הקרב האחרון על אדמת בריטניה נערך באזור Culloden בסקוטלנד.
כ 5000 מורדים סקוטים (יעקוביטים) ששאפו לעצמאות משלטון מלך בריטניה ג'ורג' השני נערכו לקרב מול כ 9000 חיילים מכוחות המלך.
הבריטים הביסו את הסקוטים ומאז סקוטלנד היא חלק מהממלכה המאוחדת.

מחלקת חי"ר צה"לית טסה בזמן לעזור לסקוטים, איך תפעילו אותה?

כמה דגשים:
- אין הספקה למחלקה, מה שלקחו זה מה שיש (נשק אישי, אפודים מלאים, רימוני יד, M203, נגבים, רוב"צים, מטולי נ"ט, משקפות, מ"ק, רימוני עשן ועוד כל מה שהחסרתי)
- חימוש החיילים הבריטיים והסקוטים: רובי מוסקט, חרבות, סכינים וכידונים לרובה
- חימוש עזר של הבריטים והסקוטים: פרשים, מרגמות קלות ותותחים לטווחים 400-700 מטר כשהיחס הוא 1:3 לטובת הבריטים
- מזג אוויר חורפי, ערפילים, השטח עליו נילחמו הוא בוצי ויש באזור ביצות טובעניות
- מהלך הקרב כפי שהיסטוריונים סיפרו: הכוחות נערכו פנים אל פנים בכמה שורות עם כוחות עזר באגפים, בתווך נערכו בין הנציגים שיחות שלום ואז הסקוטים פתחו בהתקפה ארטילרית, הבריטים הגיבו בארטילריה הרבה יותר חזקה שגרמה לנפגעים רבים אצל הסקוטים, חלק מהם הסתערו על הבריטים תוך כדי ספיגת ירי ארטילרי עז ואש מרובי החיילים הבריטיים, כשהתקרבו לטווח כידונים הושמדו, שאר הסקוטים ברחו, כל הקרב לקח כשעה בסיומו לסקוטים היו כ 1500 הרוגים ולבריטים כ 300.
- למה הקרב הזה? קרב קצר עם נשק חם הכי ראשוני בו נבחן אם עוצמת האש של מעט מאד חיילים עכשוויים עם נשק מודרני עדיין יכולים לעשות שינוי היסטורי

אגב, אם אתם כבר שם תמסרו ד"ש ל Outlander..

מפת הקרב (בריטים באדום, סקוטים בכחול)


וקצת תמונות ומוסיקה בשביל להיכנס לאווירה

ארץ אשר ירדפוה אויביה והיא את אויביה תרדוף במרדף, היא את אויביה תשיג אך אויביה הם לא ילכדוה בכף

טוב, אני "אנשך":
שטח - השטח משתפל מצפון לדרום. היעקובינים נמצאים בצד אחד של השטח הנחות והמלוכנים נמצאים בצד המזרחי שלו, כאשר האגף הצפוני, המיוער, משמש כשטח השולט.
אויב - ערוך עם כלי הארטילריה מלפנים בגלל בעיות טווח. יש לאויב כוח משמעותי של פרשים וחי"ר רכוב, מה שמאפשר לו ניידות טקטית טובה בשדה הקרב.מדובר בסה"כ ב-1000 חייל, כאשר 300 מהם נמצאים באגף הדרומי והשאר באגף הצפוני, בסמיכות למפקד הבריטי.
האיום הארטילרי הוא ממשי, אבל מוגבל. מדובר ב10 תותחי 75ממ. האיום הוא ממשי, אבל הם חסרי יכולת לפעול מול אויב מבוזר, ושיטת ההפעלה היא גלויה לחלוטין.

תורפות אויב:
1. המפקדים, גם של החי"ר, חשופים על גב סוס ופגיעים לירי מכוון
2. הארטילריה של האויב חשופה ונמצאת כ-400 מטר מקווי היעקובינים
3. עקב בעיות הדיוק של הרובים באותה תקופה, החי"ר נדרש לירות בקבוצה ומשום כך, נדרש לעמוד בקבוצה - פגיע ביותר לנפיצים (מטולים). בדומה, הפרשים מתורגלים להסתער בצפיפות בשביל לחדור מבני חי"ר ולכן פגיעים מאוד לאש אוטומטית.

