מינויו לרמטכ"ל של קצין המשווה בין החברה הישראלית לנאצית, יהיה הכתם הכי גדול שהוטל אי פעם על צה"ל. וגם: למה התקשורת נלחמת בהדרת נשים אצל חיילי ההסדר, ומתעלמת ממנה אצל החיילים החרדים?
לפני כמה שנים ראיינתי ברדיו סופרת מצליחה שחתמה על עצומת סופרים ואנשי קולנוע נגד הפצצת הכור באיראן. נוכח ההבנה המוגבלת שלי במצב הגרעין האיראני, בשאלה האם יש לנו יכולת לפגוע בו, ובדילמה סביב הסיכונים הנשקפים לנו אם נפציץ או אם נמנע מהפצצה, ניסיתי להבין אם כשרונם הספרותי הבלתי מוטל בספק של המרואיינת שלי ושל חבריה, מעניק להם מושג גדול מזה שלי בסוגיה. ובכן, התברר, לא. יתרה מכך, הגם שלכל אזרח שמורה הזכות להביע את דעתו בכל עניין, לא באמת הצלחתי להבין על מה ולמה סברה חבורת החותמים ההיא שלעובדת היותם סופרים יש רלוונטיות כלשהי לעמדתם בסוגיה האיראנית.

זה פחות או יותר מה שאני חושב גם על העצומה שעליה חתמו השבוע הורים שכולים בדרישה שלא למנות את האלוף יאיר גולן לרמטכ"ל. צריך לנהוג כבוד ורגישות כלפי הורים שכולים, אבל לעמדתם - בנושא שאפשר להתווכח על הרלוונטיות שלו לעניינם - אין משקל עודף על עמדתו של כל אזרח אחר.

אלא מה? שהשבוע, כאן, פצחה הצביעות בחגיגה. כל מי שנזפו רק לפני שבוע בראש הממשלה, אחרי שמשפחות גולדין ושאול טענו שדיבר אליהן לא יפה, והסבירו לנו שכך לא מדברים אל הורים שכולים, כל מי שתקף על אותו רקע את חברי הכנסת דוד ביטן ומיקי זוהר אחרי הוויכוח שהיה להם בכנסת עם אב שכול, כל אלה הניחו השבוע את העדינות והאצילות בצד ופתחו במתקפה מכוערת נגד ההורים השכולים שחתמו על העצומה נגד האלוף גולן.

"קמפיין הסתה", "הכפשה", "מסע מכוער", היו רק חלק מהסופרלטיבים שהדביקו לעצומה שלהם. עיתונאים דו־פרצופיים שרק לפני שבועיים הצטלמו בבית העלמין בבית ג'אן, כדי להסביר למה אסור להעביר את חוק הלאום, תקפו בחמת זעם את ההורים השכולים שהתנגדו לאלוף גולן, ונזפו בהם שהם מנצלים את השכול לקידום עמדותיהם הפוליטיות.

כאמור, צודק מי שטוען שאין לשכול רלוונטיות לעניין המינוי של גולן. אבל ממתי מישהו עוסק כאן בסוגיית הרלוונטיות אצל כל מיני קבוצות של חותמי עצומות? שמישהו יסביר איזו רלוונטיות יש לחיבור של 180 סופרים, משוררים, מחזאים, תסריטאים ואנשי ספרות, שפרסמו לפני כמה שבועות גילוי דעת שבו הם דרשו מראש הממשלה לבטל את חוק הלאום ואת חוק הפונדקאות? מה לעובדת היותו של א"ב יהושע סופר, ולעמדתו בעניין הפונדקאות? "מר מאני" הפך אותו למומחה לבעיות רחם?

וכשעשרות סופרים וסופרות חותמים על עצומה שדורשת למנוע הריסת ריכוז בדואי בלתי חוקי, הם רלוונטיים לעניין יותר ממה שרלוונטי הורה לחייל שנפל בקרב, למינוי הרמטכ"ל הבא? עמוס עוז הפך פתאום מומחה לענייני תכנון ובנייה? הרי לא עובר חודש בלי שעוז וחבריו יחתמו על איזושהי עצומה, באיזשהו עניין, שאין להם ולו קשר קלוש אליו.
את התואר שיאנית החוצפה קטפה השבוע חבורת הגנרלים המכנה עצמה "מפקדים למען ביטחון ישראל". הם, שלפני הבחירות השתמשו באופן ציני בדרגות שעל כתפיהם כדי להרים קמפיין פוליטי בעד החלפתו של בנימין נתניהו, פרסמו השבוע הודעה שבה יצאו נגד "הקמפיין הנבזי" נגד האלוף גולן, ושלחו אותו לכלי התקשורת תחת הכותרת "השאירו את צה"ל מחוץ לפוליטיקה".

מילא שעיתונאים, שמשוכנעים שהם לוחמי דמוקרטיה, מנהלים מלחמה כדי לסתום את הפה לאזרחים שמבקשים למחות. מרובם כבר אין לנו יותר מדי ציפיות. העניין הוא שגם דובר צה"ל הצטרף השבוע לחגיגת סתימת הפיות הזו, כשהוציא הודעת תמיכה באלוף גולן, הזכיר שהוא "משרת בצה"ל 38 שנה בכל גזרות הלחימה", הוסיף ש"תרומתו לביטחון ישראל גדולה", וקבע ש"כל ניסיון לא מבוסס להטיל דופי בשמו הטוב של מפקד בצה"ל ובתרומתו המבצעית - אינו ראוי". תנסחו את זה איך שתרצו, אבל המקום הזה, שבו לצה"ל נראה טבעי שקצין במדים ימתח ביקורת על החברה האזרחית, אבל לא נראה לו טבעי שלחברה האזרחית שמורה הזכות למתוח ביקורת על קצין בצה"ל, הוא בדיוק המקום שבו אפשר לזהות תהליכים מטרידים.

