לוגו אתר Fresh          
 
 
  אפשרות תפריט  ראשי     אפשרות תפריט  צ'אט     אפשרות תפריט  מבזקים     אפשרות תפריט  צור קשר     חץ שמאלה שנה טובה וגמר חתימה טובה לכל החברים ובני משפחותיהם !!! :-) חג שמח !!! חץ ימינה  

לך אחורה   לובי הפורומים > חברה וקהילה > מה שבלב
שמור לעצמך קישור לדף זה באתרי שמירת קישורים חברתיים
תגובה
 
כלי אשכול חפש באשכול זה



  #1  
ישן 24-01-2016, 18:38
  happytom happytom אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 19.01.16
הודעות: 34
שנות ה-90- נוסטלגיה- כאב מהול בגעגוע מתוק

נולדתי בשנת 88', גדלתי בשנות -90, התבגרתי בתחילת שנות ה-2000.
היום אני בן 27, אחרי 7 שנים שלא גרתי בבית, חוויתי משבר ולפני שנה בעקבותיו חזרתי להתגורר אצל הורי, חזרתי ליישוב ילדותי, ליד הבית היסודי, ולאינטרנט הפשוט והיפה שהכל היה עוד תמים ואנונימי- כמו הפורום של פרש ולא פייסבוק וטוויטר וכל הזבל הזה...

היום כאשרני אני בתוך המשבר... ואני מבין שאני זקן... ועוד מעט ההורים שלי כבר לא יהיו.. והכל עליי.. התחלתי לפתח נוסטלגיה חריפה לילדות שלי בשנות ה-90... אני פשוט פותח יוטיוב על קליפים של בקסטריס בויז ומקרנה ונתקף התקפי נוסטלגיה...

אני מתחיל לחפש משחקים כמו פוגים ויויו... מחפש תכניות ישנות בערוץ הילדים... עובר ליד המועדון לפיס... שהיה הריקוד סלואו עם הבת בפעם הראשונה...
נזכר ברגעים בבית הספר היסודי... וכאילו הכל נעלם... הכל....

לא שהיה אז טוב.. עברתי ילדות והתבגרות עם קשיים... אבל לפחות הייתי מוגן... והיה לי את העולם שלי בעזרת סדרות טלוויזיה כמו חברים, והדיסקים שלי... הטמגוצ'י... שעוד היינו כותבים SMSים בשחור לבן...

איפה התמימות של פעם... איפה הפשטות.... לפני הסקס.. והכסף... והפייסבוק...

היית יושב בחדר ושומע קליפים של בריטני.. כל החיים היו לפנייך... ורקמת לעצמך חלומות...
היום אתה כבר בעתיד... הבנת שאת החלומות שלך אתה לא תשיג.... כל החיים מאחורייך.. הכל עומד להגמר... הכל לא תמים כמו שראית בקליפ של בריטני......

פתאום העולם נראה כזה קטן ומעפן.... שהיית קטן העולם נראה גדול וטוב... ועכשיו הוא פשוט נראה קטן ומלא בחרא....

האם זה נורמלי שבנאדם בן 27 מרגיש שהוא זקן והעולם נגמר....
הנוסטלגיה הזאת פשוט התפתחה ואני מפנטז כל הזמן על העבר....
כמה חלומות היו לי... הכל היה פרוס לפני.... היה לי את כל הזמן שבעולם... ועכשיו הכל לוחץ ונגמר....

אני נזכר בערוץ 6... בתכניות כמו אריזה משפחתית וצער גידול בנות.... בששטוס.... שהיו מכריחים אותי בית ספר ללכת פעם בשבוע לספרייה.. ותמיד הייתי עושה טובה שאני קורא ספר וקורא את כל הסדרה של "צמרמורת"... את המחשב הראשון שקיבלתי עם ווינדוס 95... שאבא שלך היה מרשה לך להתחבר לאינטרנט רק בערב... הילדים של היום לא מעריכים את זה..... שהייתי מתלהב מהסנייק בפלאפון.... איפה זה?? מה קרה להעולם?? עם הפייסבוק המחורבן הזה וכל האייפונים המעפנים האלה...

אין שום מקום לדמיון.... אין שום תמימות... הכל פרוץ...

היום הילדים תקועים במסכים... פעם היינו בחוץ.. היינו משחקים אחד עם השני כדורגל או פוגים... או אוספים ביחד סופרגל.... היינו מדמיינים... היה מקום בלהמציא....

