מצטרפים לקבוצת כושר קרבי? כל הכבוד. גם אני עשיתי את זה. והיה איכותי ומועיל.
בהמשך כשהייתי במכינה קדם צבאית ובשרות עצמו הבנתי שבכושר קרבי יש כמה דברים בעייתים.
לפעמים נדמה לאנשים בקבוצות האלה שהמטרה של הצבא או של יחידה מסויימת זה לרוץ 2000 בפחות מ-7 דקות או לעשות X שכיבות סמיכה.
אז זהו שלא.
כושר גופני זה מרכיב אחד מהיכולות של לוחם. זה בעצם הבסיס, היכולת של החייל לנוע במרחב עם הציוד שיעזור לו לבצע את המשימה.
להלן 2 דברים קריטיים שהם חובה לכל לוחם שבקושי נוגעים בהם בכושר קרבי:
אגרסיביות
מלחמה זה עסק מלוכלך. יש בנאדם מולך, לשניכם רצונות ותפיסת עולם שונה, כנראה שבשלב מסויים זה יעבור לצורה הכי בסיסית בה אנשים וחיות פתרו מחלוקות מאז ומעולם בטבע.
אלימות.
אלימות זה אומר כל דבר פיזי מלעצור את הבנאדם בידיים, להכניס לו אגרוף ועד ללירות \ לפוצץ \ לדרוס ומה שלא תהיה הדרך המבצעית הכי טובה לפתור את העניין.
מה הפרדוקס?
שמגיל קטן חונכת שאלימות זה רע. בחבר'ה המערבית כבר בכלל אין מכות.
רוב האנשים שאני מכיר, אחרי חטיבת הביניים כבר לא היו מעורבים בתגרות או מכות. אם אתה שואף לשרות משמעותי בצה"ל כנראה שאתה מסתובב עם חבר'ה יותר איכותיים ואלימות זה משהו נדיר בסביבה שלך..
עכשיו שלא תבין, זה מעולה. זה אומר שאנחנו כחברה צועדים למקום יותר טוב שקט ובטוח. בישראל אתה יכול ללכת בשקט ברחוב בלילה בלי לדאוג שמישהו ישדוד אותך או סתם יתחיל איתך מכות ( כמובן שיש מקרים חריגים)
למה זה לא טוב? כי ברגע האמת כשתקלע למצב כזה אתה תחזור להרגלים שלך מאירועים דומים שהם כנראה ה"מכות" שהיית הולך עם אחים שלך בגיל 12.
חלק ברגע האמת פשוט יקפאו או עצם העובדה שהם צריכים להפעיל אלימות תגרום להם לקפוא.
הצבא מבין שרובנו לא גדלנו בשכונות פשע ועוני. אז איך הוא הופך חבר'ה איכותיים וטובים לכאלה שמגלים את הצד ה"חייתי" שבהם?
קרב מגע
אם אתם חושבים שהמטרה של הקרב מגע בצבא זה להפוך אותכם לברוס לי אתם טועים בגדול. הקרב מגע בצבא לא מלמד אותכם ללכת מכות.
מה שבעיקר עובדים עליו זה לפתח את האגרסיביות ולהוציא את החיה שקבורה עמוק בפנים תחת המון שכבות הגנה והתניות של החברה המערבית המודרנית.
וזה חרא. ממש חרא.
שיעורי קרב מגע זה בין הדברים הכי קשים מנטלית ופיזית בצבא. פתאום לעמוד מול בנאדם, לתת מכות, לקבל מכות, זה כואב ואתה לא רגיל...
אני מכיר כמה וכמה אנשים שעפו ממסלולים של יחידות בגלל חוסר אגרסיביות.
(שוב אני מזכיר, להתקבל ליחידה זה חלק קטן, לסיים את המסלול זה החלק הקשה באמת!)
קבל הצצה. אמנם היום זה כבר פחות משוגע בגלל כל התחקירים האלה, אבל עדיין:
יש לי חבר שהיה בכושר מטורף, התחיל מסלול בשייטת ואחרי המכין לא עמד בעומס המנטלי של הקרב מגע ובחר לפרוש. והוא היה השחיין והרץ הכי טוב בצוות. אני מכיר אנשים שלא עברו קורסים של השב"כ אחרי הצבא בגלל חוסר אגרסיביות.
אז איך מתרגלים את העניין?