ומילא אם דובר צה"ל היה חרד כך לשמם הטוב של כל קציניו הבכירים. אבל איפה הוא היה כשעופר וינטר נשחט בטורים ארסיים בעיתונות, לא כי הוא השווה אותנו לנאצים, אלא רק משום שבמכתב ללוחמיו הזכיר את "האויב הטרוריסטי העזתי, אשר מחרף, מנאץ ומגדף אלוקי מערכות ישראל", והוסיף "אני נושא עיני לשמיים וקורא עמכם 'שמע ישראל, ה' אלוקינו, ה' אחד'".

וזה לא רק וינטר. דובר צה"ל, הוא ולא אחר, אִפשר לשלושה חיילים טרנסג'נדרים להתראיין תחת פיקוחו ל"ידיעות אחרונות" ולטנף על הרב הראשי לצה"ל, קצין בדרגת תת־אלוף. שלושה חיילים עם פז"ם של חודשיים בצבא מתחו שם ביקורת על היהדות של הרב הצבאי הראשי, ואמרו עליו שהוא לא מספיק חשוב כדי להיעלב ממנו ושהוא חלק ממיעוט קטן וקיצוני, והכל באישורו של דובר צה"ל. וכשבעיתון "הארץ" קרעו את הצורה על בסיס שבועי לרב הראשי לצה"ל, אביחי רונצקי ז"ל, איפה אז היה דובר צה"ל?

# # #

בואו נדבר רגע על האלוף יאיר גולן. את בלבולי המוח המביכים, הטוענים שגולן לא התכוון להשוות אותנו לנאצים, הגיע הזמן להניח כבר בצד. כשהאיש עומד בטקס יום השואה ואומר "אם יש משהו שמפחיד אותי בזיכרון השואה, זה זיהוי תהליכים מעוררי חלחלה שהתרחשו באירופה בכלל ובגרמניה בפרט, אז לפני 70, 80 ו־90 שנה, ומציאת עדות להם כאן בקרבנו היום", הוא לא מתכוון לשום דבר אחר חוץ מזה, כי לא היה שם בגרמניה באותן שנים שום דבר מעבר לזה. לכו לטקסט המלא של גולן, ותיווכחו בעצמכם.

ומול המשמעות האיומה של האמירה הזו, כשהיא באה ממי שהיא באה, כמעט מביך לחשוב על פרשת הטרקטורון ששלחה הביתה את צ'יקו תמיר, את פרשת ההדלפה ששלחה הביתה את שמוליק זכאי, את פרשת התאונה ששלחה הביתה את עימאד פארס, את פרשת גניבת המחשב שבגללה הלך הביתה האלוף חגי טופולנסקי, ויודעים מה? גם את פרשת הקרקעות שלקחה ליואב גלנט את הרמט"כלות. כל אלה ביחד לא שווים פרומיל מהנזק שעשה יאיר גולן, סגן הרמטכ"ל של צבא המדינה היהודית, שהשווה אותנו לנאצים באמירה שנחגגה אצל כל שונאי ישראל.

מעבר לזה, בואו נניח לרגע לעניין השואה. קראתי השבוע פרשן צבאי ותיק ובכיר מסביר שאחד מתפקידיו של צה"ל הוא "גם לחנך ולהנחיל ערכים". ואתה קורא ומשפשף את העיניים. בוויכוח שמתנהל פה כבר שנים בשאלה עד כמה צריך צה"ל לעסוק גם בחינוך, יש הנחת יסוד אחת ברורה. גם לשיטת מי שסבור שצה"ל צריך לחנך, ברור לגמרי שהמחונכים הם חייליו. לא אף אחד אחר. ממתי תפקידם של קציני צה"ל לחנך את החברה האזרחית? ממתי מותר להם למתוח עליה ביקורת או להעיר לה, כשנראה להם שהיא מזייפת? נפלתם על הראש?

ונגיד שאלוף בצה"ל, שיש לו עניין לחנך ולהנחיל ערכים, היה "מזהה תהליכים" בממשלה שזורקת עשרת אלפים מאזרחיה מביתם מבלי שחטאו או פשעו, והורסת עם שופל את יישוביהם? גם אז היו מסבירים לנו שזה תפקידו, או שתפקיד חינוכי מגיע רק מצד אחד? ומה אם אלוף אחר, אחד שמתעניין פחות בתחומים האלה ויותר בתחומים החברתיים והכלכליים, יזהיר מפני מה שעלולה לגרום מדיניות המס של הממשלה? גם זה יעבור בשלום? זה הרי טירוף מוחלט.

ומילא שהאיש לא התנצל ולא ביקש סליחה. הבעיה איננה בו. הבעיה במפקדיו שלא ראו אז ולא רואים היום בעיה מהותית בדברים שלו, ובמקום לנקות את הארגון מהכתם שהדביק לו, בחרו לחבק אותו ולהכתים את כולנו. כמעט מצחיק לחשוב על כל אלה שהתפלמסו עם החוק הפולני ודרשו שנילחם על זכותנו להמשיך להאשים את הפולנים בגין חלקם ברצח יהודים, ומגוננים היום על הקצין מס' 2 בצה"ל, שאמר בטקס יום השואה מה שאמר.

דבר אחד צריך להיות ברור. היום שבו מדינת ישראל תעמיד בראש צבאה קצין שחושב שיש דמיון בין מה שמתרחש אצלנו לבין מה שהתרחש אצל הנאצים, יהיה יום הניצחון של מכחישי השואה, והכתם הכי גדול שדבק עד היום במצחו של צבא ההגנה לישראל.
http://m.maariv.co.il/journalists/Article-656899