תחזירו לי את שנות ה-90 !! שהעולם נראה נצחי ויפה

נערך לאחרונה ע"י happytom בתאריך 24-01-2016 בשעה 18:48.
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #2  
ישן 24-01-2016, 21:04
  משתמשת נקבה simply sivan simply sivan אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 13.12.15
הודעות: 203
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי happytom שמתחילה ב "שנות ה-90- נוסטלגיה- כאב מהול בגעגוע מתוק"

מסכימה שלניינטיז היה קסם מיוחד, בין אם זה במוסיקה, בין אם זה בסרטים ובין אם זה בסדרות ("הנסיך המדליק מביל אייר"! ). מצד שני, נרצח פה ראש ממשלה ואוטובוסים התפוצצו פה כל שני וחמישי בירושלים, תל אביב ואיפה לא...
אתה מתגעגע לתקופה הזו כי זו התקופה של הילדות שלך, שבה היית נטול דאגות ונטול אחריות - הרי אמא ואבא דאגו להכל.. אבל אין מה לעשות, העולם הוא דינמי, החיים עוברים, העשורים חולפים ואנחנו מתבגרים, רק פיטר פן והילדים מ"משפחת סימפסון" נשארים קטנים לנצח. אדם שמתרפק כל הזמן על העבר הוא אדם שרע לו בהווה, שאינו מוצא את עצמו כל כך ושאינו יודע כיצד להביט הלאה אל העתיד.

אתה חושב שאני קיבלתי בהבנה ובאהבה את כל מה שהביא איתו העשור השני של שנות ה-2000? לא ממש. נגיד: אני לא סובלת תוכניות "ריאליטי" (אבל ממש מתעבת אותן, מספיק לי לשמוע שתי שניות ממה שהולך בין הבבונים המחליאים שמשתתפים שם כדי להריח תאי מוח שלי נשרפים), אבל היתרון בתקופה שבה אנחנו חיים הוא שיש בלי סוף תחלופות - אני יכולה ללכת לאינטרנט ולראות מה שבא לי במקום לצפות ברפש הטלוויזיוני הזה! ועל כך אני מברכת.
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #3  
ישן 25-01-2016, 09:48
צלמית המשתמש של קוביבי
  משתמש זכר קוביבי קוביבי אינו מחובר  
מנהל פורום מערכות הפעלה - הרובע המייקרוסופטי.
 
חבר מתאריך: 07.10.04
הודעות: 13,777
LinkedIn profile
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי happytom שמתחילה ב "שנות ה-90- נוסטלגיה- כאב מהול בגעגוע מתוק"

היי,
קשה שלא להתחבר לפוסט שלך, בתור מישהו שנולד ב-82, גדל בשנות ה-90 והרבה יותר מ-7 שנים שלא גר בבית ההורים, הייתי שם.
אבל... אתה מבלבל זכרונות ילדות ממחשבות על תקופה, תחשוב על זה,
כל הנוסטלגיה שאתה מדבר עליה - זה לא בגלל ששנות ה-90 היו תמימות יותר, להיפך - דווקא חשיפת הילדים למיניות וכסף די פרחה (הדוגמגישות של ערוץ הילדים, שירים כמו la bomba שלימדו ילדות קטנות להיות סקסיות, תחילת הפריחה של הראפרים שחוץ מבחורות רוקדות בביקיני, רצוי עם צינור שמשפריץ עליהן מים לא היה שם יותר מידי... "תוכן"),
היית ילד, היו לך הורים שהגנו עליך, התכנים שלך היו סרטים מצויירים ומה שהסביבה חשבה שילד צריך לראות, אז היית מוגן כי היית באינקובטור.

סקס? היה בלי סוף (לא לי... אבל היה), כסף - תמיד היו דאגות לזה, פייסבוק? נכון, זה לא היה - אבל היו מספיק דברים דומים (מקושרים? בלוגים? פורומים? אתה לא "זקן" מספי לדעתי לזכור אפילו את סרפרי - ספק האינטרנט החינמי היחידי שהיה ונעלם מהר מאוד)

העולם "קטן" ו"מעאפן" כי זה מה שאתה רוצה שהוא יהיה, כיף לך לחשוב ש"פעם היה יותר טוב" כמו ש"הדשא של השכון ירוק יותר", זה אולי נשמע לך כמו קלישאה - אבל העולם, ואתה, הם מה שאתה רוצה שהם יהיו.
אני מבין מה שאתה אומר על ערוץ הילדים, ההשקעה בערוץ קטנה, ככה זה נראה, אבל זה דווקא טוב להרחיק את הילדים מהטלוויזיה ושישקיעו את המרץ בדברים אחרים,
פייסוק (ודברים שקדמו לו כמו יוטיוב) הם פלטפורמות נהדרות לייצר תוכן, להראות לעולם במה אתה מאמין ומה אתה שווה ולמצוא אנשים כמוך, שלא דרך המסכים הרגילים והאחראים על התוכן, אפילו יותר מפורומים ובלוגים.

