https://www.israelhayom.co.il/opinion/527355
עד היום חשבתי שאם רק נוסיף קצת היגיון לשיח, בוודאי נצליח לתקן את המעוות בשמאל. טעיתי. הבעיה אינה בכשל קוגנטיבי אלא בעויינות, שהביאה לאובדן הכבוד העצמי, הלאומי והאנושי. איבדתם את הבושה בהצקות התמידיות לראש הממשלה על כל פרט שולי, בפרשנות החדשה של הטוב כרע, בהשחתת מה שנותר טהור, בהתנפלות העדרית המרושעת האוזרת אומץ לתקוף רק כשאתם ביחד.

וככל שהלכתם והצטמקתם, עלה ריכוז הרוע ודעתכם הלכה ונתבלעה. קולקטיב זעום מהופנט עם שכנוע עצמי בתוך המון קטן וצפוף, חוסה ברחוב תחת מטריה אחת, בחיקו החם של קונצנזוס מדומה. עודדתם זה את זה לפרוק מעליכם את עול ההסכמים החברתיים - הבסיס לקיומנו ביחד - מתוך שנאה מופשטת ותאוות שלטון שלעולם לא מגיעה לסיפוקה. מרוב חשש שה"אחר" התבהם, הפכתם בעצמכם לאספסוף ("נאור"?), והסוף עדיין לא נראה. לא יהיה חלקי עמכם.

לְמַעַן צִיּוֹן לֹא אֶחֱשֶׁה וּלְמַעַן יְרוּשָׁלִַם לֹא אֶשְׁקוֹט עַד יֵצֵא כַנֹּגַהּ צִדְקָהּ וִישׁוּעָתָהּ כְּלַפִּיד יִבְעָר (ישעיהו סב א)

חצי האי ערב - לערבים, ארץ ישראל - לעם ישראל.

מכה של המוסלמים, ירושלים של היהודים.

https://sites.google.com/site/hamedinai/