חוזקות אויב:
1. סד"כ גדול של פרשים המסוגלים להתנייד במהירות בשדה הקרב
2. מטחי ירי חי"ר הם קטלניים בטווחים של 100-150 מטר.
3. עדיפות מספרית של 30:1

אי לכך, ברור שמחלקת החי"ר שלנו לא הולכת לבצע שום הסתערות או פעולה מקובצת. היתרון העיקרי של מחלקת החי"ר היא היכולת לבצע ירי מדוייק ומהיר בטווחים של 300 מטר ומעלה, וירי נפיצים עד 400 מטר.
המיקום של מחלקת החי"ר צריך להיות בשטח שממקסם את היתרונות של החי"ר - השטח המיוער בצפון. השטח הזה מונע הסתערות פרשים, שובר את מבנה החי"ר ומאפשר הסוואה טובה של המחלקה כולל אפשרות לירות מקו עצים שנים ובכך להקטין את החשיפה של הכוח.
המיקום של המחלקה באגף מאפשר לנצל את היתרון הראשון של המחלקה: עצמת אש אוטומטית. מיקום המקלעים (נגבים ומאג) אנפילדית לכוח הבריטי תאפשר להדוף כל הסתערות פרשים, וגם לבצע ירי אפקטיבי על עמדות הארטילריה מתחילת הקרב ובכך להוציא אותן מכלל פעולה
המיקום של המחלקה בצד הצפוני יאפשר להשקיע את הקלעים והמטוליסטים בפגיעה בדוכס מקאמברלנד והגנרלים שלו ע"י השקעה של אש מדוייקת ונפיצים בהריגת המפקדים הבכירים, ולאחר מכן כלל המפקדים בזירה.
בשלב הזה הכוח הבריטי אמור להיות נטול פיקוד ועם נפגעים רבים לכוח הפרשים הצפוני שלו. סביר להניח שבשלב הזה המחלקה שלנו גם תהיה קצרה מאוד בתחמושת מקלעים, קלעים ומטולים, אבל אם נשאר משהו - העסקתם של הגדודים הצפוניים של הבריטים תמנע מהם לנצל את העובדה שהיעקובינים הצליחו לתקוף רק באגף הדרומי ולאגף אותם.

There are three kinds of lies: lies, damned lies, and statistics

"After the uprising of the 17th of June the Secretary of the Writers Union had leaflets distributed in the Stalinallee
stating that the people had forfeited the confidence of the government and could win it back only by redoubled efforts.

Would it not be easier in that case for the government to dissolve the people and elect another?" -Bertolt Brecht

I remember very vividly, a few months after the famous pacifist resolution at the Oxford Union visiting Germany and having a talk with a prominent leader of the young Nazis. He was asking about this pacifist motion and I tried to explain it to him. There was an ugly gleam in his eye when he said, "The fact is that you English are soft". Then I realized that the world enemies of peace might be the pacifists - Robert Hamilton Bernays -

אוקיי, אז נניח ש:
1. פריסת הכוחות כפי שמוצגת במפה היא "נקודת האפס" וניתן לשנותה אלא רק לאחר מצב זה.

2. עצם הימצאות המחלקה לא משנה את סדר הארועים עד או לאחר הפתיחה באש, אלא אם כן היא מבצעת פעולה קרבית
3.כאשר היא מצבעת פעולה, ניתן לנצל את הכוחות הסקוטים לטובתה גם אם זה משנה את סדר האירועים הטקטי (כלומר אני יכול בעצם "לפקד" על הסקוטים)

4. חיפוש מפה טופוגרפית בגוגל לא הניב תוצאות כך שצריך להניח ששדה הקרב מישורי ללא תוואי שטח שחוסמים קו ראייה (לא מדבר על צמחייה, מזג אוייר וכו')
5. הקרב מתחולל לאור יום, בלי קשר למזג האוויר. לדעתי לא נלחמו בתקופה הזו בלילה כלל...

6. טווח אפקטיבי למטח המוני של רובי מוסקט הוא 150-200 מטר.

7. המרחק בין הצבאות הוא 500 מטר פחות או יותר


יתרונות המחלקה:

-באמצעות האמל"ח המודרני יכולה לייצר אש עדיפה לאין שעור - בעוצמה, תדירות, דיוק וטווח - גם מול מבנה אויב גדול בעשרות מונים מגודלה.

- בשונה מחייילי השורה של אז אנשי המחלקה לא מסתדרים במבנים צפופים ובלוטים אלא הם יכולים לזוז בצורה חשאית ולירות כאשר הם מוסווים, בשכיבה על הקרקע או במחסה.