אתה לא חייב "לרוץ" עם הקידמה, לפעמים זה נחמד להוריד הילוך ולהסתכל על העולם מהצד, לנשום אוויר לפני שאתה רץ קדימה עם ההמצאה הבאה שתופסת אותך,
כי עם כל הכבוד לשנות ה-90 - היום אתה יכול לעשות הרבה יותר, ועדיין לשבת על המפרסת, להריח את העצים ולשתות כוס קפה
_____________________________________
תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה

תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #5  
ישן 27-01-2016, 18:43
  happytom happytom אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 19.01.16
הודעות: 34
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי happytom שמתחילה ב "שנות ה-90- נוסטלגיה- כאב מהול בגעגוע מתוק"

זה העניין עם נוסטלגיה.
זה מנגנון הגנה של המוח, שמוחק מהעבר את התחושות והרגשות השלילים וצובע הכל באור חיובי.
ברור שלא הכל היה ורוד.
ונכון שאני מתגעגע להיות ילד חסר דאגות ומוגן, ולחשוב על העולם שהוא טוב.

אבל עדיין לשנות ה-90 היה קסם, ורק מי שגדל בהם מכיר את הקסם הזה (למשל שאני מעלה את זה בפני ההורים שלי- אין להם מושג על מה אני מדבר, וגם הם היו בשנות ה-90, אך לא גדלו בהם)

וברור שיש הרב ה יתרונות לטכנולוגיה של היום, ואני נעזר כמעט לכל דבר בגוגל ובאינטרנט ובוויז- אבל תכל'ס אנחנו לא צריכים את זה. הסתדרנו יופי גם בלי זה.

בשנות ה-90, היה מקום לדמיון, היה מסתורין, הייתה תקשורת אמיתית בין בני אדם.
פעם MTV היה ערוץ שעושים פה קליפים של מוזיקה, היום הכל זבל וסקס.

שהיית קונה טמגוצ'י או גיים בוי... היה לך מקום לדמיון, ליצרתיות... היום אתה משחק בפלייסטיישן מביאים לך הכל ליד.. המשחקים נראים יותר אמיתים מהמציאות.. אין מה לדמיין...

ברור שזה נוח שאתה יכול לצפות במה שאתה רוצה מתי שאתה רוצה... אבל יש משהו מאוד פשוט וטוב.. לחכות ל19:00 בערב בשביל לראות את התכנית האהובה עלייך....

ובכלל היית ילד.. חשבת שהעולם הוא מקום נפלא... וכל החיים והחלומות לפנייך.. ואתה לא תמות אף פעם... ויש לך את כל הזמן שבעולם...

אני מתגעגע מאוד....
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #6  
ישן 31-01-2016, 18:21
  happytom happytom אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 19.01.16
הודעות: 34
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי happytom שמתחילה ב "שנות ה-90- נוסטלגיה- כאב מהול בגעגוע מתוק"

לפני שנתיים, אני יצרתי ארוע בחיים שלי שהרג את החלום הכי גדול שלי.
שנתיים מאז אני לא חוזר לעצמי, איבדתי הכל, חזרתי לבית של ההורים.
כרגע אני עובד בעבודה שסתם מכניסה לי כסף ומעבירה את הזמן- אני מזמן מת מבפנים.

כשאני חוזר בערב, פותח את המחשב- מקליק backstreetboys בויוטיוב וגולש אל מעמקי הנוסטלגיה.
היוטיוב מביא אותי מהבקסטריט בויז לשירים עוד יותר נוסטלגיים, זה המפלט היחיד שיש לי.
זאת הנקודת זמן שלא קיימת כבר, אבל כאשר אני פותח יוטיוב היא כזאת מוחשית כאילו זה היה עוד אתמול...

