12-02-2019, 20:08
|
|
|
חבר מתאריך: 15.08.12
הודעות: 258
|
|
מספר תיקונים:
על סוסים וטנקים. להיפך, לצרפתים ולבריטים היו יותר טנקים ב-1940. הטנקים הצרפתים היו כבדים וטובים יותר (סמואה). הבעיה מרביתם פזורים ביחידות הרגלים. באחד הקרבות הבודדים שהתקיימו בין יחידת טנקים צרפתית ושריון גרמני בגמבלו, הובסו הגרמנים. כבר ב-1940 הצבא הבריטי, כולל חיל המשלוח בצרפת, היה כולו ממוכן, כולל מערך האספקה, וגם הצרפתים היו בשלב מתקדם של הסבה למיכון מלא. אלה היו הגרמנים שעד סוף המלחמה נתקעו עדיין בתובלה נרחבת הנסמכת על סוסים בגלל מחסור במשאיות. המעבר של הצבא האדום למיכון מלא של התובלה ב-1942-3 הודות לאספקה אמריקנית למול הגרמנים שנתקעו עם תובלה סוסית-רכבות היה אחד מסיבות המפנה בחזית המזרח.
הטכנולוגיה הגרמנית, קודם לגבי הציטטה שלך. במחסור קריטי בדלק מטוסים הם החלו לחוש ב-1944 בגלל הפצצות בנות הברית את מפעלי הזיקוק וייצור הדלק הסינטטי. וכאן טמון הכלב - גרמניה לא הצליחה לפתח מפציץ אסטרטגי ארוך טווח בין 4 מנועים לאורך המלחמה בניגוד לעוצמה הטכנולוגית והכמותית של האנגלו-אמריקנים, וזה היה אחד הגורמים לתבוסתה. היא לא הייתה מסוגלת לפגוע במערך התעשייתי הרוסי העיקרי באוראל אף מן הקווים הקדמיים של כיבושיה ב-1942. "מפציץ האוראל" נשאר חלום. הפוקה וולף 190 והמסרשמיט 109G היו עמוד השדרה עד סוף המלחמה - הם נפלו באיכותם לעומת המוסטנג, הטמפסט והטייפון שהוכנסו בשנים האחרונות של המלחמה. רק בחזית המזרח הייתה להם עליונות טכנולוגית באוויר עד הכנסת היאק-3 מאוחר מדי על ידי הרוסים. אכן הגרמנים הכניסו את המטוס הסילוני המבצעי הראשון למלחמה אך בכמויות קטנות, ומאוחר מדי . מוסטנגים וטמפסטים הפילו מספר לא מועט מהם ביחוד שתפסו אותם קצרים בדלק ובגישה לנחיתה (כך חוסל האס הגדול נובוטני על ידי טמפסט, וייגר חיסל 2 מהם ביום אחד). מטוס הגלוסטר הסילוני של וויטל טס את טיסת הבכורה שלו ב-1940 לפני הגרמנים. ומטאורים הוכנסו לשרות בסוף 1944 אך לא ראו פעילות מבצעית. בפיתוח טיל בליסטי הקדימו הגרמנים את דורם אך שוב במערכת נשק לא הכרעתית . לגבי נשק אטומי הם נכשלו כבר ברמה התיאוריטית שכן טעו בחישוביהם (האן , וויסקר והייזנברג) וסברו שיש צורך במאות קילו של אוראניום מעושר או פלוטוניום כדי ליצור פצצה אחת. משמעות הדבר שיקח שנים רבות לייצר כמויות כאלה ולכן אין טעם בפיתוחה בעת המלחמה. (אין להאמין להייזנברג שניסה לחבל בתוכנית הגרמנית. לא מעטים הפריכו את האפולוגיה השקרית הזו שתואמה ביניהם לאחר המלחמה). הבריטים כבר בסוף 1940 הגיעו לחישובים הנכונים בעיקר בעזרת פריש??? שהיגר לבריטניה, והיה עוזרה של לייזה מייטנר בעת שהוכיחה בניסוי עם האן את הביקוע הגרעיני הראשון לפני המלחמה.
בסוף קיץ 1941 חווה גודריאן את השוק הגדול כאשר שריון גרמני נתקל ב-t-34 שעלה בכל פאראמטר על כל טנק שבידי הגרמנים. הפאנתר והטייגר היו אמורים להיות תשובה אך לקח לגרמנים כשנה וחצי עד להכנסתם למערכה - בעיקר בקורסק והתוצאה ידועה. בים - רבות נכתב על צוללות העתיד הגרמניות שתוכננו להכנס ב-1944, אך בפועל דגם 9 היה הכלי העיקרי עד סוף המלחמה. Clay Blair איש צוללות אמריקני שלחם בפאסיפיק, ולאחר מכן מחבר הספר בין 2 הכרכים האולטימטיבי על לוחמת הצוללות הגרמנית באטלנטי טוען שהצוללות הגרמניות היו נחותות לעומת האמריקניות ואף דגמי T בריטיות. (הוא ועמיתיו שניסו אותם לאחר המלחמה נדהמו עד כמה נפלו מצוללת אמריקנית). כמובן לגרמנים היו יתרונות בכלים מסויימים, כמו התותח הדו-תכליתי 88מ"מ, הטייגר, ועוד אך זה לא העניק להם עליונות טכנולגית הכרעתית מול יריבים שלהם היו יתרונות טכנלוגיים אחרים ומשמעותיים יותר מבחינת הכרעה אסטרטגית.
לגבי סימום: ישנה כאן הגזמה. כנראה הושפעת מדיון בענין בפרש לפני כמה שנים. הבסיס לכל העניין ספר בעל תיזה מנופחת ומוגזמת.
לגבי יכולתו של הצבא הגרמני והלוחם הגרמני - בשנות השמונים העלה Trevor Dupuy, שאף לחם מולם, מחקר מבוסס סטטיסטית, כדי להוכיח טענה בסיסית שהצבא הגרמני לחם ביעילות אופרטיבית העולה באופן ניכר על כל הצבאות שעמדו מולו. Van Creveld הצטרף אליו מאוחר יותר. זה הצית וויכוח מחקרי ולא מחקרי שנמשך עד היום,
אם fh התפתח קונצנזוס שאכן הייתה עדיפות גבוהה לצבא היבשה הגרמני אך לא במימדים של טענות דיופוי. ראה Mansoor השולל לחלוטין את דיופוי. אולם כדי לחוש בקונצנזוס די שתציצו בספריו הרבים של Hastings. זה לא פרופוגנדה - הנושא מורכב ואינני יכול להרחיב כאן.
|