"חייבים כבר לצאת", מסנן בן זקן בעצבים. שנינו יושבים מתוחים ודרוכים בזחל"ם. מכל המים שעלינו להעביר לחיילי מוצב "טמפו" ההולכים ומתייבשים כבר מזמן הועמס, מולא ונקשר, והסיור של סיירת שקד שאמור להעביר אותנו את הדרך ל"טמפו" לא מגיע. "ארבע בבוקר כבר לא יהיה היום", מפטיר בן זקן. "לא באים הבני זונה. נהיו פחדנים".
הציר בין מוצב "קנטרה" ל"טמפו" לא סתם נחשב לאחד המסריחים במלחמת ההתשה. כנראה הציר המופצץ, אכול המוקשים והמארבים האכזרי ביותר בסיני. הדרך המתפתלת על החולות לאורך התעלה לכאורה מוגנת בחלקה הגדול על ידי סוללת חול ענקית, שבפועל בעיקר מהווה יופי של מסתור למארבי הקומנדו המצריים שבאים מינימום פעם בשבוע. בחלק הקטן יותר של הציר בכלל אין סוללה. לא צריך לשלוח את הקומנדו עלינו, אפשר לירות ישירות מהצד המצרי של התעלה. המצרים, מצדם, כבר מכירים יופי את מיקומי המוצבים וזמני הסיורים שלנו, והארטילריה שלהם בלתי נגמרת, צפופה ומדויקת. איף, כמה שהיא מדויקת.
אנחנו, החרמ"שניקים, יחד עם אחינו השיריונרים והפסיכים משקד — בתפקיד הקסום של בשר התותחים. כמה כבר הלכו לנו פה, קיבינימט. מאוחר יותר חישבנו את הסיכויים כאחד לשלוש על שלוש שנות השירות שלנו שיצאו בול על המלחמה ואלף ימיה.

https://www.blazermagazine.co.il/po...902h0ZjhTPsTXK0

ולמי שרוצה ומסוגל להתמודד עם זה - קבוצת מלחמת ההתשה בחזית המצרית בפייסבוק
https://www.facebook.com/groups/127013994023828