- בניגוד לנשקי אבקת השריפה של התקופה, הנשקים של המחלקה לא מסגירים את מיקומה המדוייק בעת ירי. העובדה שמדובר בשדה קרב עם אדמה לחה.רטובה ובתנאי ערפל מעצימים את העובדה הזו.

- אנשי המחלקה אשכרה מאומנים לקלוע עם הנשק שלהם...


לאור ההנחות הנ"ל אני בוחר למקם את כל המחלקה מאחורי החומה באגף השמאלי של הסקוטים, מול הפרשים האנגלים. חיילי השורה והתותחים הסקוטים יהוו בשר תותחים. הפרשים הסקוטים יצטרכו לתמרן לטובת המחלקה, להלן:
1. המחלקה מתמקת כ-300 מטר מכוחות הפרשים ששומרים על האגף הימני האנגלי. כוחות פרשים הם מטרה בולטת מאוד, מעטים יחסית מבחנה מספרית. ניתן להשמיד אותם במכת אש קצרה ומדוייקת.

2. חיילי השורה הסקוטיים מתקדמים באיטיות לטווח המוסקט. תפקידם פשוט לרתק (יותר נכון להסיח את הדעת) של הצבא האנגלי.

3. הפרשים הסקוטים מתמרנים דרך האגף השמאלי אל האגף הימני האנגלי החשוף תחת חיפוי המחלקה.

4. המחלקה מתקדמת ומשמידה כל מבנה כח אנגלי. האנגלים מבינים שלעמוד במרובעים ושורות מביא לרצח המוני ועל כן אינסטקטיבית מתפזרים או נשכבים על האדמה בניסיון לא להפגע.

5. הפרשים הסקוטים בחיפוי המחלקה מקפלים את האגף הימני. ההיילנדרים יכולים להסתער. לא שזה כל כך משנה.

6. בשלב זה אמורה להיות בריחה המונית של האנגלים.

בעיקרון השתדלתי שהח"יר המודרני לא יחשוף את עצמו או יתעסק בחילופי אש עם מבנים של אלפי חיילים. גם בהחלט לא אמור להיות מצב שהם מאויימים מהסתערות המונית עם נשקים קרים של חיילים או פרשים. השתמשתי ביכולת של הפרשים הסקוטים לתמרן במהירות ולנצל את ההישג של המחלקה. הארטילריה היא האיום היחידי שהיה שווה התייחסות אז בחרתי פשוט להקריב לה את חיילי השורה כפי שהיה נהוג בתקופה.
עריכה: למען הסר ספק - לא ראיתי את התגובה של ביטיס תוך כדי כתיבת הדברים.

יפה, קיבלנו כאן שתי דוקטרינות הפעלה די זהות שמנצלות את יכולת המחלקה להיטמע בשטח שולט ולנהל את הקרב מרחוק באמצעות הנשק אישי/מחלקתי על מטרות ערכיות של האנגלים (מפקדים, תותחים, פרשים) על מנת לגזול מהם את היתרון היחסי שלהם ולשבור את רוח הלחימה של החיילים שיישארו לחסדי הפרשים והחיילים הסקוטים.
לכאורה אין כאן מקום לפעולות קומנדו או הסתערות של המחלקה, עדיף שתנצל את הטווח, הדיוק, עוצמת וקצב האש של הנשק המודרני מרחוק בלי לסכן אף חייל.

וכל זאת בהנחה שבכלל ייערך קרב...

זיכרו שבאתם לעזור לסקוטים, מטרתם היא לא חיסול הכוח האנגלי אלא הדיפתו חזרה לאנגליה וע"י כך למנף את הניצחון להישג מדיני בו האנגלים יניחו להם להקים מדינה עצמאית קתולית שחיה בשלום עם השכנה האנגלית פרוטסטנטית.

מה עם ל"פ?
- איך יגיב החייל האנגלי של המאה ה 18 כשלפתע ימצא את עצמו מול חייל צה"ל מהמאה ה 21?
- איך יגיב מפקד הכוח האנגלי או המלך כשיבין שיש מולו כוח עדיף מאד משונה ומיוחד?
- איך יגיב כהן הדת שלהם שמתלווה לכל קרב ולדעתו יש משקל רב?
- איך אתם הייתם מגיבים בכל קרב עכשווי אם לפתע היה ניצב מולכם חייזר יורק קרני אש?

