12-01-2018, 18:41
|
|
|
חבר מתאריך: 24.09.05
הודעות: 5,542
|
|
נושא הלייזר ומגבלותיו הוא לא פשוט, יש הרבה משתנים כאן והדבר תלוי באורכי הגל, בעוצמות ובעוד הרבה מאד משתנים סביבתיים.
למעשה "אביו" של הלייזר - המייזר - פותח אחרי מלחמת העולם השנייה בין השאר על בסיס תובנות שנבעו מהבנת תהליכי הבליעה של גלי מיקרו באדי ים. הינה קטע מתוך עבודת המאסטר שלי שעוסק בנושא ומספר קצת מהרקע ההיסטורי המאד מרתק של סיפור פיתוח המייזר והלייזר בארה"ב (טאונס המוזכר כאן הוא Charles H. Townes - הוא אבי המייזר ואחד מאבות הלייזר וזוכה פרס נובל לפיזיקה לשנת 1964. הוא נפטר לפני כשנתיים):
"המכ"ם שפיתח צוותו של טאונס בחברת בל היה שיכלול של פיתוח בריטי ונועד לשמש אמצעי טיווח עבור מפציצים. מערכת הטיווח אשר הייתה בשימוש עד אותה תקופה (ואשר נודעה בכינוי Norden Bombsight על שם מפתחה) הייתה מהסודות הצבאיים השמורים ביותר של חיל האוויר האמריקני במלחמת העולם השנייה. אולם למערכת טיווח זו היו גם חסרונות, ההתקן המכאני המורכב לא הצטיין תמיד בדיוק רב ומשום כך שאף חיל האוויר האמריקני לפתח במקביל גם מערכת טיווח מבוססת מכ"ם. המשימה שהוטלה על טאונס וצוותו הייתה לפתח מערכת מכ"ם אשר תעשה שימוש באורכי גל קצרים ותנצל אנטנה קטנה במידה מספקת כדי שניתן יהיה להכניסה למטוס. בשלב הראשון עבד הצוות על פיתוח מכשיר בתדר של 10 סנטימטר, ולאחר שהושגה מטרה זו, נתבקשו לעבור לתדר של 3 סנטימטר ומאוחר יותר - לתדר של 1.25 סנטימטר. צמצום התדר היה אמור לשפר את הרגישות והדיוק של המכ"ם ולאפשר פגיעות טובות יותר במטרות. בשלב זה נכנסה לתמונה תובנתו של טאונס כמדען. במהלך עבודתו על המכ"ם, נזכר טאונס כי כמה שנים קודם לכן נעשתה עבודה מדעית הקשורה לספיגה של קרני מיקרו על ידי אמוניה בתדר הקרוב ל-1 סנטימטר. טאונס הבין כי אדי מים, המצויים בשפע מעל האוקיינוס השקט, עלולים לחסום את פעולת המכ"ם. הוא פנה למקבלי ההחלטות והתריע על הבעיה, אך נענה בביטול. משהועמד לבסוף המכ"ם למבחן, התברר כי טאונס צדק, והדבר העלה במידה רבה את קרנו כמומחה בתחום הקרינה בתדרי מיקרו".
|