הכל כל כך השתנה.. אני השתניתי... החיים שינו אותי... הייתי כזה טוב ותמים...
הייתי בטוח שההורים שלי והמבוגרים יודעים הכל... היום אני מגלה שהכל גונגל ואף אחד לא יודע כלום... והכל תוהו ובוהו וחוסר וודאות בעולם הזה... אף אחד לא יודע כלום על כלום... כאוס מוחלט...

איך הגעתי לפה...

מי יציל אותי?
איפה הבית שלי?
לאן אני הולך?
אני עוד מעט בן 30... ולא חוויתי כלום... לא נעורים, לא מרד, כלום.. פתאום בן 30 עם זקן וחובות.... מה קרה?!

אני רואה את המוות מולי... הוא שם.... הוא בא ככה.. בלי להגיד כלום... ולא אכפת לו... לא אכפת לו...

לא חייתי מעולם בעולם האמיתי... חייתי דרך הסדרות... דרך האינטרנט... דרך הפורומים.... אף אחד לא אמר לי...
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #7  
ישן 01-02-2016, 08:29
  הולי הולי אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 07.07.04
הודעות: 10,870
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי happytom שמתחילה ב "שנות ה-90- נוסטלגיה- כאב מהול בגעגוע מתוק"

הבעיה היא במדיה, הפריצות של הכל הפך את כל הרעיון לקל וחולני שממתין לכל יד תמימה ועושה שטיפות מח מטורפות לילדים קטנים.

האינטרנט בכל מקום, הפריצות בטלוויזיה, הילדים של היום זה לא מה שהכרנו, לפחות אנחנו מנסים לחנך את ילדנו אחרת. הבעיה היא שהורים היום חסרי אונים, כדי להתקיים אנחנו עובדים המון שעות וכתוצאה הילדים חשופים למכשירים מגוונים מחוברים לאינטרנט כל היום. והתכנים לא תמימים ולא מלמדים.

לא פעם ראיתי במסעדה או אפילו סתם בסופר הורים שנותנים לילד שלהם את הטלפון שישחק או יראה דברים ביוטויב במקום לדבר לעבור את החוויה יחד.

מכאן זה מתחיל.

אגב, גיל 27 זה אכן גיל מבוגר. זה השלב בחיים שאדם צריך לדעת במה הוא צריך לעסוק, צריך להתחיל לחסוך כדי לקנות דירה ולהשקיע בחיים שלו כדי להתקדם. אחרי גיל 30 קשה כבר למצוא עבודה והתחרות קשה. כך גם לגבי בני זוג בגיל הזה. וכל האמור. צריך לקום מכל משבר ולהתעורר, הזמן לא מחכה, צריחך לנצל כל רגע כדי להעלות מעלה לעתיד.
_____________________________________
"עדיף לשתוק ולהחשב לטיפש מאשר לפתוח את הפה ולהוכיח שזה נכון"

תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #9  
ישן 09-02-2016, 18:50
  happytom happytom אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 19.01.16
הודעות: 34
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי happytom שמתחילה ב "שנות ה-90- נוסטלגיה- כאב מהול בגעגוע מתוק"

זה פשוט מדהים.
איך שאני חוזר הביתה מהעבודה, אני יושב לי בחדר, בבית הילדות שלי, ונכנס למסע בזמן- בראש ובלב.

היום נזכרתי בחבר ילדות שהיה לי, זאת הייתה חברות אמיתית, אני הייתי אז כל כך טהור, הכל היה טבעי ופשוט. זאת הייתה חברות שלא מזכירה שום חברות שהייתה לי.
ואני חושב- למה דווקא התחברתי אליו? למה היינו כאלה חברים טובים? מאז גיל ההתבגרות לא היה לי שום אדם שהייתי קרוב אליו לאורך זמן כמו שהיה אז.

נזכרתי גם באחד הזכרונות הראשונים שלי, בגיל 6-7 ההורים שלי לקחו אותי ואת אחי הקטן לאורלנדו- לדיסנילנד. איזה אושר ! אני זוכר את הצלילים, את הריחות, את הטירות- כאילו זה ממימד ומעולם אחר, כאילו זה לא באמת קיים. כאילו זה היה עולם אחר.

ראיתי כתבה בערוץ חדשות והראו שמה קטעים מדיסנילנד של היום... וזה פשוט עשה לי הבזק לאז.

הייתי ילד, בלי בעיות ובלי דאגות, זה היה ממש לפני שהתחילו לי כל החרדות וההפרעות.

