בהמשך לאשכול על הקו רווי הנפגעים של סוף חורף 93, מצאתי במאגר התמונות של אונ' הארוורד רצף תמונות משנת 1997 של פינוי פצועים מרצועת הבטחון אל המנחת מול מחנה גיבור ליד קריית שמונה שכונה בפי כל "תאג"ד גיבור". בתמונות נראה טיפול ראשוני בנפגעים בשולי המסלול, משום מה זכור לי שהיה במקום גם חדר טראומה מסודר - ותיקי לבנון יתקנו אותי אם טעיתי.

רצף התמונות מציג את כל האירוע: מסוק אנפה מביא את הפצועים מתוך רצועת הביטחון, הצוות הרפואי פורק את הנפגעים ומייצב אותם, ובהמשך מגיע מסוק יסעור שמפנה אותם אל ביה"ח (סביר להניח רמב"ם).





















https://images.hollis.harvard.edu/p...IAJPCDISUN39061

גם כשלא היה הרבה, היה לנו הכל

התמונות צולמו כמובן במנחת בירנית, בסמוך למפאו"ג 91, שם ישב במשך 14 שנים גף מסק"ר של ח"א, שכלל זוג או רביעיית צפעים בכוננות, ושם גם נחתו מעת לעת מסוקי פינוי. הנסיגה מלבנון הביאה לנטישת המנחת, שישב ממש על הגבול.

שימו לב להבדל בנוף מתאג"ד בירנית (מנחת מישורי, עם הר דוב, החרמון, החממיס ורכס נפתלי כולם נראים ברקע, לעומת מנחת בירנית בפסגת מרום הגליל) וכן לצמד הצפעים הנוחת לתדלוק בטרם ימשיך במשימת ליווי המסע"ר



לצפייה במקור באתר YouTube, לחצו כאן.

לצפייה במקור באתר YouTube, לחצו כאן.



לצפייה במקור באתר YouTube, לחצו כאן.



לצפייה במקור באתר YouTube, לחצו כאן.

בתי החולים נמצאים במרחק טיסה קצר, לשם מה אם כך להוריד ולעכב פצועים במנחת ?!

אני זוכר סיפור על פצוע שתוך כדי הפינוי הרופא זיהה שטף דם פנימי, זה היה עניין של דקות. המסוק נחת בגיבור והרופא עשה את הפעולות הדחופות, ואז המשיכו לרמב"ם.

לפעמים אפילו לא היה להם מושג מה דחפו להם בחיפזון למסוק. היו עוצרים בקו הגבול לכמה דקות להערכה וטיפול מיידי. אח"כ אמרו אם כבר נאלצים לנחות בואו נעשה את זה במנחת מסודר. בהמשך נבנה המבנה הרפואי בצמוד לרחבת המנחת כפי שאני מתאר בתגובה למטה.

לפי התמונות רואים שהפצוע על האלונקה מונח במעין קומה שניה.
כנראה באנפה לא היה מספיק מקום לטפל.

מספר שנים שירתתי שם. הנושא היה שנוי במחלוקת בחיל הרפואה לאורך כל התקופה בה פעל המנחת. השם היה אגב שב"ה גיבור.
בתחילת הדרך נחתו טיפלו על המנחת והמשיכו לזיו או רמב"ם לפי מצב הפצוע. בהמשך נבנה מבנה בתרומת יהדות קנדה והיה למעשה מאובזר כחדר טראומה בבית חולים. הפצוע היה מקבל שם טיפול מיידי הכרחי וממשיך תוך זמן קצר למרכז טראומה.
ההגיון מאחורי קונספצית ההפעלה היה שלעתים הוכנסו פצועים למסוק תחת אש או פוטנציאלית לפתיחת אש עליו בשטח אויב. השהות על הקרקע היתה פחות מדקה ולא אפשרה ביצוע פעולות חיוניות כמו הנשמה החדרת נקז לבית חזה וכו. במקרים בהם היה חשש שפצןע לט יחזעק מעמד אפילו עוד עשרים דקות עד ליעד בחיפה למשל היו מעדיפים לעצור לזמן קצר בגיבור ואז להמשיך.
בשלב מסויים הוכרע שעל פי רוב זה מיותר והופסק.