לפני הקרב נערכו בתווך בין הכוחות שיחות בהם האנגלים ציפו מהסקוטים להיכנע והסקוטים ציפו שהאנגלים יעזבו, לפתע הסקוטים פתחו באש.
אולי במקום לפתוח באש הסקוטים היו מנצלים את המעמד לחשוף את מחלקת החי"ר שתעשה הצגת תכלית קטנה?

ארץ אשר ירדפוה אויביה והיא את אויביה תרדוף במרדף, היא את אויביה תשיג אך אויביה הם לא ילכדוה בכף

אני לא חושב שזה יהיה אפקט משמעותי. נשק חם מוכר והלוחם הממוצע היום לא מרשים במיוחד. הם יראו כמו מיליציה עניה ולא כמו איזה חייזר.
אם מתנתקים מפרק הזמן המידי של הקרב, הרי האפקט הכי גדול יהיה בלילה. למחלקת החי"ר שלנו יש יכות לפשוט על המאהל המלוכני, ולפגוע בגנרלים עוד באוהלים שלהם, ובמאגרי התחמושת לארטילריה, עם מעט מאוד יכולת תגובה נגדית.

There are three kinds of lies: lies, damned lies, and statistics

"After the uprising of the 17th of June the Secretary of the Writers Union had leaflets distributed in the Stalinallee
stating that the people had forfeited the confidence of the government and could win it back only by redoubled efforts.

Would it not be easier in that case for the government to dissolve the people and elect another?" -Bertolt Brecht

I remember very vividly, a few months after the famous pacifist resolution at the Oxford Union visiting Germany and having a talk with a prominent leader of the young Nazis. He was asking about this pacifist motion and I tried to explain it to him. There was an ugly gleam in his eye when he said, "The fact is that you English are soft". Then I realized that the world enemies of peace might be the pacifists - Robert Hamilton Bernays -

אני אגש לנושא מכיוון קצת שונה:
בהתחשב בכך שמחלקת חי"ר זו יחידה יחסית קטנה לסד"כ המדובר, עם תחמושת מוגבלת ומנותקת ממסגרות אחרות שיוכלות לתת סיוע מודרני הייתי מפעיל את המחלקה לא ככוח אורגני מאוחד אלה כמכפיל כוח לצבא הסקוטי הקיים. אז מה היתרונות עצם שיש לנו במחלקה?

1) רובאי מודרני: יכולות ירי למטרת דמות באדום בוהק עם X לבן על החזה, לפחות 150-200 מטר. כישורי לחימת פרט וכיתה שלא היו קיימים בזמנו עבור נשק חם. הבנה בהסוואה ושדאות עם מדים הולמים את התפקיד ויכולת לנצל תוואי שטח ברמת החוליה.

2) אמצעי קשר, תצפית ומדידת מרחק לצורך הכוונת אש מדוייקת ומרוכזת.

3) כוח אש, מוגבל מבחית אספקה אך חזק מבחינת טווח ודיוק, בעיקר קלעים/צלפים/מקלענים.

אז מה התוכנית?

1) בהתחשב בכך שאנחנו במאה ה 17, ורעיון ה skrimishers יגיע רק עוד מאה שנה בערך, וה riflman עוד 150. הייתי מפעיל את רוב המחלקה כ riflemen על סטרואידים. מחולקים לחוליות, ופועלים בטווח שבין הצבאות התפקיד שלהן יהייה להטריד את הכוח ממול ע"י פגיעה בקצינים,רצים,חצוצרנים ושאר דמויות מפתח. הדגש כאן הוא על רובאות פרט, בחירת מטרות וירי מדוייק. עם 12 מחסניות לרובאי מדובר בקרוב ל360 כדורים לחייל, שאותם יש לטפטף על הכוח ממול. האפקט הפסיכולוגי של קצינים נופלים מהסוסים אחד אחרי השני לאויב שנמצא מעבר לטווח הגיוני של מוסקט, מסתווה בשטח ונמצא מעבר לטווח פגיעה של המוסקטים יספיק כדי לערער את הבטחון הבריטי. תנועת נגד יכולה להיות התקפת פרשים, אבל מיקום נכון של כוחות סקוטיים חמושים בכידונים יכול לספק הרתעה מהסיכון הזה.