אני עד היום מסתובב אבוד בעולם הזה עם החרדות המיוחדות שלי, עם ההפרעות שיש רק לי, אני שפוי מדי להיות בבית משוגעים או שיהיה לי פסיכיאטר צמוד (לא שהם מבינים משהו מהחיים) ואני משוגע מדי בכדי לנהל חיים רגילים... אתם יודעים... עבודה.. חברים... בת זוג... משפחה... סיפוק... השגים...

אולי יום יבוא... וזה יהיה היום שלי...
אולי אני צריך לתקן פה את הנשמה שלי... אולי הנשמה שלי בגלגול הקודם עברה הרבה סבל... אולי היא התאבדה.... מי יודע כבר מה נכון בתוהו ובוהו הזה... אינך יודע אם תחיה או תמות מחר....

אני צריך חיבוק חזק... שתמחץ אותי.... אני צריך שכל הפנים ישפך החוצה... כצבע על בד... אני רוצה לעוף... פשוט לפרוש כנף ולעוף.... אני רוצה להבין....
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #10  
ישן 10-02-2016, 06:40
  happytom happytom אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 19.01.16
הודעות: 34
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי happytom שמתחילה ב "שנות ה-90- נוסטלגיה- כאב מהול בגעגוע מתוק"

יש לי שני אחים, אני הבכור. יש לי אח שקטן ממני בשנתיים ואחות שנולדה כשהייתי בן 6.
היום 6 שנים הפרש ביני לבינה זה כלום. אבל בגיל ההתבגרות- 6 שנים זה יחס גדול.
אחותי הייתה כמו רוח רפאים בשבילי, אני לא זוכר שום דבר משמעותי איתה או איזשהי אינטרקציה.
גם בטיול הגדול לארה"ב שהמשפחה הייתה- היא לא הצטרפה כי היא הייתה קטנה מדי. וסבא וסבתא נשארו לשמור עליה.

אצלנו בביה"ס יסודי לומדים בבית ספר ביישוב, וכשעולים לחטיבה לומדים בבית ספר אזורי מחוץ ליישוב.
כשעזבתי את היסודי היא הצטרפה לכיתה א' ורק כשסיימתי י"ב והתגייסתי לצבא היא הצטרפה לחטיבה.

היום אני בקשר חברי איתה אבל קש רעוע וחלש כמו שיש לי עם כולם.
אחי לעומת זאת, עבר בינינו חתול שחור, אבל אחי ליווה אותי בכל רגע של הילדות שלי... אפשר להגיד שהייתה לנו אותה ילדות... אותם משחקים... הלוואי והיינו יכולים לחזור להיות חברים כמו שהיינו קטנים...
הרבה פעמיים יש לי פנטזיה שהוא זורק את הבת זוג שלו ואנחנו הולכים לעשות סיבוב מסביב לעולם ביחד.... כיום אין בינינו קשר... מה גם ששנינו מאוד מאוד שונים וכל אחד בחר בדרך שלו....

אני זוכר כשהיינו קטנים, אבא שלי לקח את כולנו לחופשה באילת.
אני הייתי ילד מאוד רגיש ומפונק להפליא, כשהגענו לאילת- הבנתי שהגענו למלון "דליה".
אבא שלי שדי גרוע ביחסי אנוש ואינטלגנציה רגשית- חשב שהוא לוקח את המשפחה שלו לחופשה מגניבה באילת. החדר היה בקומבינה מאח שלו, אבא שלי גדל בחוסר.. ככה שהוא תמיד קונה דברים בקומבינות זולות...
כשנכנסנו לחדר אני ראיתי מאפרה שעד כמה רגעים הייתה בשימוש ואודם על כוס במקלחת, ואפילו היינו צריכים לקחת בעצמנו את המזוודות, אני זוכר שהרגשתי שהייתה אווירה של סקס חפוז כמו שרואים בסרטים... וארגנתי מרד נגד אבא שלי... עזבנו את המלון... ואני זוכר שהיינו בנפרד מאבא שלי.. אני כעסתי מאוד.... לא ישנו שמה... אני לא זוכר מה קרה בהמשך..