מתאמנים באומנויות לחימה. לא משנה מה, כל עוד זה נכנס תחת ההגדרה הפשוטה של "מותר אגרופים בפנים".
התאמנתי בכמה מקומות ועד שאתה לא מקבל אגרופים לפנים אתה לא מבין כמה זה משמעותי מבחינת הפחד, כאב וההתנהגות שלך בקרב.
ברור שאמליץ על מקום שגם משלב הפלות והיאבקות כמו ג'יו ג'יטסו ברזילאי ולחימה משולבת, MMA.
מה עוד יתרון ענק של אמנויות לחימה? זה נותן לכם מודעות ושליטה בגוף שלכם והופך אותכם ל"חתוליים" יותר. כשתצטרכו לתרגל תנועות קרב, תרגולות עם נשק, לטפס על דברים או לקפוץ אתם פשוט תהיו יותר טובים בזה.
אין לכם מושג כמה תרגול סדרות של תנועות באמנויות לחימה דומה לתפעול נשק על פי תרגולות. מי שמתאמן באמנויות לחימה ויש לו מודעות לגוף יהיה טוב בזה פי כמה. וגם כאן אתן דוגמאות לאנשים בכושר מעולה שנראים מגושמים בתפעול הנשק וביציבה שלהם ובסוף חיילים פחות טובים.
- דרך אגב, גם רקדנים הם בעלי מודעות לגוף ו"חתוליות"....
שדאות ושטח
בסופו של דבר בתור חייל ובמיוחד חייל ביחידה מיוחדת, אתה תהיה המווווון זמן בשטח.
ושוב, מה לעשות, רובנו חיים בסביבה עירונית ונוחה וכנראה לא עובדים בשטח.
הרבה אנשים מגיעים פתאום למצב שהם ישנים בשטח, חיים ואוכלים בשטח וזה מאוד מרתיע, מוזר ושונה להם.
יותר קל כשאתה כבר מרגיש בבית בשטח.
מזה להרגיש בבית בשטח?
להרגיש נח וטבעי בשטח, להרגיש בסדר עם להיות מלוכלך, חוש התמצאות מפותח, יכולת אלתור של דברים והכרת הצומח, הבנה של איך שטח "בנוי" מזה נחל, שלוחה, כיפה (מתקשר לניווט שזה נושא בפני עצמו) להרגיש בנוח כשאתה הולך עם נעל כבדה בשטח כשאתה כבר יודע איך להניח את הרגל, איך לשמור על קצב בעלייה ואיך ללכת על בולדרים או דרדרות ועוד.
איך נהיים אנשי שטח?
פשוט מאוד ואפילו כייף!
יוצאים לטייל! (אם אתה חושב שלטייל בשטח זה לא כיף, אולי כדי שתחשוב שוב על איפה אתה רוצה לשרת...)
זוכרים איך מאיר הר-ציון נהיה לאדם המיוחד שהוא היה ? אם אתם לא יודעים מי זה לא לדאוג, בקרוב אדאג שתדעו טוב מאוד מי זה...
בהמשך אכתוב כמה מאמרים מקיפים יותר בנושא אבל אתחיל מדברים כלליים.
אפשר מלהתחיל בקטנה ולנסות ללכת ברגל למקום קרוב בסביבה שלכם. מעיר שכנה ללטפס לראש הר סמוך או ללכת לאורך החוף עד לחוף של העיר השכנה וחזרה.
בהמשך תתחילו לעשות מסלולי טיול של יום. תלמדו לקרוא מפות סימון שבילים, תלמדו למצוא את הצפון וכמובן לשפר את חוש ההתמצאות ע"י המנעות בשימוש באפליקציות....
בהמשך כשכבר תרגישו בנח עם טיולי יום אפשר לעבור לטיולים של כמה ימים כשלוקחים תרמיל מקצועי עם ציוד לכמה ימים.
אני אולי מקרה חריג אבל עשיתי את שביל ישראל.... לפני הצבא.
קבלו דוגמא לאחד הטיולים הכי קשים אבל הכי יפים בארץ. יומיים עם 25 קילו:
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי flatfoot שמתחילה ב "דרכים אלטרנטיביות להתכונן לשרות הצבאי"
אני נוטה לחלוק עליך.
לפתח אגרסיביות זה חשוב, לאו דווקא בסטייל של אומנות לחימה.
בפועל, אם אתה לא משרת באיזו יחידה מובחרת, הסיכוי שתגיע לסיטואציה של להרביץ למישהו בפנים הוא די נמוך, אולי בקו, בטח לא במלחמה, שעליה דיברת בפתיחת דבריך.