2) כמו שביטיס תיאר, המיוערת במעלה הגבעה היא השטח שולט. הסוואה של עמדת תצפית עם משקפות וקשר יכולה לתפקד כ"קש"א לעניים" עבור סמל הממוקם עם הארטליריה הסקוטית ויכול לא רק להכווין אש נ"ס יעילה יותר, אלה גם צלפים/קלעים ומקלעים עבור אותה תוצאה- השבתת היתרון הארטילרי של האנגלים.

3) בין ההטרדה של הרובאים, פגיעה באריטלריה ולחץ אל מול אבדות גוברות, הגיוני שהכוח האנגלי הגדול יותר יקח את היוזמה ויצעד כדי לצמצם טווח. התו"ל של התקופה דגל בצעידה איטית ומבוקרת עד לטווח ירי יעיל, כניסה למצב, וירי מטחים- תהליך, ארוך, ואיטי שדורש תיאום ומשמעת ברזל. במקרה הזה נסיגה של הרובאים והתמקמות מחדש של המקלעים באגפים, כולל מטו"ליסטים תאפשר מכת אש אחרונה על האנגלים מטווח 0 (50-100 מטר) לפני מטח מוסקטים והסתערות הגוף המרכזי של הצבא הסקוטי.

הקו האנגלי נטול ארטליריה, פיקוד זוטר ועם מורל מעורער, יחטוף מכת אש בעצמה שהם לא מכירים, ומיד אחר כך מטח מוסקטים והסתערות כידונים. אם מי מהפיקוד הבכיר עדיין בחיים, קשה לי להאמין שהוא יצליח לייצב מחדש את הקו או לשלוח עתודות ברמה מספקת.

המחלקה שלנו נותנת יתרון בעיקר בטווח ארוך (יחסית לא תקופה).
מה אם הבריטים פשוט ייסגו?! מחלקת חי"ר שלנו לא יכולה לרדוף- קצב התנועה שלה הוא כמו של האויב.
הבריטים יאבדו מורל.
ייאבדו קצינים (השפעה שקשה לי להעריך)
אולי יאבדו כמה תותחים (אם הפרשים הסקוטים לא יינצלו הצלחה בזמן)- מניח שבאנגליה יש עוד כמה.
בטח ייאבדו מאות חיילים - שיש להם במרחק צעידה, באנגליה.

אז ניצחנו בקרב. אחרי חודש חודשים יהיה קרב נוסף, ונפסיד במלחמה.

איך אפשר אשכרה להשמיד את הכוח הבריטי?
קלודן היא עמוק בשטח סקוטלנד.
אפריל- יש עוד חודשים רבים להילחם לפני החורף.

אולי לפזר את הכוח הסקוטי הסדיר,
לחבר את המחלקה שלנו לכוח פרשים סקוטי, וליצור כוח מיוחד שיפעל בסקוטלנד ויתקוף את האספקה הבריטית, תומכים שלהם, תגבורות וכו׳.
אחרי כמה שבועות הבריטים יצטרכו לסגת, להיכנע או להתבצר ולחכות לתגבורת.
באפשרות הראשונה- הכוח שלנו מזנב ואורב, מוריד את הקצינים והתותחים הסקוטים לרמה שהסקוטים הסדירים יכולים להשמיד.
באפשרות השניה- הכוח שלנו חוסם תגבורות.

באיזו דרך יש יותר סיכוי שהבריטים יתייאשו, וסקוטים יצטרפו ללחימה?

גישה מעניינת אך קח בחשבון שהיא מוגבלת ע''פ כמות החימוש, סוללות המ''ק והאמר''לים וכד'
כשאלה ייגמרו תגמר גם המשימה ואולי לא תגיע אל היעד כי אתה מתנהל בעיקר ככוח תגובה ולא ככוח יוזם.
זה נכון גם לשאר הפעולות שהוזכרו כאן אבל הן של שעות ספורות, אצלך זה ימים.
אלא אם כן תעזור לאירועים לקרות, תעביר דיסאינפורמציה לדוגמה..

אגב, שימו לב שכבר יש לפחות 4 דפ''אות מעניינות, יש עוד?