אחרי כמה שנים... אבא שלי רצה לעשות לי ולאחי חוויה מתקנת והוא לקח אותנו לחופשה במלון הילטון... אחי ואני היינו כבר יותר בוגרים (לדעתי זה היה שהייתי בכיתה ז' או ח') הייתי כבר נער מתבגר מופנם ואפוף בחרדות, ואחי היה יותר מוחצן ומקובל חברתית. אני זוכר היה לו פלאפון מגניב כזה של סמסונג שנפתח כמו צדפה ויש לו צלילים 16POLY וצבעים... איך התלהבנו לשחק בו.... (תבינו איזה יופי של פשטות... איך התלהבנו והתרגשנו רק מצבעים בסמרטפון.. היום תתן כזה דבר לילד חסר דמיון הוא ישתעמם באותו רגע.. עצוב) בכל מקרה... אני ואח שלי הגענו לסוויטה מרהיבה.. (אח שלי כל פעם שהוא מגיע לאילת... הוא סוגר לינה רק בהילטון...) איך שנכנסנו לחדר.... הייתה מריבה ביני לבין אחי... ואחי ברח.... אני ואבי חיפשנו אותו כל היום ברחבי אילת ( ואני שמחתי שאני הילד הטוב של אבא.. ואחי הוא הרע והסורר) בסוף מצאנו אותו... והלכנו לאכול במסעדת ג'ירף.... זה היה בחורף... אני מאוד אוהב את אילת בחורף... רומנטית ביותר...

היום אני מבין שזאת הייתה טעות להיות הילד הטוב, ואח שלי זכה בכך שהוא היה ילד רע.
אח שלי ברח ומרד לעיתים תכופות- אח שלי פיתח אישיות ועצמאות כנגד היחסים הסימביוטים וההרסנים שהיו במשפחה, בעוד אני נשארתי ולא עשיתי כלום.

אח שלי כיום מנהל זוגיות כבר 4 שנים, אח שלי היה בקרבי, אח שלי מנהל את העסק המשפחתי, לאח שלי יש חברים, אח שלי טייל בדרום אמריקה חצי שנה.

אני, אפוף בחרדות והרס עצמי, באישיות ילדותית ולא מגובשת....
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #14  
ישן 01-03-2016, 18:44
  happytom happytom אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 19.01.16
הודעות: 34
מפחידדדדד
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי happytom שמתחילה ב "שנות ה-90- נוסטלגיה- כאב מהול בגעגוע מתוק"

היום מישהו אמר לי: אתה כבר לא ילד- אתה עוד מעט בן 30.
ואוו אני נכנסתי לשוק- 30 זה כל כך ענק.. זה נראה כל כך סוריליסטי.. אני?! 30?!
כשהייתי קטן חלמתי להיות מבוגר... כי לגבר מבוגר יש כסף.. והוא עושה מה שהוא רוצה..

אני לא מפחד מגיל 30... אני עצרתי לפני כמה זמן אבל הזמן ממשיך להתקדם במהירות שיא.. בום אני בן 30...

אני מתבייש להיות בן 30... בלי מקצוע... בלי עצמאות... להמשיך לעבוד בעבודות מזדמנות של מסכנים חסרי כל.. בגיל 28 זה שיא הפתטי...

אני עוד מעט בן 28.. לא עשיתי צבא.. לא היה לי חבר'ה מהתיכון... לא היתה לי אהבה ראשונה.. לא היה טיול אחרי הצבא... לא היה גיל ההתבגרות ומרד.... 7 שנים אחרי הצבא יותר מחצי מהם ביליתי סגור בבית בחרדות ודכאונות... אף פעם לא סיימתי כלום.. אף פעם לא הגעתי לכלום.. תמיד אני בדרך ל... כל פעם נופל ומנסה להתחיל מחדש... די......
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
תגובה

כלי אשכול חפש באשכול זה
חפש באשכול זה:

חיפוש מתקדם
מצבי תצוגה דרג אשכול זה
דרג אשכול זה:

מזער את תיבת המידע אפשרויות משלוח הודעות
אתה לא יכול לפתוח אשכולות חדשים
אתה לא יכול להגיב לאשכולות
אתה לא יכול לצרף קבצים
אתה לא יכול לערוך את ההודעות שלך

קוד vB פעיל
קוד [IMG] פעיל
קוד HTML כבוי
מעבר לפורום



כל הזמנים המוצגים בדף זה הם לפי איזור זמן GMT +2. השעה כעת היא 17:49

הדף נוצר ב 0.08 שניות עם 12 שאילתות

הפורום מבוסס על vBulletin, גירסא 3.0.6
כל הזכויות לתוכנת הפורומים שמורות © 2024 - 2000 לחברת Jelsoft Enterprises.
כל הזכויות שמורות ל Fresh.co.il ©

צור קשר | תקנון האתר