בסוף, לחימה היום היא לחיצה על הדק, לא אגרופים.
מה שצריך לבנות אצל חייל לענ"ד זה שני דברים: כושר כללי (כוח וקרדיו) וראש קשה.
כושר כללי כן בונים עם ריצות ושכיבות שמיכה, אם כי עדיף לגוון את התרגילים. ראש קשה בונים על ידי אתגרים ועמידה בהם - וזה יכול להיות כל דבר, לא רק לחטוף אגרופים. זה יכול להיות טיול ממש קשה והישרדותי, זה יכול להיות ספורט מאתגר - כמו ריצות ארוכות, טיפוס קשה, וכל אתגר פיזי שיש בו הרבה אתגרים מנטליים גם.
אדם שיגיע לצבא עם כושר כללי ויכולת להתמודד עם אתגרים יהיה חייל טוב יותר. לא חייבים לפתח את זה על ידי אימון חיות טרף אגרסיביות, או אימוני חישול של מואי טאי.
_____________________________________
And you've been so busy lately That you haven't found the time, to open up your mind, and watch the world spinning gently out of time
בתגובה להודעה מספר 2 שנכתבה על ידי yishain11 שמתחילה ב "אני נוטה לחלוק עליך.
לפתח..."
נכון שזה לא חובה.
אבל אני חושב שמי שיהיה לו את היכולות הזו של הנעילות יהיה טוב יותר במצבי מתח מול אויב.
זה מצב מנטלי שלא משנה אם הלחימה עצמה מתקיימת בלחיצה על הדק או באגרופים.
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי flatfoot שמתחילה ב "דרכים אלטרנטיביות להתכונן לשרות הצבאי"
ריצה זו תכונה נדרשת לכושר גופני ואחד הדברים הכי בסיסיים שעושה האדם.
הבעיה? כשאתה עושה את זה בצורה שגרתית רק לשם הריצה זה יכול לשעמם.
אין אריה שרודף אחריך, אין אנטילופה לרדוף אחריה.
האדם הקדמון היה רץ כי הוא רדף אחרי משהו ברח ממשהו או פשוט היה צריך לעבור מרחקים ארוכים.
אתה בעצם רץ בשביל לרוץ שזה די מוזר אם תחשבו על זה (שלא לדבר על ריצה על הליכון....)
בסקנדיביה המציאו ספורט שנקרא Orienteering או בעברית - ריצת ניווט.
למה זו אחלה דרך להתכונן לצבא?
כבר דיברתי על כמה להיות איש שטח ויכולת ניווט אלה תכונות קריטיות למי שמתכנן לשרת כאיש שטח בצבא. חשוב במיוחד כחי"רניק ועוד יותר וכלוחם ביחידה מיוחדת.
אלמנט נוסף שריצת ניווט מחזקת מאוד זה את יכולת קבלת ההחלטות תחת לחץ וחשיבה מהירה.
בניגוד לאימון ריצה שאתה פשוט מכבה את השכל\מקשיב למוזיקה\ דופק רבק באימון ספרינטים, בריצת ניווט המח שלך כל הזמן עובד.
כל הזמן צריך לראות שהשטח שאתה נע בו תואם במפה, לתכנן ציר לנקודה הבאה, להתאפס מחדש כשאתה הולך לאיבוד, לוודא שאתה עומד בזמן
ואת כל זה אתה עושה תו"כ שאתה רץ ובדופק גבוהה כשאתה כבר גמור.
בריצת ניווט לא בהכרח מי שהכי בכושר ינצח, אלה מי שנשאר הכי מפוקס לאורך הריצה, לא עושה טעויות של עייפות ופזיזות וכמובן, מי שקורא את השטח הכי טוב.
זו אחלה דרך לעבוד על:
הכושר הגופני, על החיבור שלכם לשטח ותנועה בשטח, קריאת מפה ותחושת התמצאות, קבלת החלטות תחת לחץ וחוזק מנטלי.
דרך אגב, גם בצבא עושים תחרויות של ריצת ניווט בחלק מהמקומות. בעיקר בקורסי מ"כים וקצינים.
מי שרוצה לדעת עוד על אירועים בארץ ואיך להתחיל שיכנס לכאן:
ראשי
צ'אט
05-02-2018, 03:02
) 
מצב כלאיים