ארץ אשר ירדפוה אויביה והיא את אויביה תרדוף במרדף, היא את אויביה תשיג אך אויביה הם לא ילכדוה בכף

מי שמחבב את סגנון משחקי המחשבה האלו אולי ימצא עניין בספר קצת נשכח של סופר המדע בדיוני ג'רי פורנל, שבו מחלקת שכירי חרב אמריקאית שמופעלת ע"י ה-CIA בקובה נחטפת על ידי חייזרים לכוכב בו חיים בני אדם שהובאו לשם מרומי הקדומה ומימי הביניים, ואמורים לתפקד כמחלקת חי"ר בקרבות בין קבוצות בני האדם השונים.
כרגיל אצל פורנל, הסיפור כספרות יפה הוא לא משהו ראוי לציון, אבל כמשחק מחשבתי של טכנולוגיה, אסטרטגיה, וצבא פורנל הוא מקצוען.

אמנם קראתי אותו לפני שנים רבות אבל הוא זכור לי כשווה קריאה:
https://en.wikipedia.org/wiki/Janissaries_(novel)


.

הייתי מנסה ליישם את הלקחים ממלחמת העולם הראשונה ששם המקלעים פגעו פגיעה קשה בחיר ובפרשים.
הייתי מקים עמדות מקלעים באזורים שולטים ומוגנים יחסית עם אפשרות לדלג לעמדות אחוריות.
את החיר הסקוטי בתור פיתיון לגרור את החיר ואולי הפרשים הבריטי ושבירת המבנה של הכח הסקוטי בהגעה לטווח המקלעים. קלעים ונפיצים כמו שאמרו אחרים הייתי ממקם לצורך פגיעה בקצונה הבריטית. גם אם הבריטים יוכלו למלא את השורות אחרי כמה ימים לא בטוח שיעשו את זה עד שיבינו מה פגע בחיילים שלהם.

נראה שהצבא ההנוברי - היה מרוכז בק"מ אחד לכל כיוון.

מכיוון שציינת "מחלקת חי"ר", אבל לא איזו מחלקה,
הייתי שולח מחלקה מהמסייעת.
שהרי חי"ר מודרני לא פועל כמחלקה עצמאית - אלא מסתמך על סיוע,
הפעלתו עצמאית אינה הגיונית.


הייתי בוחר במחלקת מרגמות, או מחלקת נ"ט - שתיהן מסוגלות להכווין אש ממרחק בטוח של קילומטרים,
מזהה את הבן של המלך והקצונהאצולה הבכירה - ומכווין את האש לעברה.
בזאת כנראה שהקרב היה תם (למרות שהמשך המטרת האש היה עושה שמות בנותרים, קודם מן הסתם בחיסול הארטילריה שלהם).
המלחמה היא לא מלחמה בין מדינות אוייבות, אלא בין טוענים לכתר.
מלחמות אצילים.

תקיפה כזו הייתה עושה שמות למורל, ומסייעת יותר מלחימה בתנאי נחיתות (לאוייב יש תותחים בעצמו ואם תתן להם זמן להכוונתם לכח הקטן שיש לך - תוביל לכתישת הכח שלך).
אם אין אפשרות כזו - הייתי מתמקד בצליפה לטווחים ארוכים - שוב, לחיסול הקצונה/אצולה.



הבעיה היא שזה הצד הלא נכון.
מלכי בית סטיוארט התעמתו עם הפרלמנט על כח ושליטה, לעומתם מלכי בית הנובר וויתרו על שליטתם לטובת הפרלמנט, וכך בריטניה עברה למודל הקיים היום.

במלחמת העולם הראשונה לדעתי המקלעים ירו אש עקיפה מעמדות באגף ובעומק.
נניח, המקלע יכול להיות מאות מ׳ *מאחורי* קווי הסקוטים.
זה יכול להיות מכריע, אם יש די תחמושת, כנה מתאימה (שראיתי בצה"ל רק במוצבים) והאויב נמצא במקום המתאים.

ירי עקיף בוצע, אבל לא הרוב בכלל. הרוב ירו ירי אוטומטי מלכך (גובה ברכיים עד מותניים).

There are three kinds of lies: lies, damned lies, and statistics

"After the uprising of the 17th of June the Secretary of the Writers Union had leaflets distributed in the Stalinallee
stating that the people had forfeited the confidence of the government and could win it back only by redoubled efforts.

Would it not be easier in that case for the government to dissolve the people and elect another?" -Bertolt Brecht

I remember very vividly, a few months after the famous pacifist resolution at the Oxford Union visiting Germany and having a talk with a prominent leader of the young Nazis. He was asking about this pacifist motion and I tried to explain it to him. There was an ugly gleam in his eye when he said, "The fact is that you English are soft". Then I realized that the world enemies of peace might be the pacifists - Robert Hamilton Bernays -