הנחה משתלבת היטב בתהליך המכרז ועשויה להוביל למחיר סופי מיטבי, ולכן אין שום הגיון בביטול המכרז. אולם, בסופו של דבר, מכבש הלחצים עושה את שלו, ואגף היועמ"ש מוציא חוות דעת משפטית חדשה, הפוכה לחלוטין מקודמתה, אשר תומכת בעמדת חיל הים והמל"ל -
טיסנקרופ (שבדיעבד מתברר שכלל לא בונה ספינות) הפכה פתאום לספק יחיד, וכעת אין יצרן אחר שמסוגל לייצר את המפרט המבוקש (ראוי לציין פעם נוספת כי מדובר בחוות דעת הסותרת לחלוטין את דרישתו המקורית של חיל הים, אשר כזכור, התעקש בהתחלה על מפרט קטן מידות אשר לטענתו רק מספנה קוריאנית אחת מסוגלת לייצר)
סוף טוב הכול טוב, ועסקת 4 הספינות נחתמת, אלא שאז מתבהרת הפארסה עם טיסנקרופ וקבלן המשנה בבעלות ערבית מלאה שכבר הרחבתי עליה, שסופה פריצת מסגרת התקציב שחיל הים התחייב להימנע ממנה, וככל הנראה קבלת פלטפורמה מבצעית שרחוקה מלהיות אופטימלית.
|
|
ראשי
צ'אט
מצב כלאיים
